רָמַז הַכָּתוּב – וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב
כָּל הַמְּנָחוֹת דִּינָן שֶׁנִּקְמָצוֹת בְּחֶלְקָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיִתְרָתָן נֶאֱכָלוֹת עַל יְדֵי הַכֹּהֲנִים וּבְנֵי בֵּיתָם. וּכְבָר נִתְבָּאֲרָה לְעֵיל הַתּוֹעֶלֶת שֶׁבַּאֲכִילַת הַכֹּהֲנִים לְכַפֵּר עַל בַּעַל הַמִּנְחָה. וְהִנֵּה בְּמִנְחַת הַכֹּהֲנִים עַצְמָם צִוְּתָה הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא תֵּאָכֵל לְשׁוּם כֹּהֵן, אֶלָּא תֻּקְטַר כֻּלָּהּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְהַתְּמִיהָה עַל כָּךְ הִיא גְּדוֹלָה: תִּינַח הַכֹּהֵן בַּעַל הַמִּנְחָה בְּעַצְמוֹ, מוּבָן מַדּוּעַ לֹא יֹאכְלֶנָּה, אֶלָּא כֹּהֲנִים אֲחֵרִים מַדּוּעַ שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ מִמֶּנָּה וִיכַפְּרוּ עַל אֲחִיהֶם הַכֹּהֵן?
וּמַה שֶּׁחָשַׁבְנוּ לִדְלוֹת מִמִּצְוָה זוֹ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא הוּא שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת אָדָם בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר צוֹדֵק, דָּבָר נָכוֹן, דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַעַם וּסְבָרָה מוּבֶנֶת, וְעִם כָּל זֹאת יֵשׁ לוֹ לְהִמָּנַע מִלַּעֲשׂוֹתוֹ, בִּהְיוֹת שֶׁעָלוּל לְהֵרָאוֹת לֹא טוֹב בְּעֵינֵי אֲחֵרִים. בִּלְשׁוֹן חֲזַ"ל זֶה נִקְרָא: "הַרְחֵק מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ"חולין (מ"ד ע"ב). . אָמְנָם זֶה מֻתָּר, נָכוֹן שֶׁאַתָּה צוֹדֵק, אֲבָל לֹא כְּדַאי לְךָ, שֶׁאֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק. אִם מַעֲשֶׂיךָ עֲלוּלִים לְהִצְטַיֵּר בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת כִּפְסוּלִים, גַּם אִם בָּרוּר לְךָ שֶׁהַצֶּדֶק עִמְּךָ – מְשֹׁךְ יָדְךָ מֵהַדָּבָר. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת שָׁמַיִם, כָּךְ נִצְטַוֵּינוּ לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת אָדָם.
מִטַּעַם זֶה צִוְּתָה הַתּוֹרָה עַל הַכֹּהֲנִים הַמְהַוִּים לְסֵמֶל וּלְדֻגְמָא לָעָם בְּיַשְׁרוּתָם וּבִנְקִיּוּת כַּפֵּיהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁיְּרוּ מִמִּנְחָתָם אַף לְחַבְרֵיהֶם הַכֹּהֲנִים, מַה שֶּׁעָלוּל לְהֵרָאוֹת בְּעֵינֵי הָעָם כְּחָשׁוּד שֶׁמָּא לֹא הִקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם בִּשְׁלֵמוּת וְחִפּוּ אִישׁ עַל אָחִיו, וּלְהִתְפָּרֵשׁ בְּצוּרָה שֶׁאֵינָהּ נְכוֹנָה. אֶלָּא עֲלֵיהֶם לְהַקְטִירָהּ כָּלִיל עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּמִן הַשָּׁמַיִם כְּבָר יַשְׁלִימוּ אֶת כַּפָּרָתָם. וְדָבָר זֶה הוּא לֶקַח עָצוּם עֲבוּרֵנוּ בְּכָל צַעַד וָשַׁעַל בְּחַיֵּינוּ לְוַדֵּא שֶׁמַּעֲשֵׂינוּ לֹא רַק יְשָׁרִים, אֶלָּא גַּם מְיֻשָּׁרִים–הַיְנוּ בְּעֵינֵי אֲחֵרִים. שֶׁהֲרֵי כַּמָּה גְּדֵרוֹת גָּדְרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ רַק מֵהַטַּעַם שֶׁל "מַרְאִית עַיִן" וְשֶׁמָּא יַחְשְׁדוּהוּ בַּעֲבֵרָה, מַה שֶּׁמְּלַמְּדֵנוּ שֶׁמֵּחוֹבָתֵנוּ לִמְנֹעַ עֲשִׂיַּת מַעֲשִׂים הַמְּבִיאִים לִדְבָרִים אֵלּוּ.
כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל"דברים ל"ב, כ"ב. – אַל תַּעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁבְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת נִרְאֶה כְּאִסּוּר. שֶׁאִם הַבְּרִיּוֹת חוֹשְׁבִים עָלֶיךָ רַע, אַף בַּשָּׁמַיִם חוֹשְׁבִים עָלֶיךָ רַע, וּכְפִי שֶׁגִּלּוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל: כָּל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ – אַף רוּחַ הַמָּקוֹם אֵינָהּ נוֹחָה הֵימֶנּוּאבות (פרק ג' משנה י'). . וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לִמֵּד לָאָדָם: "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם"משלי ג', ד'. וראה ירושלמי שקלים (ח' ע"א) מש"כ בזה. - הִשְׁתַּדֵּל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, וּלְהֵחָשֵׁב לְמַשְׂכִּיל וּלְטוֹב וְהָגוּן בְּעֵינֵיהֶם. לָכֵן לִפְנֵי כָּל הַחְלָטָה שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל, וְכָל פְּעֻלָּה שֶׁאַתָּה נוֹקֵט, בְּחַן שְׁנֵי דְּבָרִים: אֵיךְ אֵרָאֶה בְּעֵינֵי ה', וְאֵיךְ אֶצְטַיֵּר בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת.
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הָיָה הֶחָכָם בָּאָדָם, וְהֶעֱנִיק לָנוּ בִּכְתָבָיו עֵצָה יְקָרָה וַחֲשׁוּבָה: "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה, וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ"משלי ד', כ"ד. . עָלֶיךָ לְהָבִין שֶׁיֶּשְׁנָם אֲנָשִׁים הַמְחַפְּשִׂים אֶת הָרַע בַּשֵּׁנִי, מְנַסִּים בְּמַה "לִּתְפֹּס" אֶת הַזּוּלָת, וּבִכְדֵי לֹא לִפּוֹל בְּמַלְתְּעוֹת פִּיהֶם עָלֶיךָ לִהְיוֹת זַךְ וְנָקִי, לְלֹא שׁוּם פִּתְחוֹן פֶּה. פְּעָמִים שֶׁתֵּאָלֵץ לְוַתֵּר, פְּעָמִים שֶׁתִּצְטָרֵךְ לְהַפְסִיד, אֲבָל בְּהִסְתַּכְּלוּת קָדִימָה הַדָּבָר שָׁוֶה. כָּךְ הוֹרוּנוּ חֲזַ"ל בְּהִלְכוֹת צְדָקָה, שֶׁגַּבַּאי צְדָקָה שֶׁאָסַף מָעוֹת לִצְדָקָה וְחָפֵץ לְפָרְטָן לְמַטְבֵּעַ גָּדוֹל – אֵינוֹ רַשַּׁאי לִפְרֹט מִכַּסְפּוֹ הַפְּרָטִי, שֶׁמָּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁנְּטָלָן לְעַצְמוֹ. וְגַבַּאי תַּמְחוּי שֶׁאָסַף מָזוֹן לַעֲנִיִּים וְנוֹתַר מָזוֹן מְיֻתָּר – אֵינוֹ רַשַּׁאי לִקְנוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ אֶלָּא יִמְכְּרֶנּוּ לַאֲחֵרִים בִּלְבַד, וְגַם זֶה מֵהַטַּעַם הַנַּ"לראה פסחים (י"ג ע"א) ושלחן ערוך יורה דעה (סימן רנ"ז סעיף ב'). ועיין עוד במש"כ בס"ד בספרנו "פרדס רמונים" (חלק א' מצוה כ') .
כָּל אָדָם יוֹצֵא לוֹ בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו לְשַׁמֵּשׁ כְּיוֹעֵץ לַזּוּלָת. אִם זֶה לִידִידוֹ, וְאִם זֶה לְתַלְמִידוֹ, וְאִם זֶה לִבְנוֹ, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ. וּפְעָמִים הִנְּךָ עָלוּל לְהִקָּלַע לְמַצָּב בּוֹ שְׁאָלוּךָ בְּעִנְיַן בּוֹ יֵשׁ לְךָ נְגִיעָה וְאִינְטֶרֶס אִישִׁי. כַּמּוּבָן שֶׁעָלֶיךָ לַעֲמֹד וּלְטַהֵר אֶת עַצְמְךָ מִכָּל נְגִיעָה אִישִׁית, וְלִדְלוֹת עֲבוּרוֹ אֶת הָעֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ, אֲבָל גַּם לְאַחַר שֶׁמָּצָאתָ לְנָכוֹן שֶׁבֶּאֱמֶת הַטּוֹב בַּעֲבוּרוֹ הוּא דָּבָר מְסֻיָּם – חֲשֹׁב כֵּיצַד תִּצְטַיֵּר תְּשׁוּבָתְךָ בְּעֵינָיו. וְלָאו דַּוְקָא כָּעֵת, אֶלָּא אִם מָחָר תִּכָּשֵׁל עֲצָתְךָ וְלֹא תִּצְלַח? הַאִם גַּם אָז יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁיָּעַצְתָּ לוֹ אֶת עֲצָתְךָ בֶּאֱמוּנָה? אוֹ שֶׁמָּא יִנְטֹר בְּלִבּוֹ וְיַחְשֹׁד שֶׁעָנִיתָ לוֹ לְפִי טוֹבָתְךָ וְתוֹעַלְתְּךָ? אִם יֵשׁ לְךָ חֲשָׁשׁ קַל שֶׁכָּזֶה – מוּטָב שֶׁלֹּא תַּעֲנֵהוּ. כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יֵּלֶד יוֹם, וּמִי שֶׁהַיּוֹם הוּא אוֹהַבְךָ מָחָר עָלוּל לִהְיוֹת שׂוֹנַאֲךָ, לָכֵן הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּמשלי ד', כ"ד. .
גַּם בְּמַעֲשִׂים לֹא תָּמִיד נָכוֹן לְמַהֵר. פְּעָמִים שֶׁהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לְהֵיטִיב עִם הַזּוּלָת וּלְסַיֵּעַ לוֹ, וְהַלָּה מְפָרֵשׁ אֶת מַעֲשֶׂיךָ כְּאִלּוּ לְטוֹבַת עַצְמְךָ נִתְכַּוַּנְתָּ, וּלְתוֹעַלְתְּךָ הָאִישִׁית. וּבְמַצָּב שֶׁכָּזֶה הַסַּכָּנָה הִיא גְּדוֹלָה, כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מִטִּבְעֲךָ וַדַּאי תְּצַפֶּה לַהַעֲרָכָה הָרְאוּיָה, וּבְשָׁעָה שֶׁתְּקַבֵּל הֵימֶנּוּ אֶת הַהֵפֶךְ – תִּפָּגַע עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתְךָ וְאֵשׁ הַשִּׂנְאָה תִּפְרֹץ בֵּינֵיכֶם. לָכֵן גַּם לַעֲשׂוֹת טוֹב לֹא תָּמִיד נָכוֹן, אֶלָּא יֵשׁ לִשְׁקֹל תְּחִלָּה הַאִם יִתְקַבְּלוּ מַעֲשֶׂיךָ בְּעֵינֵי הַשֵּׁנִי בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אוֹ לֹא, שֶׁטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתָ הַיּוֹם לִפְלוֹנִי עֲלוּלָה לְהִצְטַיֵּר בְּעֵינָיו מָחָר כְּרָעָה, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ: "טָב לְבִישׁ עָבַדְתָּ – בִּישׁ עָבַדְתָּ"מדרש רבה ויקרא (כ"ב, ב'). תרגומו: "טוב לרע עשית – רע עשית". ועוד נאמר (שם אות ז') "טוב לרע אל תעשה ולא יבוא לך רע". .
הַמּוּרָם מִכָּל הָאָמוּר, שֶׁחוֹבַת הָאָדָם לְהִזָּהֵר לְבַל יַחְשְׁדוּהוּ בְּמַעֲשָׂיו, וְלִהְיוֹת נָקִי מִכָּל שֵׁמֶץ שֶׁל פִּתְחוֹן פֶּה לְרָעָה, וּלְהִמָּנַע מִמַּעֲשִׂים הָעֲלוּלִים לְהִתְפָּרֵשׁ בְּצוּרָה לֹא נְכוֹנָה. וְעַל יְדֵי כֵּן יִזְכֶּה בע"ה לַעֲבֹר אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה וּבְהַצְלָחָה רַבָּה.