רָמַז הַכָּתוּב – הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל
מִצְוָה רַבָּה וְנִשְׂגָּבָה הִיא לֶאֱכֹל מִן הַקֳּדָשִׁים. לֹא בִּכְדִי הוּטַל תַּפְקִיד נַעֲלֶה זֶה עַל הַמּוּרָמִים מֵעַם, אֵלּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה' שֶׁהִקְדִּישׁוּ אֶת כָּל חַיֵּיהֶם לַעֲבוֹדַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, מַה שֶּׁמְּלַמְּדֵנוּ עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה וְנַעֲלֵית הִיא אֲכִילַת הַקֳּדָשִׁים.
אוּלָם עִם כָּל זֹאת, רָאֲתָה הַתּוֹרָה לְנָכוֹן לִמְנֹעַ מֵהָאָדָם מִלֶּאֱכֹל מִבְּשַׂר קָדָשִׁים שֶׁבָּא בְּמַגָּע עִם טֻמְאָה כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת, שֶׁבְּוַדַּאי הִשְׁפִּיעָה עַל קְדֻשָּׁתוֹ וּפָגְמָה בְּמַעֲלָתוֹ. לֹא מָצָאנוּ אַזְהָרָה שֶׁכָּזוֹ עַל בְּשַׂר חֻלִּין שֶׁנִּטְמָא, רַק עַל בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ דָּבָר זֶה נֶאֱמַר, מַה שֶּׁמְּלַמְּדֵנוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּחַיִּים: אֶת הַדְּבָרִים הַמְקֻדָּשִׁים לָנוּ חוֹבָתֵנוּ לִשְׁמֹר בְּיֶתֶר שְׁמִירָה וְטָהֳרָה, מִבְּלִי לְעָרְבָם עִם סִיגִים וּפְסוּלִים כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרִים. וְאִם בְּכָל זֹאת נִתְעָרְבוּ הַלָּלוּ בְּאֵיזֶה שֶׁהוּא סֶרֶךְ טֻמְאָה – הֲרֵי שֶׁהַהֶעְדֵּר טוֹב מִן הַמְּצִיאוּת, וְעָדִיף שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּלָל.
דֻּגְמָא אַחַת מִנִּי רַבּוֹת הִיא עוֹלַם הַיְשִׁיבוֹת. רַבּוֹתֵינוּ מַנְהִיגֵי הָאֻמָּה בְּכָל הַדּוֹרוֹת הִקְפִּידוּ בְּיוֹתֵר עַל שְׁמִירַת טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לְעוֹלַם הַתּוֹרָה. אֵין כְּנִיסָה לְרוּחוֹת זָרוֹת, אֵין שִׁתּוּף עִם דֵּעוֹת כּוֹזְבוֹת, אֵין עִרְבּוּב עִם לִמּוּדֵי חֹל (לִיבָּה...), הַקֹּדֶשׁ חַיָּב לְהִשָּׁאֵר בְּטָהֳרָתוֹ. וְאִם חָלִילָה יִתְעָרֵב אוֹ יִגַּע בַּקֹּדֶשׁ מְעַט מִן הַחֹל – הֲרֵי שֶׁמּוּטָב לִסְגֹּר אֶת הַיְשִׁיבָה וְלֹא יִלְמְדוּ בָּהּ כְּלָל, מִשֶּׁיִּלְמְדוּ בָּהּ תּוֹרָה שֶׁלֹּא בְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ.
כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה בַּגָּאוֹן הַנָּצִי"ב מִוּוֹלֹאזִ'ין זַצַ"ל רֹאשׁ יְשִׁיבַת ווֹלֹאזִ'ין הַיְדוּעָה, מִמֶּנָּה צָמְחוּ וְיָצְאוּ גְּדוֹלֵי עוֹלָם וַעֲנָקֵי רוּחַ, כְּשֶׁיּוֹם מִן הַיָּמִים דָּרַשׁ הַמִּמְשָׁל הָרוּסִי מֵהַנְהָלַת הַיְשִׁיבָה לְהַכְנִיס בְּמִסְגֶּרֶת הַלִּמּוּדִים כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁל לִמּוּדֵי חֹל, וְהַנָּצִי"ב מִוּוֹלֹאזִ'ין הִתְנַגֵּד לְכָךְ בְּכָל תֹּקֶף, בְּאָמְרוֹ שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ "לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל", וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְשַׁנּוֹת מִדֶּרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ בְּהַכְנָסַת רוּחוֹת זָרוֹת וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת לְהֵיכְלֵי הַתּוֹרָה. הַמִּמְשָׁל הִבְהִיר לְהַנְהָלַת הַיְשִׁיבָה שֶׁשְּׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת עוֹמְדוֹת בִּפְנֵיהֶם: אוֹ לְהַכְנִיס אֶת לִמּוּדֵי הַחוֹל כִּדְרִישָׁתָם, אוֹ לִסְגֹּר אֶת הַיְשִׁיבָה עַל מַנְעוּל וּבְרִיחַ. וְאָכֵן הַנָּצִי"ב מִוּוֹלֹאזִ'ין הֶעְדִּיף וּבָחַר בָּאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁנִיָּה, וִישִׁיבַת ווֹלֹאזִ'ין הַמְפֻרְסֶמֶת וְהַמַּעֲטִירָה נִסְגְּרָה. אוּלָם הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לֹא נִשְׁאַר חַיָּב לְאַף אֶחָד: אוֹתָם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיָּצְאוּ מֵהַיְשִׁיבָה הִתְפַּזְּרוּ וּפָתְחוּ יְשִׁיבוֹת חֲדָשׁוֹת, שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים הָלְכוּ וְהִתְרַחֲבוּ וְהֶעֱמִידוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֻבְהָקִים מוֹרֵי הוֹרָאוֹת לְתִפְאֶרֶת עַם יִשְׂרָאֵל. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁבְּכָל הַנּוֹגֵעַ לְקָדָשִׁים – אֵין מָקוֹם לִפְשָׁרוֹת, וְכָל רוּחַ טֻמְאָה קַלָּה הַנִּכְנֶסֶת וּמִתְעָרֶבֶת בָּהֶם הֲרֵי הִיא מְכַ?לָּה וּמְקַלְקֶלֶת אֶת קְדֻשָּׁתָם.
בֵּין הַתַּקָּנוֹת וְהַגְּזֵרוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל מָצִינוּ תַּקָּנָה יוֹצֵאת דֹּפֶן: גְּזֵרַת חֲכָמִים הִיא שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה מְטַמֵּא אֶת כָּל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ!!!ראה ידים (פרק ג') ושבת (י"ד ע"א) שלא גזרו אלא לתרומה. הֲיִתָּכֵן?! הַפְּרִיט הַמְקֻדָּשׁ בְּיוֹתֵר בַּיַּהֲדוּת לוֹמַר עָלָיו אֶת הַתֹּאַר "מְטַמֵּא"?! עַל מָה וְלָמָּה?! וּמְבָאֲרִים חֲזַ"ל שֶׁבֶּעָבָר הָיוּ אֲנָשִׁים מַצְנִיעִים מִינֵי מַאֲכָלִים בְּצַד סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ, וְהָיוּ בָּאִים עַכְבָּרִים וְאוֹכְלִים מֵהַמַּאֲכָלִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיוּ מַזִּיקִים גַּם כֵּן לְסִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ. מִשֶּׁרָאוּ זֹאת חֲכָמִים, גָּזְרוּ שֶׁמַּאֲכָל אוֹ אָדָם שֶׁיִּגַּע בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִטָּמֵא, וּמִמֵּילָא יִמָּנְעוּ בְּנֵי הָאָדָם מִלְּהַנִּיחַ דְּבָרִים לְיַד סִפְרֵי הַתּוֹרָה.
וּמְדָּבָר זֶה לָמַדְנוּ אָנוּ עַד כַּמָּה מְסֻכָּן לְעַרְבֵּב בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. עַד כַּמָּה חוֹבָתֵנוּ לִשְׁמֹר עַל כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּלְבוֹדְדוֹ מִכָּל טֻמְאָה וְרוּחַ זָרָה, וְאִם לֹא נַעֲשֵׂית הַהַפְרָדָה הַנִּדְרֶשֶׁת בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְבֵין הַחֹל - עֲלוּלִים חָלִילָה לְהִגָּרֵם נְזָקִים רַבִּים וַעֲצוּמִים שֶׁיִּגְבּוּ מֵאִתָּנוּ מְחִיר כָּבֵד עַד מְאֹד.
בְּדוֹרֵנוּ אָנוּ שׁוֹמְעִים טְעָנוֹת וּמַעֲנוֹת רַבּוֹת מִבּוּרִים וְשׁוֹטִים לְמִינֵיהֶם, הַצּוֹעֲקִים בְּקוֹל רָם: מַה לְּמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה?כמו שדרשו בעלי חסידות על הפסוק בתהלים "וידברו במשה במחנה" שהיו הכופרים שבעם ישראל רוגנים ומלחששים מדוע משה רבינו מתערב בענייני המחנה?! מקומו באהל מועד ולא בשאר העניינים! וּמַה לְּכֹהֵן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת?מדרש רבה שמות (ה', י"ח). מַה לְּרַבָּנִים לְהִתְעָרֵב בְּכֶסֶף וּבְפוֹלִיטִיקָה? מְקוֹמָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, בֵּין הַחֻמָּשׁ לַגְּמָרָא, וּבֵין הָרִאשׁוֹנִים לַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה, אַל לָהֶם לְהִתְעָרֵב בְּעִנְיְנֵי הַחֹל!!
וְהָאֱמֶת הִיא, שֶׁרַק בִּגְלַל הֱיוֹתָם שׁוֹטִים יֵשׁ לְקַבֵּל אֶת דִּבְרֵיהֶם, שֶׁכֵּן גִּלּוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁמִּיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטְּלָה הַנְּבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִתְּנָה לְשׁוֹטִיםבבא בתרא (י"ב ע"ב). , וְאִם כֵּן חוֹבָה עָלֵינוּ לְהַטּוֹת אֹזֶן לְדִבְרֵיהֶם: אָכֵן, אֵין לָרַבָּנִים לַעֲסֹק בְּחֻלִּין. זֶה לֹא תַּפְקִידָם וְלֹא יִעוּדָם בָּעוֹלָם. גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת לֹא בָּאוּ לְעוֹלָם בִּכְדֵי לְהִתְרַפֵּס בִּפְנֵי גְּבִירִים וּלְהִתְחַנֵּן לְהוֹרָאוֹת קֶבַע, גַּם לֹא בִּשְׁבִיל לְעוֹדֵד בְּמַסַּע הַבְּחִירוֹת וְלַעֲרֹךְ "קֶמְפֵּיְין" לְמִפְלָגוֹת כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרוֹת. אַךְ מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֵלּוּ שֶׁכֵּן אֲמוּרִים לְהִתְעַסֵּק בָּזֶה אֵינָם מְמַלְּאִים אֶת יִעוּדָם?! וְאִם אֵין לָרַב קֶמַח – כֵּיצַד יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה?! אָז בְּדוֹרוֹת עָבָרוּ הָיָה זְבוּלוּן דּוֹאֵג לְכָל צָרְכֵי יִשָּׂשׂכָר, וְכָךְ לֹא הָיָה לְתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים וּלְמַנְהִיגֵי הַדּוֹר שׁוּם שִׂיג וְשִׂיחַ בְּכֶסֶף אוֹ בְּפוֹלִיטִיקָה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ לֹא הִסְתַּכְּלוּ בְּצוּרָתָא דְּזוּזָאראה פסחים (ק"ד ע"א) שרבי מנחם בר סימאי נקרא "בנן של קדושים" על שלא הסתכל בצורת מטבע. . אֲבָל כַּיּוֹם שֶׁעוֹלַם הַתּוֹרָה כּוֹרֵעַ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וַעֲמֵלֵי תּוֹרָה רַבִּים מְשַׁוְּעִים לְפַרְנָסָתָם – מָה הַפֶּלֶא שֶׁטְּרוּדִים הָרַבָּנִים כָּל הַיּוֹם בָּעִנְיָנִים הַמְלֻכְלָכִים הַלָּלוּ?! הָא לָמַדְתָּ, שֶׁגַּם בַּדָּבָר הַזֶּה הִנְחֲתָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לַעֲשׂוֹת חַיִץ בֵּין הַקֹּדֶשׁ לַחֹל, וְשֶׁלֹּא לְטַמֵּא וּלְחַלֵּל אֶת הַקֹּדֶשׁ בִּדְבָרִים חָמְרִיִּים וּפְחוּתִים.
רַבִּים הֵם הָאֲנָשִׁים הַתְּמֵהִים לְעַצְמָם וְשׁוֹאֲלִים: לָמָּה לְהַדִּיר אֶת הַנָּשִׁים מִמֶּרְכַּז הָעִנְיָנִים? וּמָה רַע בְּהַכְנָסַת כְּלֵי תִּקְשֹׁרֶת מְסֻיָּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גַּם תּוֹעֶלֶת רוּחָנִית?
וְהַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתָם הִיא אָמְנָם פְּשׁוּטָה, אַךְ לָהֶם יִהְיֶה קָשֶׁה מְאֹד לַהֲבִינָהּ. כֵּיוָן שֶׁרַק מִי שֶׁהוּא בְּגֶדֶר "קֹדֶשׁ" יָכוֹל לָחוּשׁ אֶת הָרְגִישׁוּת הַיְתֵרָה לִנְקֻדּוֹת אֵלּוּ: רַק אָדָם שֶׁהִנּוֹ שָׁמוּר וְגָדוּר בְּעִנְיְנֵי הַקְּדֻשָּׁה וְהַצְּנִיעוּת מֵבִין כַּמָּה הַשְׁלָכוֹת שְׁלִילִיּוֹת יֵשׁ לִרְאִיַּת פְּנֵי אִשָּׁה זָרָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אָדָם הַפָּרוּץ בַּעֲרָיוֹת וְשָׁטוּף בְּתַאֲוַת נָשִׁים לְעוֹלָם לֹא יָחוּשׁ בָּרְגִישׁוּת הַדָּבָר. כְּדֻגְמַת הַמֻּרְגָּל בְּעִשּׁוּן שֶׁאֵינוֹ מֵרִיחַ אֶת הַסֵּרָחוֹן שֶׁבַּסִּיגַרְיָה, וּכְדֻגְמַת הַבֵּדוּאִי הַמְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי קוֹצִים וַאֲבָנִים וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ דָּבָר. אָז בִּגְלַל שֶׁהֵם שְׁטוּפִים בַּדָּבָר גַּם אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְגַּשֵּׁם?! מִי שֶׁהוּא חֻלִּין יָכוֹל לִיגַּע בְּטָמֵא, אֲבָל סֵפֶר תּוֹרָה –קְדֻשָּׁתוֹ מַבְדִּילָתוֹ מִכָּל דָּבָר זָר!וכמעשה שהיה בגה"צ רבי ירוחם ממיר זצ"ל שביקר בעיר וילנא וראה שם גימנסיא בה לומדים בנים ובנות צעירים בתערובת, ותמה לעצמו: הלא אצלנו בישיבה אם תיכנס אשה אחת להיכל הישיבה לא יוכלו כל מאות הבחורים ללמוד, ואלו לומדים יום יום בתערובת גדולה מבלי שהדבר יפריע להם, הכיצד?! והשיב לעצמו שהיות והתורה היא קדושה, וקדושה לא סובלת טומאה, לכן הדבר יטרידנו, אולם הללו שקועים כל כולם בטומאה, ואם כן לטומאה אין שום בעיה להסתדר עם טומאה נוספת...
וְכֵיצַד יִסְתַּכְּלוּ עַל תּוֹרָתְךָ וּתְפִלָּתְךָ בַּשָּׁמַיִם, כְּשֶׁהִנְּךָ אוֹמְרָהּ מִתּוֹךְ מַכְשִׁיר שֶׁרַק לְפִי כַּמָּה דַּקּוֹת הוֹפִיעוּ בּוֹ כָּל תּוֹעֲבוֹת מִצְרַיִם? הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא כַּפֶּיךָ? הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ!מלאכי א', ח'. מוּטָב תִּתְפַּלֵּל בְּעַל פֶּה וְלֹא מִתּוֹכוֹ, שֶׁאֵין קָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵגוֹרברכות (נ"ט ע"א). , וְקֹדֶשׁ שֶׁנָּגַע בְּטָמֵא אֵינוֹ רָצוּי לִפְנֵי הַבּוֹרֵא!
לְסִכּוּם: קִבַּלְנוּ לְיָדֵינוּ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה, חֵלֶק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְחוֹבָה עָלֵינוּ לְשָׁמְרָהּ מִכָּל טֻמְאָה, שֶׁחָלִילָה לֹא תַּעֲלֶה לִפְנֵי הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁטֻּמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ וְהַקָּבָּ"ה יְסָרֵב לְקַבְּלָהּ בַּחֲזָרָהכמו שכתוב באיכה (א', ט'): "טמאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה". . נִשְׁמֹר אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְנַרְחִיק אֶת הַדְּבָרִים הַטְּמֵאִים, וּבְכָךְ עוֹד נִזְכֶּה בע"ה לֶאֱכֹל מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.