רָמַז הַכָּתוּב – הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם
בְּאַזְהָרַת "לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" לְמֵדִים אָנוּ כְּלָל חָשׁוּב לְחַיִּים: אִם חָפֵץ אַתָּה לַעֲשׂוֹת דָּבָר, אַל תְּחַכֶּה לְמָחָר, פֶּן יִהְיֶה מְאֻחָר, אֶלָּא כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחֲךָ לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם עֲשֵׂה, וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶהאבות ב', ד'. . וְאִם הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתַּעֲשֶׂה דָּבָר מְסֻיָּם, וְהֻכְשְׁרָה הָעֵת וְהַמַּצָּב לְכָךְ, מִי יוֹדֵעַ מָתַי תַּחֲלֹף הַשָּׁעָה וּכְבָר יִבָּצֵר מִמְּךָ מִלַּעֲשׂוֹתוֹ. וְכָךְ לִמְּדָנוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בַּתַּלְמוּד: "עֲשֵׂה עַד שֶׁאַתָּה מוֹצֵא וּמָצוּי לְךָ וְעוֹדְךָ בְּיָדְךָ"שבת (קנ"א ע"ב). וראה בפירוש רש"י ז"ל שם שפירש זאת על מצוות הצדקה. , וּכְלָל זֶה נָכוֹן וְתָקֵף כְּלַפֵּי כָּל דָּבָר וְעִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם, הָחֵל מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְכָלֶה בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. אֲנָשִׁים רַבִּים בָּעוֹלָם חָשְׁבוּ לְעַצְמָם שֶׁהָעוֹלָם לִפְנֵיהֶם וְהַזְּמַן לִרְשׁוּתָם, וְהִתְעַכְּבוּ מִלְּמַלְּאוֹת אֶת שְׁלִיחוּתָם וּלְקַיֵּם אֶת תַּפְקִידָם, עַד שֶׁלְּפֶתַע שְׁעוֹן הַחוֹל שֶׁלָּהֶם נֶעֱצַר וְהֶחְמִיצוּ אֶת הִזְדַּמְּנוּת חַיֵּיהֶם (תַּרְתֵּי מַשְׁמַע)...
כָּךְ זְכוּרָנוּ שֶׁלִּפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים הָיָה יְהוּדִי מְבֻגָּר שֶׁאֵשֶׁת נְעוּרָיו נִפְטְרָה עַל פָּנָיו, וְהָיָה בְּצַעַר גָּדוֹל מְאֹד עַל כָּךְ, וְאָמַר לָנוּ שֶׁכָּל כָּךְ חִכָּה לִימֵי הַזִּקְנָה בָּהֶם יוּכַל לְהִזְדַּקֵּן יַחַד עִמָּהּ, וּלְבַלּוֹת עִמָּהּ וְלִשְׁהוֹת בִּמְחִצָּתָהּ, שֶׁכֵּן רוֹב יְמֵיהֶם חָלְפוּ עֲלֵיהֶם בְּעָמָל וּבִיגִיעָה עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה וְעַל גִּדּוּל הַיְלָדִים, וְתָמִיד אָמְרוּ לְעַצְמָם שֶׁכְּשֶׁיִּתְבַּגְּרוּ יִחְיוּ אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁלָּהֶם יַחַד, וְעַתָּה כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַזְּמַן הַנִּכְסָף הָלְכָה הִיא לְבֵית עוֹלָמָהּ וְנוֹתַר הוּא לְבַדּוֹ. וְכָאַבְנוּ יַחַד עִמּוֹ אֶת כְּאֵבוֹ אַךְ נִסִּינוּ לְעוֹרְרוֹ שֶׁמִּכָּל מָקוֹם יְנַצֵּל לְכָל הַפָּחוֹת אֶת הַזְּמַן שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ לְעַצְמוֹ, אַךְ הַלָּה שׁוּב שָׁקַע בִּטְרָדוֹת כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרוֹת עַד שֶׁגַּם הוּא נֶאֱסַף אֶל עַמָּיו, וְעָלָה לַשָּׁמַיִם קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן. זוֹהִי דֻּגְמָא שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא הִשְׂכִּיל לְנַצֵּל אֶת יָמָיו בַּזְּמַן הַנָּכוֹן.
וְכֹה רַבִּים הֵם הָאֲנָשִׁים הַמְבַזְבְּזִים אֶת חַיֵּיהֶם עַל הַדָּבָר הֲלֹא נָכוֹן, מֻכִּ?ים בְּסַנְוֵרִים מֵהַיֵּצֶר הַמַּבְטִיחָם כַּמָּה וְכַמָּה הַבְטָחוֹת מְתוּקוֹת, וְכָל חַיִּים הֵם טְרוּדִים בְּסִפּוּק יִצְרָם, וּלְעוֹלָם לֹא חוֹשְׁבִים לְסַפֵּק אֶת יוֹצְרָם, וּלְבַסּוֹף מוֹצְאִים אֶת עַצְמָם רֵיקִים מִזֶּה וּמִזֶּה וְיוֹרְשִׁים שְׁנֵי גֵּיהִנֹּם – בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אָדָם הָרָדוּף אַחַר תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה – הוּא זֶה הַחַי אֶת הַמָּחָר. כִּי תָּמִיד עָמֵל הוּא כְּדֵי שֶׁמָּחָר יוּכַל לֵיהָנוֹת, עוֹבֵד כְּדֵי שֶׁלְּעֵת זִקְנָה יוּכַל לָנוּחַ, עָצֵב כְּדֵי שֶׁלְּמָחָר יְהֵא שָׂמֵחַ, אֶלָּא שֶׁהַמָּחָר הַזֶּה אֵינוֹ מַגִּיעוֹ לְעוֹלָם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אָדָם הָעוֹסֵק בְּקִנְיְנֵי הַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ, בְּתִקּוּן הַמִּדּוֹת וּבְקִיּוּם הַתּוֹרָה וְחֻקֶּיהָ – זֶה אֵינוֹ חַי אֶת הַמָּחָר, כִּי אִם אֶת הַהַיּוֹם! הַיּוֹם הוּא שָׂמֵחַ בְּמַה שֶּׁעוֹשֶׂה, וְלֹא מָחָר. כָּל רֶגַע וְרֶגַע מֵחַיָּיו הוּא מְבַלֶּה בְּקִיּוּם הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית. וְכָךְ אָמַר הַסַּבָּא מִנּוֹבָהרְדוֹק זַצַ"ל שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִיתֵן אֶת כָּל יְמֵי הַמָּחָר שֶׁלּוֹ בִּשְׁבִיל הַהַיּוֹם, וְאִם לֹא - אֲזַי יִצְטָרֵךְ לִיתֵן אֶת כָּל יְמֵי הַהַיּוֹם שֶׁלּוֹ בִּשְׁבִיל מָחָר אֶחָד. וְהַבּוֹחֵר יִבְחַר...
כֻּלָּנוּ מַכִּירִים אֶת "אַנְשֵׁי הַמָּחָר". אֵלּוּ שֶׁתָּמִיד רוֹצִים לַעֲשׂוֹת, וּמוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְהַתְחִיל, אֲבָל לֹא מֵהַיּוֹם - מִמָּחָר. דּוֹמִים הֵם לְאָדָם הָעוֹמֵד עַל רְצִיף הָרַכֶּבֶת, וּמְבַקֵּשׁ לְהַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ. בִּתְחִלָּה עוֹמֵד וְצוֹפֶה הוּא עַל הַסּוֹבְבִים הָעוֹלִים אִישׁ אִישׁ עַל רַכַּבְתּוֹ, וּמַמְתִּין בְּקֹצֶר רוּחַ עַד שֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרוֹ, לְאַחַר מִכֵּן מִתְפַּעֵל וּמְבֹהָל מִקּוֹל צִפְצוּף הַקַּטָּר וּבוֹחֵן בְּעֵינָיו אֶת הָרַכֶּבֶת וְטִיבָהּ, וּלְבַסּוֹף מִתְבּוֹנֵן בָּרַכֶּבֶת אֵיךְ עוֹזֶבֶת הִיא אֶת הָרָצִיף וּמוֹתִירָה אוֹתוֹ לְבַדּוֹ בִּמְקוֹמוֹ. מַה שָּׁכַח מְיֻדָּעֵנוּ הַתָּמִים? רַק דָּבָר אֶחָד: לַעֲלוֹת עַל הָרַכֶּבֶת – וּלְהַגִּיעַ לְיַעֲדוֹ. כָּךְ הָאָדָם בְּשַׁחַר נְעוּרָיו צוֹפֶה וּמֵצִיץ עַל הַגְּדוֹלִים, וּכְשֶׁגָּדֵל מַתְחִיל לִתְמֹהַּ וּלְחַפֵּשׂ הֵיכָן מִתְחַבֵּא אָשְׁרוֹ, וָעֶד שֶׁלּוֹמֵד אֶת הַכְּלָלִים וּמְבַקֵּ שׁלִחְיוֹת אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה כְּבָר נוֹתֵן הַגּוּף אֶת אוֹתוֹתָיו עַל עֲזִיבָתוֹ. אָז מָתַי יִחְיֶה? מָתַי יֵהָנֶה? אַךְ זוֹהִי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר, לְהַבְטִיחַ לָאָדָם הָרִים וּגְבָעוֹת, כְּשֶׁבְּפֹעַל לֹא נוֹתֵן הוּא מְאוּמָהוכך המליץ החכם בספר "פניני המליצות" (נ"א): "עשה כל שתוכל בעולם הזה כאילו לנצח חיותך, ועשה כל שתוכל לעולם הבא כאילו הגיע זמן מותך". .
אָדָם חָכָם זֶה אֶחָד שֶׁאֵינוֹ דּוֹחֶה לְמָחָר אֶת מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם. מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ – אַל תַּחְמִיצֶנָּהמכילתא שמות (פרק ב'). , הִזְדָּרֵז לְקַיְּמָהּ בְּטֶרֶם תַּחֲלֹף. אִם הִגַּעְתָּ לַמַּסְקָנָה שֶׁצַּעַד מְסֻיָּם הוּא הַנָּכוֹן וְהַטּוֹב בִּשְׁבִילְךָ, וְשֶׁזֶּה מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַפֶּה מִמְּךָ לַעֲשׂוֹת -אַל תַּחְשֹׁ?ב פַּעֲמַיִם, אַל תְּחַכֶּה לְמָחָר, קוּם וַעֲשֵׂה! כִּי רִבּוּי הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וְהַתִּכְנוּנִים רַק יְשַׁבֵּשׁ לְךָ אֶת הַחַיִּים. נָכוֹן שֶׁעַל הָאָדָם לִהְיוֹת מְחֻשָּׁב בְּמַעֲשָׂיו, אֲבָל לֹא יוֹתֵר מִדַּאי, וּכְמוֹשֶׁ אָמַר הַשָּׂרָף מִקֹּאצְק זִיעָ"א שֶׁמִּי שֶׁחוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ לְחָכָם גָּדוֹל הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ "נוּ, אָז תִּסְתַּדֵּר לְבַד...". לָכֵן פְּעָמִים שֶׁאָדָם דַּוְקָא צָרִיךְ לִזְרֹק אֶת עַצְמוֹ לַמַּיִם, כְּנַחְשׁוֹן בֶּן עֲמִינָדָב שֶׁנִּכְנַס לַיָּם עַד שֶׁהִגִּיעוּ הַמַּיִם לְצַוָּארוֹ, וְרַק אָז זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּתוֹ שֶׁנִּבְקַע לָהֶם הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם. אַל תְּתַכְנֵן יוֹתֵר מִדַּאי, תַּשְׁאִיר לְהַקָּבָּ"ה קְצָת עֲבוֹדָה, הוּא מִסְתַּדֵּר הֵיטֵב בְּתִכְנוּן חַיֵּיהֶם שֶׁל כָּל הַנִּבְרָאִים, וּבְטַח גַּם אֶת לוּחַ הַזְּמַנִּים שֶׁלְּךָ הוּא יוֹדֵעַ לְתַכְנֵן.
אַחַד הַדְּבָרִים הַחִיּוּנִיִּים בְּיוֹתֵר לְאָדָם הֶחָפֵץ לְהַצְלִיחַ בְּחַיָּיו זֶה הָאֹמֶץ. אָמְנָם כָּל צַעַד דּוֹרֵשׁ זְהִירוּת וְחָכְמָה, אֲבָל גַּם הַרְבֵּה אֹמֶץ וּבִטָּחוֹן! אָדָם חַשְׁשָׁן הַמְפַחֵד מִצְּעָדִים בַּחַיִּים לְעוֹלָם לֹא יַגִּיעַ לִגְדוֹלוֹת, וְסָפֵק אִם יַגִּיעַ אַף לִקְטַנּוֹת. כִּי פְּעָמִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹרֵשׁ מֵהָאָדָם לַעֲשׂוֹת צַעַד שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ הַשֵּׂכֶל וְהַהִגָּיוֹן, אֶלָּא מִתּוֹךְ אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה וּבְרוּרָה בְּבוֹרֵא עוֹלָם. זֶה נָכוֹן בְּמִקְרִים כְּמוֹ מְסִירוּת נֶפֶשׁ עַל הַמִּצְווֹת, וִתּוּר עַל רְצוֹנוֹת מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ עֲבֵרָה, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ. וְאָדָם שֶׁאֵין לוֹ אֶת הָאֹמֶץ בִּדְבָרִים שֶׁכָּאֵלּוּ עָלוּל לְהַחְמִיץ אֶת הַיִּעוּד שֶׁל חַיָּיו. כָּךְ אָמַר הַקָּבָּ"ה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"בראשית י"ב, א'. – לְאָן? לָאֵיפָה? מִי? מָה? וְאַבְרָהָם אֵינוֹ שׁוֹאֵל דָּבָר, מִיָּד קָם וְהוֹלֵךְ. נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ אִלּוּלֵי הָיָה עוֹמֵד אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּנִסָּיוֹן זֶה לָלֶכֶת, אִם הָיָה חוֹשֵׁשׁ "רֶגַע, אֲבָל מַה עִם תְּפִלָּה בְּמִנְיָן? וּמָה עִם בִּטּוּל תּוֹרָה? וּמָה עִם הַגֵּרִים שֶׁגִּיַּרְתִּי? אֵיךְהֵם יִסְתַּדְּרוּ?!" – מִי יוֹדֵעַהֵיכָן הָיָה הַיּוֹם עַם יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּכְלָל!
וּכְשֵׁם שֶׁלְּקָרְבָּן נִקְצַב זְמַן לְהַקְרָבָתוֹ, וּמִשֶּׁעָבַר זְמַנּוֹ בָּטֵל קָרְבָּנוֹברכות (כ"ו ע"א). וראה בתוספות שם בד"ה "טעה". , כָּךְ לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִםקהלת ג', א'. , וּמִי יוֹדֵעַ אִם מָחָר לֹא יִהְיֶה כְּבָר מְאֻחָר, כִּי מַה שֶּׁהַיּוֹם עוֹדֶנּוּ- מָחָר אֵינֶנּוּראה ירושלמי סנהדרין (סוף פרק ו'). . וְיִזְכֹּר אָדָם שֶׁאַחַת מֵהַקְּלָלוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בַּתּוֹרָה הִיא "בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר"דברים כ"ח, ס"ז. , לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין יוֹתֵר קָשֶׁה לָאָדָם מִלִּדְחוֹת אֶת עַצְמוֹ לְמָחָר, אֶלָּא הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָםערובין כ"ב ע"א. .