לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, בְּעֵת שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבַּן חַטָּאת שֶׁל עָנִי הַבָּא מִן הַמְּנָחוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁלֹּא יִתְּנוּ בָּקָרְבַּן לְבוֹנָה. וְזֶה לַמְרוֹת שֶׁשְּׁאָר הַמְּנָחוֹת כֵּן טְעוּנוֹת קֹמֶץ לְבוֹנָה, בְּמִנְחַת הַחוֹטֵא אָסְרָה הַתּוֹרָה לִיתֵן לְבוֹנָהכן מבואר במשנה במנחות (נ"ט) וברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות (פרק י"ב הלכה ז') שכל המנחות טעונות שמן ולבונה מלבד מנחת חוטא ומנחת קנאות. .
וְאִם עָבַר הַכֹּהֵן וְנָתַן בַּמִּנְחָה כַּזַּיִת לְבוֹנָה, מְבֹאָר בַּתַּלְמוּד שֶׁאָמְנָם הַמִּנְחָה נִפְסְלָה, אוּלָם עֲדַיִן בְּיָדוֹ לְתַקְּנָהּ עַל יְדֵי שֶׁיְּלַקֵּט הַלְּבוֹנָה מִתּוֹכָהּ. וְרַק אִם הִקְרִיבָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הֲרֵי זֶה חַיָּב מַלְקוֹתבמשנה שם. ובגמרא שם נתבאר שרק אם נתן עליה לבונה שחוקה שאין מציאות להוציא את כולה הרי המנחה נפסלה לעולמים ואין לה תקנה. . וְאַזְהָרָה זוֹ הִנָּהּ אַזְהָרָה נִפְרֶדֶת מֵאַזְהָרַת "לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שֶׁמֶן" הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, וְלוֹקֶה עַל כָּל אַחַת מֵהֶן בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
וְאִם לֹא עֵרֵב אֶת הַלְּבוֹנָה בַּמִּנְחָה, אֶלָּא נְתָנָהּ בְּתוֹךְ כְּלִי וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּנְחָה, אֵינוֹ עוֹבֵר בָּזֶה עַל אַזְהָרַת "לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה", וְהַמִּנְחָה לֹא נִפְסְלָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל גַּבֵּי אַזְהָרַת "לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן"ראה כל זאת ברמב"ם שם. .