רָמַז הַכָּתוּב – כְּסוּי חֲטָאָה
תֵּשַׁע סוּגֵי מְנָחוֹת הָיוּ קְרֵבוֹת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כְּשֶׁכֻּלָּן טְעוּנוֹת לוֹג שֶׁמֶן עַל כָּל עִשָּׂרוֹן שֶׁל קֶמַח וְקֹמֶץ לְבוֹנָה, מִלְּבַד שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁהָיוּ קְרֵבוֹת בְּלֹא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה כְּלָל: מִנְחַת הַסּוֹטָה וּמִנְחַת חוֹטֵא עָנִי. וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ, עַל מַה וְלָמָּה פָּטְרָה הַתּוֹרָה אֶת הַחוֹטֵא מִנְּתִינַת הַשֶּׁמֶן וְהַלְּבוֹנָה? וְכִי יֵשׁ חוֹטֵא נִשְׂכָּר שֶׁמֵּקֵל אַתָּה בְּעָנְשׁוֹ וּבְכַפָּרָתוֹ? אַדְּרַבָּה! הַדִּין נוֹתֵן שֶׁהַחוֹטֵא יִתְחַיֵּב בְּיוֹתֵר שֶׁמֶן, לְכַפֵּר עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים?!
אָמְנָם חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁכָּל רָז לֹא אָנִיס לָהֶם וְכָל נִסְתָּר לִפְנֵיהֶם גָּלוּי עָנוּ גַּם אֶת הַתְּשׁוּבָה: שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנוֹ שֶׁל הַחוֹטֵא מְהֻדָּרכן הובא מרבי שמעון במנחות (ו' ע"ב). . הוֹלֵךְ לוֹ הַחוֹטֵא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כְּשֶׁבְּיָדָיו סַל שֶׁל קָרְבַּן מִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן וּבִלְבוֹנָה. רֵיחָהּ הַנָּעִים וּמַרְאָהּ הַמַּבְרִיק מוֹשְׁכִים וְזוֹהֲרִים, רַק חָסֵר שֶׁיֵּצֵא בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת עַל הַזְּכוּת שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקוֹ לַעֲבֹר עֲבֵרָה וּלְהָבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ!!! הַלָּזֹאת יִקָּרֵא חַטָּאת?! הַלָּזֶה יִקָּרֵא בַּעַל עֲבֵרָה הַמִּתְחָרֵט?! אָדָם הַמִּתְחָרֵט וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּדָבָר שֶׁעָשָׂה מְחַפֵּשׂ מָקוֹם בּוֹ יוּכַל לִקְבֹּר אֶת כְּלִמָּתוֹ, וְלֹא יַעֲלֶה עַל דַּל שְׂפָתָיו אֶת זִכְרָהּ, אַף לֹא מִתּוֹךְ שֵׁנָה! אִם כֵּן כֵּיצַד יָבִיא זֶה קָרְבָּן הָדוּר וּמְפֹאָר בְּכָל מִינֵי שְׁמָנִים וּבְשָׂמִים?! לָכֵן אָסְרָה הַתּוֹרָה לְעָרֵב שׁוּם שֶׁמֶן אוֹ לְבוֹנָה בְּמִנְחַת הַחוֹטֵא.
וּכְדֻגְמַת אוֹתוֹ חוֹטֵא, כָּךְ יֵשׁ לְכָל אֲשֶׁר זָנַח אֶת תַּעְתּוּעֵי הַיֵּצֶר וְיִשֵּׁר אֶת אוֹרְחוֹתָיו לְאוֹרְחוֹת צַדִּיקִים לְהִתְבַּיֵּשׁ וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ בַּעֲבָרוֹ וּלְכַסּוֹת פְּשָׁעָיו מִבְּנֵי אָדָםכן הביא הגה"צ רבי אליהו דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו" (חלק ד' מאמר התשובה) שהחוטא בכח תשובתו וצערו על מעשיו הרי זה כאילו מקריב ממש את חלבו ואת דמו, ונמצאת תשובתו בבחינת קרבן ממש. . כִּי אִם מַזְכִּיר וּמְסַפֵּר הוּא עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים לְכָל שׁוֹאֵל, וּמְשַׁתֵּף אֶת הַכְּלָל בֶּ"עָבָר הַזּוֹהֵר" שֶׁהָיָה לוֹ, נִמְצָא שֶׁמִּתְהַדֵּר הוּא בְּחַטָּאתוֹ, וְעַזּוּת פָּנִים הִיא לוֹלשון הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב' הלכה ה'). , וְלֹא לְזֹאת בַּעַל תְּשׁוּבָה יִקָּרֵא.
כָּךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל אֶת דִּבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה"תהלים ל"ב, א'. מִכָּאן שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לְהַסְתִּיר אֶת חַטַּאוֹת נְעוּרָיו וְלֹא לְפַרְסְמָןיומא (פ"ו ע"ב). וראה שם שאם היה זה חטא לחבירו אזי חייב להודות בפניו כדי שימחל לו עליו, וכן אם היה זה חטא שכבר נתפרסם ושואלים מי עשאו גם כן יודה בכך. , שֶׁמִּעוּט כְּבוֹד שָׁמַיִם הוּא לְסַפֵּר לָרַבִּים אֶת מַעֲשָׂיו הָרָעִיםכן פירש רש"י ז"ל (שם) בד"ה "בחטא". .וְעוֹד שֶׁבָּזֶה מַרְאֶה הוּא שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ בָּהֶם בֶּאֱמֶת, וַהֲרֵי לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁהַבּוּשָׁה בַּעֲבֵרָה הִיא זוֹ שֶׁמּוֹחֶקֶת וּמְבַטֶּלֶת אוֹתָהּראה ברכות (י"ב ע"ב) ותוספות בברכות (ל"ד ע"ב). . לָכֵן מִצְוַת הַתּוֹרָה הִיא שֶׁאָדָם שֶׁהִצְטַבְּרוּ בְּגוּפוֹ מוֹתְרוֹת מַאֲכָל "וְיָצָאתָ שָׁמָּה... וְחָפַרְתָּה... וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ, כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ"דברים כ"ג י"ג – ט"ו. . אֵין מִצְוָה לְפַרְסֵם אֶת הַפְּסֹלֶת שֶׁבְּךָ, אַדְּרַבָּה יֵשׁ בָּזֶה הַרְחָקַת הַשְּׁכִינָה מֵעָלֶיךָ, אֶלָּא הִתְכַּסֵּה בְּבוּשָׁה גְּדוֹלָה וּגְנֹז מִיָּד אֶת עֲבָרְךָ.
בִּכְלָל הַדְּבָרִים, שֶׁכְּשֶׁבָּאִים זוּג לְהָקִים בַּיִת כָּשֵׁר וְנֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל, עַל אַדְנֵי הַתּוֹרָה וְהַקְּדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יַכְנִיסוּ עִמָּם לְבֵיתָם הֶחָדָשׁ אֶת עֲבָרָם הָרַע. לֹא סִפּוּרִים, וְלֹא חֲוָיוֹת, לֹא רְשָׁמִים, וְלֹא זִכְרוֹנוֹת. נְקִיּוּת הַדִּבּוּר וְהַמַּחְשָׁבָה בֵּין בְּנֵי הַזּוּג הִיא מִיסוֹדוֹת הַבַּיִת וַחֲסִינוּתוֹ, אִם כֵּן לָמָּה לְהַזְכִּיר בּוֹ נִשְׁכָּחוֹת שֶׁמּוּטָב הָיָה לוּ לֹא הָיוּ כְּלָל וּמֵעוֹלָם?! מַה יוֹסִיף לִבְנִיַּת הַקֶּשֶׁר שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג הַזֶּה אִם יְסַפְּרוּ זֶה לְזוֹ אֶת כִּשְׁלוֹנוֹת הַיַּלְדוּת וְאֶת חֶסְרוֹנוֹת הֶעָבָר שֶׁלָּהֶם? מַה שֶּׁהָיָה הָיָה, וּמִכָּאן וּלְהַבָּא יֵשׁ לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה.
וּכְשֵׁם שֶׁהַגֵּר בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְנִסְתַּפֵּחַ לְעַם יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא כְּתִינוֹק שֶׁנּוֹלַד מִבְּלִי שׁוּם קֶשֶׁר לְעֶבְרוֹיבמות (כ"ב ע"א). , כָּךְ בַּעַל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ שֶׁהִנּוֹ כְּתִינוֹק חָדָשׁ שֶׁנּוֹלַד מַמָּשׁ מִבְּלִי שׁוּם קֶשֶׁר אוֹ זֵכֶר לַעֲבָרוֹ. וּכְפִי שֶׁהִבְהִיר רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיופרק ב' מהלכות תשובה. : אֵיזֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה? זֶהוּ שֶׁמֵּסִיר חֶטְאוֹ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁמַּרְגִּישׁ וְאוֹמֵר שֶׁהוּא אָדָם אַחֵר וְאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אֶת אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים. בֶּטַח וּבֶטַח שֶׁלֹּא לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם וּלְהִתְנָאוֹת בָּהֶם, וּלְסָפְרָם לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב, שֶׁבָּזֶה מַחְלִישׁ הוּא אֶת כֹּחַ תְּשׁוּבָתוֹ וּמַחֲזִיר אֶת עַצְמוֹ לַעֲבָרוֹ הָרַע.