לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִנְהֹג בְּדִינֵי הַטֻּמְאָה שֶׁל הַזָּבָה, וְהִיא אִשָּׁה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שִׁבְעַת יְמֵי נִדּוּת כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת, וּבְתוֹךְ הָאַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן חָזְרָה וְרָאֲתָה דָּם שֶׁלֹּא מֵחֲמַת לֵדָה וְלֹא מִסִּבָּה חִיצוֹנִית– הֲרֵי הִיא נִקְרֵאת "זָבָה"נדה (ל"ה ע"ב), והובא ברמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק ו'). ושם (בפרק ז') נתבאר חז"ל דרשו מלשון הכתוב "כי יזוב זוב דמה" – כשזב מאיליו, ולא מחמת אונס או לידה, שלא כמו נדה שנטמאת אפילו באונס ובלידה. .
וּשְׁנֵי סוּגֵי זָבָה יֵשׁ: זָבָה קְטַנָּה, וְזָבָה גְּדוֹלָה. שֶׁאִם בְּאוֹתָם אַחַד עָשָׂר יוֹם רָאֲתָה דָּם בְּמֶשֶׁךְ יוֹם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם הֲרֵי זוֹ זָבָה קְטַנָּה שֶׁסּוֹפֶרֶת יוֹם אֶחָד בְּטָהֳרָה וְטוֹבֶלֶת לְטָהֳרָתָהּ, אוּלָם אִם רָאֲתָה בְּאוֹתָם אַחַד עָשָׂר יוֹם דָּם לְמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים הֲרֵי זוֹ זָבָה גְּדוֹלָה שֶׁדִּינָהּ לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים שְׁלֵמִים וְאַחֲרֵי כֵּן תִּטְבֹּל לְטָהֳרָתָהּמסכת זבים וספר החינוך (בבאור מצוה זו) ורמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב (פרק א') , וְאַחַר כָּךְ צְרִיכָה לְהָבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ כְּפִי שֶׁיִּתְבָּאֵר אי"ה לְהַלָּן בַּמִּצְוָה הַבָּאָה.
רַבּוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים נֶחְלְקוּ בְּאֹפֶן חִשּׁוּב יְמֵי הַנִּדּוּת וִימֵי הַזִּיבָה כֵּיצַד לִמְנוֹתָם, אַךְ מִכָּל מָקוֹם לְמַעֲשֶׂה נִתְבָּאֵר בַּתַּלְמוּד שֶׁבִּימֵי חַכְמֵי הַגְּמָרָא נִתְעוֹרְרוּ סְפֵקוֹת רַבִּים בְּחִשּׁוּבֵי הַוְּסָתוֹת וּבְדִינֵי מַרְאוֹת הַדָּמִים, וְלָכֵן גָּזְרוּ שֶׁכָּל דָּם שֶׁתִּרְאֶה הָאִשָּׁה תִּהְיֶה סָפֵק זָבָהראה ברמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק ו' סעיף ו') ובמגיד משנה שם שהביא את דברי הרמב"ן ז"ל, ובפרק י"א הביא את גזירת חכמי הגמרא שכל הנדות כיום הרי הן ספק זבות. .
וּמֵרֶגַע שֶׁנֶּעֶשְׂתָה הָאִשָּׁה זָבָה הֲרֵי הִיא טְמֵאָה מִן הַתּוֹרָה, וּמְטַמְּאָה בְּנֵי אָדָם וְכֵלִים וּמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּטֻמְאַת הַנִּדָּה. וְעַד שֶׁלֹּא תִּסְפֹּר וְתִטְבֹּל לְטָהֳרָתָהּ לֹא תָּסוּר מִמֶּנָּה טֻמְאָתָהּ, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹתכפי שהבאנו לעיל גבי טומאת הנדה, ופשוט. .
וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נָהֲגוּ בְּדִינֵי הַטֻּמְאָה הַלָּלוּ בִּטְּלוּ מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, וְזֶה מִלְּבַד אִסּוּרִים נוֹסָפִים מֵהַתּוֹרָה וּמִדְּרַבָּנָן הַכְּרוּכִים בַּדָּבָר, שֶׁיְּבֹאֲרוּ אי"ה בִּמְקוֹמָם.