רָמַז הַכָּתוּב – טָעוּת, טוֹעִים, טָעִיתִי
אַחַד הַתְּנָאִים בַּהֲבָאַת קָרְבָּן הָאָשָׁם וּבְתִקּוּן הָעֲבֵרָה הוּא הַכָּרַת הַחֵטְא. וּכְפִי שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה: "וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם"ויקרא ה', כ"ג. – שֶׁיַּכִּיר בְּעַצְמוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְיִהְיֶה בְּדַעְתּוֹ לְהִתְוַדּוֹת כִּי חָטָא וְאָשֵׁםלשון רש"י ז"ל בפירושו עה"ת שם. . כִּי בְּלִי שֶׁיָּבִין וְיַכִּיר אָדָם בַּמְּצִיאוּת שֶׁחָטָא וְשֶׁטָּעָה בְּדַרְכּוֹ, לֹא תִּתָּכֵן אֶצְלוֹ מְצִיאוּת שֶׁל תְּשׁוּבָה אוֹ שִׁנּוּי הַמַּעֲשִׂים.
אָדָם שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה שׁוּם בְּעָיָה בְּמַעֲשָׂיו, וְנִרְאֶה הוּא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁמֻּשְׁלָם וּמְתֻקָּן בְּדֵעוֹתָיו וּכְטַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת – רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה וְהַהִשְׁתַּנּוּת כִּרְחֹק הַשָּׁמַיִם מִן הָאָרֶץ, וְכִרְחֹק הַמִּזְרָח מִן הַמַּעֲרָב. כִּי כָּל מַה שֶּׁתֹּאמַר וְתָעִיר לוֹ יֵרָאֶה בְּעֵינָיו שֶׁלֹּא עָלָיו מְדַבְּרִים, וְלֹא כְּלַפָּיו הַדְּבָרִים מֻפְנִים, וְאֵין לוֹ מַה לְּנַסּוֹת לְהַפְנִים וְלִשְׁקֹל אֶת הַדְּבָרִים, כִּי כְּבָר מָנוּי וְגָמוּר אֶצְלוֹ שֶׁהוּא כְּבָר מְתֻקָּן.
לָכֵן בְּטֶרֶם הִסְכִּימָה הַתּוֹרָה לְדַבֵּר עַל כַּפָּרָה, בִּקְּשָׁה הִיא לְבָרֵר דָּבָר אֶחָד: הַאִם מֵבִין אַתָּה שֶׁאֵינְךָ בְּסֵדֶר? הַאִם מַכִּיר אַתָּה בְּטָעוּתְךָ? אִם לֹא – אָז אֵין לָנוּ מַה לְּדַבֵּר. כָּל קָרְבָּן שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יוֹעִיל לְךָ עַד שֶׁתָּבִין שֶׁאֵינְךָ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה – אָז נוּכַל לְדַבֵּר עַל דֶּרֶךְ הַתִּקּוּן, אֲבָל לֹא לִפְנֵי כֵן.
כָּל אָדָם יָצָא לוֹ בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו לְהִפָּגַע מִמָּאן דְּהוּא. מִיָּדִיד אוֹ מִמַּכָּר, מִקָּרוֹב אוֹ מֵרָחוֹק, וּלְיָמִים בָּא הַלָּה לְפַיְּסוֹ. כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים שֶׁבְּאוֹתוֹ שָׁלָב חָשׁוּב לָנוּ לְשָׁאֳלוֹ דָּבָר אֶחָד: הַמֵּבִין אַתָּה שֶׁפָּגַעְתָּ בִּי?! שֶׁנָּהַגְתָּ בִּי שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה?! שֶׁטָּעִיתָ בְּשִׁקּוּל דַּעְתְּךָ?! אִם לֹא – אָז עַל מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה? הֲרֵי מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ סְלִיחָה זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁמֵּבִין הוּא שֶׁטָּעָה, וּמִי שֶׁלֹּא מֵבִין שֶׁטָּעָה אָז עַל מַה לּוֹ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה?! לֹא דַּי בַּשִּׁנּוּי הַמַּעֲשִׂים, לֹא מַסְפִּיק בִּפְתִיחַת דַּף חָדָשׁ, יֵשׁ צֹרֶךְ בְּהַכָּרַת הַטָּעוּת. וּבִלְעָדֶיהָ – לֹא יִרְחַק הַיּוֹם וּמְיֻדָּעֵנוּ יַחְזֹר שׁוּב עַל טָעוּתוֹ, וְאִם כֵּן מַה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָם?
אָדָם הַמְבַקֵּשׁ לְפַיֵּס אֶת חֲבֵרוֹ עַל דָּבָר שֶׁעָשָׂה לוֹ חַיָּב לָשֶׁבֶת וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ, לִבְחֹן אֶת מַעֲשָׂיו, לְאַתֵּר אֶת טָעוּתוֹ וּלְהִתְחָרֵט עָלֶיהָ. לֹא דַּי בְּכָךְ שֶׁתֶּאֱזֹר אֹמֶץ וּתְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ, אֵין בְּכָךְ תּוֹעֶלֶת שֶׁל מַמָּשׁ אִם לֹא הִכַּרְתָּ בְּטָעוּתְךָ. אִם רוֹצֶה אַתָּה בֶּאֱמֶת לְחַדֵּשׁ קֶשֶׁר יַצִּיב וְאֵיתָן עָלֶיךָ לְאַתֵּר אֶת הַטָּעוּת וּלְתַקְּנָהּ, וּבִלְעֲדֵי כֵּן זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן.
בְּנִי זוּג שֶׁנִּקְלְעוּ לִמְרִיבָה לֹא דַּי בְּכָךְ שֶׁיְּפַיְּסוּ זֶה אֶת זוֹ. עֲלֵיהֶם לָשֶׁבֶת וְלָדוּן עַל מָה הָרִיב, וְהֵיכָן הָיְתָה הַטָּעוּת, וְכֵיצַד יֵשׁ לְתַקְּנָהּ! וּבִלְעֲדֵי זֹאת לֹא יִרְחַק הַיּוֹם וְיִמְצְאוּ הֵם אֶת עַצְמָם בְּרִי?ב חָדָשׁ, עַל אוֹתָהּ הַמַּתְכֹּנֶת שֶׁל הָרִיב הַקּוֹדֵם. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמַּעֲשִׂים עוֹמֵד עַל הַכָּרַת הַטָּעוּת.
כָּךְ הֵם הַדְּבָרִים גַּם בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם: אִם לֹא תָּבִין שֶׁאֵינְךָ בְּסֵדֶר, שֶׁמַּעֲשֶׂיךָ הֵם קָשִׁים וַחֲמוּרִים, כֵּיצַד תַּגִּיעַ לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת? הֲרֵי לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁ"אֵין אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשַׁל בָּהֶם"גיטין (מ"ג ע"א). , כִּי רַק בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מֵבִין שֶׁהוּא נִכְשַׁל, וְנוֹתֵן אֶל לִבּוֹ בַּמֶּה לֹא הָיָה בְּסֵדֶר, רַק אָז הוּא יָכוֹל בֶּאֱמֶת לַעֲמֹד עַל הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה וְהַיְשָׁרָה. לָכֵן אֶחָד מִשְּׁלַבֵּי הַתְּשׁוּבָה הוּא הַוִּדּוּיראה ברמב"ם הלכות תשובה (פרק א', ב'). , כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶת חֲטָאָיו בְּפִיו תִּתְבַּהֵר וְתִתְבָּרֵר אֶצְלוֹ הַמְּצִיאוּת שֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ. וּמִטַּעַם זֶה הַקָּבָּ"ה כָּל כָּךְ אוֹהֵב וּמְחַבֵּב אֶת שְׁבוּרֵי הַלֵּבכמו שכתוב בתהלים (ל"ד, י"ט) "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע". ופירש בעל המצודת דוד שזהו המכניע עצמו ושב ממעשיו. , אֶת אֵלּוּ הַמַּרְגִּישִׁים תָּמִיד "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ"בראשית מ"ב, כ"א. , כִּי אֵלּוּ קְרוֹבָה הִיא תַּקָּנָתָם וּתְשׁוּבָתָם, וּקְרוֹבָה יְשׁוּעָתָם לָבוֹא. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אֵלּוּ שֶׁכֵּסֶל עַל לִבָּםכמו שכתוב בתהלים (מ"ט, י"ד) "זה דרכם כסל למו" ודרש רבה שיודעים הרשעים שדרכם תובילם למיתה, אלא שחלב מכסה את לבם ומונעם מלהכיר ולהודות בטעותם. , וְגַאֲוָתָם אֵינָהּ מַנַּחַת לָהֶם לְקַבֵּל אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁטָּעוּ בְּדַרְכָּם, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ"משלי ד', י"ט. .
כָּל אָדָם מִטִּבְעוֹ אֵינוֹ אוֹהֵב לִטְעוֹת, וְיֶתֶר עַל כֵּן אֵינוֹ אוֹהֵב לְהוֹדוֹת עַל טָעוּת שֶׁעָשָׂה. אַךְ רַבּוֹתֵינוּ מְלַמְּדִים שֶׁאָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהוֹדוֹת עַל טָעוּת, וְסָבוּר שֶׁאַף פַּעַם אֵינוֹ טוֹעֶה, סַכָּנָה גְּדוֹלָה מְרַחֶפֶת מֵעָלָיו וּמֵעַל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ. כִּי גַּם אִם יִרְאֶה בְּעֵינָיו שֶׁטּוֹעֶה הוּא בְּדַרְכּוֹ עִם כָּל זֹאת יַמְשִׁיךְ בָּהּ, וְאַף יוֹלִיךְ אֲחֵרִים תְּמִימִים עִמּוֹ בִּכְדֵי לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ וְאֶת מַעֲשָׂיו. וְגַם כְּשֶׁיּוֹכִיחוּ לוֹ נֶאֱמָנָה שֶׁטָּעָה בְּמַעֲשָׂיו – מִיָּד יִמְצָא אֵיזֶה תֵּרוּץ לְהַצְדִּיק אֶת טָעוּתוֹ וְיַסְבִּיר לָמָּה לֹא הוּא הָאָשֵׁם בְּכָךְ. אָדָם שֶׁכָּזֶה קָשֶׁה מְאֹד לְשַׁנּוֹת, וְהַשְּׁהִיָּה בִּמְחִצָּתוֹ אֵינָהּ מֵהַדְּבָרִים הַנְּעִימִים, וְסִכּוּיָיו לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה הֵם אַפְסִיִּים, בִּהְיוֹתוֹ שׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹכֵחוֹתכפי שהביא הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ד' הלכה ב') שהשונא את התוכחות זהו אחד הדברים המעכבים מהאדם את התשובה. .
דֻּגְמָא מֻפְלָאָה לַדָּבָר מָצִינוּ בַּנָּבִיא הַמְסַפֵּר עַל חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי, שֶׁבִּקֵּשׁ לִבְנוֹת אֶת יְרִיחוֹ לַמְרוֹת קִלְלַת יְהוֹשֻׁעַ "בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ". וּבֶאֱמֶת כְּבָר מִשֶׁהִנִּיחַ אֶת יְסוֹדוֹת הָעִיר קָבַר אֶת אֲבִירָם בְּכוֹרוֹ, וְכָךְ הָלַךְ וְקָבַר אֶת כָּל בָּנָיו ל"ע עַד שֶׁכְּשֶׁהִצִּיב אֶת דְּלָתוֹת הָעִיר קָבַר אֶת שְׂגוּב צְעִירוֹראה מלכים א' (סוף פרק ט"ז), וסנהדרין (קי"ג ע"א). . וְהַמִּתְבּוֹנֵן יִתְמַהּ אֵיךְ לֹא חָזַר בּוֹ חִיאֵל? הֲרֵי רוֹאֶה אַתָּה בֶּעָלִיל שֶׁטָּעִיתָ וְשֶׁמְּשַׁלֵּם אַתָּה עַל כָּךְ בְּיֹקֶר, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ הַנָּבִיא? אֶלָּא כָּךְ הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁמְּסָרֵב לְהַכִּיר בְּטָעוּתוֹ. גַּם יִרְאֶה בָּעֵינַיִם אֵיךְ עָתִיד הוּא לִפֹּל לַתְּהוֹם עִם כָּל זֹאת יַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹוראה בחז"ל שם שגם לאחר מכן כשעמד אליהו הנביא ז"ל וערך את הנסיון עם נביאי הבעל למי ידלק המזבח מאיליו, והלך שוב חיאל והתחבא תחת מזבח הבעל כדי להדליקו בסתר כאילו נדלק הוא מאיליו, וכל זה כדי לא להודות שטעה. . וְה' יְזַכֵּנוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים, וּלְהַכִּיר בְּטָעֻיּוֹתֵינוּ, וּלְיַשֵּׁר נְתִיבוֹתֵינוּ לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.