אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

זְכוּת נִפְלָאָה נָפְלָה בְּחֶלְקָם שֶׁל הַכֹּהֲנִים, לַעֲמֹד וּלְשָׁרֵת אֶת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּבֵית מִקְדָּשׁוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ, כְּשֶׁקְּדֻשָּׁה עִלָּאִית אוֹפֶפֶת אֶת הַמָּקוֹם וְאֶת הַנּוֹכְחִים בּוֹ וּמַשְׁרֶה עֲלֵיהֶם רוּחַ טָהֳרָה מִמָּרוֹם. אַךְ בְּתוֹךְ הַמַּעֲלָה הַיְקָרָה הַזּוֹ הֻזְהֲרוּ הַכֹּהֲנִים בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה: "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ", וּפְעָמִים שֶׁהָיָה הַדָּבָר גּוֹבֵל אַף בְּמִיתָה מִן הַשָּׁמַיִם ה' יַצִּילֵנוּ. וְאַזְהָרָה זוֹ מְעוֹרֶרֶת בְּלֵב כֻּלָּנוּ אֶת הַתְּמִיהָה: מַדּוּעַ?? וְכִי מַה יּוֹתֵר טוֹב וּמוֹעִיל לָאָדָם מִלַּחֲסוֹת לְמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם בְּצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא? וְאִם לֹא כָּל הַיּוֹם – אָז לָמָּה שֶׁלֹּא נֻרְשֶׁה לְהִכָּנֵס בְּכָל עֵת שֶׁנַּחְפֹּץ לִסְפֹּג וְלִקְלֹט מִקְּדֻשַּׁת הַמָּקוֹם? וַהֲרֵי כָּל הַמַּרְבֶּה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח?!

עַל שְׁאֵלָה זוֹ מֵשִׁיב הָג"ר חַיִּים שְׁמוּאֶלֵבִיץ זַצַ"ל בְּאָמְרוֹ כִּי טֶבַע הַהֶרְגֵּל שֶׁבָּאָדָם הוּא כָּל כָּךְ חָזָק, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הַמּוּרָם מִכֹּל, בְּהִכָּנְסוֹ לַמָּקוֹם הַמְקֻדָּשׁ וְהַמְרוֹמָם מִכֹּל, אִם יַרְבֶּה וְיַתְמִיד בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ מִשָּׁם בְּלֹא שׁוּם מִגְבָּלָה - יָבוֹא לְבַסּוֹף לָקוּץ וּלְזַלְזֵל בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹש הַזֶּה, וְלִרְאוֹת בּוֹ חָלִילָה כְּעֹל וּכְמַשָּׂא כָּבֵד. לָכֵן הִגְבִּילָה הַתּוֹרָה אֶת כְּנִיסַת הָעָם וְהַכֹּהֲנִים לַמִּקְדָּשׁ, בִּכְדֵי לְהַבְטִיחַ אֶת שְׁמִירַת מַעֲלָתוֹ וְיָקְרָתוֹ בְּעֵינֵיהֶם. וְדָבָר זֶה נִלְמַד מִדִּבְרֵי הֶחָסִיד הַיַּעֲבֵ"ץ זִיעָ"א הַכּוֹתֵב כִּי טִבְעָם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם הוּא לָקוּץ וְלִמְאֹס בַּדְּבָרִים הַמְּצוּיִים אֶצְלָם בִּתְמִידוּת, וַאֲפִלּוּ הַדָּבָר הַמְקֻדָּשׁ וְהַנַּעֲלֶה בְּיוֹתֵר אִם יִהְיֶה נָגִישׁ וּמָצוּי לָאָדָם רַבּוֹת - לְאַחַר זְמַן מָה יְאַבֵּד אֶת עֶרְכּוֹ וּמַעֲלָתוֹ בְּעֵינָיוראה פירוש היעב"ץ על מסכת אבות (פרק א' משנה ד'). .

כָּךְ אוֹמְרִים לָנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "לְמַה דּוֹמֶה תַּלְמִיד חָכָם בִּפְנֵי עַם הָאָרֶץ? בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו לְקִיתוֹן שֶׁל זָהָב, דִּבֵּר עִמּוֹ – לְקִיתוֹן שֶׁל כֶּסֶף, נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ – לִכְלִי שֶׁל חֶרֶס"סנהדרין (נ"ב ע"ב). . שֶׁכְּכָל שֶׁתִּרְבֶּה הַשְּׁהִיָּה בִּמְחִצָּתוֹ כָּךְ יִמְעַט עֶרְכּוֹ בְּעֵינֵיהֶם וְתִבָּטֵל הַכְּמִיהָה וְהַהִתְבַּטְּלוּת כְּלַפָּיו. לְלַמֵּד הֵן אֶת הֶחָכָם וְהֵן אֶת תַּלְמִידָיו שֶׁבִּכְדֵי לְשַׁמֵּר אֶת הַיְחָסִים הַבְּרִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם חוֹבָה שֶׁתִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם שְׁמִירַת מֶרְחָק מְסֻיֶּמֶת, שֶׁתְּשַׁמֵּר אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם אֶחָד כְּלַפֵּי הַשֵּׁנִי וְתִמְנַע בְּעָיוֹת וְתַקָּלוֹת בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ.

יֶשְׁנָם הַטּוֹעִים לַחֲשֹׁב שֶׁעֲנָוָה טְהוֹרָה שֶׁל רַב בְּיִשְׂרָאֵל פֵּרוּשָׁהּ שֶׁיִּתְעַרְבֵּב וְיִתְרוֹעֵעַ עִם שׁוֹמְעֵי לִקְחוֹ בְּכָל עֵת, יֵשֵׁב בִּמְחִצָּתָם וְיֹאכַל מִמַּאֲכָלָם וִיהֵא מָצוּי לָהֶם בְּכָל רֶגַע, וְאִם לֹא עוֹשֶׂה כֵּן סִימָן שֶׁחָלִילָה גַּאֲוָתוֹ שְׁחָקִיםוישנם שאף מגדילים להרע ומדברים בגנותם של גדולי ישראל וצדיקי הדור על שאינם זמינים לעם בכל עת, ועל שלא ניתן לשאול אותם שאלות בכל עת, אך כבר הורו חכמינו ז"ל "אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו", ואם כן היאך הם מעיזים לדון תלמידי חכמים גדולי ישראל שעול רב על צוארם, בעוד שהם אינם אלא עמי ארצות חסרי דעת נסיון ותבונה?! אתמהה!!! . אַךְ הָאֱמֶת אֵינָהּ כֵּן, כִּי אִם יִנְהַג כֵּן הֶחָכָם אַל יִתְפַּלֵּא שֶׁבְּתוֹךְ זְמַן קָצָר יָבוֹאוּ תַּלְמִידָיו לְזַלְזֵל בּוֹ, וְתוֹכַחְתּוֹ לֹא תִּתְקַבֵּל עֲלֵיהֶם, וְיַהַפְכוּ הֵם לְשׁוֹפְטָיו וּלְשׁוֹטְרָיו, וִיחָסָיו עִמָּהֶם יְאַבְּדוּ כָּל טַעַם טוֹב. גַּם הָאֶתְרוֹג הַמָּשׁוּל לְחָכָם מִתְחַבֵּר עִם יֶתֶר הַמִּינִים רַק לְדַקּוֹת סְפוּרוֹת וּמִיָּד לְאַחַר מִכֵּן נֶעְלַם מֵעֵינֵיהֶם, וְגַם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה שֶׁהָיָה רַבָּם הַנֶּעֱרָץ שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל לֹא נָטָה אֶת אָהֳלוֹ בֵּין אָהֳלֵי הָעָם אֶלָּא מִחוּץ לַמַּחֲנֶהוראה בדברי היעב"ץ הנ"ל שכתב שזה היה הדבר שגרם לחטא העגל שבתחילה היה אהלו של משה מצוי ומזומן אצל מחנה ישראל עד שמרוב המצאותו מאסו בו וביקשו "עשה לנו אלהים", ולכן לאחר מכן נטה משה רבינו את אהלו מחוץ למחנה ישראל. . שֶׁכֵּן הִיא הַנְהָגַת הֶחָכָם הַנְּכוֹנָה כַּמְבֹאָר בָּרַמְבָּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיוהלכות דעות פרק ה'. , וְדוֹ"ק.

וְדָבָר זֶה רָמַז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ "וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם"שמואל א' י"ח, ט"ז. – שֶׁדַּוְקָא מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ מָצוּי אֵצֶל הָעָם תָּמִיד, אֶלָּא "יוֹצֵא וּבָא" - פַּעַם נִמְצָא וּפַעַם לֹא, לָכֵן הָיוּ הַכֹּל אוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּמְיַחֲלִים לִרְאוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה מְזֻמָּן לָהֶם תָּמִיד. וְכֵן חָשַׁבְנוּ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְפָרֵשׁ אֶת הַכָּתוּב בַּנָּבִיא "וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ ה' לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא"שופטים י"ג, כ"א. שֶׁלִּכְאוֹרָה הֲרֵי כְּבָר בַּעֲלוֹת הַמַּלְאָךְ עַל לַהַב הַמִּזְבֵּחַ הָיָה לָהֶם לְהָבִין כִּי אֵינוֹ בָּשָׂר וָדָם אֶלָּא מַלְאַךְ ה' הוּא?! אֶלָּא שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁנִּגְלָה לָהֶם הַמַּלְאָךְ זֶה כַּמָּה פְּעָמִים מִמֵּילָא נִתְרַגְּלוּ לְחֶבְרָתוֹ וְנֶחְלְשָׁה הִתְפַּעֲלוּתָם מִמֶּנּוּ, וְלָכֵן הִתְקַשּׁוּ לְהַאֲמִין כִּי מַלְאָךְ הוּא, וְרַק לְאַחַר שֶׁנֶּעֱלַם מֵעֵינֵיהֶם וְלֹא יָסַף עוֹד לְהֵרָאוֹת אֲלֵיהֶם אָז נִתְעוֹרְרוּ לְהָבִין כִּי הָיָה זֶה מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹתוכך לצערנו טבע העולם שבדרך כלל בני האדם אינם מעריכים ומחשיבים זה את זה כראוי, עד שחלילה מסתלק האדם מן העולם, ואז הכל נזכרים לומר "כמה הוא חסר", ו"חבל שלא ניצלנו" וכן על זו הדרך. .

גַּם בִּיחָסִים שֶׁבֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ לִשְׁמֹר עַל רִחוּק וּמִגְבָּלָה מְסֻיֶּמֶת, כְּמַאֲמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה "הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ"משלי כ"ה, י"ז. , וְכָתַב הָרַלְבַּ"ג זָ"ל שָׁם בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "שֶׁלֹּא תַּתְמִיד לָבוֹא בְּבֵיתוֹ יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, כִּי זֶה יִהְיֶה סִבָּה שֶׁיִּשְׂבָּעֲךָ וְתָסוּר אַהֲבָתוֹ מִמְּךָ, כִּי מַה שֶּׁיִּשְׁקֹד אָדָם בּוֹ לֹא יְהֵא חָשׁוּב בְּעֵינָיו אֶלָּא אִם יִהְיֶה לְעִתִּים רְחוֹקוֹת בִּלְבַד" עכל"ק. גַּם עִם הַיָּדִיד הָאָהוּב וְהַנֶּאֱמָן עָלֶיךָ שְׁמֹר עַל מֶרְחָק מְסֻיָּם, וְגַם אֶת קְרוֹבֶיךָ שֶׁמִּצְוָה לְקָרְבָם אַל תְּקָרֵב יֶתֶר עַל הַמִּדָּהכך אומרים חז"ל כי מטבע הבן לירא מן האב יותר מאשר מן האם, וסיבת הדבר היא בהיות שהבן מצוי יותר עם אמו מאשר עם אביו, וקרבת היתר לאמו היא זו המולידה את חסר המורא כלפיה. וכן פעמים שקירבת יתר והענקה ללא גבול של הורה לילדו מולידה דוקא חוסר הערכה וזילזול כלפי ההורה, כפי שהמציאות מראה פעמים רבות ביחסי הורים וילדיהם. , וַאֲפִלּוּ עִם אִשְׁתְּךָ שׁוֹכֶבֶת חֵיקֶךָ אַל תַּתְמִיד לְהִתְרוֹעֵעַכפי שציוותה התורה הקדושה במצוות טהרת המשפחה, וכצוואת רבי יוסי בן יוחנן באבות (פרק א' משנה ה') "אל תרבה שיחה עם האישה – באשתו אמרו", וכהוראת הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות (פרק ה' הלכה ד') "לא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול". , שֶׁאִם כֵּן לְבַסּוֹף תֵּהָפֵךְ הָאַהֲבָה לְאֵיבָה, וְתִגְרֹם הַקִּרְבָה לְחֻרְבָּה, וּמִכָּל הַמְּצִיאוּת הַיָּפָה יִוָּתְרוּ אַךְ זִכְרוֹנוֹת מְתוּקִים מֵהֶעָבָר שֶׁהָיָה וְאֵינֶנּוּ.

אָדָם צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁכָּל דָּבָר טוֹב יֵשׁ לוֹ גְּבוּל, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא חָצִיתָ אֶת הַגְּבוּל עֲדַיִן הוּא בְּגֶדֶר טוֹב, אַךְ מִשֶׁתֶּחֱצֶה אֶת אוֹתוֹ הַגְּבוּל מִיָּד יֵהָפֵךְ הַטּוֹב לְרַע וְהַמָּתוֹק לְמַר. כָּךְ קוֹבְעִים חֲכָמֵינוּ זָ"ל בַּתַּלְמוּדחולין (נ"ח ע"ב), והובא להלכה בשלחן ערוך חלק יורה דעה (סימן נ"ה סעיף ד'), עיין שם בחילוקי הדינים בזה. כִּי בְּהֵמָה בַּעֲלַת חָמֵשׁ רַגְלַיִם הֲרֵי הִיא טְרֵפָה, וְזֶה עַל פִּי הַכְּלָל הַהִלְכָתִי "כָּל יָתֵר כְּנָטוּל דָּמִי" הָאוֹמֵר שֶׁכָּל דָּבָר הַקַּיָּם אוֹ נַעֲשֶׂה יֶתֶר עַל הַמִּדָּה אֵינוֹ אֶלָּא לְמִגְרַעַת. כָּךְ גַּם כָּל קִרְבַת יֶתֶר בֵּין אָדָם לְמִשְׁנֵהוּ סוֹפָהּ הֶרֶס וְחֻרְבָּן.

כָּךְ מָצִינוּ בַּנָּבִיא אוֹדוֹת אַמְנוֹן בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה שֶׁאָהַב אֶת אֲחוֹתוֹ תָּמָר אַהֲבָה גְּדוֹלָה, אֶלָּא שֶׁאַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ לֹא יָדְעָה שָׂבְעָה עַד שֶׁבִּקֵּשׁ לַחֲצוֹת אֶת גְּבוּלוֹת הַהֶתֵּר וְלִשְׁכַּב עִמָּהּ, בְּחָשְׁבוֹ שֶׁבְּכָךְ יְמַלֵּא אֶת אַהֲבָתוֹ וִיסַפֵּק אֶת יִצְרוֹ. אַךְ מִשֶּׁנִּתְקָרֵב אֵלֶיהָ אַמְנוֹן יֶתֶר עַל הַמִּדָּה מִיָּד נִתְהַפְּכָה הָאַהֲבָה לְשִׂנְאָה, עַד שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ"שמואל ב' י"ג, ט"ו. . זֶהוּ סוֹפָהּ שֶׁל אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת גְּבוּלוֹת, וְזֶהוּ גּוֹרָלוֹ שֶׁל כָּל קֶשֶׁר שֶׁלֹּא הֻצְּבוּ לוֹ מַעֲצוֹרִים. מִטַּעַם זֶה הִזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסְרָה לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת, וְהִתִּירָה לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ בִּימֵי טָהֳרָתָן, הַכֹּל בְּמַטָּרָה לְהַרְגִּילֵנוּ שֶׁלְּכָל קֶשֶׁר וְאַהֲבָה מֻכְרָחִים לִהְיוֹת מַעֲצוֹרִים וּמֻגְבָּלֻיּוֹת, וְהֵם אֵלּוּ שֶׁיְּשַׁמְּרוּ אֶת טִיב הַקֶּשֶׁר וְהַתְמָדַת קִיּוּמוֹ. וְדַי בָּזֶה.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה