אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – וָחַי בָּהֶם

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – וָחַי בָּהֶם

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּאַזְהָרָה זוֹ לָמַדְנוּ שֶׁלֹּא אָסְרָה הַתּוֹרָה בָּאֲכִילָה אֶלָּא יְצוּרִים הַנִּרְאִים לְעַיִן בְּרִיאָה, וְשֶׁיֵּשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם לִפְרֹשׁ מֵהֶם, מַה שֶׁאֵין כֵּן כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא נִכָּרִים לָעַיִן כְּלָל וְאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְזַהוֹתָם וּלְהִמָּנַע מֵאֲכִילָתָם – הֲרֵי שֶׁהַתּוֹרָה הִתִּירָתָם. וּמִדָּבָר זֶה לָמַדְנוּ אָנוּ שֶׁמִּצְווֹת הַתּוֹרָה נִתְּנוּ לָנוּ בְּמַטָּרָה לְיַשְּׂמָן, וְלֹא חָלִילָה בְּמַטָּרָה לְהַכְשִׁילֵנוּ בָּהֶן, מִמֵּילָא לֹא תּוֹבֵעַ נוֹתֵן הַתּוֹרָה מֵהָאָדָם לַעֲשׂוֹת מֵעֵבֶר לִיכוֹלוֹתָיו, וּבְלָשׁוֹן חֲכָמֵינוּ זָ"ל: "אֵין הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו"מסכת עבודה זרה (ג' ע"א). . כָּךְ כּוֹתֵב גַּם רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיו: "אֵין מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה נְקָמָה בָּעוֹלָם, אֶלָּא רַחֲמִים וְחֶסֶד וְשָׁלוֹם"בהלכות שבת (פרק ב' הלכה ג'). וראה שם שעל הסוברים אחרת נאמר (יחזקאל כ', כ"ה) "גם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם". , מַה שֶּׁמַּכְרִיחַ שֶׁלֹּא יִדְרְשׁוּ מֵאִתָּנוּ מִן הַשָּׁמַיִם דָּבָר שֶׁהוּא מֵעֵבֶר לְכֹחֵנוּ וִיכָלְתֵּנוּ.

מִטַּעַם זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל אֶת הַכְּלָל הַמְפֻרְסָם "אָנוּס רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ"נדרים (כ"ז ע"א). ותרגומו: אנוס הקב"ה פטרו. – שֶׁמִּי שֶׁנֶּאֱנַס מִלְּקַיֵּם מִצְוָה מְסֻיֶּמֶת, אוֹ שֶׁנֶּאֱנַס לַעֲבֹר עֲבֵרָה מְסֻיֶּמֶת – לֹא יִתָּבַע עַל כָּךְ לֶעָתִיד לָבוֹא, הוֹאִיל וְהַקָּבָּ"ה פְּטָרוֹ מִכָּךְ. וְהַגָּאוֹן הַגָּדוֹל רַבִּי יִצְחָק זְאֵב סוֹלוֹבֶיְצִ'יק מִבְּרִיסְק זַצַ"ל אָמַר בֵּאוּר מָתוֹק וְנִפְלָא בְּמַאֲמַר חֲזַ"ל זֶה: שֶׁאָדָם שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת אָנוּס מִלְּקַיֵּם מִצְוָה מְסֻיֶּמֶת, וְאִלּוּלֵי אוֹתוֹ הָאֹנֶס הָיָה מְקַיְּמָהּ בְּכָל לִבּוֹ, אֲזַי לֹא רַק שֶׁאֵינוֹ נִתְבָּע עָלֶיהָ לָמָּה לֹא עֲשָׂאָהּ, אֶלָּא כִּבְיָכוֹל אַף הַקָּבָּ"ה "פּוֹטֵר אוֹתוֹ" וּמוֹצִיא אוֹתוֹ יְדֵי חוֹבָה בִּמְקוֹמוֹ, וְאִם כֵּן וַדַּאי עוֹלֶה לוֹ הַדָּבָר כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, וְאַף יוֹתֵר בִּשְׁלֵמוּת מֵאֲשֶׁר הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ הוּא בְּעַצְמוֹ...

וּמִדָּבָר זֶה לָמְדוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁאֵין לָנוּ לִדְרֹשׁ מֵהָאָדָם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מִגֶּדֶר הַהִגָּיוֹן, וְאֵינָם בִּגְבוּל הַהִסְתַּבְּרוּת שֶׁל יְכָלְתּוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵתיומא (ל' ע"א). אֶלָּא לִבְנֵי הָאָדָם, וּמִמֵּילָא לֹא יִתָּכֵן לְחַיֵּב אֶת הָאָדָם דָּבָר שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת. לָכֵן קָבְעוּ חֲכָמֵינוּ שֶׁאֵין גּוֹזְרִים גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהּכן למדו במסכת בבא בתרא (ס' ע"ב) מהכתוב (מלאכי ג', ט') "במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו", וראה בפירוש רש"י ז"ל שם. , וְכֵן לָמְדוּ הֲלָכוֹת וְדִינִים רַבִּים עַל פִּי כְּלָל זֶהראה יומא (שם) גבי איסור קריאת שמע כשצואה על בשרו, וקידושין (נ"ד ע"א) גבי היתר הנאת הכהנים מבגדי כהונה, וע"ע בתוספות במנחות (כ"ג ע"א) בד"ה "הוא". , כְּשֶׁהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם הוּא שֶׁאֵין לִדְרֹשׁ מֵהָאָדָם לַעֲשׂוֹת אֶלָּא אֶת מַה שֶּׁבְּגֶדֶר כֹּחוֹתָיו וִיכוֹלוֹתָיו הָאֱנוֹשִׁיִּים, וְכָל מַה שֶּׁמֵעֵבֶר לְכָךְ לֹא מוּטָל עָלָיו לַעֲשׂוֹת.

הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ צִ?וָּנוּ בְּתוֹרָתוֹ: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם"ויקרא י"ח, ה'. . וְדָרְשׁוּ בַּתַּלְמוּד "וָחַי בָּהֶם – וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם"יומא (פ"ה ע"ב). וראה בפירוש רש"י ז"ל עמ"ס סנהדרין (ע"ד ע"א) שביאר הטעם בהיות שנשמתו של יהודי יקרה וחביבה בעיני ה'. ע"ש. , שֶׁכָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה נִתְּנוּ בְּמַטָּרָה שֶׁנִּחְיֶה וְנַאֲרִיךְ יָמִים בָּהֶם וְלֹא חָלִילָה לְהֵפֶךְ, וּמִמֵּילָא לָמַדְנוּ שֶׁכָּל מִצְוָה שֶׁיִּתָּכֵן וְאֵינָהּ מְמַלֵּאת מַטָּרָה נִפְלָאָה וְנַעֲלֵית זוֹ יֵשׁ לְבָדְקָהּ הֵיטֵב אִם אָכֵן נָכוֹן וְנָחוּץ לָנוּ לַעֲשׂוֹתָהּ אוֹ לֹא. כָּךְ הָיָה רָגִיל לוֹמַר מְיַסֵּד תְּנוּעַת הַמּוּסָר רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַּנְטֶר זִיעָ"א: הַחוֹלֶה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה פְּרָט לְמִצְוָה אַחַת: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם"דברים ד', ט"ו. ! וְאָכֵן פַּעַם אַחַת נִכְנַס מָאן דְּהוּא לְחַדְרוֹ וּמְצָאוֹ עָסוּק בְּהִתְעַמְּלוּת מְדֻקְדֶּקֶת וְקַפְּדָנִית לְפִי כְּלָלִים וְצִיּוּרִים שֶׁבְּסֵפֶר הַמּוּנָח לְפָנָיו, כְּפִי שֶׁצִּוָּה עָלָיו רוֹפְאוֹראה ספר "תנועת המוסר" (עמוד 342). .

חַכְמֵי הַתַּלְמוּד דָּנוּ מָהֶן אוֹתָן "כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת"ויקרא כ"ג, מ'. שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ לִטּוֹל בְּחַג הַסֻּכּוֹת, וּבְמַהֲלַךְ דִּיּוּנָם נֶאֱמַר שֶׁוַּדַּאי אֵין הַכַּוָּנָה לְמִינִים מְסֻיָּמִים הַדּוֹקְרִים אֶת הַיָּדַיִם, בִּהְיוֹת שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם"משלי ג', י"ז. , וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁהַתּוֹרָה תְּצַוֶּנּוּ לִטּוֹל מִינִים הַדּוֹקְרִים וּמַכְאִיבִים אוֹתָנוּ וְאֶת הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ, דָּבָר הַנּוֹגֵד וְסוֹתֵר אֶת דַּרְכֵי הַנֹּעַם וְהַשָּׁלוֹםראה כל הסוגיה באורך במסכת סוכה (ל"ב). . וּמִדָּבָר זֶה יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁכְּשֶׁנִּצְרָךְ לָאָדָם לְקַיֵּם מִצְוָה מְסֻיֶּמֶת הָעֲלוּלָה לִפְגֹּעַ בַּעֲדִינוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁל זוּלָתוֹ, אוֹ הַמְעַרְעֶרֶת אֶת הַשָּׁלוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת, עָלָיו לַחְקֹר בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת הַאִם זֶהוּ בֶּאֱמֶת הָרָצוֹן הָאֱלֹקִי כָּרֶגַע וְהַאִם זֶהוּ הַדָּבָר הַנָּכוֹן לַעֲשׂוֹתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא דַּרְכֵי הַנֹּעַם שֶׁל הַתּוֹרָה שׁוֹלְלִים אֶת אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה מִכָּל וָכֹל.

כָּךְ מְסֻפָּר עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַּנְטֶר זִיעָ"א שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית בְּאֵיזֶה בֵּית כְּנֶסֶת, וּבְעוֹדוֹ לוֹחֵשׁ אֶת הַקָּרְבָּנוֹת הֵחֵל וִכּוּחַ סוֹעֵר בֵּין הַמִּתְפַּלְּלִים הַאִם לְהַתְחִיל אֶת הַתְּפִלָּה מִ"לְּשֵׁם יִחוּד" אוֹ מֵ"הוֹדוּ". אֵלּוּ בְּכֹה וְאֵלּוּ בְּכֹה, וְהַקּוֹלוֹת הָלְכוּ וְגָבְרוּ, עַד שֶׁהִפְסִיקָם רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּאָמְרוֹ: מִן הַנִּרְאֶה הוּא שֶׁבְּבֵית כְּנֶסֶת זֶה יֵשׁ לְהַתְחִיל אֶת הַתְּפִלָּה מִ"לְּעוֹלָם יְהֵא אָדָם", שֶׁכֵּן זֶהוּ הַדָּבָר שֶׁיּוֹתֵר חָסֵר כָּאן...מעשה נאה זה שמענו מהג"ר יוסף מוגרבי שליט"א ראש קהילת "מקור חיים" בחולון. וְדִבְרֵי פִי חָכָם חֵן.

הַרְבֵּה נִסְיוֹנוֹת עוֹבֵר הָאָדָם בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו עֲלֵי אֲדָמוֹת. פְּעָמִים שֶׁנִּדְרָשׁ הוּא לְהִתְאַמֵּץ בְּקִיּוּם וְהַחְמָרָה בִּדְבָרִים מְסֻיָּמִים וּבְכָךְ לְהוֹכִיחַ אֶת מְסִירוּתוֹ לְמַעַן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּפְעָמִים שֶׁנִּדְרָשׁ הוּא דַּוְקָא לְהֵפֶךְ: לֹא לַעֲשׂוֹת וְלֹא לְקַיֵּם, לְחַפֵּשׂ לִדְבַר הֶתֵּר וּלְהִתְפַּשֵּׁר כְּדַעַת הַמֵּקֵל, וּבְכָל זֹאת לְהַאֲמִין וּלְקַבֵּל אֶת הַדָּבָר בְּאַהֲבָה וּבֶאֱמוּנָה שֶׁזֶּהוּ רְצוֹן הָאֱלֹקִים כָּעֵת. וְאֵצֶל אוֹהֲבֵי ה' הָאֲמִתִּיִּים הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל וְקָשֶׁה הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הֲ"לֹא לְקַיֵּם" מֵהַנִּסָּיוֹן שֶׁל הַ"לְּקַיֵּם", מִגֹּדֶל תְּשׁוּקָתָם וְאַהֲבָתָם לְהַשֵּׁם. וְלָכֵן תִּמְצָא פְּעָמִים שֶׁצַּדִּיקִים גְּדוֹלִים וּשְׁלֵמִים לַמְרוֹת נְכוֹנוּתָם וּרְצוֹנָם הָעַז לְהֵיטִיב אוֹ לְהוֹשִׁיעַ אֶת הַזּוּלַת, נִכְבָּלִים יְדֵיהֶם מִלַּעֲשׂוֹת, וְנֶחְסָמוֹת דַּרְכֵיהֶם מִלִּפְעֹל, וְהַכֹּל זֶה נִסָּיוֹן מִלְמַעְלָה אִם יְקַבְּלוּ אֶת הַדָּבָר בֶּאֱמוּנָה וְלֹא יְהַרְהֲרוּ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה