אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – הַפּוֹסֵל פָּסוּל

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – הַפּוֹסֵל פָּסוּל

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּהַנְהָגַת הַמְצֹרָע בִּזְמַן טֻמְאָתוֹ כָּתְבָה הַתּוֹרָה "וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא", וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא הוּא שֶׁעַל הַמְצֹרָע לְהוֹדִיעַ וּלְיַדֵּעַ לַכֹּל שֶׁהוּא טָמֵא בִּכְדֵי שֶׁיִּפְרְשׁוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יִגְּעוּ בּוֹ, וְעַל כֵּן קוֹרֵא הוּא לְכָל הַמִּתְקָרֵב אֵלָיו "טָמֵא", לְיַדְּעוֹ עַל מַצָּבוֹמועד קטן (ה' ע"א), וכפי שנתבאר לעיל ברובד הפשט. . אוּלָם רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים לְמֵדִים מֵאֲרִיכוּת הַלָּשׁוֹן "טָמֵא טָמֵא יִקְרָא" שֶׁכְּלָל גָּדוֹל טָמוּן פֶּה: מִי שֶׁהוּא טָמֵא – קוֹרֵא לַאֲחֵרִים בַּשֵּׁם טְמֵאִים, וּבִלְשׁוֹן חֲזַ"ל: כָּל הַפּוֹסֵל – בְּמוּמוֹ פּוֹסֵלקידושין (ע' ע"א). .

כָּךְ כּוֹתֵב בַּעַל הַכְּלִי יָקָר: "כִּי הַמְטַמֵּא בְּנִיב שְׂפָתָיו אֲחֵרִים אֲזַי טָמֵא יִקָּרֵא גַּם הוּא, כִּי וַדַּאי בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל"ראה בפירושו על התורה (ויקרא י"ג, מ"ו). . וְעֹמֶק סִבַּת הַדָּבָר הוּא בִּהְיוֹת שֶׁטִּבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם לָשִׂים לֵב בְּיוֹתֵר לַדָּבָר אֵלָיו הוּא קָשׁוּר וּמְחֻבָּר, וּכְפִי שֶׁתִּרְאֶה בַּמְּצִיאוּת שֶׁאָדָם הַנִּכְנָס לַבַּיִת אִם נַגָּר הוּא – יָשִׂים לֵב לַשֻּׁלְחָן הֶעָקֹם, וְאִם חַשְׁמַלַּאי – יִקְלֹט שֶׁהַמַּפְסְקִים אֵינָם תַּקִּינִים, וְאִם צַבָּע – יָעִיר עַל הַצֶּבַע הַחוֹבְבָנִי, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְכך סיפר הג"ר יוחנן דוד סלומון מחבר הספרים "בעין יהודית" שבנערותו היה עובר בשוק הערבי ביפו, והיו יושבים הסנדלר והספר על שרפרפים בצד הדרך ושותים קפה. והנה, ברגע שהיה מעובר אדם בפניהם, מבטיהם היו מופנים לכיוונים שונים: הסנדלר היה מביט למטה, והספר היה מביט למעלה. ולמה? כי הספר מיד היה בוחן את שערותיו, ואילו הסנדלר היה בוחן את מצב מנעליו... . וְלָכֵן אָדָם הָרָגִיל לִפְסֹל רַבּוֹת בִּפְסוּל מְסֻיָּם – הַדָּבָר עָלוּל לְהָעִיד עַל קֶשֶׁר יָשִׁיר שֶׁלּוֹ לְאוֹתוֹ הַפְּסוּל. וִיתֵרָה מִכָּךְ: אָדָם הַפָּגוּם בְּדָבָר מְסֻיָּם, מְנַסֶּה תָּמִיד לְנַחֵם וּלְהַשְׁקִיט אֶת מַצְפּוּנוֹ בְּכָךְ שֶׁאֵינוֹ הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, וְשֶׁיֶּשְׁנָם עוֹד נוֹסָפִים כָּמוֹהוּ, וּכְפִי שֶׁשָּׁגוּר בְּפִי הָעָם לוֹמַר שֶׁצָּרַת רַבִּים חֲצִי נֶחָמָהכן כתב ספר החינוך (מצוה של"א), ונראה שמקור המאמר מדברי חז"ל במדרש רבה (דברים פרק ב'): "כל צרה שהיא של יחיד – צרה, וכל צרה שאינה של יחיד – אינה צרה". , וְלָכֵן מְמַהֵר לִפְסֹל אֲחֵרִים בְּאוֹתוֹ הַפְּגָם. מַה שֶׁשּׁוּב מְבִיאֵנוּ לַכְּלָל שֶׁהִתְווּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ: כָּל הַפּוֹסֵל – בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל.

מִטַּעַם זֶה הוֹרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָדָם שֶׁמַּרְבֶּה לוֹמַר עַל אֲחֵרִים שֶׁהֵם עֲבָדִים אוֹ מַמְזֵרִים – יֵשׁ לַחְשֹׁשׁ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ כָּזֶה, וּלְהִמָּנַע מִלְּהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹכן הובא בקידושין (שם) ונפסק בשלחן ערוך אבן העזר (סימן ב' סעיף ב'). . מַה שֶּׁמְּלַמְּדֵנוּ שֶׁנְּקֻדָּה זוֹ אֵינָהּ רַעְיוֹן מוּסָרִי גְּרֵידָא אֶלָּא מֻשָּׂג הִלְכָתִי מוּצָק, וְחוֹבָתֵנוּ לָחוּשׁ לוֹ וּלְהִזָּהֵר בּוֹ הֵן לְגַבֵּי עַצְמֵנוּ – שֶׁלֹּא לִפְסֹל אֲחֵרִים, וְהֵן לְגַבֵּי הַזּוּלָת – לָחוּשׁ לְהַלָּלוּ הַפּוֹסְלִים. וּכְכָל שֶׁיַּרְבֶּה אָדָם לְדַבֵּר בְּשִׁבְחָם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת וּבְמַעֲלָתָם, וּלְעוֹרֵר אֶת הַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּהֶן, כָּךְ מִמֵּילָא יִקְרַב גַּם הוּא בְּעַצְמוֹ אֶל הַטּוֹבועוד עיין במה שכתבנו מזה בס"ד בספרנו "דובב שפתי ישנים" (סוף פרשת משפטים). .

לֹא רַק אֶת הַכְּשֵׁרִים אָסוּר לָנוּ לִפְסֹל וְלִשְׁלֹל, אֶלָּא אַף אֶת הַפְּסוּלִים בֶּאֱמֶת צִוּוּ חֲכָמֵינוּ שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר חֶסְרוֹנָם, וּכְפִי שֶׁלָּמְדוּ מֵהַפָּסוּק "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"שמות כ"ב, כ'. – מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָבבא מציעא נ"ט, ב'. , שֶׁהֲרֵי יִתָּכֵן וְאַף אַתָּה נָגוּעַ בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר, וְאִם כֵּן בְּאֵיזוֹ זְכוּת אַתָּה אוֹמֵר כֵּן עַל אֲחֵרִים? הֲתוּכַל לִפְסֹל אֶת פְּלוֹנִי עַל שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל אֲכִילָתוֹ – בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁבִּרְכוֹתֶיךָ שֶׁלְּךָ אֵינָן בַּכַּוָּנָה הָרְאוּיָה? וְכֵיצַד תּוּכַל לְזַלְזֵל בִּפְלוֹנִי עַל שֶׁנִּכְשַׁל בְּעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה בְּעוֹד אַתָּה עַצְמְךָ אֵינְךָ שָׁלֵם בִּשְׁמִירַת עֵינֶיךָ? דָּבָר שֶׁאֵינְךָ מְתֻקָּן בּוֹ בְּעַצְמְךָ אַל תַּעֲלֵהוּ עַל דַּל שְׂפָתֶיךָ, פֶּן תְּעוֹרֵר קִטְרוּג עַל עַצְמְךָ בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה!

יֶשְׁנָם בְּנֵי אָדָם שֶׁלָּקְחוּ לָהֶם מַטָּרָה בַּחַיִּים לְהַזְהִיר אֶת כֻּלָּם מִפְּנֵי הָרַמָּאִים וְהַצְּבוּעִים, מִפְּנֵי הַשַּׁקְרָנִים וְהַמַּכְשִׁילִים, וּבְכָל יוֹם יוֹצְאִים הֵם בְּהַכְרָזָה חֲדָשָׁה עַל פְּלוֹנִי שֶׁאָסוּר לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ וְעַל אַלְמוֹנִי שֶׁצָּרִיךְ "לִגְנֹז" אוֹתוֹ, הַהוּא טָרֵף וְהַהוּא נְבֵלָה, כֻּלָּם שַׁקְרָנִים וְכֻלָּם רַמָּאִים וְרַק הֵם הַבַּת קוֹל הַיּוֹצֵאת מִשָּׁמַיִם וּמוֹחָה עַל עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. הָאֻמְנָם?! הֲרֵי גַּם אוֹתָהּ בַּת קוֹל הַיּוֹצֵאת בְּכָל יוֹם מִהֵר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת "אוֹי לָהֶם בְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה"אימרת רבי יהושע בן לוי במסכת אבות (פרק ו' משנה ב'). – מֵעוֹלָם לֹא שְׁמַעֲנוּהָ, וְלִכְאוֹרָה לָמָּה לֹא נִשְׁמַע בְּדִיּוּק מִי הֵן אוֹתָן בְּרִיּוֹת הַמַּעֲלִיבוֹת אֶת הַתּוֹרָה וְנֵדַע לִפְרֹשׂ וּלְהִזָּהֵר מֵהֶן?! אֶלָּא כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם אוֹתָהּ בַּת קוֹל מְבִינָה שֶׁאֵין זֶה פָּשׁוּט לִפְסֹל וּלְפַרְסֵם לִגְנַאי אֲחֵרִים, וְשֶׁאֵין זוֹ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה לְדַבֵּר כָּל הַזְּמַן בִּגְנוּתָן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת.

כָּךְ מְסֻפָּר עַל הַגה"ק רַבִּי רְפָאֵל מֵהָאמְבּוּרְג זַצַ"ל שֶׁפַּעַם אַחַת נִתְבַּקֵּשׁ לְהַחֲרִים וּלְהַרְחִיק דֶּרֶךְ מְסֻיֶּמֶת שֶׁנִּתְפַּשְּׁטָה, בְּטַעֲנָה שֶׁהִיא נוֹגֶדֶת אֶת דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה. הֵשִׁיב הַגה"ק וְאָמַר שֶׁבַּעֲקֵדַת יִצְחָק מָצִינוּ שֶׁכְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּבָּ"ה מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ בִּקֵּשׁ זֹאת מֵאַבְרָהָם בְּעַצְמוֹ, לְעֻמַּת זֹאת כְּשֶׁצִּוָּהוּ שֶׁלֹּא לְשָׁחֳטוֹ שָׁלַח זֹאת עַל יְדֵי מַלְאָךְ, מַה שֶּׁמְּלַמְּדֵנוּ כְּלָל גָּדוֹל בְּהַנְהָגַת הָאָדָם בָּעוֹלָם: שֶׁכְּדֵי לְסַיֵּעַ וְלַעֲזֹר לָאָדָם דַּי לִשְׁמֹעַ אֶת הַדְּבָרִים מִפִּי מַלְאָךְ, אַךְ כְּשֶׁהַצִּוּוּי הוּא לְצַעֵר וּלְהַזִּיק – אֲזַי אֵין לְהַאֲמִין אַף לַמַּלְאָךְ, אֶלָּא צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ זֹאת מֵהַקָּבָּ"ה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ! וְלָכֵן סֵרֵב לְהַחֲרִימָם כָּל עוֹד לֹא נִתְבָּרֵר לוֹ דַּיּוֹ שֶׁכָּךְ נָכוֹן לַעֲשׂוֹת. וְדִבְרֵי פִי חָכָם חֵן.

אַחַת מִצַּוָּאוֹת חֲזַ"ל הַמְפֻרְסָמוֹת הִיא: "כַּבְּדֵהוּ וְחָשְׁדֵהוּ"שגור בפי העם ומקורו מדברי חז"ל במדרש כלה רבתי (פרק ט'): "לעולם יהיו כל בני אדם לפניך כליסטים, והוה מכבדם כרבן גמליאל". , וְאָמַר לָנוּ פַּעַם כ"ק הָאַדְמוֹ"ר מִמַּכְנוֹבְקָא שַׁלִּיטָ"א בֵּאוּר נִפְלָא בַּדָּבָר הַסּוֹבֵב אוֹדוֹת אַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה בְּעֵת שֶׁהִכְנִיס לְבֵיתוֹ אֶת שְׁלֹשֶׁת הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּדְמוּ לוֹ כַּעֲרָבִים, וְחָשַׁשׁ בְּלִבּוֹ שֶׁמָּא הֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַמִּשְׁתַּחֲוִים לַאֲבַק רַגְלֵיהֶם וְעַתָּה יַכְנִיסוּ אֶת טֻמְאָתָם לְבֵיתוֹ, עַל כֵּן הֵבִיא לָהֶם מַיִם שֶׁיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם. אֶלָּא שֶׁבְּשׁוֹנֶה מִכָּל הָאֵרוּחַ שֶׁנַּעֲשָׂה בְּעַיִן יָפָה וּבְיָד רְחָבָה – כָּאן אָמַר אַבְרָהָם "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם"בראשית י"ח, ד'. , מַה שֶּׁמְּלַמְּדֵנוּ שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ יָדַע שֶׁאֶת חֵלֶק הַ"כַּבְּדֵהוּ" יֵשׁ לְקַיֵּם בְּשֶׁפַע וּבְהִדּוּר, וְאִלּוּ אֶת חֵלֶק הַ"חָשְׁדֵהוּ" יֵשׁ לְקַיֵּם בִּמְעַט בִּכְדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁרוֹב הָעוֹלָם טוֹעִים שֶׁאֶת חֵלֶק "כַּבְּדֵהוּ" מַקְטִינִים, וְאִלּוּ אֶת חֵלֶק הַ"חָשְׁדֵהוּ" מַגְדִּילִים. עכתד"ק. וְהִנֵּה נִתְבּוֹנֵן אָנוּ עַל עַצְמֵנוּ כַּמָּה אָנוּ חוֹקְרִים וּבוֹדְקִים בְּטֶרֶם שֶׁמּוּכָנִים אָנוּ לִתְרֹם לְאֵיזֶה גּוּף שֶׁל צְדָקָה, וּלְעֻמַּת זֹאת כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אֵיזֶה חֲשָׁד עַל פְּלוֹנִי אוֹ אַלְמוֹנִי מִיָּד מוֹחֲקִים אוֹתוֹ מֵרְשִׁימַת קְרוֹבֵינוּ וּמְמַהֲרִים לְרַחֲקוֹ, מַה שֶּׁהָפוּךְ מִדַּעַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וַחֲכָמֶיהָ.

וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִהְיוֹת דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹאסתר י', ג'. , וּמְקַיֵּם אֶת צִוּוּי יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ" – אֶת הַשְּׁלֵמוּת וְאֶת הַטּוֹב שֶׁבְּאָחִיךָבראשית ל"ז, י"ד. וכן פירש הרה"ק רבי שמחה בונים מפשיסחא זיע"א את הפסוק. , וְאֶת צִוּוּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה "וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם" – אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּכָל אֶחָד וְאֶחָדתהלים קכ"ח, ה', וראה בפירוש המלבי"ם שם שכתב כעין פירוש זה. , וְהַמְּבָרֵךְ יִתְבָּרַךְ וְהַמְשַׁבֵּחַ יִשְׁתַּבַּח.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה