לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
אֶחָד מֵהַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּמִּקְדָּשׁ הָיָה שֶׁגַּחֶלֶת שֶׁל אֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם וְהִצִּיתָה אֶת הַמַּעֲרָכָהיומא (כ"א ע"ב) ורש"י שם. וראה שם מה היו תכונותיה ומעלותיה של אש זו במקדש הראשון ובמקדש השני. . וּמִכָּל מָקוֹם מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לַעֲרֹךְ עֵצִים בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וּלְהַצִּית בָּהֶם אֵשׁ חֲדָשָׁה מִידֵי יוֹם בְּשָׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת: הָאַחַת מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה שֶׁעָלֶיהָ מַקְרִיבִים אֶת קָרְבַּן הַתָּמִיד וְאֶת יֶתֶר קָרְבְּנוֹת הַיּוֹם, וְהַשְּׁנִיָּה מַעֲרָכָה קְטַנָּה שֶׁמִּמֶּנָּה הָיוּ לוֹקְחִים אֵשׁ בְּמַחְתָּה לְהַקְטִיר קְטֹרֶת בְּכָל יוֹם, וְהַשְּׁלִישִׁית אֵין עָלֶיהָ כְּלוּם אֶלָּא לְקַיֵּם מִצְוַת "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ"יומא (מ"ג ע"ב) וברמב"ם הלכות תמידין ומוספין (פרק ב' הלכה ד'). .
לְצֹרֶךְ הַמַּעֲרָכָה הַגְּדוֹלָה הָיָה הַכֹּהֵן נוֹתֵן שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים בַּחֵלֶק הַמִּזְרָחִי שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ, כְּשֶׁקַצְווֹת הַגְּזָעִים מַגִּיעִים לַדֶּשֶׁן שֶׁבְּמֶרְכַּז הַמִּזְבֵּחַ, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא "תַּפּוּחַ". אֶת הַמַּעֲרָכָה הַשְּׁנִיָּה הָיָה עוֹרֵךְ מֵעֲצֵי תְּאֵנָה יָפִיםוראה מה שפירש רש"י בזבחים (נ"ח ע"א) טעם הדבר על פי אגדה שבעץ התאנה היתה תקנה לאדם הראשון לתפור ממנו מלבושים, ולכן לוקחים ממנו למזבח. כְּנֶגֶד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית וּמְשׂוּכָה צָפוֹנָה אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית הָיָה עוֹשֶׂה בְּכָל מָקוֹם שֶׁרוֹצֶה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַתמיד (כ"ט) וברמב"ם שם (הלכה ז' – ט'). .
עוֹד לִמְּדוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵין לַכֹּהֵן לְהַצִּית אֶת הָאֵשׁ מִחוּץ לַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא עָלָיו לְהַצִּיתָהּ מִלְּכַתְּחִלָּה עַל הַמִּזְבֵּחַ עַצְמוֹ בִּלְבַדיומא (מ"ה ע"ב) וברמב"ם שם. . וּמִצְוָה לְהַקְדִּים הַדְלָקַת הָאֵשׁ לַעֲרִיכַת הָעֵצִים בַּמִּזְבֵּחַכן דרשו בירושלמי יומא (ריש פרק ב'), והובא במשנה למלך כאן ובכסף משנה (פרק ד' מהלכות תמידין הלכה ה') בשם הריטב"א (וצ"ע אם הרמב"ם מסכים עם דבר זה להלכה, בהיות שלא הזכירו כלל). . וְכֹהֵן שֶׁעָבַר וְנִמְנַע מִלְּהַצִּית אֶת הָאֵשׁ בַּמִּזְבֵּחַ הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה.