אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – כָּשֵׁר אֲבָל מַסְרִיחַ

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – כָּשֵׁר אֲבָל מַסְרִיחַ

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל הוֹרְתָנוּ מָהֵם סוּגֵי הַמַּאֲכָלִים הַמֻּתָּרִים וּמֵהֶם הָאֲסוּרִים, הָחֵל מֵהַחַיּוֹת הַטְּהוֹרוֹת וְהַטְּמֵאוֹת, דֶּרֶךְ אָפְנֵי הַשְּׁחִיטָה וְהַכְשָׁרָתָן, דִּינֵי עָרְלַת הַפֵּרוֹת וְעִשּׂוּרָן, וְעוֹד פְּרָטֵי דִּינִים רַבִּים. אַךְ כָּאן נִתְחַדֵּשׁ לָנוּ שֶׁלֹּא כָּל מַאֲכָל כָּשֵׁר – הוּא גַּם טָהוֹר. יִתָּכֵן שֶׁמַּאֲכָל פְּלוֹנִי הוּא כָּשֵׁר, אַךְ מִנְּסִבּוֹת כְּאִלּוּ וַאֲחֵרוֹת עָלֵינוּ לְהִמָּנַע מִלְּאָכְלוֹ, כִּי לֹא כָּל מַה שֶּׁכָּשֵׁר וּמֻתָּר הוּא גַּם כְּדַאי וְרָצוּי לֶאֱכֹל.

כָּךְ לְדֻגְמָא הִזְהִירָנוּ הֶחָכָם בָּאָדָם "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו"משלי כ"ג, ו'. . מַאֲכָל שֶׁנִּתָּן לְךָ מִתּוֹךְ צָרוּת עַיִן וְלֹא בְּלֵב שָׁלֵם הִזָּהֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁסַּם הַמָּוֶת נָתוּן בְּתוֹכוֹ, בִּהְיוֹת שֶׁבְּעֵת שֶׁנּוֹתֵן אָדָם דָּבָר לַחֲבֵרוֹ חֵלֶק מִנֶּפֶשׁ הַנּוֹתֵן עוֹבֵר יַחַד עִם הַדָּבָר, וְאִם נְתָנוֹ מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב וּבְכָל לִבּוֹ – הֲרֵי שֶׁחֵלֶק טוֹב עָבַר בּוֹ, אֲבָל אִם נְתָנוֹ מִתּוֹךְ צָרוּת עַיִן וּכְעָסִים – הֲרֵי שֶׁחֵלֶק רַע עָבַר בּוֹ, וְסַכָּנָה גְּדוֹלָה הִיא לְמִי שֶׁיֹּאכְלֶנּוּוראה עוד בספר "טוב עין" להגה"צ רבי יאשיהו פינטו שליט"א מה שכתב בענין זה ותהנה. .

בְּרוּסְיָה הַקּוֹמוֹנִיסְטִית עֶרְכּוֹ מֶחְקָר אַכְזָרִי שֶׁמַּטְּרָתוֹ הָיְתָה לְבָרֵר עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא הַשְׁפָּעַת הָעַיִן עַל דְּבַר מַאֲכָל: לָקְחוּ אָסִיר שֶׁנִּדּוֹן לְמָוֶת, וְהִרְעִיבוּהוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים לְלֹא אֲכִילָה וּלְלֹא שְׁתִיָּה כְּלָל. לְאַחַר מִכֵּן אֲזָקוּהוּ בַּאֲזִיקִים וְהִנִּיחוּ בְּפָנָיו לְמֶשֶׁךְ מִסְפַּר שָׁעוֹת כִּכַּר לֶחֶם טְרִיָּה וּמַדִּיפַת נִיחוֹחַ טוֹב וְעָרֵב. לְסִיּוּם, לָקְחוּ אֶת אוֹתָהּ הַכִּכָּר וְהֶאֱכִילוּהָ לְכֶלֶב – וְהַכֶּלֶב מֵת... מַה שֶּׁמַּרְאֶה לָנוּ בְּחוּשׁ אֶת דִּבְרֵי הֶחָכָם בָּאָדָם "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן".

בְּנוֹסָף עַל כָּךְ הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵין לֶאֱכֹל מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ, שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר אֲבַק גֶּזֶל וְזֶהוּ מֵהַדְּבָרִים שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה לָאָדָם לְתַקְּנָםראה רמב"ם הלכות תשובה (פרק ד' הלכה ד'). . לָכֵן אִם לֹא בָּרוּר לְךָ שֶׁיֵּשׁ לַשֵּׁנִי דַּי וְהוֹתֵר מִמַּאֲכָלוֹ אַל תְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ עַל אַף שֶׁהוּא מַפְצִיר בְּךָ. וּמַעֲשֶׂה הָיָה בַּגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן מִוּוֹלֹאזִ'ין זַצַ"ל שֶׁכֻּבַּד מֵאֵיזֶה אָדָם בִּדְבַר מַאֲכָל מְסֻיָּם, וְסֵרֵב לֶאֱכֹל בְּאָמְרוֹ שֶׁהָרוֹפֵא הִזְהִירוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֶת אוֹתוֹ מַאֲכָל. לְאַחַר מִכֵּן שְׁאָלוּהוּ מְקֹרָבָיו מִמָּתַי נֶאֱסַר עַל רַבֵּנוּ לֶאֱכֹל מַאֲכָל זֶה? הֲרֵי לֹא שָׁמַעְנוּ עַל כָּךְ? וֶהֱשִׁיבָם הַגָּאוֹן שֶׁהֲלֹא רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָ"ל הָיָה רוֹפֵא גָּדוֹל, וְהוּא הִזְהִיר בִּסְפָרָיו שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ, וּבִהְיוֹת שֶׁהָיָה נִכָּר שֶׁאוֹתוֹ אָדָם שֶׁכִּבְּדוֹ לֹא הָיָה לוֹ דַּי מִמַּאֲכָלוֹ וְכִבְּדוֹ רַק מֵחֹסֶר נְעִימוּת, לָכֵן אָמַר אֶת הָאֱמֶת שֶׁהָרוֹפֵא הִזְהִירוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ...כן הובא ספר "אמרות חכמה" (עמוד רמ"ה).

כְּמוֹ כֵן יֶשְׁנָם מַאֲכָלִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְהֵאָכֵל מִצַּד עַצְמָם, שֶׁאֵין בָּהֶם שׁוּם תּוֹעֶלֶת אוֹ טוֹבָה לָאָדָם. כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה עִם הַסְּטַיְיפְּלֵר הַקָּדוֹש זַצַ"ל שֶׁאַחַת מִנֶּכְדוֹתָיו נִגְּשָׁה אֵלָיו וּבְיָדָהּ גּוּמִי לְעִיסָה, וְשָׁאֲלָה הַאִם זֶה כָּשֵׁר. הִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ הָרַב וְשָׁאַל בִּתְמִיהָה: "וְכִי כָּל מַה שֶּׁכָּשֵׁר זֶה אוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱכֹל?! וְכִי מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בְּדָבָר זֶה שֶׁצָּרִיךְ לְאָכְלוֹ?! וְאָמְנָם לֹא בָּאנוּ כָּאן לְהוֹרוֹת הוֹרָאָה לְמַעֲשֶׂה בְּעִנְיָן זֶהשכן הדבר תלוי מיהו השואל ומה מטרתו, שפעמים שהדבר נצרך למניעת ריח הפה או להרגעה או מנסיבות אחרות שאין המקום לפרטן. , רַק הַמֶּסֶר הוּא בָּרוּר שֶׁלֹּא כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ צָרִיךְ לֶאֱכֹל, וְלֹא כָּל מַה שֶּׁכָּשֵׁר צָרִיךְ לְהַכְנִיס לְפֶה.

הָאֲכִילָה הִיא כְּמוֹ מִלּוּי דֶּלֶק לְרֶכֶב. אַף אֶחָד לֹא הוֹלֵךְ לְתַחֲנַת הַדֶּלֶק בְּתוֹר תַּחְבִּיב, וּבֶטַח שֶׁאַף אָדָם לֹא יִשְׂרֹף סְתָם דֶּלֶק בְּרִכְבּוֹ כְּדֵי לְמַלְּאוֹתוֹ שׁוּב. כָּךְ אָמוּר לִהְיוֹת הַדָּבָר גַּם בְּעִנְיַן הָאֲכִילָה, הָאֲכִילָה נוֹעֲדָה לְחַזֵּק אֶת גּוּפֵנוּ וּלְאַפְשֵׁר אֶת קִיּוּמוֹ, אַךְ אָנוּ הָפַכְנוּ זֹאת לְאֶחָד מִי"ג הָעִקָּרִים... הַשֶּׁפַע הַגָּדוֹל שֶׁפָּקַד אֶת הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים הִכְנִיס אֶת עוֹלָמֵנוּ לְסִחְרוּר בִּלְתִּי נִשְׁלָט, בְּנֵי אָדָם רָצִים וְרוֹדְפִים אַחַר הַמַּאֲכָלִים כְּאִלּוּ זוֹהִי כָּל מַטְּרַת בִּיאָתָם לָעוֹלָם וּבְלִי לֶאֱכֹל אֲרוּחָה "מְפַנֶּקֶת" הֲרֵי שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה מְבֻזְבָּז בְּעֵינֵיהֶם. חוּצוֹת הָעִיר מְלֵאוֹת בְּמִגְוַן מִסְעָדוֹת וּמַאֲפִיּוֹת, רִשְׁתוֹת הַמָּזוֹן הָפְכוּ לְמַעַצְמוֹת עַל וּמִסְפַּר הַהַצָּעוֹת וְהָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הָפַךְ לְאַסְטְרוֹנוֹמִי.

אִם עַד לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים יָדַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ אַרְטִיק קֶרַח, שׁוֹקוֹ וָנִיל, וְעוֹד שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סוּגִים שֶׁל הָעֲשִׁירִים – אָז הַיּוֹם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת "שִׁעוּרֵי בַּיִת" לִפְנֵי שֶׁנִּכְנָסִים לַמַּכֹּלֶת כְּדֵי לֹא לְהִתְבַּלְבֵּל מֵהַמִּבְחָר... כָּךְ גַּם יָדַעְנוּ בְּיַלְדוּתֵנוּ שֶׁכִּכַּר לֶחֶם זֶה שָׁחֹר אוֹ לָבָן, שָׁלֵם אוֹ פָּרוּס, וְלַמְפֻנָּקִים יֵשׁ לַחְמָנִיָּה – וְאִלּוּ הַיּוֹם מַדְּפֵי הַלְּחָמִים וְהַחַלּוֹת תּוֹפְסִים מַחְלָקָה שְׁלֵמָה – לֶחֶם חַי וְלֶחֶם מֵת, לֶחֶם קַל וְלֶחֶם כָּבֵד, עִם צִמּוּקִים וְעִם אֱגוֹזִים וְעִם כָּל שִׁבְעַת הַמִּינִים, מֵרוֹב לַחְמֵי בְּרִיאוּת כְּבָר נַעֲשִׂים אֲנָשִׁים לְחוֹלִים! אָז בָּרוּךְ ה' עַל הַשֶּׁפַע, וִיהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֶחְסַר, אֲבָל מַה הֵבִיא עִמּוֹ הַשֶּׁפַע הַגָּדוֹל הַזֶּה? חוּשׁ הַטַּעַם קָהָה לַחֲלוּטִין, רוֹפְאֵי הַשִּׁנַּיִם מִתְעַשְּׂרִים וּמְכוֹנֵי הַהַרְזָיָה גַּם כֵּן מְכַכְּבִים, מַחֲלוֹת קָשׁוֹת וְתוֹפְעוֹת לְוַאי לָרוֹב, וּלְפֶתַע הַדָּבָר שֶׁאָמוּר לְהַאֲרִיךְ אֶת תּוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ הוֹפֵךְ לְאוֹיֵב מְסֻכָּן וְאַכְזָרִי.

עַל כָּךְ יָעֲצוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ: "סְעוּדָה שֶׁהֲנָאָתְךָ מִמֶּנָּה – מְשֹׁךְ יָדְךָ הֵימֶנָּה"אימרת רבי חייא בגיטין (ע' ע"א). . דַּע לִשְׁלֹט עַל אֲכִילָתְךָ וּלְנַוֵּט אֶת סְעוּדוֹ?תֶיךָשכן חשיבות גדולה יחסו חכמינו ז"ל לפת השחרית (בבא מציעא ק"ז ע"ב), ונזק רב לשוכב לישון מתוך אכילה, ועוד עצות רבות השזורות לנו לאורך התלמוד ומפרשיו. , אֱכֹל אֶת הַטּוֹב וְלָאו דַּוְקָא אֶת הָעָרֶבשכן על פי רוב הערב אינו טוב, והטוב אינו ערב, לכן לעולם יבחר אדם בטוב, ואם הוא גם ערב – לא הפסיד. , בַּקֵּשׁ לְהַשְׁקִיט אֶת רַעֲבוֹנְךָ וְלֹא לְמַלְּאוֹת אֶת כְּרֵסְךָשקשה אכילה גסה לגוף כמו סם המות, והיא עיקר לכל החולאים בכך שממלא בטנו באכילה גסה ואפילו מהמאכלים הטובים (רמב"ם הלכות דעות פרק ד'). , חַפֵּשׂ לְהַדֵּר בְּבִרְכוֹתֶיךָ וְלֹא בְּטַעַם מַאֲכָלֶיךָ, וּזְכֹר שֶׁלֹּא כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ צָרִיךְ לֶאֱכֹל, אֶלָּא כְּשֶׁצָּרִיךְ לֶאֱכֹל אוֹכְלִים מַה שֶּׁיֵּשׁ.

עוֹד הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַאֲכָלִים שֶׁשָּׁהוּ תַּחַת הַמִּטָּה בְּעֵת שֶׁיָּשְׁנוּ עָלֶיהָראה הליכות עולם (חלק ז' עמוד ר"ט) מענין זה ובאילו אופנים ניתן להקל. , וְלֹא שׁוּם וּבָצָל וּבֵיצָה שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם לַיְלָה בִּהְיוֹתָם קְלוּפִיםנדה (י"ז ע"ב). וראה בהליכות עולם (שם עמוד רי"ד) מענין זה. , וְלֹא מַאֲכָלִים הַגּוֹרְמִים לְשִׁכְחָהעיין ביביע אומר (חלק ב' סימן ח') ובפסקי תשובות (חלק ב' סימן ק"ע) מה שהביאו באורך בזה. , וְלֹא מַאֲכָלִים שֶׁהֻכְנְסוּ לְבֵית הַכִּסֵּאראה כף החיים סופר (סימן ד' ס"ק כ') ושו"ת תשובות והנהגות (חלק א' סימן ד') אם דבר זה אסור מהדין או בתורת חומרה. , שֶׁכָּל אֵלּוּ קָשִׁים לְגַשֵּׁם וּלְקַלְקֵל אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְהַנִּזְהָר בָּהֶם מְזַכֵּךְ וּמְטַהֵר אֶת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת רָאוּי לְקַבֵּל אֶת קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָועוד עיין באורך מענינים אלו בספר "שמירת הגוף והנפש" וספר "הזכרון". .

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה