לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יְגַלֶּה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עֶרְוַת בִּתּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִשְׁכַּב אוֹתָהּ מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁהשלחן ערוך אבן העזר (סימן ט"ו הלכה י"ב). .
וְאַזְהָרָה זוֹ לֹא נִכְתְּבָה בִּמְפֹרָשׁ בְּפָסוּק, אֶלָּא נִלְמְדָה בִּגְזֵרָה שָׁוָה מֵאַזְהָרַת "עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה", וּבְקַל וָחֹמֶר מֵאַזְהָרַת "עֶרְוַת... בַּת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה"ראה סנהדרין (ע"ו ע"א) ויבמות (ג' ע"א). .
וְלִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ חַכְמֵי הַתַּלְמוּד שֶׁאַזְהָרָה זוֹ מְדַבֶּרֶת בְּבָא עַל בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ, אֲבָל הַבָּא עַל בִּתּוֹ מֵאִשְׁתּוֹ בְּנוֹסָף לְאַזְהָרָה זוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב גַּם כֵּן מִשּׁוּם אַזְהָרַת "עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה"כן למדו ביבמות (שם). וראה ברמב"ם ז"ל בספר המצוות שלו (לאוין, של"ו) מה שכתב על זה. .
וְהָעוֹבֵר וּבָא עַל בִּתּוֹ הֲרֵי הֵם חַיָּבִים כָּרֵת, וְאִם הָיָה בְּמֵזִיד וּבְהַתְרָאַת שְׁנֵי עֵדִים הֲרֵי הֵם חַיָּבִים מִיתָה בִּשְׂרֵפָה, וְאִם הָיָה בְּשׁוֹגֵג הֲרֵי הֵם חַיָּבִים קָרְבַּן חַטָּאתכן מבואר בתלמוד ריש מסכת כריתות, ובסנהדרין (ע"ה ע"א), וגבי החטאות אם זו בתו מאנוסתו חייב חטאת אחת, ואם זו בתו מנשואתו חייב שתי חטאות, כפי שנתבאר. .