לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה בְּעֵת שֶׁעוֹמְדִים הַכֹּהֲנִים לְהַקְרִיב קָרְבָּן אוֹ לְהַקְטִיר מִנְחָה אוֹ קְטֹרֶת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא יְעָרְבוּ בָּהֶם כָּל שְׂאוֹר אוֹ דְּבַשׁ. וּבִכְלַל אִסּוּר הַשְּׂאוֹר שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ הַמִּנְחָה עַצְמָהּ חָמֵץ כְּלָל אֶלָּא מַצָּה בִּלְבַדכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (פרק י"ב הלכה י"ד). וכל זה דווקא בדבר הקרב על גבי המזבח, משא"כ מנחת שתי הלחם שאינה קריבה על המזבח שמותר לעשותה חמץוקרבן שתי הלחם של עצרת שמותר להביאה דבש, כמבואר בתלמוד (מנחות נ"ב ע"ב),. . וּבִכְלַל אִסּוּר הַדְּבַשׁ שֶׁלֹּא יְעָרְבוּ בָּהּ כָּל מִין מִמִּינֵי הַדְּבַשׁ, כְּגוֹן דְּבַשׁ הַדְּבוֹרִים וּדְבָשׁ הַתְּמָרִים וְכֵן כָּל מֹהַל הַיּוֹצֵא מֵהַפֵּרוֹת הַמְּתוּקִיםכן כתב רש"י בפירושו על התורה במקום שכל מיני הדבש בכלל, וכן כתב ספר החינוך בבאורו על מצוה זו, וכן כתבו התוספות (מעילה י"ב) ועוד. .
וְאִסּוּר זֶה חָל בֵּין בִּשְׁעַת לִישַׁת הַמִּנְחָה, וּבֵין בִּשְׁעַת אֲפִיָּתָהּ, וְהָעוֹשֶׂה כֵּן הֲרֵי זֶה עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה וְלוֹקֶה עַל כָּל שָׁלָב וּמַעֲשֶׂהכן למדו ממה שכתבה התורה (ויקרא ב', י"א) "לא תעשה חמץ", וכן כתבה (ויקרא ו', י') "לא תאפה חמץ", לחייב על כל מעשה יחידי שבה. והובא ברמב"ם (שם). . וּמִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ חַיָּב עַל כָּךְ אֶלָּא אִם כֵּן הִקְטִירָם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ יַחַד עַם הַקָּרְבָּן אוֹ לְשֵׁם הַקָּרְבָּן, אֲבָל אִם הֶעֱלָם לְבַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּתוֹר עֵצִים לִבְעִירָה הֲרֵי זֶה פָּטוּרכן למדו בתלמוד (זבחים ע"ו ע"ב) ממה שכתוב "לא יעלו לריח ניחוח" – לריח ניחוח אין אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשם עצים. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכותיו (פרק ה' מאיסורי המזבח הלכה ג'). .