לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל כָּל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל לְהָבִיא קָרְבָּן הַנִּקְרָא אָשָׁם וַדַּאי עַל כָּל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַדְּבָרִים הַבָּאִים: א.מִי שֶׁהָיָה מָמוֹן יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ בִּגְזֵלָה אוֹ בִּגְנֵבָה אוֹ בִּשְׁמִירָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה וְכִחֵשׁ בִּשְׁבוּעָה, וּלְאַחַר מִכֵּן הִתְחָרֵט וְהֵשִׁיב הַמָּמוֹן לִבְעָלָיוודווקא שהיה שוה פרוטה שיש בו דין השבון, כמבואר בבבא קמא (ק"ג ע"ב). ויתר דינו ראה ברמב"ם הלכות שגגות (פרק ט'). , ב.מִי שֶׁמָּעַל וְנֶהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בְּשׁוֹגֵג כַּנִּזְכָּר לְעֵילראה לעיל מצוה קכ"ז. , ג.מִי שֶׁהָיָה נָזִיר וְנִטְמָא בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְּמֵזִידראה כל דיניו במסכת נזיר (מ"ד ע"ב) וברמב"ם הלכות נזירות (פרק ו'). , ד.מִי שֶׁהָיָה מְצֹרָע וְנִטְהַר מִצָּרַעְתּוֹויתר דיניו יבוארו אי"ה לקמן במצוה קע"ז. עיין שם. , ה.מִי שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת הַמְיֹעֶדֶת לְאִישׁכריתות (ט'). וראה כל דיני ואופני החיוב והפטור ברמב"ם הלכות שגגות (פרק ט'). .
מִדִּינֵי הַקָּרְבָּן, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּוָּדַע לוֹ לָאָדָם חֶטְאוֹ תְּחִלָּה וְרַק אַחֵר כָּךְ יָבִיא קָרְבָּנוֹ, אֲבָל אִם הִקְרִיבוֹ קֹדֶם שֶׁנּוֹדַע לוֹ חֶטְאוֹ וּלְאַחַר מִכֵּן נוֹדַע לוֹ חֶטְאוֹ אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹמחלוקת תנאים בכריתות (כ"ב ע"א) והובאה בפירוש רש"י ז"ל עמ"ס שבת (ע"א ע"ב), דלא כפירוש התוספות שם. ונפסק ברמב"ם בהלכות שגגות (פרק ט' הלכה י'). . וְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁוִים בְּקָרְבָּן זֶה: הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכָל שְׁאָר עַם הָאָרֶץהוריות (ט') וברמב"ם שם. . וְקָרְבָּנוֹ הוּא אַיִל הַשָׁוֶה שְׁתֵּי סְלָעִיםכמובא בפסוק, וראה בכריתות (כ"ב ע"ב). .
וְאִם נִתְחַיֵּב אָדָם בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם בְּקָרְבָּן זֶה בְּאֶחָד מֵאֵלּוּ הָאֳפָנִים וְעָבַר וְלֹא הֱבִיאוֹ הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה.