אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – וַאֲפִלּוּ בְּהַסְתָּרָה

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – וַאֲפִלּוּ בְּהַסְתָּרָה

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

אַזְהָרַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלֹּא לְעָרֵב בְּמִנְחָתֵנוּ שׁוּם שְׂאוֹר וּדְבַשׁ, וְאִם עֵרְבוּ בָּהּ אֶחָד מֵהַמִּינִים הַלָּלוּ הֲרֵי זוֹ מִנְחָה פְּסוּלָה. וְחוֹבָה עָלֵינוּ לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהָבִין מַהוּ הָרֶמֶז הַמָּסוּר לָנוּ בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה זוֹ, וּמַהִי הָעֵצָה שֶׁמְּיַעֶצֶת לָנוּ הַתּוֹרָה בְּמָקוֹם זֶה.

וְהִנֵּה יָדוּעַ שֶׁעִנְיַן הַקְרָבַת הַקָּרְבָּנוֹת הוּא לְקָרֵב אֶת הָאָדָם אֶל בּוֹרְאוֹ, עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצִיא מֵהוֹנוֹ וּמִכַּסְפּוֹ לִכְבוֹד הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹתָהּ הַנְּתִינָה מְקָרֶבֶת אֶת הַמַּקְרִיב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּמְעוֹרֶרֶת בּוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה וְאַהֲבָה כְּלַפֵּי ה'. וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים מְלַמְּדִים כִּי לֹא רַק בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ עַם יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת, אֶלָּא גַּם לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ מַמְשִׁיכִים עַם יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב מֵעַצְמָם בְּגוּף וּבְמָמוֹן וּבְנֶפֶשׁ לִכְבוֹד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, בִּמְסִירוּת נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת ה' וּבְקִיּוּם מִצְווֹתָיו חֵרֵף כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַקְּשָׁיִים הַנּוֹחֲתִים עֲלֵיהֶם, וּגְדוֹלָה הַקְרָבַת הָרְצוֹנוֹת וְהַתַּאֲווֹת שֶׁל הָאָדָם יוֹתֵר מֵהַקְרָבַת כֶּבֶשׂ אוֹ מִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר מֵאֵת מָמוֹנוֹ, וְאֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן בְּאַהֲבָתוֹ לְהֶרְגֵּל מְסֻיָּם שֶׁהֻרְגַּל בּוֹ אוֹ לְמִלּוּי תַּאֲוָה מְסֻיֶּמֶת שֶׁחָפֵץ בָּהּ, וְאִם עַתָּה עוֹמֵד הוּא וּמַקְרִיב אֶת רְצוֹנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּמְבַטֵּל אֶת רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן הַבּוֹרֵא – הֲרֵי שֶׁאֵין לְךָ קָרְבָּן גָּדוֹל מִזֶּה, וּזְכוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ רַבָּה וְנִשְׂגָּבָה.

אֶלָּא שֶׁכְּדֵי לְהַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לה', דּוֹרֶשֶׁת הַתּוֹרָה מֵהָאָדָם שֶׁלֹּא יַכְנִיס בְּקָרְבָּנוֹ שְׁנֵי רְכִיבִים הַפּוֹסְלִים אֶת קָרְבָּנוֹ וּמוֹנְעִים אֶת הִתְקַבְּלוּתוֹ לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנָה: הַשְּׂאוֹר וְהַדְּבַשׁ. כִּי הַשְּׂאוֹר טִבְעוֹ לְנַפֵּחַ אֶת הָעִסָּה וּלְהַתְפִּיחָהּ, וְהַדְּבַשׁ בְּעֵת שֶׁיַּרְתִּיחוּהוּ בָּאֵשׁ טִבְעוֹ לְהַעֲלוֹת קֶצֶף, וְתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מִדָּתָהּ לִסְלֹד מִכָּל נְפִיחוּת וְגַאֲוָה, וְכִלְשׁוֹן הַכָּתוּב: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב"משלי ט"ז, ה'. ועיין סוטה (ד' ע"ב) מה דרשו על פסוק זה. . לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּמַעֲשֵׂי הַמִּצְווֹת וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁל הָאָדָם לִכְבוֹד קוֹנוֹ אָסוּר לְעָרֵב אַף לֹא טִפַּת יָהֳרָה וְגַאֲוָה, וְהָעוֹשֶׂה כֵּן הֲרֵי זֶה מַקְדִּיחַ אֶת תַּבְשִׁילוֹ וּמְאַבֵּד אֶת כָּל שְׂכָרוֹראה בראשית חכמה (עמוד ר"כ) שביאר כן מהמדרש. .

עִקַּר עֶרְכָּהּ שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ הוּא כְּשֶׁנַּעֲשֵׂית בְּסֵתֶר וּבְצִנְעָה, וְלֹא בְּפֻמְבִּי עַל מְנָת לְהִתְגָּאוֹת וּלְהִתְיַהֵר. וְאִם נוֹהֵג אָדָם בְּכָל מִינֵי חֲסִידֻיּוֹת וּמְפַרְסְמָן וּמִתְפָּאֵר בָּהֶן - הֲרֵי זֶה יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ, וּמוּטָב הָיָה שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם כְּלָל וְלֹא יִתְפָּאֵר בָּהֶן. מִטַּעַם זֶה פָּסַק הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁהַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית רְשׁוּת וּמְפַרְסֵם עַצְמוֹ לַאֲחֵרִים כְּדֵי לְהִשְׁתַּבֵּחַ הֲרֵי זֶה נֶעֱנָשׁ עַל כָּךְ, וְאִם שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ אִם הוּא בְּצוֹם הַנָּכוֹן הוּא שֶׁיְּשַׁנֶּה וְיֹאמַר "לֹא"!ראה שלחן ערוך אורח חיים (סימן תקס"ה הלכה ו') ובדברי המשנה ברורה שם. וּכְפִי שֶׁמְּסֻפָּר עַל הַגה"ק רַבִּי יַעֲקֹב כֻּולִּי זַצַ"ל בַּעַל הַ"מֵעַם לוֹעֵז" שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה שָׁרוּי בְּתַעֲנִית הַפְסָקָה ג' יָמִים רְצוּפִים לַיְלָה וָיוֹם, וְלִקְרַאת סִיּוּם הַתַּעֲנִית הֻצְרַךְ לֵילֵךְ לְבֵית אַחַד הָעֲשִׁירִים וְהַלָּה כִּבְּדוֹ בְּמַשְׁקֶה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא לְפַרְסֵם וּלְגַלּוֹת אֶת תַּעֲנִיּוֹתָיו שָׁבַר הָרַב אֶת הַצּוֹם וְשָׁתָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת אֶת הַדָּבָר לְאִישׁ!כן כתב הגה"ק רבי אליעזר פאפו זיע"א בספרו "פלא יועץ" (ערך "תענית"), עיין שם מה שכתב עוד מנחיצות ההצנעה לתענית. כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי"ישעיה א', י"ב. , שֶׁכִּבְיָכוֹל בָּאִים אַתֶּם לְחַצְרוֹתַי לְהַקְבִּיל אֶת פָּנַי בְּמִנְחָה, אַךְ תּוֹךְ כְּדֵי הַקְרָבַתְכֶם אַתֶּם רוֹמְסִים וּמְבַזִּים אֶת מִקְדָּשִׁי בַּגַּאֲוָה וּבַיֹהֲרָה שֶׁבְּלִבְּכֶם, וְלָכֵן מוּטָב הָיָה שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ כְּלָל!

כָּךְ מְסֻפָּר בַּמִּדְרָשׁ עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה שֶׁחִבֵּר אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים מִתּוֹךְ מְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה וּרְדִיפוֹת קָשׁוֹת וְנוֹרָאִיּוֹת, וּמִתּוֹךְ כָּל זֹאת יָצָא סֵפֶר הַתְּהִלִּים שֶׁעָלָיו כָּל יְהוּדִי מִשְׁתַּפֵּךְ בְּעִתּוֹת צָרָה וְצוּקָה, וְהִנֵּה בְּשָׁעָה שֶׁסִּיֵּם דָּוִד הַמֶּלֶךְ לְחַבֵּר אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים זָחָה עָלָיו דַּעְתּוֹ עַל שֶׁזָּכָה לְחַבֵּר סֵפֶר נִפְלָא שֶׁכָּזֶה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַךְ מִיָּד נִזְדַּמְּנָה לְפָנָיו צְפַרְדֵּעַ אַחַת וְאָמְרָה לוֹ: "אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ, שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת שִׁירָה יוֹתֵר מִמְּךָ, וְעַל כָּל שִׁירָה וְשִׁירָה שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת אֲנִי מַמְשִׁילָה עָלֶיהָ שְׁלוֹשֶׁת אֲלָפִים מְשָׁלִים!"ילקוט שמעוני (סוף תהלים). לְלַמֵּד לָאָדָם שֶׁאֵין לוֹ לְהִתְגָּאוֹת בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וְכָל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא כְּטִפָּה מִן הַיָּם לְעֻמַּת הַחוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּלַפֵּי בּוֹרְאוֹ.

מִטַּעַם זֶה אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁהַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים נִשְׁתַּבְּרוּ, עַל אַף הֱיוֹתָם מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים, בִּהְיוֹת שֶׁנִּתְּנוּ בְּרַעַשׁ וּבְקוֹלוֹת. לְעֻמַּת זֹאת הַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיִּים עַל אַף הֱיוֹתָם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עִם כָּל זֹאת נִשְׁתַּמְּרוּ וְנִתְקַיְּמוּ, בִּהְיוֹת שֶׁנִּתְּנוּ בְּשֶׁקֶט מִבְּלִי שׁוּם פִּרְסוּם וּרְעָשִׁיםכן הובא במדרש תנחומא (פרשת כי תשא). . כִּי גַּם הַדָּבָר הַקָּדוֹש וְהַנַּעֲלֶה בְּיוֹתֵר – בָּרֶגַע שֶׁהַכָּבוֹד וְהַפִּרְסוּם יִכָּנְסוּ בּוֹ – מִיָּד יִפְחַת וִיאַבֵּד אֶת עֶרְכּוֹ, וְכָל מַעֲלָתוֹ תִּתְבַּטֵּל וְתִתְגַּמֵּד לְעֻמַּת אֶחָד שֶׁנּוֹהֵג בְּצִנְעָה, וּמַסְתִּיר אֶת צִדְקוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים.

נוֹסָף עַל כָּךְ כּוֹתֵב הגה"ק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּאפּוֹ זִיעָ"א כִּי כָּל פְּנִיָּה קַלָּה בְּמַעֲשֵׂי הַמִּצְווֹת וְהֶרְגֵּשׁ שֶׁל גַּאֲוָה וְיָהֳרָה בִּזְכֻיּוֹתָיו מַעֲבִירָה מִיָּד אֶת זְכֻיּוֹתָיו מִן הַקְּדֻשָּׁה אֶל הַקְּלִפָּה, וּמְפַרְנֶסֶת אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא מֵאוֹתָם הַמַּעֲשִׂיםכן הובא בסוף ספרו "פלא יועץ". . וּכְפִי שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹש שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אָדָם מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא הָיָה קָרְבָּנוֹ מִתְקַבֵּל לְרָצוֹן אֶלָּא רַק לְאַחַר שֶׁהָיָה נִשְׁבָּר לֵב הַמַּקְרִיב בְּקִרְבּוֹ, וּקְלִפַּת הַגַּאֲוָה הָיְתָה סָרָה וּבְדֵלָה מִמֶּנּוּ, וּבְלֹא זֶה הָיוּ מוֹסְרִים בַּשָּׁמַיִם חָלִילָה אֶת קָרְבָּנוֹ לְמַאֲכַל הַכְּלָבִים, וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתוּב "זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה"תהלים נ"א, י"ט. שֶׁעִקַּר הַזֶּבַח הוּא בָּרוּחַ הַשְּׁפֵלָהראה פרשת פנחס (דף ר"מ ע"א). . וּבִהְיוֹת שֶׁכַּיּוֹם קָרְבְּנוֹתֵינוּ הֵם הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְהַזְּכֻיּוֹת שֶׁבְּיָדֵינוּ, לָכֵן חוֹבָה עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר מִלְּהִתְגָּאוֹת בָּהֶם, מַה שֶּׁעָלוּל לְאַבֵּד וּלְהַפְרִיחַ חָלִילָה אֶת כָּל מַעֲלָתָם וַחֲשִׁיבוּתָם.

אֲפִלּוּ אִם יַסְתִּיר אָדָם אֶת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, רַק בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ יִתְפָּאֵר וְיִתְגָּאֶה בָּהֶם – מִיָּד תַּעֲלֶה בָּהֶם הַצַּחֲנָה וְהַסֵּרָחוֹן, וְלֹא יַעֲלוּ לְרָצוֹן לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וּכְפִי שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ הַנֹּעַם אֱלִימֶלֶךְ הַקָּדוֹש זִיעָ"א לְפָרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה'"ירמיה כ"ג, כ"ד. – שֶׁאֲפִלּוּ אִם מַסְתִּיר אָדָם אֶת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, רַק מַכְנִיס וְכוֹלֵל בְּתוֹכָם אֶת הַרְגָּשַׁת הַ"אֲנִי" שֶׁלּוֹ שֶׁבִּזְכוּתוֹ וּמִמַּעֲלָתוֹ הִגִּיעַ לְמַה שֶּׁהִגִּיעַ – מִיָּד כְּבָר "לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה'"! וּבִהְיוֹת שֶׁדָּבָר זֶה הִנּוֹ מָסוּר לַלֵּב, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֶת שֶׁבְּלֵב חֲבֵרוֹ, לָכֵן שׂוּמָה עָלֵינוּ לְחַזֵּק אֶת עַצְמֵנוּ בְּיוֹתֵר בַּדָּבָר הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם וּלְכַוֵּן דַּעְתֵּנוּ לִכְבוֹד הַמָּקוֹם, וְעַל יְדֵי כֵּן נִזְכֶּה שֶׁיִּתְקַבְּלוּ מַעֲשֵׂינוּ לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי ה', אָמֵן.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה