רָמַז הַכָּתוּב – זֶה הַקָּטָן גָּדוֹל יִהְיֶה
אִם נְנַסֶּה לְדַמְיֵן לְעַצְמֵנוּ אֶת הִתְנַהֲלוּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה, וְאֶת סִדְרֵי הָעֲבוֹדָה וְהַהַקְרָבָה בּוֹ, נְגַלֶּה מִפְעָל עָצוּם שֶׁל מְאֹות וְאַלְפֵי עוֹבְדִים הָעֲמֵלִים בְּצַוְתָּא לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם וּלְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כָּל אֶחָד שֶׁחָטָא בִּשְׁגָגָה, כָּל מִי שֶׁאִשְׁתּוֹ יָלְדָה, אֶחָד שֶׁנָּדַר וְשֵׁנִי שֶׁנָּדַב, כֻּלָּם מַגִּיעִים לְאוֹתוֹ מָקוֹם יְחִידִי לְמַלְּאוֹת אֶת חוֹבָתָם בְּהַקְרָבַת הַקָּרְבָּן. וַדַּאי לַחַץ גָּדוֹל וְעֹמֶס רַב שָׂרַר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל יוֹם, שֶׁכֵּן לֹא עֲבוֹדָה פְּשׁוּטָה הִיא. וּכְפִי שֶׁמְּתָאֲרִים לָנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁבָּעֶרֶב פֶּסַח, עֵת הָיוּ הַכֹּהֲנִים מַקְרִיבִים אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח, הָיוּ נוֹעֲלִים אֶת דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה מִקְּבוּצָה לַקְּבוּצָה מֵחֲמַת הָעֹמֶס הָרַב שֶׁהָיָה נוֹצָר בָּהּראה פסחים (ס"ד ע"א). .
וְכָעֵת נְנַסֶּה לְהִכָּנֵס בִּמְקוֹם אוֹתוֹ כֹּהֵן שֶׁהִקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁל אֵיזֶה עָנִי מָרוּד, שֶׁמִּנְחָתוֹ הִיא גַּם כָּכָה בַּשִּׁעוּר הַמּוּעָט בְּיוֹתֵר שֶׁנִּתָּן, וּלְאַחַר שֶׁקָּמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה וְחִלְּקָהּ בֵּין כָּל הַכֹּהֲנִים – פְּעָמִים שֶׁהָיָה מְקַבֵּל כָּל כֹּהֵן אוּלַי כַּמָּה גְּרָמִים בּוֹדְדִים שֶׁל קֶמַח אוֹ סֹלֶת, שֶׁאַף לֶאֱפוֹתָם לֹא הָיָה נִתָּןכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכותיו (פרק י' ממעשה הקרבנות הלכה ט"ו): "הסולת אם יחלקוה ביניהם נמצא מגיע לזה מלוא כפו סולת או פחות שאינו ראוי לא ללוש אותו ולא לאפותו...". עכ"ל. . וְעַל כָּךְ מְצַוָּה הַתּוֹרָה חַד מַשְׁמָעִית: "וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו". אַל תְּזַלְזְלוּ בִּשְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת, הַקְפִּידוּ לְאָכְלָם עַד תֹּם! גַם אִם זֶה דָּבָר מוּעָט, גַּם אִם זוֹ כַּמּוּת מִזְעָרִית, אֶל תְּזַלְזְלוּ בִּקְטַנּוֹת. הַעֲרִיכוּ כָּל פֵּרוּר וְגַרְגִּיר שֶׁבָּהּ.
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה אָמַר "בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ"משלי י"ג, י"ג. . וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל שֶׁעַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָבִיו אָמַר אֶת הַדָּבָר, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ תָּמַהּ וְשָׁאַל לִפְנֵי הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ מוֹצֵא אֲנִי טַעַם, אֲבָל בְּשׁוֹטִים וּבְצִרְעָה וּבְעַכָּבִישׁ מַה הֲנָאָה לָעוֹלָם?" אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה:"חַיֶּיךָ, שֶׁלַּסּוֹף תִּצְטָרֵךְ לָהֶם בְּעַצְמְךָ!" וְאָכֵן כְּשֶׁנִּתְפַּס דָּוִד וְהוּבָא לִפְנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת עָשָׂה דָּוִד אֶת עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה וּבִזְכוּת זֹאת נִצַּלכמובא בשמואל א' (פרק כ"א) כל המעשה. וזהו שכתוב בתהלים (ל"ד, א') "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך", שהיה דוד מוריד ריר על זקנו כשוטה, ואבימלך הוא אכיש מלך גת כמובא במדרש. , וּכְשֶׁבָּרַח מִשָּׁאוּל וְהִתְחַבֵּא בַּמְּעָרָה בָּא עַכָּבִישׁ וְאָרַג אֶת קוּרָיו וּבִזְכוּת כָּךְ לֹא מְצָאוֹ שָׁאוּל, וּכְשֶׁנִּתְפַּס בֵּין רַגְלֵי אַבְנֵר בָּאָה צִרְעָה וַעֲקַצְתּוֹ וּמִתּוֹךְ כָּךְ הִצְלִיחַ לַחֲמֹק מִידֵי שָׁאוּל. מִכָּאן לָמְדוּ חֲכָמִים שֶׁאַל יְבַזֶּה אָדָם שׁוּם דָּבָר שֶׁבַּנִּבְרָאִים.
תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מְלַמַּדְתָּנוּ שֶׁלֹּא לְזַלְזֵל בִּקְטַנּוֹת. כָּךְ אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁאֵין הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן גְּדֻלָּה לָאָדָם עַד שֶׁבּוֹדְקֵהוּ בְּדָבָר קָטָןמדרש רבה שמות (פרשה ב'). . כִּי אָדָם גָּדוֹל הוּא זֶה שֶׁמְּסֻגָּל לְזַהוֹת דְּבָרִים קְטַנִּים, וּלְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּהֶתְאֵם. כָךְ הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה שֶׁחָזַר בַּחֲזָרָה אֶת נַחַל יַבֹּק בִּשְׁבִיל לָקַחַת כַּמָּה פַּכִּים קְטַנִּים שֶׁשָּׁכַח בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁכָּךְ הִיא מִדָּתָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים לְהִזָּהֵר אַף בִּדְבָרִים קְטַנִּיםאמרת רבי אלעזר בחולין (צ"א ע"א). . אַף הַדַּיָּנִים הֻזְהֲרוּ שֶׁלֹּא לְהָקֵל רֹאשׁ בְּדִין שֶׁל סְכוּם פָּעוּט, שֶׁדִּין פְּרוּטָה כְּדִין מֵאָה מָנֶהשלחן ערוך חושן משפט (סימן י' סעיף ד'). . וְכָל אֶחָד יוֹדֵעַ שֶׁבְּדִינֵי הַתּוֹרָה פְּרָטִים קְטַנִּים יֵשׁבְּ כֹחָם לַהֲפֹךְ אֶת הַהֲלָכָה מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶהשכן אות אחת חסרה בספר תורה פסלה את כל הספר, ושערה אחת מחוץ למקוה פסלה את הטבילה, ומילה אחת שאדם החסיר בקריאת שמע ולא יצא ידי חובתו, וכן עוד דוגמאות רבות אין ספור. .
כָּךְ הִיא מִדָּתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁלא לְזַלְזֵל בִּקְטַנּוֹת, כִּי מִי שֶׁרָגִיל לְהִסְתַּכֵּל לִטְוָח רָחוֹק יוֹדֵעַ שֶׁהֶבְדֵּל קָטָן הַיּוֹם מֵבִיא לְהֶבְדֵּל גָּדוֹל מָחָרכך ראינו ב"מגדל פיזה" שבאטליה שטעות של מילימטר בתכניות הבניה הביאה לעקמימות גדולה בבניית המגדל, עד שרבים משחרים למקום בכדי לחזות בטעות המרהיבה... . וְאִם הַיּוֹם עוֹבֵר אָדָם עֲבֵרָה קַלָּה, מָחָר יָבוֹא לַעֲבֹר עֲבֵרָה חֲמוּרָהשבת (ק"ה ע"ב), וראה עוד בירושלמי פאה (פרק א' משנה א'). . וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה יֵשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדְּךָאבות (פרק ד' משנה י'). . וְאִם תַּעַזְבֵנִי יוֹם – יוֹמַיִם אֶעֱזָבְךָספרי פרשת עקב (פרק י"א). . תִּתְרַגֵּל לְהִתְיַחֵס לְכָל דָּבָר קָטָן, כִּי הַתַּשְׁלוּם עָלָיו יִהְיֶה גָּדוֹל. וּמִתּוֹךְ שֶׁמִּתְרַגֵּל אָדָם לִהְיוֹת זָהִיר בִּדְבָרִים קְטַנִּים – קוֹנֶה הוּא אֶת מִדַּת הַזְּהִירוּת הַמְסַיַּעַת לוֹ בַּחַיִּים וּמַצִּילָה אוֹתוֹ מִנְּפִילוֹת גְּדוֹלוֹת. וְכָךְ יָדוּעַ גַּם בַּתְּחוּם הַכַּלְכָּלִי שֶׁמִּפְעָלִים גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים קָרְסוּ וּפָשְׁטוּ אֶת הָרֶגֶל רַק בִּגְלַל שֶׁהֵחֵלּוּ לְזַלְזֵל בַּדְּבָרִים הַקְּטַנִּים...
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מְלַמְּדֵנוּ בִּכְתָבָיו כִּי: "הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה"משלי י"ג, י"א. . וּפֵרֵשׁ הָרַלְבַּ"ג זָ"ל בְּמָקוֹם שֶׁהַהוֹן טִבְעוֹ לְהִוָּצֵר וּלְהִתְחַבֵּר מִדָּבָר שֶׁהוּא הֶבֶל וּמוּעָט מְאֹד, וְחֵלֶק אַחַר חֵלֶק יַרְבֶּה לוֹ הוֹן. וְלָכֵן הֶחָפֵץ לְהִשְׁתַּלֵּם בְּקִנְיַן דָּבָר אֵין לוֹ לְבַזּוֹת הַחֵלֶק מִפְּנֵי קָטְנוֹ, אֶלָּא יִקָּחֵהוּ וְיַאַסְפֵהוּ אֶל הַדּוֹמִים לוֹ וּבָאֹפֶן הַזֶּה יַשִּׂיג מִמֶּנּוּ רַב. וְהַדְּבָרִים מְדַבְּרִים בְּעַד עַצְמָםוכן הזהיר שלמה המלך במשלי (כ"ז, כ"ד): "לא לעולם חוסן" ופירש רש"י ז"ל במקום שגם אם אתה עשיר בכסף וזהב אל תבזה דברים קטנים שלך שמא לא יתקיים עושרך לעולם" עכת"ד. , שֶׁאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהַצְלִיחַ בְּחַיָּיו, חַיָּב לִקְנוֹת בְּנַפְשׁוֹ אֶת הַמִּדָּה הַנִּפְלָאָה הַזּוֹ שֶׁל זְהִירוּת בִּקְטַנּוֹת: כְּבָר בְּרֵאשִׁית לִמּוּדָיו הוּא יַשְׂכִּיל לִקְלֹט וּלְשַׁנֵּן כָּל פְּרָט וּפְרָט מִלִּמּוּדָיו – כָּךְ יַעֲמֹד לוֹ לִמּוּדוֹ לְאֹרֶךְ זְמַןכן כתב קדוש ישראל רבי ישראל סלנטר זצ"ל באגרת: "והעיקר שברפאות תחלואי הנפש הוא העיון בהלכה הדק היטב בכל פרטי סעיפיה...". ורבינו החזון איש זצ"ל בספרו "אמונה ובטחון" (פרק ג') הוסיף בזה"ל: "בלמדו במרוצה ובשטחיות לא קנה עדנה את הקנין המבוקש...". , גַּם בְּחַיֵּי הַנִּשּׂוּאִין שֶׁלּוֹ יֵדַע שֶׁדַּוְקָא הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים הֵם אֵלּוּ שֶׁבּוֹנִים וּמְחַזְּקִים אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּינוֹ לְבֵין זוּגָתוֹכמו הזהירות בכבוד השני, ומילוי רצונו, ומילות עידוד וחיבה, שלעיתים נראים בעיני האחד כדברים קטנים אך בעיני הזולת נחשבים כפיקוח נפש... , וּכְשֶׁיָּבוֹא לְחַנֵּךְ אֶת יְלָדָיו יַבְחִין בְּכָל בְּעָיָה חִנּוּכִית עוֹד בְּטֶרֶם תַּחְמִיר וִיטַפֵּל בָּהּ בְּטֶרֶם יִהְיֶה מְאֻחָרכך דרשו חכמינו ז"ל עה"פ "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים" שכמו החץ כל זמן שהינו ביד הגבור עוד יכול לכוונו לאן שצריך, אך משירה אותו יותר לא יוכל לכוונו, כך הילד בעודו רך בשנים ניתן לישר דרכו, אך משגדל ויצא לעולם הגדול כבר קשה הדבר. וכמו עץ שבעת נטיעתו היה עקום מעט - בגדלותו יהיה עקום הרבה. וראה עוד בספרנו פרדס רמונים (חלק א' מצוה ס"א) מש"כ בענין זה. . בַּעֲסָקָיו וּבְכַלְכָּלַת בֵּיתוֹ יֵדַע לְחַשֵּׁב כָּל שֶׁקֶל שֶׁמּוֹצִיא אִם לְצֹרֶךְ הַדָּבָר אוֹ לֹא, וְכָךְ יַצְלִיחַ לַחֲסֹךְ הוֹצָאוֹת מְיֻתָּרוֹת וּלְהִתְקַדֵּם בְּכַלְכָּלַת בֵּיתוֹשזוהי לצערנו אחת ממחלות הדור הנוכחי, שרבים מבני האדם הולכים שולל אחר הצעות מפתות של מותרות למיניהן, והוצאות קטנות שאין בהן צורך, ופריסת תשלומים וכיוב"ז, ומתוך כך נכנסים הם למערבולת של חובות גדולים שכל באיה לא ישובון. והדברים ידועים. , וְאַף בִּשְׁמִירַת בְּרִיאוּתוֹ יֵדַע לִבְדֹּק מִיָּד כָּל בְּעָיָה רְפוּאִית שֶׁצָּצָה בְּגוּפוֹ וְלֹא יַזְנִיחַ אוֹתָהּ עַד שֶׁתַּחְמִיר וּתְהֵא חַסְרַת תַּקָּנָהכך למדונו רבותינו שיש לאדם להקדים רפואה למכה, ועוד בטרם המצב החמיר יש לאדם לטפל בבעיה ולא להזניחה, כי פעמים שהזנחת מחלה יכולה להביא לא עלינו לתוצאות בלתי הפיכות. ופוק חזי מאי עמא דבר. . וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ בְּכָל תְּחוּם וְנוֹשֵׂא בַּחַיִּים, יִזָּהֵר בִּקְטַנּוֹת וְיַגִּיעַ לִגְדוֹלוֹתוראה עוד מה שכתבנו בזה בס"ד בספרנו "דובב שפתי ישנים" (פרשת שלח לך). .
וּמַהוּ הַדָּבָר הַמַּקְנֶה לָאָדָם מִדָּה נִפְלָאָה זוֹ? אֵיךְ זוֹכֶה אָדָם לְהִתְרַגֵּל בְּהַנְהָגָה זוֹ? כָּל עוֹבֵד ה' אֲמִתִּי יוֹדֵעַ שֶׁקִּיּוּם הַתּוֹרָה וְלִמּוּדָהּ זוֹ הַדֶּרֶךְ לְהַשָּׂגָתָהּ. הַמְקַיֵּם מִצְווֹת כְּהִלְכָתָן מִתְרַגֵּל לְדַקְדֵּק בְּכָל פְּרָט מִפְּרָטֵי הַמִּצְוָה, וְהָעוֹסֵק בַּגְּמָרָא וּבַהֲלָכָה מְסַגֵּל בְּנַפְשׁוֹ אֶת הַטֶּבַע לִבְחֹן כָּל פְּרָט וְדֵעָה מִכָּל צְדָדֶיהָ וְהֶבֵּטֶיהָ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לוֹמֵד הוּא לְהַעֲרִיךְ וְלֹא לְזַלְזֵל אַף בְּקָטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים. זֶהוּ רֶוַח נִפְלָא לַחַיִּים, שֶׁזּוֹכִים לוֹ לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה וּמְקַיְּמֵי מִצְווֹתֶיהָ, מִלְּבַד הַשָּׂכָר הֶעָצוּם שָׁבָה.