לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַכֹּהֲנִים שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ אֶל הֵיכַל הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא רַק בָּעֵת הָרְאוּיָה לָהֶם, דְּהַיְנוּ לְצֹרֶךְ עֲבוֹדָתָם. וּבִכְלַל הָאִסּוּר שֶׁאַף הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הַנִּכְנָס בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֶל בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים לֹא יִכָּנֵס אֶלָּא לְצֹרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ שָׁם, וְלֹא מֵעֵבֶר לְכָךְמשנה בכלים (פרק א' משנה ט'), והובא ברמב"ם הלכות ביאת המקדש (ריש פרק ב'). . וְזֶה מִפְּאַת כְּבוֹד הַמִּקְדָּשׁ וּגְדֻלָּתוֹ שֶׁאֵין זֶה מִן הָרָאוּי שֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ כָּל אֶחָד וּבְכָל עֵת שֶׁיַּחְפֹּץ, אֶלָּא רַק בָּעִתִּים הַנִּצְרָכוֹת וְהַמֻּתָּרוֹתכן כתב הרמב"ם ז"ל בספר המצוות (לאוין מצוה ס"ח). .
וְנֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים הַאִם מֻתָּר לַכֹּהֵן לְהִכָּנֵס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְצֹרֶךְ הִשְׁתַּחֲוָיָה גְּרֵידָא מִבְּלִי לַעֲבֹד שׁוּם עֲבוֹדָהכן כתבו בעלי התוספות (מנחות כ"ז ע"ב בד"ה "להיכל") בשם רבינו תם, והביאם הכסף משנה על הרמב"ם בהלכות ביאת המקדש. וכן למד ספר החינוך (מצוה קפ"ד) בדעת הרמב"ן ז"ל בספר המצוות שלו. , אוֹ שֶׁמָּא גַּם דָּבָר זֶה אָסוּר כָּל שֶׁאֵין צֹרֶךְ גָּמוּר בִּכְנִיסָתוֹ כְּגוֹן לְטוֹבַת הַקְרָבָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶהכן כתב הסמ"ג (מצוה ש"ג) שכל ביאה שאינה לצורך עבודה ממש אסורה, ורק בגמר עבודה היו הכהנים משתחוים ויוצאים. וכן למדו המפרשים בדעת הרמב"ם (שם הלכה ד'). .
וְכָל כֹּהֵן שֶׁעָבַר וְנִכְנַס אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ הֲרֵי זֶה עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה וְחַיָּב מַלְקוֹת, וְאִם נִכְנַס אֶל בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שֶׁלֹּא כַּדִּין הֲרֵי זֶה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִםכן נאמר בספרי, ובמנחות (כ"ז ע"ב), והובא להלכה ברמב"ם שם (הלכה ג'). .