בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר עִנְיַן קָרְבַּן הַמִּנְחָה עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה לְהָרה"ק מִקָּאמָארְנָא זַצוּקָ"ל בְּסִפְרוֹ "עֲשִׂירִית הָאֵיפָה"על תורת כהנים (פרשה י' אות ז'). שֶׁכָּתַב לְבָאֵר שֶׁחֲמֵשֶׁת סוּגֵי הַמְּנָחוֹת הַבָּאוֹת מֵרְצוֹן הָאָדָם הֵן מַקְבִּילוֹת לַחֲמֵשׁ בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבָּאָדָם: הַמַּרְחֶשֶׁת הִיא כְּנֶגֶד הַנֶּפֶשׁהבאה לכפר על רחישת הלב, ונרמז בפסוק "רחש לבי דבר טוב". וכן מנחת המרחשת טעונה כיסוי בשעת עשייתה, שהיא בבחינת הלב שמכוסה. , וְהַמַּחֲבַת כְּנֶגֶד הָרוּחַשהוא הדבור של האדם, ולכן מנחת המחבת אינה טעונה כיסוי, כמו הדבור שהוא יוצא ומגולה. , וּמַאֲפֵה וּרְקִיקִין כְּנֶגֶד הַנְּשָׁמָה וְהַחַיָּה, וְהַסֹּלֶת כְּנֶגֶד הַיְחִידָה.
וְכָל אַחַת מֵהַמְּנָחוֹת הַלָּלוּ יֵשׁ לָהּ אֶת הַיְכֹלֶת וְהַמְּסֻגָּלוּת לְהָאִיר וּלְתַקֵּן אֶת אוֹתוֹ חֵלֶק מֵחֶלְקֵי נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם שֶׁאֵלָיו הִיא מַקְבִּילָה וְשַׁיֶּכֶת.
מצוה קי"ז: שלא להקריב שאור או דבש
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
"כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'"ויקרא ב', י"א. .