אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – חָכְמַת הַנִּסְתָּר

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – חָכְמַת הַנִּסְתָּר

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

מֵאַזְהָרַת "עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ... לא תְגַלֵּה" נִתָּן לִלְמֹד בְּרֶמֶז עַל חָכְמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם שֶׁנִּמְשְׁלָה בַּכְּתוּבִים לְאָחוֹת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ"משלי ז', ד'. , וּבְמִצְוָה זוֹ מַזְהִירָה הַתּוֹרָה לָאָדָם שֶׁאֶת הַחָכְמָה אוֹתָהּ סִגֵּל וְרָכַשׁ לְעַצְמוֹ בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים קֳבָל עַם וְעֵדָה, אֶלָּא "נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ"משלי כ"ב, י"ח. , וּכְמוֹ שֶׁאֲחוֹתוֹ שֶׁל הָאָדָם דַּוְקָא בִּגְלַל קִרְבָתוֹ הַגְּדוֹלָה אֵלֶיהָ הוּא אֵינוֹ מְגַלֶּה בָּהּ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, כָּךְ גַּם הַחָכְמָה שֶׁל הָאָדָם מַעֲלָתָהּ כְּשֶׁהִיא נְצוּרָה וּשְׁמוּרָה בְּתוֹכוֹ וְאֵינָהּ מִתְנוֹסֶסֶת לָהּ בְּהָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם.

כָּךְ אוֹמֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: "אֶת צְנוּעִים חָכְמָה"משלי י"א, ב'. - שֶׁדַּוְקָא אֶל הַצְּנוּעִים הַמַּסְתִּירִים אֶת עַצְמָם מֵרוֹב עַנְוְתָנוּתָם בָּאָה הַחָכְמָה וְשׁוֹרָה בְּתוֹכָם, שֶׁכֵּן מִטִּבְעָהּ שֶׁל הַחָכְמָה הוּא לְהִסְתַּתֵּר וּלְהַצְטַנֵּעַ, וְלָכֵן תָּמִיד הִיא מְחַפֶּשֶׂת לָהּ אָדָם שֶׁכָּזֶה בּוֹ תּוּכַל לִשְׁכֹּן בְּכָבוֹד מִבְּלִי לַחְשֹׁשׁ שֶׁיְּגַלֶּנָּה וִיפַרְסְמֶנָּה. אַךְ אִם רוֹאָה הַחָכְמָה אָדָם הַמְחַפֵּשׂ כָּל הַזְּמַן לְהַרְאוֹת אֶת יְדִיעוֹתָיו, וּבְכָל הִזְדַּמְּנוּת שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ מִיָּד הוּא מְגַלֶּה וּמַפְגִּין אֶת חָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה וְאֶת רוֹב בְּקִיאוּתוֹ וּגְאוֹנִיּוּתוֹ – מִיָּד בּוֹרַחַת לָהּ הַחָכְמָה מִמֶּנּוּ וּמְמָאֶנֶת לִקְבֹּעַ אֶת מוֹשָׁבָהּ בְּלִבּוֹ שֶׁל זֶהוכן כתב הגה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א ב"ליקוטי תורה" (פרשת בהר) כי גסות הרוח היא שורש כל הרע, והיא אחד המונעים לגילוי האלהות. .

מִטַּעַם זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "כָּל הַמִּתְיַהֵר אִם חָכָם הוּא חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת הֵימֶנּוּ"פסחים (ס"ו ע"ב). וראה למרן החיד"א זיע"א בספרו "דבש לפי" (אות ג') מה שכתב בענין זה. , וְכֵן אָמְרוּ "מִשֶּׁרַבּוּ הַיְהִירִים נִתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים"סוטה (מ"ז ע"ב). ובקידושין (מ"ט ע"ב) נאמר "סימן לגסות הרוח - עניות של תורה". וְלִכְאוֹרָה מָה הַקֶּשֶׁר? וְכִי בִּגְלַל שֶׁהוּא גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶהחבקוק ב', ה'. וראה בסוטה (שם) מה שדרשו על פסוק זה. זֶה אוֹמֵר שֶׁאָסוּר לוֹ לִהְיוֹת חָכָם וְלַמְדָן? אֶלָּא כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ בס"ד שֶׁהַחָכְמָה מִצִּדָּהּ אֵינֶנָּה מוּכָנָה לִשְׁכֹּן בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁטִּבְעוֹ לְהִתְגָּאוֹת וּלְפַרְסְמָהּ, וְלָכֵן בִּרְבוֹת הַיָּמִים הִיא פּוֹרַחַת וּמִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ.

כָּךְ מְסֻפָּר בַּתַּלְמוּד עַל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא שֶׁגָּזַר עַל הַתַּלְמִידִים שֶׁלֹּא יְשַׁנְּנוּ אֶת לִמּוּדָם בַּשּׁוּק אֶלָּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בִּלְבַד, וְזֶה לָמָּה? בִּהְיוֹת שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים"שיר השירים ז', ב'. – לְלַמֶּדְךָ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיְּרֵכוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא מֻסְתֶּרֶת וּמֻצְנַעַת, כָּךְ גַּם חָכְמַת הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְהִלָּמֵד בְּהֶצְנֵעַ וּבְהֶסְתֵּר. וְאִם תַּקְשֶׁה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ, בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר"משלי א', כ'-כ"א. – אֵין זוֹ קֻשְׁיָה, שֶׁשָּׁם מְדֻבָּר בָּאָדָם הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִבִּפְנִים, דְּהַיְנוּ בְּצִנְעָה, שֶׁאָז מֻבְטָח לוֹ שֶׁתּוֹרָתוֹ תַּעֲמֹד וְתַכְרִיז עָלָיו מִבַּחוּץמועד קטן (ט"ז), ראה שם כל המעשה עם רבי יהודה הנשיא ורבי חייא.ועיין בפירושו הזך של רבינו הגאון מוילנא זצ"ל על ספר משלי, שם ביאר את הדברים בדרך אחרת: שכידוע ישנם ארבעה רבדים בחכמת התורה והם: פשט, רמז, דרש וסוד, כשעיקר החכמה הוא בפנימיות ובסוד שבה, וכנגדן אמר שלמה המלך ארבע מקומות – כל אחד יותר מוצנע ומסוגר מקודמו: בחוץ, וברחובות, ובפתחי שערים, ובתוך העיר. וככל שהאדם יותר נכנס פנימה ומצטנע כך התורה יותר מתגלה ומאירה לו. וגם זה עולה בס"ד כדברינו כנ"ל. .

וְאִם נְבַקֵּשׁ לְהַעֲמִיק יוֹתֵר בַּדָּבָר וּלְהָבִין מַדּוּעַ הַחָכְמָה טִבְעָהּ לִהְיוֹת מֻצְנַעַת וּגְלוּמָה, וְלֹא מְפֻרְסֶמֶת וִידוּעָה? הִנֵּה מְבָאֲרִים רַבּוֹתֵינוּ כִּי הַחָכְמָה שָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ מֵהַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת "אַנְתְּ חַכִּים וְלָאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא"מתוך "פתח אליהו" המופיע בהקדמה לתיקוני הזהר. וראה עוד בספר "דעת תבונות" לרמח"ל הקדוש זיע"א (אות ל"ד) מה שכתב בענין זה. , דְּהַיְנוּ הוּא יִתְבָּרַךְ מְקוֹר הַחָכְמָה, אַךְ לֹא רִבּוּי הַחָכְמָה וְהַיְדִיעָה הִיא זוֹ שֶׁתָּבִיא אוֹתְךָ לְהַשִּׂיגוֹ, אֶלָּא דַּוְקָא לְהֵפֶךְ - הָאִי יְדִיעָה הִיא זוֹ שֶׁתְּבִיאֲךָ לְהַשָּׂגָתוֹ בִּבְחִינַת "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא"איוב כ"ח, י"ב. וכן דרשו בפסיקתא זוטרתא (דברים ל', י"ב) פסוק זה. – דַּוְקָא מִתּוֹךְ הָאֵין וְהָאִי יְדִיעָה מַגִּיעִים לַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָהובספר "שיחת מלאכי השרת" כתוב בזו הלשון: בחכמת ה' יתברך הנסתרות נגלות והנגלות נסתרות , כי המעשה הוא דמיון באמת, והנסתר הוא הבלתי דמיוני. ולכן לימוד המתייחס אל המח והלב הוא בכתב, ולימוד המתייחס אל המעשים הוא בעל פה". עכל"ק, והבן. . וְכַמָּה שֶׁהָאָדָם יוֹתֵר יֵדַע וְיָבִין שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ - כָּךְ יִזְכֶּה יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב אֶל הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְומטעם זה החכמה היותר עמוקה הנקראת "נבואה" מתגלה דוקא בשוטים, שהם חסרי ידיעה לגמרי. ראה ספר "ישראל קדושים" (ס"ו ע"ב). , אֶלָּא שֶׁכְּדֵי לָדַעַת שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים – צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהַחְכִּים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נַגִּיעַ יוֹתֵר לַהֲבָנָה כַּמָּה אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים, כִּי נִרְאֶה וְנָבִין יוֹתֵר כַּמָּה עֲמֻקָּה הִיא הַחָכְמָה וַאֲנַחְנוּ אַל נֵדָעָה, וּמִמֵּילָא עַל יְדֵי שֶׁנֵּדַע שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים וְאֵינֶנּוּ חֲכָמִים, מִתּוֹךְ כָּךְ נַגִּיעַ וְנִתְקָרֵב יוֹתֵר וְיוֹתֵר לַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה בִּבְחִינַת "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא" כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְלָכֵן כָּל מַהוּת הַחָכְמָה וְעִנְיָנָהּ הוּא לֹא הַחֵלֶק הַיָּדוּעַ וְהַגָּלוּי שֶׁבָּהּ, אֶלָּא דַּוְקָא הַחֵלֶק שֶׁאֵינֶנּוּ יָדוּעַ בָּהּ, וְלָכֵן כְּכָל שֶׁחָכְמָתֵנוּ יוֹתֵר תְּפֻרְסַם וְתִתְגַּלֶּה עַל יָדֵינוּ כָּךְ תֻּרְחַק וְתֻפְסַד מֵאִתָּנוּ בְּחִינַת הָ"אִי יְדִיעָה", שֶׁהִיא עִקַּר הַשָּׂגַת חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְבאור נפלא ועמוק זה מקורו בספה"ק "ערבי נחל" (פרשת וישלח), ועיין עוד בספה"ק "באר מים חיים" (פרשת קרח) שכתב גם כן כעין זה, ושפתיים ישק. .

וּכְלָל זֶה הִטְמִינוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל בְּמַאֲמָרָם "סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה"אימרת רבי עקיבא במסכת אבות (פרק ג' משנה י"ג). שֶׁכֵּן הַסְּיָג הוּא הַדָּבָר הַסּוֹבֵב וְעוֹטֵף מִבַּחוּץ אֶת הַדָּבָר הָעִקָּרִי וְהַפְּנִימִי, וְשׁוֹמְרוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד וְלֹא יִנָּזֵק, כָּךְ הַחָכְמָה הִיא פְּנִימִיּוּת עֲצוּמָה הַנִּמְצֵאת בַּמַּחְשָׁבָה, וְהַסְּיָג הַשּׁוֹמֵר אוֹתָהּ לְבִלְתִּי תֹּאבַד הוּא הַשְּׁתִיקָה הַמַּקִּיפָה אוֹתָהּ מִבַּחוּץ בְּמַעֲשֶׂהכך ביאר בספר "בית ישראל" להרה"ק מהוסיאטין זצ"ל (אות ה'). ונלע"ד להוסיף שזהו גם כן עומק דברי חז"ל "איזהו חכם הרואה את הנולד" לומר שמדת החכמה היא לראות את מה שלא נראה, ולשמוע את מה שלא נשמע, ולדעת את מה שעדין לא קרה, וכדוגמת התינוק שבטרם נולד כבר רואהו. וזהו החכם האמיתי שאינו צריך את החיצוניות וההתגשמות של הדבר כדי לדעתו. . לָכֵן יַשְׂכִּיל אָדָם וְיֵדַע שֶׁלֹּא כָּל מַה שֶּׁיּוֹדְעִים צָרִיךְ לוֹמַר, וְלָכֵן נָתַן הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם שְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם וְרַק פֶּה אֶחָד – לִרְמֹז לוֹ שֶׁמַּה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ וּמַה שֶּׁרָאִיתָ תְּדַבֵּר רַק חֵצִיכן שמענו מהגר"י מוגרבי שליט"א ראש קהילת "מקור חיים" בחולון בשם הגה"ק רבי מנצור בן שמעון זצ"ל. , וּכְלָל גָּדוֹל הוּא שֶׁמִּי שֶׁיּוֹדֵעַ - אֵינוֹ אוֹמֵר, וּמִי שֶׁאוֹמֵר – אֵינוֹ יוֹדֵעַ...וכפי שמפורש בפסוק (משלי י"ז, כ"ז): "חושך אמריו יודע דעת, יקר רוח איש תבונה", ופירש רש"י ז"ל שם "מי שהוא יודע דעת אינו מרבה בדברים". ובספר "בוצינא דנהורא" (עמוד ק"ע) הובא מהרה"ק ממעז'בוז' זיע"א שאמר בזו הלשון: "אין תשובה - זו התשובה", רצה לומר שרק לכשיבין אדם שאין לו תשובה וידיעה – רק אז הגיע לתכלית הידיעה האמיתית, ודו"ק.

מִטַּעַם זֶה חָכְמַת הַתּוֹרָה נִקְרֵאת "חָכְמָה פְּנִימִית", וְאִלּוּ חָכְמוֹת הָעוֹלָם נִקְרָאוֹת "חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת", הוֹאִיל וְאָפְיָן וְטִבְעָן שֶׁל הַחֲכָמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת שֶׁאֵין שָׁרְשָׁן בַּקְּדֻשָּׁה לִשְׁכֹּן גַּם בַּאֲנָשִׁים מֻחְצָנִים, הַיְנוּ בְּגַסֵּי הָרוּחַ וּבְגַאַוְתָנִים הַמְפַרְסְמִים אֶת חָכְמָתָם בְּהִתְנַשְּׂאוּת וּבְיָהֳרָה, לָכֵן חָכְמָה זוֹ נִקְרֵאת "חָכְמָה חִיצוֹנִית", מַה שֶּׁאֵין כֵּן חָכְמַת הַתּוֹרָה שֶׁשָּׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ בַּחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְזוֹ אֵינָהּ שׁוֹכֶנֶת אֶלָּא בִּנְמוּכֵי הָרוּחַ וּבַשְּׁפָלִים הַמַּנְמִיכִים אֶת עַצְמָם וּמַסְתִּירִים אֶת יְדִיעוֹתֵיהֶם מֵעֵין כֹּל, לָכֵן חָכְמָה זוֹ נִקְרֵאת "חָכְמָה פְּנִימִית"ראה בספר הקדוש "אגרא דכלה" (פרשת ואתחנן) מה שכתב בזה. . וְלָכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל "חָכְמָה בַּגּוֹיִם תַּאֲמִין, תּוֹרָה בַּגּוֹיִם אַל תַּאֲמִין"מדרש רבה איכה (ב', י"ז). וְלִכְאוֹרָה הַהִגָּיוֹן אוֹמֵר שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לְסַגֵּל לְעַצְמוֹ חָכְמָה לָמָּה שֶׁלֹּא יוּכַל לְסַגֵּל לְעַצְמוֹ תּוֹרָה?! אַךְ לְפִי הָאָמוּר מוּבָן: שֶׁהַגּוֹיִים שֶׁכָּל עִנְיָנָם הוּא חִיצוֹנִיּוּת וְלֹא פְּנִימִיּוּת, מִמֵּילָא אֵין בְּאֶפְשָׁרוּתָם לִרְכֹּשׁ אֶלָּא חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן חָכְמַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא חָכְמָה פְּנִימִית, חָכְמָה זוֹ אֵינָהּ נִרְכֶּשֶׁת לִבְנֵי אָדָם מֻחְצָנִים שֶׁכְּמוֹתָם!

וּבְסַיְּמֵנוּ לְבָאֵר יְסוֹד יָקָר זֶה, רָאִינוּ לְהָבִיא אֶת דְּבָרָיו הַמֻּפְלָאִים שֶׁל רַבֵּנוּ אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹש זִיעָ"אהובא בריש פרשת אחרי מות (ויקרא ט"ז, א') גבי מעלת שני בני אהרן שמתו מרוב קרבתם ודבקותם בה'. בְּעִנְיָן מַעֲלַת הַמַּכִּיר בְּחֶסְרוֹן חָכְמָתוֹ, וְזוֹ לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ הַמֻּפְלָאָה: "וְאוֹדִיעַ לַמִּתְבּוֹנֵן בִּפְנִימִיּוּת הַשְׂכָּלַת הַמֻּשְׂכָּל, שֶׁהַשְׂכָּלַת הַהַשְׂכֵּל תַּשְׂכִּיל הַהַשְׂכָּלוֹת, וּבְהַשְׂכֵּל הַשְׂכָּלָתוֹ יַשְׂכִּיל, שֶׁמֻּשְׂכָּל מֻשְׁלַל הַהַשְׂכֵּל, וּכְשֶׁיַּשְׂכִּיל בְּהֶעָרַת עַצְמוֹ, וְלֹא עַצְמוֹ יַשְׂכִּיל, שֶׁהַמֻּשְׂכָּל מֻשְׂכָּל מִמֻּשְׂכָּל, בִּלְתִּי מֻשְׂכָּל מֵהַשֵּׂכֶל, וְהִשְׂכִּילוּ לַמַּשְׂכִּילִים בְּיִחוּד, הַשְׂכָּלָתוֹ בְּסוֹד נְשָׁמָה לְנִשְׁמָתוֹ" עכל"ק. וְהַמִּתְבּוֹנֵן יִמְצָא שֶׁכָּל דְּבָרֵינוּ כְּלוּלִים בְּדִבְרֵי קָדְשׁוֹ, וְדוֹ"ק.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה