אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – כִּפַּת בַּרְזֶל

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – כִּפַּת בַּרְזֶל

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּסֵפֶר "אוֹרוֹת הַמִּצְוָה" כָּתַב טַעַם נָאֶה לְמִצְוַת הַתּוֹרָה שֶׁנֹּאכַל רַק מִן הַדָּגִים שֶׁהֵם בַּעֲלֵי קַשְׂקֶשֶׂת וּסְנַפִּיר, וְהוּא לִרְמֹז לָאָדָם שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַדָּג הַטָּהוֹר עָטוּף בְּקַשְׂקֶשֶׂת הַמְּגִנָּה עָלָיו מִפְּנֵי הַהֵזֶּק וְהַטּוֹרְפִים, כָּךְ הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מְעֻטָּף בַּמִּצְווֹת הַמְּגִנּוֹת עָלָיו מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנֻיּוֹת. וּכְשֵׁם שֶׁהַדָּג הַטָּהוֹר סְנַפִּירָיו מְסַיְּעִים לוֹ לָשׁוּט וּלְהִתְקַדֵּם בַּמַּיִם, כָּךְ הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּעַל מַעֲשִׂים טוֹבִים הַמְסַיְּעִים בְּיָדוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וּבְלֹא הַזְּכֻיּוֹת הַנִפְלָאוֹת הַלָּלוּ הָאָדָם הוּא כְּדָג טָמֵא הֶעָרוּם מִכָּל וָכֹל, וְאֵין לוֹ שׁוּם סוֹעֵד וְתוֹמֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא מָגֵן וּמִשְׁעֶנֶת בָּעוֹלָם הַבָּא, ה' יִשְׁמְרֶנּוּ וְיַצִּילֵנוּ.

חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים לִמְּדוּנוּ שֶׁכֹּחַ עָצוּם טָמוּן בְּמַעֲשֵׂי הַמִּצְווֹת, לְהָגֵן עַל הָאָדָם מִפְּנֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת בֵּין בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בָּהֶן וּבֵין לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם מִלַּעֲסֹק בָּהֶן, בִּהְיוֹת שֶׁהֵן כְּשִׁרְיוֹן הָעוֹטֵף אֶת הָאָדָם וּמָגֵן עַל גּוּפוֹ וְנִשְׁמָתוֹ. אֵין לְךָ אֵפוֹד מָגֵן מוֹעִיל יוֹתֵר מֵהַצִּיצִית, וְלֹא קַסְדָּה טוֹבָה מֵהַכִּפָּה וְהַתְּפִלִּין, אֵלּוּ הֵם הַמְּגִנִּים הַיּוֹתֵר בְּטוּחִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם. כִּי מִי שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו חָלִילָה גְּזֵרָה מִן הַשָּׁמַיִם – שׁוּם גּוֹרֵם גַּשְׁמִי לֹא יַצְלִיחַ לְבַטָּלָה, וְשׁוּם אֶמְצָעִי הֲגָנָה לֹא יוֹעִיל לְהַרְחִיקָהּ. כֹּחוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא גָּדוֹל מִכֹּחֵנוּ, וְחִצֵּי שְׁלוּחָיו שְׁנוּנִים מֵחִצֵּינוּ, גַּם לֹא כִּפַּת בַּרְזֶל תְּיָרֵט רָקֶטָה שֶׁנִּגְזַר עָלֶיהָ לִנְחוֹת, רַק מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הֵם כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת.

כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם בָּאָדָם: "לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת"משלי י"א, ד'. – כַּמָּה מוּכָן אָדָם לְשַׁלֵּם בְּעַד פִּסַּת חַיִּים נוֹסֶפֶת, עֲבוּר הַאֲרָכַת חַיָּיו בְּעוֹד כַּמָּה רְגָעִים, אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן בַּעֲדָם. אֲבָל אִם גְּזֵרָה הִיא מִן הַשָּׁמַיִם עַל הָאָדָם – גַּם הַטּוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים לֹא יוּכַל לְבַטְּלָהּ, וְאַף לֹא לְעַכְּבָהּ בְּרֶגַע. גַּם הֶעָשִׁיר שֶׁל הַמְּדִינָה שֶׁכַּמָּה בָּתֵּי חוֹלִים נְתוּנִים לַחֲסָדָיו לֹא יַצְלִיחַ לַחֲמֹק מִיָּדָיו שֶׁל שְׁלִיחַ הַיִּסּוּרִיםוכבר אמר לנו פעם פתי אחד "אני לא דואג, יש לי קשרים טובים בבית חולים פלוני, שם ידאגו לי טוב" – צא תאמר לו "לא מדובשך ולא מעוקצך", אין לנו חפץ לא בקשרים הללו, ולא בהזדקקות אליהם, אלא "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו"! . וְיוֹתֵר מִכָּךְ אוֹמְרִים רַבּוֹתֵינוּ, כִּי פְּעָמִים שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ מִבְּלִי לָדַעַת מוֹלִיךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל יִסּוּרָיו, שֶׁרַגְלָיו שֶׁל הָאָדָם הֵם הָעֲרֵבִים לְהוֹלִיכוֹ לַמָּקוֹם אֵלָיו כָּתוּב לוֹ לָלֶכֶתראה סוכה (נ"ג ע"א) והמעשה משלמה המלך שם. .

לְעֻמַּת זֹאת, כָּל צְדָקָה שֶׁנּוֹתֵן הָאָדָם בְּחַיָּיו הֲרֵי הִיא כְּשֹׁחַד הַפּוֹדֶה אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֶדֶת שַׁחַת וּמַצִּיל אֶת הָאָדָם מִן הַמָּוֶת. שֶׁאֵין לְךָ מוֹעִיל יוֹתֵר לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה מִנְּתִינַת צְדָקָה הַמְשֻׁלֶּבֶת בִּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה, שֶׁרַב כֹּחָהּ לְהוֹשִׁיעַ אֲפִלּוּ שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה. וְכָךְ כָּל מִצְוָה וּמַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם הֲרֵי הֵם פְּרַקְלִיט גָּדוֹל לָאָדָם בְּעֵת צָרָהכאומרם ז"ל (אבות ד', י"א) "העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד". , וּבִלְעֲדֵיהֶם לֹא יִמְצָא אָדָם אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וּכְפִי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל: "הַפֶּתַח שֶׁאֵינוֹ פָּתוּחַ לְמִצְוָה – פָּתוּחַ לָרוֹפֵא"מדרש רבה שיר השירים (ו', י"ז). .

אָדָם שֶׁמֵּבִין שֶׁכָּל חַיָּיו תְּלוּיִים בְּדָבָר מְסֻיָּם – לֹא יְזַלְזֵל אֲפִלּוּ בִּפְרָט קָטָן שֶׁבּוֹ, כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּיםמשלי ד', כ"ג. . מִטַּעַם זֶה אוֹמְרִים רַבּוֹתֵינוּ "לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת – אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, עָבַר עֲבֵרָה אַחַת – אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה"קידושין (מ' ע"ב). . אִם תָּבִין שֶׁכָּל עוֹלָמְךָ תָּלוּי בְּמִצְוָה זוֹ, וַדַּאי תְּשַׁנֶּה אֶת יַחַסְךָ כְּלַפֶּיהָ, לֹא תְּזַלְזֵל בָּהּ וְלֹא תַּמְעִיט מֵעֶרְכָּהּ הָרָם. וְאָכֵן כָּךְ מָצִינוּ בְּמִדְרְשֵׁי חֲזַ"ל דֻּגְמָאוֹת רַבּוֹת מִמַּעֲשִׂים קְטַנִּים שֶׁעָשׂוּ אֲנָשִׁים וְזָכוּ בִּזְכוּתָם לְשָׂכָר עָצוּם לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת: בִּשְׂכַר "מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל"בראשית י"ד, כ"ג. שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה זָכוּ עִם יִשְׂרָאֵל לְחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת וְלִשְׂרוֹךְ שֶׁל תְּפִלִּיןסוטה י"ז ע"א. , וּבִשְׂכַר "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" זָכוּ לִבְאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם, וּבִשְׂכַר "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם" זָכוּ לְלֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִםמדרש רבה שמות (פרק כ"ה). . גַּם יְהוּדָה שֶׁהִשְׁתַּדֵּל עֲבוּר בִּנְיָמִין אָחִיו זָכָה שֶׁיִּבָּנֶה הַמִּזְבֵּחַ בְּחֶלְקוֹ, מַה שֶּׁלֹּא זָכָה אַף אֶחָד מֵהַשְּׁבָטִים הַקְּדוֹשִׁיםזבחים (קי"ח ע"ב). .

וְכָךְ אוֹמֵר רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי בְּסִפְרוֹ "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת": אַל תְּמַעֵט בְּעֵינֶיךָ שׁוּם טוֹבָה שֶׁתַּעֲשֶׂנָּה לִשְׁמוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּמִלָּה אוֹ בִּרְאִיָּה, כִּי הַמְעַט מִמְּךָ – רַב אֶצְלוֹ". וּפְעָמִים שֶׁמַּעֲשֶׂה קָטָן שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה עוֹמֵד לוֹ בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ וּמָגֵן עָלָיו מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנוּת, וּבִלְעָדָיו חָלִילָה לֹא הָיְתָה לוֹ הַזְּכוּת לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה. וְזֶהוּ עֹמֶק דִּבְרֵי חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים "הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת"אימרת רבי יהודה הנשיא במסכת אבות (פרק ב' משנה א'). – דְּהַיְנוּ אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מָתַי תִּצְטָרֵךְ שֶׁדַּוְקָא אוֹתָהּ מִצְוָה תָּגֵן וְתִשְׁמֹר עָלֶיךָ, לָכֵן הֱוֵי זָהִיר בְּכָל מִצְוָה אֲפִלּוּ אִם הִיא נִרְאֵית קַלָּה בְּעֵינֶיךָ.

מִכָּל הָאָמוּר לָמַדְנוּ עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא חֲשִׁיבוּתוֹ וּנְחִיצוּתוֹ שֶׁל כָּל מַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁבְּיָדֵינוּ לַעֲשׂוֹת. וּכְמוֹ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וְאֵין שֵׁנִי לוֹ כָּךְ גַּם אַתָּה יָחִיד בְּעוֹלָמְךָ וְאֵין שֵׁנִי כָּמוֹךָ, וְאַף אֶחָד לֹא יוּכַל לְהַשְׁלִים אֶת חֶסְרוֹנְךָ וּלְהַחְלִיף אֶת תַּפְקִידְךָ בְּעוֹלָמְךָ, לֹא קְרוֹבֶיךָ וְלֹא יְדִידֶיךָ, אַף לֹא בָּנֶיךָ וְלֹא תַּלְמִידֶיךָ, אֶלָּא "אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא"משלי ט', י"ב. , וְאוֹמֵר "אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט"ישעיה מ"ו, ד'. . וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תִּסְמֹךְ עַל כַּסְפְּךָ וְעַל זְהָבְךָ שֶׁיָּגֵנוּ עָלֶיךָ בְּיוֹם צָרָה, אֶלָּא רַק עַל מַעֲשֶׂיךָ וְצִדְקוֹתֶיךָ הַמְהַלְּכִים לְפָנֶיךָ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ"ישעיה נ"ח, ח'. . וּזְ?כֹר כִּי כָּל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁעָשִׂיתָ בְּמֶשֶׁךְ חַיֶּיךָ מֵהֶם תּוֹפֵר לְךָ הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא בִּגְדֵי יֶשַׁעכלשון הכתוב (ישעיה ס"א, י') "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני", וראה בפירוש המלבי"ם שם מה שכתב בזה. הַמְּגִנִּים עָלֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמְכִינִים אֶת כְּנִיסָתְךָ לָעוֹלָם הַבָּא, וּמְטַהֲרִים אֶת נִשְׁמָתְךָ לָבוֹא וּלְהִתְעַדֵּן בְּנֹעַם זִיו הֲדַר גְּאוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה