לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
כְּבָר נִזְכָּר לְעֵילראה לעיל בבאור מצוה ב'. שֶׁיֶּשְׁנָן י"ב סוּגֵי מְנָחוֹת הַנִּקְטָרוֹת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כְּשֶׁחֶלְקָן מִצְוָה לְהַקְטִיר רַק קֹמֶץ מִתּוֹכָן וְהַיֶּתֶר נֶאֱכַל לַכֹּהֲנִים, וְחֶלְקָן מִצְוָה לְהַקְטִירָן כָּלִיל עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה הִיא שֶׁכָּל הַמְּנָחוֹת הַקְּרֵבוֹת וּבָאוֹת עַל יְדֵי הַכֹּהֲנִים הַזְּכָרִים, לֹא יֵאָכְלוּ לְשׁוּם אָדָם כְּלָל, אֶלָּא יֻקְטְרוּ כָּלִיל עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַמנחות (ע"ב ע"ב), ורמב"ם הלכות מעשה הקרבנות (פרק י"ב הלכה ט'). וכל זה דלא כדעת רבי שמעון בפרק אלו מנחות שסובר שמנחת חוטא של כהנים כן נקמצת. .
וְאֵלּוּ הֵן הַמְּנָחוֹת הַקְּרֵבוֹת עַל יְדֵי הַכֹּהֲנִים? מִנְחַת חִנּוּךְ, וּמִנְחַת חֲבִיתִין, וְכֹהֵן שֶׁהֵבִיא מִנְחַת חוֹטֵא אוֹ מִנְחַת נְדָבָה. בְּכָל אֵלּוּ חָל הָאִסּוּר לְאָכְלָן, וְהָעוֹבֵר וְאוֹכְלָן בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה, הֲרֵי זֶה עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה. וְאִם אָכַל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת הֲרֵי זֶה לוֹקֶה.
עוֹד לִמְּדוּ חֲכָמֵינוּ שֶׁדַּוְקָא מִנְחוֹת זִכְרֵי כְּהֻנָּה מֻקְטָרוֹת כָּלִיל וְאֵינָן נֶאֱכָלוֹת כְּלָל, אוּלָם מִנְחַת בַּת כֹּהֵן נִקְמֶצֶת וּשְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִים כִּשְׁאָר מִנְחוֹת יִשְׂרָאֵלסוטה כ"ג. וזה בין שהיא רווקה ובין שהיא נשואה לישראל. אבל אם היא נשואה לכהן דינה כדלהלן. . וְאֵשֶׁת כֹּהֵן בֵּין שֶׁהִיא יִשְׂרְאֵלִית וּבֵין שֶׁהִיא בַּת כֹּהֵן בְּכָל מִקְרֶה מִנְחָתָהּ נִקְמֶצֶת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ בִּהְיוֹת שֶׁהִיא אֵינָהּ מִזִּכְרֵי כְּהֻנָּה, אוּלָם אֵין שְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִים מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁהוּא מִזִּכְרֵי כְּהֻנָּה. אֶלָּא מְפַזְּרִים אֶת שְׁיָרֵי מִנְחָתָהּ עַל בֵּית הַדֶּשֶׁןסוטה כ"ג. .