אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – כְּפִיָּה דָּתִית

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – כְּפִיָּה דָּתִית

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

אַזְהָרַת הַתּוֹרָה עַל הָאָב שֶׁלֹּא יִקְרַב אֶל בִּתּוֹ קִרְבַת אִישׁוּת, וּכְבָר הִזְכַּרְנוּ לְעֵיל שֶׁעִנְיַן הָאִישׁוּת מַשְׁמָעוּתוֹ קִנְיָן וּבַעֲלוּת שֶׁל הַבּוֹעֵל עַל הַנִּבְעָל. וְרֶמֶז נָאֶה יֵשׁ לִלְמֹד מֵאַזְהָרָה זוֹ שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁבִּתּוֹ שֶׁל הָאָדָם בִּרְשׁוּתוֹ וְתַחַת חָסוּתוֹ, לָכֵן עָלוּל הוּא לַחֲשֹׁב שֶׁהֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ כָּל יָמֶיהָ וְשֶׁזְּכוּתוֹ לִכְפּוֹת עָלֶיהָ אֶת דַּעְתּוֹ וְשֶׁחוֹבָתָהּ לְהִתְבַּטֵּל אֵלָיו בְּכָל עִנְיָנֶיהָ, לָכֵן רָמְזָה הַתּוֹרָה בְּאַזְהָרָה זוֹ שֶׁלֹּא יִכְפֶּה אָדָם אֶת עַצְמוֹ עַל בִּתּוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן עַל אֲחֵרִים, כִּי לְאַף אָדָם אֵין זְכֻיּוֹת אוֹ עֶלְיוֹנוּת עַל רֵעֵהוּ, וְלָכֵן אֵינוֹ יָכוֹל לִכְפּוֹת אֶת דֵּעוֹתָיו אוֹ רְצוֹנוֹתָיו עַל הַזּוּלָת.

מִטֶּבַע הַבְּרִיאָה הוּא שֶׁבְּנֵי הָאָדָם שׁוֹנִים אִישׁ מֵרֵעֵהוּ בְּטִבְעֵיהֶם וּבְמִדּוֹתָם, וְאַף בְּמַרְאֵיהֶם אֵינָם שָׁוִים זֶה לָזֶה. וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מַבְהִירִים שֶׁ"כְּשֵׁם שֶׁאֵין פַּרְצוּפֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם שָׁוִים כָּךְ גַּם דֵּעוֹתֵיהֶם אֵינָן שָׁווֹת"מדרש תנחומא (פרשת פנחס אות י'), והובא גם כן בברכות (נ"ח ע"א). וכן כתב בתרגום יונתן על הפסוק (משלי כ"ז, ב') "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" שכשם שפניהם של בני האדם אינם שוים זה לזה כך לבם אינו שוה בכולם. וְרָצוּ לוֹמַר שֶׁכְּשֵׁם שֶׁעַל שֹׁנִי בַּחֲזוּתוֹ וּבְמַרְאֵהוּ שֶׁל הַזּוּלָת אֵינְךָ בָּא אֵלָיו בִּטְרוּנְיָה אוֹ בִּתְבִיעָה לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהֵרָאוֹת כָּמוֹךָ, כָּךְ גַּם בְּדֵעוֹתָיו אֵין לְךָ מַה לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ לַחֲשֹׁב אוֹ לִסְבֹּר כָּמוֹךָ. כִּי הָעוֹלָם הוּא עָגֹל וְכָל אָדָם רוֹאֵהוּ מִזָּוִית שׁוֹנָה, וּמִמֵּילָא לְכָל אֶחָד יֵשׁ אֶת הִגִּישָׁה שֶׁלּוֹ לְמִלּוּי חוֹבָתוֹ וְיִעוּדוֹ בָּעוֹלָם, וּלְשׁוּם אָדָם אֵין זְכוּת לִכְפּוֹת אֶת דַּרְכּוֹ וְדַעְתּוֹ שֶׁלּוֹ עַל הַשֵּׁנִיוכך ראינו פעם שביארו את מאמר רבי אלעזר בסוף מסכת תענית (ל"א ע"א) "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קיוינו לו וכו'" ופירש רש"י "מחול" היינו מסביב, רצו לומר שלמרות שלכל צדיק וצדיק יש את הדרך שלו ואת השיטה שלו איך לעבוד את ה', מכל מקום לעתיד לבוא ישבו כל הצדיקים סביב הקב"ה כך של אחד יראהו מכיון אחר ומזוית אחרת וממילא כל אחד יראהו אחרת, ובכל זאת כל אחד ואחד יאמר "זה ה' קיוינו לו" שזהו באמת האלקים אותו התכוון לעבוד, נמצא שכל אחד רואה את הבורא בצורה אחרת, אבל כולם עובדים לאותו האלקים ואלו ואלו דברי אלקים חיים. ושפתיים ישק. .

תּוֹרָתֵנוּ מוֹרָה לָנוּ עַל הֶבְדֵּלֵי מַעֲמָדוֹת בֵּין הַבְּרִיּוֹת, אֵלּוּ לְמַעְלָה מֵאֵלּוּ, וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד יִעוּד מִשֶּׁלּוֹ בָּעוֹלָם: בַּעֲלֵי הַחַיִּים לֹא נִדְרְשׁוּ לְקַיֵּם שׁוּם חֹק אוֹ מִשְׁפָּט, וְהַגּוֹיִים נִתְבְּעוּ לְקַיֵּם שֶׁבַע מִצְווֹת בְּנֵי נֹחַ בִּלְבַד, וְעַם יִשְׂרָאֵל חֻיְּבוּ בְּתַרְיַ"ג מִצְווֹת כְּשֶׁגַּם אֵלּוּ מִסְתַּוְּגִים לְפִי הַקְּבוּצָה אֵלֶיהָ הַיְּהוּדִי שַׁיָּךְ: כֹּהֵן, לֵוִי אוֹ יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, עָשִׁיר אוֹ עָנִי, בָּרִיא אוֹ חוֹלֶה, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ. וּמִכֹּל אֶחָד יֶשְׁנָה תְּבִיעָה שׁוֹנָה וּמְחֻיָּבוּת מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁכֵּן לֹא דָּרְשָׁה הַתּוֹרָה מֵהַגּוֹי מַה שֶּׁדּוֹרֶשֶׁת מֵהַיְּהוּדִי, וְלֹא מֵהָאִשָּׁה מַה שֶּׁדּוֹרֶשֶׁת מֵהָאִישׁ, וְלָכֵן גַּם אַתָּה לֹא תּוּכַל לִכְפּוֹת אֶת דַּעְתְּךָ וְדַרְכְּךָ עַל אֲחֵרִים וְלוֹמַר "קַבְּלוּ דַּעְתִּי"כצוואת חכמינו ז"ל באבות (פרק ד' משנה ח') "אל תאמר קבלו דעתי". , כִּי מִי אָמַר שֶׁהַשְּׁבִיל שֶׁלְּךָ וְהַשְּׁבִיל שֶׁלָּהֶם הוּא אוֹתוֹ הַשְּׁבִיל?!

גַּם מִצְוַת הַתּוֹכָחָה, הַכּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ לְיַסֵּר אֶת הָרְשָׁעִים וּלְהַעֲנִישׁ אֶת הָעוֹבְרִים עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, לֹא נִתְּנָה אֶלָּא לַחֲכָמִים הַשְּׁלֵמִים, שֶׁכָּל דַּרְכֵיהֶם מְיֻשָּׁרִים וּמְתֻקָּנִים וּמְנֻפִּים בְּי"ג נָפוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, לְלֹא שׁוּם כְּחָל וּלְלֹא שׁוּם סְרָק. וְעוֹד מִדּוֹר הָאֲמוֹרָאִים כְּבָר לֹא בַּנִּמְצָא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ עַל נָכוֹן, וְלֹא בַּנִּמְצָא מִי שֶׁיְּקַבֵּל אֶת הַתּוֹכָחָה בְּרָצוֹן, וְלָכֵן אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בִּמְלֹאָהּ בְּדוֹרוֹת חֲסֵרִים שֶׁכָּאֵלּוּאימרת רבי טרפון ורבי אלעזר בן עזריה בערכין (ט"ז ע"ב). . קַל וָחֹמֶר בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם מֵעִקְּרֵי הַדָּת וּמִיסוֹדֵי הָאֱמוּנָה הַיְדוּעִים וְהַמֻסְכָּמִים לַכֹּל, שֶׁאֵין רְשׁוּת לְאַף אָדָם לוֹמַר "אֵין עוֹד מִלְּבַדִּי וְאֶפֶס זוּלָתִי", וְרַק אֲנִי הָאֱמֶת וְכָל הַשְּׁאָר טוֹעִים וּמַטְעִים, כִּי שִׁבְעִים פָּנִים לְתוֹרָה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, וּלְכָל אָדָם הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ לְהַגִּיעַ לַמִּצּוּי הָעַצְמִי שֶׁלּוֹ עַל פִּי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. וְאַף אִם בְּעֵינַי טוֹעֶה פְּלוֹנִי בְּדַרְכּוֹ וּבְשִׁיטָתוֹ – אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁמֻּתָּר לִי לִכְפּוֹת עָלָיו אֶת שִׁיטָתִי, אוֹ לְזַלְזֵל חָלִילָה בְּהַשְׁקָפָתוֹ וּבְדַעְתּוֹ.

כָּךְ אוֹמְרִים רַבּוֹתֵינוּ עַל בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמַּרְבִּית יְמֵיהֶם הָיוּ חֲלוּקִים בְּדֵעוֹתֵיהֶם, וְהַדָּבָר נָבַע מֵהֶבְדֵּל מַהוּתִי וְעֶקְרוֹנִי בְּשִׁיטַת הַפְּסִיקָה שֶׁלָּהֶם וּבְצוּרַת הַהֶבֵּט שֶׁלָּהֶם עַל חֻקֵּי הַתּוֹרָה, וְעִם כָּל זֹאת נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם "אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים"עירובין (י"ג ע"ב). , וּמֵעוֹלָם לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלֹא בֵּית הִלֵּל מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית שַׁמַּאייבמות (י"ד ע"א). . כֵּיוָן שֶׁהֵבִינוּ שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה נְחָלִים יֵשׁ בָּעוֹלָם וְכָל הַנְּחָלִים זוֹרְמִים אֶל הַיָּםקהלת א', ז'. , וְלַתּוֹרָה נִתָּן לְהַגִּיעַ לֹא רַק בְּדֶרֶךְ אַחַת אֶלָּא בְּכַמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים כַּכָּתוּב "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם"משלי ג', י"ז. , וְכָל עוֹד הַדֶּרֶךְ הִיא דֶּרֶךְ שֶׁל תּוֹרָה - לֹא בְּהֶכְרֵחַ שֶׁתְּהֵא חוֹפֶפֶת וְזֵהָה לַדֶּרֶךְ שֶׁלִּיובספר "ליקוטי יצחק" (לוינגר) הביא בשם רבינו החתם סופר זיע"א פירוש מתוק מדבש על מאמר חז"ל (ראש השנה כ"ה ע"ב) "אפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים", שלכאורה איך יתכן להשוות אדם קל דעת לגדולים ולחכמים? אלא פירש שכוונת "קל שבקלים" היא שאפילו אם הוא מיקל מאוד בפסיקותיו - עם כל זאת אל תזלזל בו ואל תמעיט מערכו, שאלו ואלו דברי אלקים חיים. .

חַכְמֵי הַנֶּפֶשׁ כּוֹתְבִים כִּי הַתִּינוֹק בְּעֵת צֵאתוֹ מִבֶּטֶן אִמּוֹ הִנּוֹ הַיְצוּר הָאֱנֹכִי בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם. הוּא אֵינוֹ מַכִּיר אַף אֶחָד מִלְּבַדּוֹ, וְכֻלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים לְגַבָּיו, וּמִבְּחִינָתוֹ רַק הוּא קַיָּם בָּעוֹלָם וְכָל הַיֶּתֶר לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא כְּדֵי לְשַׁמְּשׁוֹ. וְלָכֵן כְּשֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת מְבֻקָּשׁוֹ מִיָּד פּוֹרֵץ הוּא בִּבְכִי, כִּי לֹא מִתְקַבֵּל עַל דַּעְתּוֹ שֶׁחֶפְצוֹ לֹא יֻשְׁלַם. אַךְ מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵרֶגַע לְרֶגַע מַשְׂכִּיל וּמֵבִין הוּא כִּי אֵינֶנּוּ יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְכִי יֶשְׁנָם עוֹד אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי זְכֻיּוֹת וְדֵעָה כָּמוֹהוּ, וְלֹא כָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיְּקַבֵּל, וְכָךְ הוֹלֶכֶת וּמִתְרַחֶבֶת דַּעְתּוֹ כְּלַפֵּי שְׁאָר הַנִּבְרָאִים. מִמֵּילָא נִלְמַד שֶׁאָדָם שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְקַבֵּל דֵּעוֹת וְשִׁיטוֹת שֶׁל אֲחֵרִים – כָּמוֹהוּ כְּמוֹ תִּינוֹק מְגֻדָּל שֶׁלֹּא הִתְבַּגֵּר, וַעֲדַיִן נִשְׁאַר אֱנוֹכִי וַחֲסַר רֶגֶשׁ כְּלַפֵּי הַזּוּלָת כְּבַתְּחִלָּה, וְיֵשׁ רַק לְרַחֵם עָלָיו עַל שֶׁלֹּא זָכָה לְהַגְדִּיל וּלְהַרְחִיב אֶת דַּעְתּוֹ.

כָּךְ הֵעִידוּ תַּלְמִידֵי הַגְרָ"א מִוִּילְנָא זִיעָ"א עַל רַבָּם הַנֶּעֱרָץ, שֶׁעִם כָּל גַּדְלוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ תַּקִּיפוּתוֹ וּמַעֲמָדוֹ, מֵעוֹדוֹ אָחַז דַּרְכּוֹ שֶׁלֹּא לְהַעֲמִיס עַל הַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ לוֹמַר לָהֶם "זוֹ הַדֶּרֶךְ לְכוּ בָּהּ וְלֹא אַחֶרֶת", וּמֵעוֹלָם לֹא הִקְפִּיד עַל הָעוֹשִׂים שֶׁלֹּא כְּדַעְתּוֹ וּכְשִׁיטָתוֹ כָּל עוֹד לֹא עָשׂוּ זֹאת בְּפָנָיוכך הובא בהקדמה לספר "מעשה רב". . שֶׁכֵּן אָדָם קָטָן בִּיכָלְתּוֹ לִרְאוֹת רַק מִזָּוִית הָרְאִיָּה שֶׁל עַצְמוֹ, וְאִלּוּ אָדָם גָּדוֹל בַּעַל דַּרְגָּה בִּיכָלְתּוֹ לִרְאוֹת גַּם זָוִיּוֹת רְאִיָּה וּנְקֻדּוֹת מַבָּט שֶׁל אֲחֵרִים, מַה שֶׁמֵּעִיד רוּם מַעֲלָתוֹ. וְלָכֵן גַּם אִם אָדָם הִנּוֹ בַּעַל שְׂרָרָה אוֹ סַמְכוּת, מַעֲמָד אוֹ רַבָּנוּת, עִם כָּל זֹאת יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִכְפּוֹת דַּעְתּוֹ עַל אֲחֵרִים וְלֹא לְזַלְזֵל בְּשִׁיטוֹת שׁוֹנוֹת מִמֶּנּוּ, רַק יָנִיחַ דְּבָרָיו בְּקֶרֶן זָוִית וְכָל הָרוֹצֶה לִטּוֹל יָבוֹא וְיִטֹּלוראה ב"קובץ אגרות" מרבינו החזון איש זצוק"ל (חלק ב' איגרת ט"ו) שהשיב על חידוש תורה שנשלח אליו ולא התקבל על דעתו בזו הלשון: "שמחתי לקרוא דבריהם היקרים. מטבע השכלים להוסיף מבועם, וחובתנו לשמש בשכלנו עד כמה שידנו משגת, ולבקש את היותר מוכרע לפי שיקול דעתנו, ואין אדם רשאי לומר קבלו דעתי, אבל אנו לעצמנו אנו משועבדים לחלק הניתן לנו" עכל"ק. הבט נא וראה למופת הדור גאון שבגאונים אביר הרועים שסברת זולתו אינה מתיישבת על דעתו, איך משיב הוא ברוך ובעדינות נפש שכל אדם משועבד ומחוייב להבנת שכלו שלו, ולכן אתה השאר בהבנתך ובדעתך, אך אני דעתי סוברת אחרת. ועל כגון זה נאמר (ירושלמי ברכות ב', ח') "מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו"! .

אָדָם הַכּוֹפֶה אֶת דֵּעוֹתָיו עַל הַזּוּלָת מֵעִיד עַל נְקֻדַּת חֻלְשָׁה וְחֹסֶר בִּטָּחוֹן בִּדְבָרָיו, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בָּעֶגְלוֹן פָּשׁוּט וְרָחוֹק מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים נִזְדַּמֵּן לוֹ לְהַסִּיעַ אֵיזֶה כֹּמֶר, וְהַלָּה הֵחֵל לְפַתּוֹת אוֹתוֹ וּלְשַׁכְנְעוֹ לְהָמִיר אֶת דָּתוֹ מֵהַיַּהֲדוּת לְנַצְרוּת, וּבִתְמוּרָה הִבְטִיחַ לְשַׁלֵּם לוֹ טָבִין וְתַקִּילִין. אַךְ לְתַדְהֵמַת הַכֹּמֶר, סֵרֵב הָעֶגְלוֹן בְּכָל תֹּקֶף בְּאָמְרוֹ: אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם הַדָּת שֶׁלִּי טוֹבָה אוֹ לֹא, אַךְ אָבִי הָעֶגְלוֹן לִמְּדַנִי בִּצְעִירוּתִי דָּבָר אֶחָד בָּרוּר: שֶׁאִם יִרְצֶה מָאן דְּהוּא לִמְכֹּר לְךָ סוּס בִּתְמוּרָה לַסּוּס שֶׁלְּךָ, וְיַצִּיעַ לְךָ תּוֹסֶפֶת כֶּסֶף בִּתְמוּרָה לַהַחְלָפָה – דַּע לְךָ נֶאֱמָנָה שֶׁהַסּוּס שֶׁלּוֹ הוּא חוֹלֶה וְרָצוּץ, וְכָל הָעִסְקָה אֵינֶנָּה שָׁוָה כְּלָל. כָּךְ אָמַר לוֹ הָעֶגְלוֹן לַכֹּמֶר אִם אַתָּה מַצִּיעַ לִי לְהַחְלִיף אֶת יַהֲדוּתִי בְּדָתְךָ וְאַף מוֹסִיף לִי תַּשְׁלוּם עַל כָּךְ – הֲרֵי זֶה סִימָן מֻבְהָק שֶׁדָּתְךָ אֵינֶנָּה שָׁוָה כְּלָל! וְכָךְ הַדְּבָרִים גַּם לְעִנְיָנֵנוּ: אִם צָרִיךְ אָדָם לִכְפּוֹת עַל אֲחֵרִים אֶת דַּעְתּוֹ, וּלְאַלְּצָם לְקַבֵּל אֶת שִׁיטָתוֹ, וְלֹא נוֹתֵן לָהֶם אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לִבְחֹר בָּהּ בְּעַצְמָם – הֲרֵי זֶה אוֹת וּמוֹפֵת שֶׁאַף הוּא אֵינוֹ מַחֲזִיק בֶּאֱמֶת מִדַּרְכּוֹ כְּדֶרֶךְ טוֹבָה וִישָׁרָה.

יֶשְׁנָם הַמּוֹנְעִים מִבְּנֵיהֶם אוֹ מִתַּלְמִידֵיהֶם מִלִּשְׁמֹעַ שִׁיטוֹת וְדֵעוֹת שׁוֹנוֹת, בְּטַעֲנָה שֶׁכָּתוּב "עֲשֵׂה לְךָ רַב" וְלֹא רַבָּנִים, וְשֶׁרַב פְּלוֹנִי אֵינוֹ הוֹלֵךְ בַּהַשְׁקָפָה שֶׁלָּנוּ, וְעוֹד כָּל מִינֵי טְעָנוֹת. הַאִם יֵשׁ אֱמֶת וָצֶדֶק בְּדִבְרֵיהֶם? אוּלַי בֶּאֱמֶת עָדִיף לִדְבֹּק בְּרַב אֶחָד וְלֹא לְהִתְבַּלְבֵּל, אוֹ שֶׁמָּא כָּל הַמּוֹסִיף מוֹסִיפִים לוֹ? וּבְכֵן בַּתַּלְמוּד מְסֻפָּר עַל רַב חִסְדָּא שֶׁהָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים, וְיוֹם אֶחָד פָּנָה אֲלֵיהֶם וְאָמַר: "רְצוֹנִי לוֹמַר לָכֶם דָּבָר, אֶלָּא שֶׁחוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא תַּעַזְבוּנִי וְתֵלְכוּ, וְהוּא: כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם". הַתַּלְמִידִים מִשֶּׁשָּׁמְעוּ זֹאת אָכֵן קָמוּ וַעֲזָבוּהוּ וְהָלְכוּ לִלְמֹד לִפְנֵי רַבָּא, אַךְ רַבָּא מִשֶּׁשָּׁמַע זֹאת אָמַר לָהֶם: אֱמֶת שֶׁלְּחִדּוּד וְלַחֲרִיפוּת הַלֵּב טוֹב שֶׁתִּשְׁמְעוּ מֵחֲכָמִים נוֹסָפִים, אַךְ אֶת עִקְּרֵי הַפְּסִיקָה וְהַהַשְׁקָפָה שֶׁלָּכֶם עָדִיף שֶׁתִּלְמְדוּ רַק מֵרַב אֶחָד, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּבֵּשׁ וְתִתְבַּלְבֵּל דַּעְתְּכֶםמסכת עבודה זרה (י"ט) ובפירוש רש"י ז"ל שם. וראה עוד בתוספות בעירובין (נ"ג ע"א בד"ה "דגמרי"). .

וּכְשֶׁקָּרָאנוּ מַעֲשֶׂה מֻפְלָא זֶה תָּמַהְנוּ לְעַצְמֵנוּ: אִם בֶּאֱמֶת חָשַׁשׁ רַב חִסְדָּא שֶׁיַּעַזְבוּהוּ תַּלְמִידָיו שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק – אָז לָמָּה בִּכְלָל אָמַר לָהֶם זֹאת? וְאִם הֵבִין שֶׁחוֹבָתוֹ לוֹמַר – אָז לְמָה אָמַר לָהֶם "חוֹשְׁשַׁנִי שֶׁתַּעַזְבוּנִי"? זֶה סְתָם מְיֻתָּר! וְיֶתֶר עַל כֵּן: מַדּוּעַ לֹא אָמַר לָהֶם כְּמוֹ רַבָּא שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בְּדָבָר בֵּין חִדּוּד לִפְסִיקָה, וְכָךְ אוּלַי לֹא הָיוּ עוֹזְבִים אוֹתוֹ מִלְּכַתְּחִלָּה?!

אַךְ חָכְמָה גְּדוֹלָה טְמוּנָה כָּאן, מֶסֶר חָשׁוּב לְכָל מִי שֶׁעָתִיד לַעֲמֹד בְּמַצָּב דּוֹמֶה לְשֶׁל רַב חִסְדָּא: רַב חִסְדָּא יָדַע שֶׁתַּלְמִידָיו יַעַזְבוּהוּ בְּעִקְבוֹת הַמַּאֲמָר, וְיָדַע גַּם אֶת הַחִלּוּק בֵּין לִמּוּד לְחִדּוּד. אַךְ הֵבִין שֶׁאִם יַסְתִּיר מֵהֶם אֶת הַכְּלָל הַזֶּה לְגַמְרֵי - הֲרֵי זֶה מוֹעֵל בְּתַפְקִידוֹ וּבֶאֱמוּנָם, וְיָבוֹא הַיּוֹם וִיגַלּוּ זֹאת בְּעַצְמָם וְיַעַזְבוּהוּ לִצְמִיתוּת, וְלוֹמַר לָהֶם אֶת הַחִלּוּק גַּם לֹא רָצָה כִּי מִי אָמַר שֶׁיַּאֲמִינוּהוּ בְּדָבָר הַנּוֹגֵעַ אֵלָיו?! לָכֵן אָמַר לָהֶם דְּעוּ לָכֶם שֶׁבָּרוּר לִי שֶׁתֵּלְכוּ, אַךְ אִם אֹמַר לָכֶם לְפָחוֹת בָּרוּר לִי שֶׁעוֹד תַּחְזְרוּ, וּמִיָּד אָמַר לָהֶם אֶת הַדָּבָר. וּמִשֶׁהָלְכוּ וְהֵבִינוּ אֶת הַחִלּוּק בְּעַצְמָם - שָׁבוּ בִּמְהֵרָה לַחֲסוֹת תַּחַת רַבָּם הַנֶּעֱרָץ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן. זֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין מִי שֶׁכּוֹפֶה עַל תַּלְמִידָיו אֶת דַּעְתּוֹ, לְבֵין מִי שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְהָבִין אֶת צִדְקוּתוֹ וְיַשְׁרוּתוֹאמנם הכל תלוי מיהו הרב ומיהם התלמידים ומיהם הרבנים אליהם הם חפצים ללכת, שלא כל האצבעות שוות, וכל מקרה לגופו. . וּמִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת!ירמיה ט', י"א.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה