רָמַז הַכָּתוּב – זֻהֲמַת הַחֵטְא
הַשֶּׁמֶן וְהַלְּבוֹנָה הִנָּם סַמְמָנִים חֲשׁוּבִים וִיקָרִים בְּיוֹתֵר, הַמְפָאֲרִים אֶת קָרְבַּן הַמִּנְחָה. הַמִּנְחָה לִכְשֶׁעַצְמָהּ לְלֹא אוֹתָם רְכִיבִים נִרְאֵית מְאֹד דַּלָּה וַעֲלוּבָה, חַסְרַת יֹפִי וּנְטוּלַת רֵיחַ. וְלֹא לְחִנָּם מָנְעָה הַתּוֹרָה נְתִינַת סַמְמָנִים אֵלּוּ בְּמִנְחַת הַחוֹטֵא. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאָדָם שֶׁנִּתְלַכְלֵךְ בְּחֵטְא, נִטְּלָה מִמֶּנּוּ כָּל נֵזֶר וַעֲטָרָה, וְאָבַד מִמֶּנּוּ כָּל חֵן וְרֵיחַ שֶׁל קְדֻשָּׁהוראה בספר "עיר מקלט" לרבי דוד לידא זצ"ל שכתב שהשמן והלבונה מורים על הגדולה אשר בהם נמשחים המלכים והכהנים, וכן כפי שרואים אנו בחוש שהשמן צף ועולה תמיד כלפי מעלה, וכל זה אינו שייך בבעל העבירה. .
בְּכָל אֶחָד וְאֶחָת מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ שְׁנֵי כֹּחוֹת הַמְחֻבָּרִים יַחַד: גּוּף וּנְשָׁמָה. וּלְכָל אֶחָד מֵהַשְּׁנַיִם יֵשׁ אֶת הַתֹּאַר וְהַמַּרְאֶה שֶׁלּוֹ. יֵשׁ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָסֹן וְנָאֶה, אַךְ נִשְׁמָתוֹ מְכֹעֶרֶת וַחֲלוּשָׁה, וְיֵשׁ שֶׁגּוּפוֹ מַדִּיף נִיחוֹחוֹת עֲרֵבִים, אַךְ נִשְׁמָתוֹ סְרוּחָה וְדוֹחָה. הוֹאִיל וּבְשָׁעָה שֶׁמִּתְגָאֵל אָדָם בַּעֲבֵרָה, מִיָּד נִדְבֶּקֶת בּוֹ זֻהֲמַת הַחֵטְא וּמַפְסִידָה לוֹ אֶת צוּרָתוֹ וְאֶת צַלְמוֹ, עַד שֶׁמִּי שֶׁעֵינָיו קְדוֹשׁוֹת וְזַכּוֹת רוֹאֶה וּמְזַהֶה מִיָּד אֶת פְּגָמָיו וְאֶת עֲווֹנוֹתָיו עַל עַצְמוֹתָיווכמו שכתוב (יחזקאל ל"ב, כ"ז) "ותהי עוונותם על עצמותם". וכן פירש הרה"ק רבי ברוך ממעז'בוז' זיע"א את מאמר חז"ל (גיטין ב' ע"ב) "בפני נכתב ובפני נחתם" שעל פניו של האדם נכתבים ונחתמים כל עוונותיו. .
יֹפִי אֲמִתִּי שַׁיָּךְ רַק אֵצֶל אָדָם הַפָּרוּשׁ מִן הַחֵטְא. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵן בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו"אימרת רב פפא בסוכה (מ"ט ע"ב). . וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמַר "לַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן"משלי ג', ל"ד. , בִּהְיוֹת שֶׁהֶעָנָו מֻחְזָק הוּא שֶׁלֹּא יֶחֱטָא, וְעַל כֵּן מֻכְתָּר הוּא בְּכֶתֶר הַחֵן. וּכְפִי שֶׁכִּנְּתָה הַתּוֹרָה אֶת יוֹסֵף הַצַּדִּיק "יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"בראשית ל"ט, ו'. , שֶׁיָּפְיוֹ הָרוּחָנִי הוּא זֶה שֶׁהִשְׁפִּיעַ גַּם עַל יָפְיוֹ הַגַּשְׁמִיראה בפירוש רש"י ז"ל שם. . וְכָל מִי שֶׁחָכְמָה וְהַשְׂכֵּל בּוֹ פָּנָיו מְאִירוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו"קהלת ח', א'. וראה בפירוש המהרי"ץ שם. . וּכְפִי שֶׁיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חָכְמַת הַנִּסְתָּר שֶׁבְּמִצְחוֹ שֶׁל הָאָדָם נִתָּן לְהַכִּיר בְּכָל מַעֲשָׂיו וַחֲטָאָיוראה למהרח"ו ז"ל בשער רוח הקודש (דרוש א', ב') מה שכתב מרבינו האריז"ל כי הרשעים קליפת החושך מכסה את נפשם ורוחם, ולכן אין עורם מאיר. וזוהי פנימיות הפסוק (משלי כ"ד) "נ"ר רשעים ידעך" – נ"ר ראשי תיבות נ'פש ר'וח, שהללו דועכים וכבויים אצל הרשע מחמת מעשיו הרעים. ועוד כתב שם באורך מענין חכמת הפרצוף, וכבוד אלקים הסתר דבר. .
גַּם רֵיחוֹ שֶׁל הָאָדָם מֵעִיד עַל דַּרְגָּתוֹ הָרוּחָנִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'"ישעיה י"א, ג'. ומהרה"ק רבי שמואל מקמינקא זיע"א מובא שהרהורי עבירה יש להם אחיזה בריח החוטם, וכפי שדרשו חז"ל על הפסוק "לא תנאף" – לא תהנה אף. והרה"ק מברדיטשוב זיע"א היה אומר שבהריחו ריח הטבק היה מבריח הרהורי זימה מאנשים רבים. , שֶׁבְּרֵיחוֹ שֶׁל הָאָדָם נִתָּן לְהַכִּיר אֶת חֲטָאָיו. כִּי מִשָּׁעָה שֶׁעוֹבֵר אָדָם עֲבֵרָה נִדְבֶּקֶת בּוֹ זֻהֲמָה נוֹרָאָה הַמַּדִּיפָה מִמֶּנּוּ רֵיחַ רַע הַנִּכָּר לְמִי שֶׁיִּרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ, וּמִי שֶׁתּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה בּוֹ זוֹכֶה שֶׁיִּדְבַּק בּוֹ רֵיחַ גַּן עֵדֶן וְהַכֹּל מְבַקְּשִׁים לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ וּבְקוֹרָתוֹוראה מה שכתב המהרח"ו ז"ל בשער רוח הקודש (שם) שגם בהריח האדם את הבשמים יוכל להכיר איה מקום נשמתו ועוד דברים, ע"ש. .
לוּ הָיָה הָאָדָם מֵבִין מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל עֲבֵרָה, וְאֶת הַהַשְׁלָכוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עַל בְּעָלֶיהָ, הָיָה חָרֵד וְיָרֵא עַד מְאֹד שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהּ. אֵין לְךָ יוֹתֵר שָׁפָל וּמָאוּס מֵאָדָם הָאָדוּק בַּעֲבֵרָה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת מַרְגִּישׁוֹת בְּסִרְחוֹנוֹ וְסוֹלְדוֹת וּמִתְרַחֲקוֹת מִמֶּנּוּ, כְּפִי שֶׁמּוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכְּלָבִים הַנּוֹבְחִים עַל הָאָדָם פְּעָמִים שֶׁזֶּה מֵחֲמַת הָעֲבֵרוֹת וְהַגַּאֲוָהשכן בשירה אומרים הכלבים "בואו נשתחווה ונכרעה", מה שמסמל על שפלות של הכלבים כלפי הבורא. ולכן בשעה שרואים הם אדם בעל גאווה נובחים עליו. ולכן ישנה סגולה לאדם שמתיירא מכלב נובח שירד על ברכיו, והטעם הוא הואיל ובכך מראה הכנעה וממילא הכלב ינוח מזעפו. וראה בספר "מלבוש לשבת ויו"ט" (פרשת וישב). שֶׁבּוֹ, לָכֵן נוֹבְחִים וְצוֹעֲקִים לְעֶבְרוֹ. כֵּיוָן שֶׁאָדָם הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אֵינוֹ אוֹתוֹ אָדָם עִם עֲבֵרָה, אֶלָּא בְּרִיָּה חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי, יֵשׁוּת חֲדָשָׁה בָּעוֹלָם.
עַל הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצוּקָ"ל מְסֻפָּר שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפַּעַם לְפַעַם לְגָלוּת לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹתָיו (אֵילוּ עֲווֹנוֹת...), וְזֶה מִבְּלִי לְגַלּוֹת אֶת זֶהוּתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה צֹרֶךְ שֶׁל מַמָּשׁ. וּבְאַחַת מִגָּלֻיּוֹתָיו הִגִּיעַ לָעִיר בֶּרְלִין שֶׁהָיְתָה בְּאוֹתָם יָמִים מֶרְכָּז גָּדוֹל לְתוֹרָה וְלַחֲכָמֶיהָ, אֶלָּא שֶׁרוּחַ הַמַּשְׂכִּילִים הֵחֵלָּה לְפַעֵם שָׁם וְנִסְּתָה לְקַעֲקֵעַ אֶת מוֹרֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל. וְאֶחָד מֵרָאשֵׁי הַמַּשְׂכִּילִים שֶׁהָיָה גַּם כֵּן רוֹפֵא בַּעַל שֵׁם עָרַךְ בְּדִיקוֹת בְּגוּפוֹת מֵתִים וְהוֹכִיחַ שֶׁיֶּשְׁנָהּ חָלִילָה טָעוּת בְּקַבָּלַת חֲזַ"ל שֶׁבְּגוּף הָאָדָם יֶשְׁנָם שְׁסָ"ה גִּידִים, בִּהְיוֹת שֶׁהוּא מָצָא בִּשְׁנֵי גּוּפוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רַק שׁס"ד גִּידִים. חַכְמֵי הָעִיר הֵשִׁיבוּ מִצִּדָּם שֶׁדִּבְרֵי חֲזַ"ל אֵינָם צְרִיכִים רְאָיוֹת וְכַנִּרְאֶה שֶׁהַמַּדָּע טוֹעֶה, אוּלָם תְּשׁוּבוֹת מֵעֵין אֵלּוּ לֹא סִפְּקוּ אֶת הַכּוֹפְרִים וְנוֹצְרָה אֲוִירָה עֲגוּמָה וַאֲפוּפָה עַל הַיְּהוּדִים.
הַגָּאוֹן בִּרְאוֹתוֹ אֶת כָּל זֹאת, חָשַׂף אֶת זֶהוּתוֹ וּבִקֵּשׁ לִבְחֹן אֶת הַגּוּפוֹת. וּמִשֶּׁרָאָה אֶת מְקוֹם הַגִּידִים הַחֲסֵרִים, בִּקֵּשׁ לָלֶכֶת וְלַחְקֹר אַחַר שְׁתֵּי הַגּוּפוֹת הַלָּלוּ אִם הָיָה הָאֶחָד בַּעַל תַּאֲות נִאוּף גָּדוֹל וְהַשֵּׁנִי בַּעַל גַּאֲוָה גָּדוֹל, וְאָכֵן כָּךְ נִמְצָא. וְהִסְבִּיר הַגָּאוֹן זַצַ"ל שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהִרְבּוּ וְדָשׁוּ בְּאוֹתָן הָעֲבֵרוֹת, לָכֵן אָבְדוּ מֵהֶם אוֹתָם גִּידִים הַשַּׁיָּכִים אֲלֵיהֶם. וְנַעֲשֶׂה רַעַשׁ וְקִדוֹשׁ שֵׁם שָׁמַיִם גָּדוֹל מֵהַדָּבָר. הָא לָמַדְתָּ, עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא הַשְׁפָּעַת עֲבֵרָה גַּם עַל מְצִיאוּת גּוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם.
דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה אוֹמֵר בִּתְהִלִּים: "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל"תהלים ז', ט"ז. . מָה הַכַּוָּנָה? אֶלָּא אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה וְחוֹשֵׁב טוֹב, נִגְמָר, עָשִׂיתִי, מִכָּאן וָהָלְאָה דַּף חָדָשׁ. אֲבָל טָעוּת בְּיָדוֹ! כָּרִיתָ בּוֹר, וְדַע שֶׁהַבּוֹר הַזֶּה מְחַכֶּה לְהִזְדַּמְּנוּת שֶׁתִּפֹּל בּוֹ וְתִנָּזֵק. יֵשׁ בּוֹר גָּדוֹל, יֵשׁ בּוֹר קָטָן, אֲבָל לְהִנָּזֵק מִמֶּנּוּ אַתָּה תִּנָּזֵק וִיהִי מָה. כִּי מִיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא הָיָה אָדָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְהִרְוִיחַ מִמֶּנָּה, שֶׁיָּצָא שָׂמֵחַ מִמֶּנָּה. זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן עַד שֶׁיִּתְחָרֵט עַל הָרֶגַע בּוֹ הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹתָהּ. וְיוֹתֵר מִזֶּה כּוֹתֵב בַּעַל הַ"זְּהַב שְׁבָא" שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֵר אָדָם עֲבֵרָה, לֹא דַּי בְּכָךְ שֶׁלּוֹקֶה עָלֶיהָ בְּיִסּוּרִין קָשִׁים וּמָרִים, אֶלָּא מִיָּד נַעֲשֶׂה שַׁיָּךְ לַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁבָּאָה וּמְסַמֵּאת אֶת עֵינָיו וּמַטְעָה אוֹתוֹ בְּדַרְכּוֹ וּמַפִּילָה אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹת שְׁפָלִים וְנִדְחִים בְּיוֹתֵר, וְהַכֹּל מִכֹּחַ הָעֲבֵרָה שֶׁעָבַר וְנָפַל בָּהּ.
לְפִיכָךְ מָנְעָה הַתּוֹרָה אֶת הַחוֹטֵא מִלִּתֵּן בְּמִנְחָתוֹ שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, לִרְמֹז לוֹ שֶׁבַּעַל עֲבֵרָה אֵינוֹ רָאוּי לְשׁוּם כָּבוֹד וְהַעֲרָכָה, וּלְשׁוּם נֵזֶר וַעֲטָרָה, וְגַם מַה שֶּׁכְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁיִּטְּלוּ מִמֶּנּוּכמו שאמרו חז"ל (פסחים ס"ו ע"ב): על המתייהר ועל המתגאה שאם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, ואם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו. . כִּי כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּמשלי ג', ל"ה. , וּלְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ וְאוֹצְרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵּאמשלי ח', כ"א. ,וּבְיַד הָאָדָם הָאֶפְשָׁרוּת לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים אוֹ חָלִילָה בְּדַרְכֵי מָוֶת, וְהַבּוֹחֵר יִבְחַר.