אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

חֲכָמֵינוּ זָ"ל מְעִידִים בַּתַּלְמוּד עַל שְׁנֵי נִסִּים גְּלוּיִים שֶׁהָיוּ בְּאֵשׁ הַמַּעֲרָכָה: הָאֶחָד – שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא כִּבּוּ גְּשָׁמִים אֶת הָאֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְהַשֵּׁנִי – שֶׁאֲפִלּוּ כָּל רוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא הֵזִיזוּ אֶת עֶשֶׁן הַמַּעֲרָכָה מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא הָיָה מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה בְּקַו יָשָׁר כְּלַפֵּי מַעֲלָהיומא כ"א ע"א, ומסכת אבות (פרק ה' משנה ה'). . וּמִשְּׁנֵי נִסִּים מֻפְלָאִים אֵלּוּ יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד שְׁנֵי יְסוֹדוֹת אֵיתָנִים וּמוּצָקִים בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, שֶׁמִּי שֶׁיִּזְכֶּה לִקְנוֹתָם וּלְקַיְּמָם וַדַּאי שֶׁעֲבוֹדַת ה' שֶׁלּוֹ תִּהְיֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֻצְלַחַת וּרְצִינִית.

כָּל מַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּגוֹן גְּמִילוּת חֲסָדִים, לִמּוּד תּוֹרָה אוֹ שְׁאָר מִצְווֹת, הֲרֵי הוּא מֻרְכָּב מִשְּׁנֵי חֲלָקִים: מַחֲשָׁבָה וּמַעֲשֶׂה. כְּשֶׁהַמַּחְשָׁבָה הִיא הַפְּנִימִיּוּת וְהַ"נְּשָׁמָה" שֶׁבַּדָּבָר, וְהַמַּעֲשֶׂה הוּא הַחִיצוֹנִיּוֹת וְהַ"גּוּף" שֶׁבּוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהִתְקַיֵּם בְּלֹא גּוּף אוֹ בְּלֹא נְשָׁמָה, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַעֲבוֹדַת ה' לְהִתְקַיֵּם בְּלֹא מַחֲשָׁבָה וּמַעֲשֶׂה. רַק שִׁלּוּב אֲמִתִּי שֶׁל שְׁנֵיהֶם יַחַד הוּא זֶה שֶׁיּוֹצֵר אֶת הַשְּׁלֵמוּת שֶׁבְּמַעֲשִׂיםוכך נאמר בספר העיקרים (מאמר ד' פרק נ"א): האדם מורכב משני כחות הפכיים: כח החמרי וכח הרוחני, ואי אפשר שתושג השלימות האנושית אם לא בהיות תאום והסכמה ביניהם, שיתן כל אחד מהם את חלקו הראוי לו, ועל ידי כך יגיע לשלימות האמיתית. עכ"ל. , וּמֵבִיא לִידֵי בִּטּוּי אֶת קִיּוּם הָרָצוֹן הָאֱלֹקִיוכפי שאמר החכם בספר הכוזרי (מאמר ה' אות כ"ז): מעשה בלעדי כוונה, או כוונה בלתי מעשה, תאבד התוחלת. עכ"ל. .

עַל הַחֵלֶק הַפְּנִימִי שֶׁבָּאָדָם אָנוּ לְמֵדִים מֵאֵשׁ הַמַּעֲרָכָה, שֶׁכָּל גְּשָׁמִים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יָכְלוּ לְכַבּוֹתָהּ, כָּךְ חוֹבַת הָאָדָם לִהְיוֹת חַי וְטָעוּן בִּרְצוֹנוֹת וּבַחֲשָׁקִים חִיּוּבִיִּים בְּכָל עֵת, לֹא מְשַׁנֶּה מַה קּוֹרֶה וּמָה הַמַּצָּב. אֵצֶל עוֹבֵד ה' לֹא קַיָּם מֻשָּׂג שֶׁל "מַצְּבֵי רוּחַ". לִפְעָמִים שָׂמֵחַ וְלִפְעָמִים עָצוּב, לִפְעָמִים חַם וְלִפְעָמִים קַר, יְהוּדִי זֶה לֹא הַמַכוֹן הַמֵטֵאוֹרוֹלוֹגִי וּמֶזֶג הָאֲוִיר אֶצְלוֹ אֵינוֹ אָמוּר לְהִתְחַלֵּף. גַּם יִסּוּרִין אוֹ קְשָׁיִים כָּאֵלּוּ אוֹ אֲחֵרִים ל"ע אֵינָם סִבָּה מֻצְדֶּקֶת לְאִבּוּד הַחֵשֶׁק וְהַהִתְלַהֲבוּת הַפְּנִימִית בְּלֵב הַמַּאֲמִין, כִּי מִי שֶׁהָאֵשׁ הַיּוֹקֶדֶת בְּלִבּוֹ הִיא אֵשׁ שֶׁל מַעְלָה – כָּל גְּשָׁמִים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יַצְלִיחוּ לְכַבּוֹתוֹ.

לֹא פַּעַם רוֹאִים אָנוּ בְּנֵי אָדָם הַקָּמִים בַּבֹּקֶר עִם אֶנֶרְגִיּוֹת טוֹבוֹת וּנְכוֹנוּת גְּדוֹלָה לַעֲשִׂיָּה חִיּוּבִית: קָם בְּעֵירָנוּת, מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית בְּכֹחַ וּבְכַוָּנָה, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. אֶלָּא שֶׁ"פַּנְצֵ'ר" אֶחָד בַּדֶּרֶךְ לַעֲבוֹדָה הוֹפֵךְ לוֹ אֶת כָּל הַמַּצַּב רוּחַ – מִישֶׁהוּ זָרַק לוֹ מִלָּה פּוֹגַעַת, אוֹ טָעוּת בִּתְפִלָּה הִצְרִיכָה אוֹתוֹ לַחְזֹר עַל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וּפִתְאוֹם אַתָּה רוֹאֶה שֶׁאֶת כָּל הַיּוֹם הוּא "סוֹחֵב" כְּמוֹ אֵיזֶה סְמַרְטוּט, בְּלִי חֵשֶׁק וּבְלִי הִתְלַהֲבוּת. אֵיפֹה כָּל הַתָּכְנִיּוֹת? הֵיכָן הֵם כָּל הָרְצוֹנוֹת? הַכֹּל נָגוֹז וְנֶעְלַם בִּן רֶגַע וְהָיָה כָּל הָיָה. זוֹ לֹא אֵשׁ שֶׁל מַעְלָה! זוֹ לֹא פְּנִימִיּוּת אֲמִתִּית וְחֲזָקָה!

עֲבוֹדַת ה' אֲמִתִּית חַיֶּבֶת לִהְיוֹת מֻצָּקָה וְאֵיתָנָה, מְיֻסֶּדֶת עַל רְצוֹנוֹת חֲזָקִים וּמְבֻסֶּסֶת עַל פְּנִימִיּוּת יַצִּיבָה. לֹא שֶׁכָּל יוֹמַיִם הוּא "בִּנְפִילָה" וּמְקַבֵּל "חֲלִישׁוּת הַדַּעַת" וְנִכְנַס לְ"בִלְבּוּלִים". עֶבֶד ה' הוּא תָּמִיד שָׂמֵחַ, תָּמִיד צוֹהֵל, מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה וּמִשְׁתּוֹקֵק בְּכָל עֵת לִזְכּוֹת בְּעוֹד מִצְוָה וּבְעוֹד מַעֲשֶׂה טוֹב. לֹא מְשַׁנֶּה אֵיזֶה יוֹם עָבַר עָלַי, וְכַמָּה כֶּסֶף יֵשׁ לִי בָּאַרְנָק, אֶת הָאֵשׁ שֶׁלִּי לֹא יַצְלִיחוּ לְכַבּוֹת. זוֹ אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִּכְבֶּה.

אָמְנָם דּוֹרֵנוּ הוּא דּוֹר חָלוּשׁ, דּוֹר שֶׁהַחֹסֶן הַנַּפְשִׁי וְהָרִגְשִׁי שֶׁלּוֹ לוֹקֶה בְּחָסֵר, אִם בְּדוֹרוֹת קוֹדְמִים הַמֻּשָּׂג "יְרִידַת הַדּוֹרוֹת" הָיָה בְּחִינָה שֶׁל יְרִידָה בְּרָמָה וּבְדַרְגָּה, מֵאָדָם גָּדוֹל לָאָדָם קָטָן, הֲרֵי שֶׁבַּדּוֹר שֶׁלָּנוּ הַיְרִידָה הִיא מִצּוּרַת אָדָם לְגַמְרֵי. הָעוֹלָם פָּשׁוּט נֶאֱבַק לְאַבֵּד מֵהָאָדָם צוּרַת אָדָם, וּפְעָמִים רַבּוֹת שֶׁהוּא אַף מַצְלִיחַ. דֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנִי הָאָדָם מִשְׁתַּנּוֹת וּמִתְחַלְּפוֹת בְּכָל יוֹם, וּמַצַּב רוּחָם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת עוֹלֶה וְיוֹרֵד כָּל הַזְּמַן כְּמוֹ הַדּוֹלָר. אֲבָל מִי שֶׁיִּרְאַת ה' בּוֹעֶרֶת בְּתוֹכוֹ וְאֵשׁ הַתּוֹרָה יוֹקֶדֶת בְּלִבּוֹ – אֵין סִבָּה שֶׁכָּל דָּבָר קָטָן יִשְׁבֹּר אֶת רוּחוֹ. לֹא הֶפְסֵד גַּשְׁמִי וְלֹא כִּשָּׁלוֹן רוּחָנִי הוּא זֶה שֶׁיְּרוֹקֵן לְךָ אֶת הָאֲוִיר. הֱיֵה יַצִּיב בְּדַרְכְּךָ, אֵיתָן בְּדֵעוֹתֶיךָ, וְלֹא כָּל לֵיצָן (אוֹ קַנַּאי...) שֶׁיִּמְתַּח בְּקוֹרַת עַל הָרוּחָנִיּוּת וְהַהַשְׁקָפָה שֶׁלְּךָ יַכְנִיס אוֹתְךָ לִסְפֵקוֹת וּלְבִלְבּוּלִים.

זוֹהִי אֵשׁ שֶׁל הַמַּעֲרָכָה, אֵשׁ לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת-יָהּ. וְהַגַּם שֶׁעַל פִּי טֶבַע מַיִם אֲמוּרִים לִגְבֹּר עַל אֵשׁ וּלְכַבּוֹתָהּ, כָּאן הַמְדֻבָּר הוּא בָּאֵשׁ שֶׁיָּרְדָה מִן הַגָּבוֹהַּ, עָלֶיהָ אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ"שיר השירים ח', ז'. והמים מסמלים כידוע את המים הזידונים אלו היצרים והתאוות המבקשות לסחוף את האדם ולהטביעו בתוכן. וכפי שכתב בספר החרדים (דף ס' ע"ב): "העולם הזה הוא כדוגמת ים סוער, וצריך האדם לדמות בדעתו כאילו הוא שט בתוכו ומרים את ראשו למעלה, ליוצרו, ויזהר פן יכנסו בפיו המים הזידונים, וישמר מן הגלים המבקשים לטרדו ולהטביעו". עכ"ל. . וּמִי שֶׁזָּכָה שֶׁפְּנִימִיּוּתוֹ עוֹנָה לִתְנָאִים הַנַּ"ל, הֲרֵי שֶׁזָּכָה זֶה לַפְּנִימִיּוּת הָאֲמִתִּית.

וְעַל הַחֵלֶק הַחִיצוֹנִי שֶׁבָּאָדָם אָנוּ לְמֵדִים מֵעֶשֶׁן הַמַּעֲרָכָה, שֶׁכָּל רוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא הֵזִיזוּהוּ מִיַּשְׁרוּתוֹ וְלֹא הֱסִיטוּ אוֹתוֹ מֵהַמַּסְלוּל בּוֹ הוּא אָמוּר לָלֶכֶת. עֶשֶׁן הַמַּעֲרָכָה הָיָה עוֹלֶה בְּקַו יָשָׁר כְּלַפֵּי מַעְלָה מִבְּלִי לְהִתְיַחֵס לְכָל הַתְּנָאִים הַסְּבִיבָתִיִּים שֶׁסְּבִיבוֹ. גַּם אִם זֶה לֹא נוֹחַ, וְגַם אִם זֶה קְצָת קָשֶׁה, אֲבָל אֲנִי אֶת שֶׁלִּי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת. וּרְגִילִים אָנוּ בַּכְּלָל שֶׁ"קָּשֶׁה יֵשׁ רַק בְּלֶחֶם, וְגַם אֶת זֶה אוֹכְלִים"! לֹא כָּל עוֹף שֶׁפּוֹרֵחַ מֵעָלֶיךָ צָרִיךְ לִשְׂרֹף וּלְבַטֵּל אוֹתְךָ מִלִּמּוּדְךָשכן הובא בתלמוד (סוכה כ"ח ע"א) על רבי יהונתן בן עוזיאל שבשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח מעליו מיד נשרף, ואמר מי שאמר שהיום בני אדם יושבים ללמוד וכל עוף שעובר מעליהם הלימוד מיד נשרף... , וְלֹא כָּל רוּחַ שֶׁבָּאָה תַּעֲקֹר וְתַהֲפֹךְ אוֹתְךָ עַל פָּנֶיךָכפי שהובא במסכת אבות (פרק ג' משנה י"ז) שמי שחכמתו מרובה ממעשיו דומה לאילן שענפיו מרובים אך שורשיו מועטים, שכל רוח שבאה עוקרתו והופכתו על פניו. מה שאין כן זה שמעשיו מרובים מחכמתו אפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אינן מזיזות אותו ממקומו. ולכך צריך כל אדם לשאוף ולעמול. .

אַל תִּתְעַקֵּם בִּגְלַל אֲחֵרִים, אַל תְּשַׁנֶּה אֶת מַעֲשֶׂיךָ בִּשְׁבִיל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, זְכֹר שֶׁרוּחוֹת שׁוֹנוֹת מְנַשְּׁבוֹת בָּעוֹלָם בְּכָל עֵת: רוּחַ שֶׁל כְּפִירָה, וְרוּחַ שֶׁל יְצָרִים, רוּחַ שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן וְעוֹד, אֲבָל אַתָּה חַיָּב לְהַתְמִיד בְּדַרְכְּךָ וְלֹא לִפְנוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל בִּדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת. הַהַתְמָדָה בָּעֲשִׂיָּה הִיא מַפְתֵּחַ הַהַצְלָחָה, וּכְמַאֲמַר הַכָּתוּב: "עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי"במדבר כ"ח, ו'. – רָצָה לוֹמַר שֶׁרַק עֲלִיָּה תְּמִידִית וּרְצוּפָה הִיא זוֹ שֶׁתְּבִיאֲךָ לַתּוֹרָה, לְהַר סִינַי. וּמִי שֶׁחָזָק וְאֵיתָן כְּמוֹ עַמּוּד הֶעָשָׁן שֶׁל הַמַּעֲרָכָה, וְאֵינוֹ נָסוֹג אוֹ מְשַׁנֶּה דַּרְכּוֹ מִפְּנֵי שׁוּם רוּחַ הַמְנַשֶּׁבֶת בָּעוֹלָם, הוּא זֶה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ וּלְרָצוֹן לִפְנֵי ה' כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה