לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, בְּעֵת שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבַּן חַטָּאת שֶׁל עָנִי הַבָּאָה מִן הַמְּנָחוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁלֹּא יִתְּנוּ בָּהּ שֶׁמֶן. וְזֶה לַמְרוֹת שֶׁשְּׁאָר הַמְּנָחוֹת כֵּן טְעוּנוֹת שֶׁמֶן, בְּמִנְחַת הַחוֹטֵא אָסְרָה הַתּוֹרָה לִיתֵן שֶׁמֶןכן מבואר במשנה במנחות (נ"ט) וברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות (פרק י"ב הלכה ז') שכל המנחות טעונות שמן מלבד מנחת החוטא ומנחת הקנאות. .
וְאִם עָבַר הַכֹּהֵן וְנָתַן בְּמִנְחַת הַחוֹטֵא אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא שֶׁמֶן וְהִקְרִיבָהּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הֲרֵי זֶה עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה וְחַיָּב מַלְקוֹת, וְהַמִּנְחָה נִפְסְלָה. אוּלָם אִם לֹא עֵרֵב אֶת הַשֶּׁמֶן בַּמִּנְחָה אֶלָּא רַק נְתָנוֹ בְּתוֹךְ כְּלִי וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּנְחָה, אֵינוֹ עוֹבֵר בָּזֶה עַל אַזְהָרַת "לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן" וְהַמִּנְחָה לֹא נִפְסְלָהכן למדו בגמרא שם (ס' ע"א) מלשון הכתוב "עליה" – דוקא בגופה של מנחה אסרה התורה ליתן השמן. וכן נפסק ברמב"ם (שם). .