אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

עִנְיַן הַזִּיבָה בָּאִשָּׁה הִנּוֹ תּוֹפָעָה פִּתְאוֹמִית וּבִלְתִּי צְפוּיָה הַמַּגַּעַת לְפֶתַע מִבְּלִי שׁוּם הוֹדָעָה מֻקְדֶּמֶת. שׁוּם סַמְמָן אוֹ אִיתוּת לֹא נִתָּן לְכָךְ, וְאַף רוֹפֵא לֹא הָיָה יָכוֹל לִצְפּוֹת תּוֹפָעָה זוֹ מִלְּכַתְּחִלָּה. וְיֶתֶר עַל כֵּן: זִיבַת הָאִשָּׁה הָיְתָה מַגִּיעָה דַּוְקָא בַּיָּמִים בָּהֶם הָיְתָה אֲמוּרָה לִטָּהֵר לְבַעֲלָהּ, מַה שֶּׁמַּגְדִּיל אֶת הַחֲשָׁשׁ מִמֶּנָּה וּמַגְדִּיל בְּקֶרֶב הָאָדָם אֶת הַשְּׁאֵלָה: "מִי יוֹדֵעַ מַה יֵלֵד יוֹם"!

וּמִמִּצְוָה זוֹ לָמַדְנוּ לְעַצְמֵנוּ כַּמָּה אָסוּר לָאָדָם לִבְטֹחַ בְּיוֹם הַמָּחָר, שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה יָּבִיא עִמּוֹ הַזְּמַן. וְכֵן כָּתַב לָנוּ פַּעַם בְּאִגֶּרֶת הַגה"צ רַבִּי מֵאִיר מָאזוּז שַׁלִּיטָ"א בְּשֵׁם אָבִיו זַצַ"ל הַי"ד שֶׁאָמַר לוֹ: "שְׁלֹשָׁה אֵין בָּהֶם אֵמוּן – הָאָדָם וְהַיָּם וְהַזְּמַן", כִּי הַיָּם גַּם אִם נִרְאֶה שָׁקֵט כָּרֶגַע – תּוֹךְ שְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת יָכוֹל לַהֲפֹךְ לְרוֹעֵשׁ וְגוֹעֵשׁ וְאֵין מִיָּדוֹ מַצִּיל, וְהָאָדָם גַּם אִם כַּיּוֹם הוּא אוֹהַבְךָ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר – עָלוּל לַהֲפֹךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים לְשׂוֹנַאֲךָ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְהַזְּמַן גַּם אִם מַבְטִיחַ לְךָ טוֹבוֹת רַבּוֹת וּנְצוּרוֹת – אֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֶת יוֹמוֹ וְאֶת עֲתִידוֹ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם תַּסְפִּיק לֵהָנוֹת מִכָּךְ. וּשְׂפָתַיִם יִשַּׁק.

בְּנֵי הָאָדָם מִטִּבְעָם עוֹסְקִים רוֹב יְמֵיהֶם בִּבְנִיַּת הֶעָתִיד וְהַמָּחָר: לִמּוּדִים וְקַרְיֶרָה בְּטוּחָה, תָכְנִיּוֹת חִסָּכוֹן לַיְלָדִים וּפֶנְסְיָה לִימֵי הַזִּקְנָה, וְאָמְנָם תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה גַּם כֵּן דּוֹרֶשֶׁת מֵהָאָדָם לִהְיוֹת חָכָם הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָדתמיד (ל"ב ע"א). , וְלָשִׁים כָּל מְגַמָּתוֹ לְהַצְלִיחַ וְלֹא לֵהָנוֹת לְפִי שָׁעָה מְעַט וּלְהַפְסִיד בְּכָךְ הַרְבֵּהלשון הזהב של רבינו הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות (פרק ה' הלכה י"ב). , אוּלָם אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיִּחְיֶה הָאָדָם אֶת הַמָּחָר, וִיאַבֵּד אֶת כָּל זְמַנּוֹ וְחַיּוּתוֹ בְּמַחְשָׁבָה עַל יוֹם הַמָּחָר. כִּי מַה יּוֹעִיל אִם כָּל יָמֶיךָ תַּעֲמֹל עַל הֶעָתִיד? אֵימָתַי תַּסְפִּיק לֵהָנוֹת מִן הַהוֹוֶה?!

יֶשְׁנָם הַטּוֹעִים לַחֲשֹׁב שֶׁדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הִיא לַחֲשֹׁב רַק עַל הֶעָתִיד, וְעַל הָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא לִחְיוֹת אֶת הָרֶגַע, וְאִלּוּ דֶּרֶךְ הַ"חָפְשִׁיִּים" הִיא לֵהָנוֹת וְלִחְיוֹת אֶת הָרֶגַע. אַךְ הַחַי חַיֵּי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים יוֹדֵעַ שֶׁדַּוְקָא הַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן: תּוֹרָתֵנוּ דּוֹגֶלֶת שֶׁאִם עָבַר עָלֶיךָ יוֹמְךָ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים – הֲרֵי שֶׁנִּצַּלְתָּ אֶת הַיּוֹם כָּרָאוּי, וְהֵפַקְתָּ מִמֶּנּוּ אֶת הַמֵּרַב שֶׁנִּתָּן, וְלָכֵן לְעוֹלָם לֹא תִּתְחָרֵט עָלָיו. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם עָסַקְתָּ כָּל יָמֶיךָ בִּרְדִיפָה אַחַר הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה, הַכָּבוֹד וְהַתְּהִלָּה, מִי יוֹדֵעַ אִם תַּסְפִּיק לֵהָנוֹת מִכָּךְ? וְגַם אִם כֵּן – הֲרֵי הַכֹּל הָיָה רַק אֶמְצָעִי לְהַשָּׂגַת הַתַּכְלִית שֶׁלְּךָ, אִם כֵּן אוֹתָן שָׁעוֹת שֶׁל עָמָל לֹא נֻצְּלוּ בֶּאֱמֶת כְּתַכְלִית אֶלָּא כְּאֶמְצָעִי, נִמְצָא שֶׁלֹּא כָּל יָמָיו נֻצְּלוּ לַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית. מִכָּאן לָמַדְתָּ שֶׁדַּוְקָא הַתּוֹרָה הִיא זוֹ שֶׁמְּלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ לִחְיוֹת אֶת הַהוֹוֶה, וּלְנַצֵּל כָּל יוֹם בְּמִלּוּאוֹ עַד כַּמָּה שֶׁיָּדֵנוּ יְכוֹלָה וּמַשֶּׂגֶת.

כָּךְ אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בַּתַּלְמוּד: "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ וְאוֹמֵר מֶה אֹכַל לְמָחָר אֵינוֹ אֶלָּא מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה"סוטה (מ"ח ע"ב). , שֶׁכֵּן מֵילָא אִם כְּבָר אָכַלְתָּ אֶת מַה שֶּׁבִּרְשׁוּתְךָ וְלֹא נוֹתְרָה לְךָ עוֹד פַּת בַּסַּל, אָכֵן חוֹבָה עָלֶיךָ לִדְאֹג לְעַצְמְךָ וְלִבְנֵי בֵּיתְךָ לְמָחָר, אֲבָל אִם עֲדַיִן יֵשׁ לְךָ פַּת בַּסַּל מִמֶּנָּה תּוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס כָּרֶגַע, וּבְכָל זֹאת אַתָּה דּוֹאֵג עַל הַמָּחָר וְשׁוֹאֵל "מָה אֹכַל מָחָר?" וּ"מַה יִּהְיֶה בְּעוֹד שָׁנָה?" וְאֵינְךָ מַאֲמִין שֶׁמִּי שֶׁזִּמֵּן לְךָ פַּרְנָסָה הַיּוֹם יְזַמֵּן לְךָ גַּם מָחָר – כַּנִּרְאֶה שֶׁפָּשׁוּט הִנְּךָ קְטַן אֲמָנָה, וְלָכֵן כָּל מַעֲיָנֶיךָ הֵם עַל הַמָּחָר, וְאַף פַּעַם אֵינְךָ נֶהֱנָה מִמַּה שֶּׁבִּרְשׁוּתְךָ הַיּוֹם.

כָּךְ הוּא טִבְעָם שֶׁל אַנְשֵׁי הַחֹמֶר הַמְנֻתָּקִים מִן הָרוּחַ, לִהְיוֹת תָּמִיד דְּאוּגִים וּטְרוּדִים מִיּוֹם הַמָּחָר, וּכְשֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָנֶה הֵם רוֹצִים מָאתַיִם, וּכְשֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָאתַיִם רוֹצִים אַרְבַּע מֵאוֹתמדרש רבה קהלת (א', ל"ד). , וְאַף פַּעַם אֵינָם שְׂמֵחִים וְנֶהֱנִים מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ כָּעֵת בִּרְשׁוּתָם. עַל כָּךְ אוֹמֵר הֶחָכָם בָּאָדָם: "אַל תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם", וְכַמָּה פְּעָמִים אָדָם דּוֹאֵג עַל דָּבָר שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר כְּלָל לֹא מֵגִּיעַ, וְנִמְצָא מֵצֵר עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ. וּמִי שֶׁיִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים בְּעַיִן חַדָּה יִמְצָא שֶׁאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁרָאוּי וְהָגוּן לִדְאֹג וּלְהָצֵר עָלָיו, שֶׁכֵּן אִם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אָכֵן הוּא יָבוֹא – מַה הוֹעִילָה דַּאֲגָתְךָ? וְאִם לֹא יָבוֹא – נִמְצָא שֶׁדָּאַגְתָּ עַל חִנָּם, אִם כֵּן מָה הַמָּקוֹם לִדְאָגָה?! וְעַל כָּךְ אָמַר אַחַד הַחֲכָמִים: "הֶעָבָר אַיִן, וְהֶעָתִיד עֲדַיִן, וְהַהֹוֶה כְּהֶרֶף עַיִן, אִם כֵּן דְּאָגָה מִנַּיִן?".

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכָּל חַיֵּיהֶם הֵם עֲסוּקִים בַּמָּחָר, חוֹשְׁבִים וּמְתַכְנְנִים וּבוֹנִים מְגַדְּלִים פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר, עַד שֶׁמֵּרוֹב תִּקְווֹת וְצִפִּיּוֹת מֵהֶעָתִיד הֵם מִתְנַפְּחִים וְנַעֲשִׂים כְּמוֹ בָּלוֹן גָּדוֹל. אַךְ כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים מַה קּוֹרֶה לְבָלוֹן שֶׁמִּתְנַפֵּחַ יוֹתֵר מִדֵּי: נְגִיעָה קְטַנָּה וְהוּא מִתְפּוֹצֵץ וְנִזְרָק לְפַךְ הָאַשְׁפָּה! אָדָם צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַעַת, וְלֹא כָּל דָּבָר אֶפְשָׁר לְתַכְנֵן, כִּי לֹא הַכֹּל תָּלוּי בָּנוּ. וּלְיֶתֶר דִּיּוּק: שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ תָּלוּי בָּנוּ! אֵינֶנּוּ אֲמוּרִים לַחֲשֹׁב עַל הַכֹּל, רַק לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁבִּיכָלְתֵּנוּ, וְלִבְטֹחַ בָּהּ' שֶׁיַּשְׁרֶה אֶת הַבְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ.

לָכֵן יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְפַתֵּחַ תִּקְווֹת חֲזָקוֹת מִדַּי עַל דְּבָרִים שֶׁלֹּא מֻבְטָח לָנוּ שֶׁיִּסְתַּדְּרוּ וְיֵצְאוּ לַפֹּעַל: הָעֵסֶק הַמַּזְהִיר, וְהַשִּׁדּוּךְ הַמֻּצְלָח, וְהַיְלָדִים הַמְחוֹנָנִים – ?אַל תִּקַּח שׁוּם דָּבָר כְּבָטוּחַ. כִּי אִם חָלִילָה יִשְׁתַּבְּשׁוּ הַדְּבָרִים וְצִפִּיּוֹתֶיךָ לֹא יִתְגַּשְּׁמוּ – אַתָּה עָלוּל לְהִשָּׁאֵר עִם צַלֶּקֶת שֶׁל אַכְזָבָה קָשֶׁה שֶׁתְּלַוֶּה אוֹתְךָ לְמֶשֶׁךְ כָּל הַחַיִּים. וּכְפִי שֶׁרְגִילִים הָעוֹלָם לוֹמַר: "אִם אֵין צִפִּיּוֹת – אֵין אַכְזָבוֹת"! כָּךְ מְסֻפָּר עַל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלֹאזִ'ין זַצַ"ל שֶׁבִּקֵּשׁ לְיַסֵּד וּלְהָקִים אֶת יְשִׁיבַת ווֹלֹאזִ'ין הַמְּפֻרְסֶמֶת שֶׁמִּמֶּנָּה יָצְאוּ גְּדוֹלֵי וּמְאוֹרֵי עוֹלָם, וּבְטֶרֶם הֵחֵל בַּמְּלָאכָה נִגַּשׁ לְמוֹרוֹ וְרַבּוֹ הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל לְהִוָּעֵץ עִמּוֹ עַל הַדָּבָר. שָׁמַע הַגָּאוֹן אֶת לַהַט דְּבָרָיו וְאָמַר לוֹ: אִם תִּהְיֶה מְסֻגָּל בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לִסְגֹּר אֶת הַיְשִׁיבָה לְאַחַר הֲקָמָתָהּ – לֵךְ וְתִפְתְּחֶנָּה, אַךְ אִם לֹא תִּהְיֶה מְסֻגָּל לְכָךְ – אֲזַי מוּטָב שֶׁל תִּפְתְּחֶנָּה כְּלָלוראה בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" (ח"ג עמוד מ"ג) מה עלה בגורלה של ישיבת וולאז'ין ומדוע, ובכך תבין את עומק דבריו של הגר"א הנ"ל, ואכמ"ל. ! וְדַי לַמֵּבִין בָּזֶה.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה