אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – הָאִינְטֵר-מֵת

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – הָאִינְטֵר-מֵת

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

הוֹלֵךְ לוֹ אָדָם בַּדֶּרֶךְ, כְּשֶׁלְּפֶתַע נִתְקָל הוּא בְּמִין חַיָּה קְטַנָּה וַחֲמוּדָה, יְצִיר כַּפָּיו שֶׁל בּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמִים. מִתְבּוֹנֵן הוּא בְּצוּרָתָהּ, מִתְפַּעֵל מִיצִירָתָהּ, אוּלַי אַף מְשַׁבֵּחַ לְבוֹרְאוֹ שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּחָכְמָה כֹּה מֻפְלָאָה וְיָצַר בָּהּ בְּרוּאִים לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָאָדָם וּלְסַיְּעוֹ. בַּעֲדִינוּת שׁוֹלֵחַ אֶת יָדוֹ לָעֲבֵרָה, וּמְלַטְּפָהּ לִטּוּף קַל וְזָהִיר, וּמַנִּיחָהּ וּמַמְשִׁיךְ לוֹ בְּדַרְכּוֹ. אַךְ לְפֶתַע נוֹחֲתִים עָלָיו שְׁנֵי מַלְאָכִים מִמָּרוֹם, מַבִּיטִים בּוֹ בְּזַעַם וְלוֹחֲשִׁים לְעֶבְרוֹ: טָמֵא אַתָּה! אֲבִי הַטֻּמְאָה! נָגַעְתָּ בְּשֶׁרֶץ טָמֵא, וְעַל כֵּן דָּבְקָה בְּךָ טֻמְאָתוֹ. וּמְיֻדָּעֵנוּ שׁוֹאֵל בִּפְלִיאָה: וְכִי מַה כְּבָר עָשִׂיתִי? הַאִם עָשִׂיתִי מַשֶּׁהוּ לֹא טוֹב?! הֲרֵי סַךְ הַכֹּל לִטַּפְתִּי אוֹתוֹ לְתֻמִּי, לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהָרַע כְּלָל?! אַךְ כָּל תֵּרוּצִים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יוֹעִילוּהוּ – כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִטְמָא. זוֹהִי חֻקַּת הַתּוֹרָה, וְעָלֶיהָ אִי אֶפְשָׁר לְעַרְעֵר. כִּי מַגָּע עִם דָּבָר טָמֵא יוֹצֵר מִין קֶשֶׁר דַּק אֵלָיו, וְכָל קֶשֶׁר קַל שֶׁבַּקַּלִּים לַטֻּמְאָה מוֹבִיל אַחֲרָיו הַשְׁלָכוֹת בִּלְתִּי נִמְנָעוֹת.

וּכְמוֹ אוֹתוֹ יְהוּדִי תָּמִים שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כָּל רַע, וְאַף חָשַׁב שֶׁקִּלֵּס אֶת בּוֹרְאוֹ, כָּךְ יְהוּדִים רַבִּים שֶׁכְּמוֹתֵנוּ נִפְגָּשִׁים עִם שְׁרָצִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים הַמְּצוּיִים רַבּוֹת בִּדְרָכֵינוּ, וּמִבְּלִי לְהִתְיַחֵס לְחֻמְרַת הַדָּבָר מוֹשִׁיטִים אֶת יָדֵינוּ וְנוֹגְעִים, מְלַטְּפִים לִשְׁנִיָּה וְאוּלַי רַק מִסְתַּכְּלִים, אֲבָל הַקֶּשֶׁר כְּבָר נוֹצָר, הַטֻּמְאָה שָׁתְלָה אֶת זְרָעֶיהָ, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים יָצוּץ וְיִצְמַח לוֹ שֹׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה שֶׁעָלוּל לְהָסִית וּלְהָדִיחַ גַּם אֶת שֶׁכְּמוֹתֵנוּ לִדְרָכִים חֲשׁוּכוֹת וַאֲפֵלוֹת, לַאֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, לָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּלְכָל מַרְעִין בִּישִׁין שֶׁרַק נִתָּן לְדַמְיֵן. וְהַכֹּל – מִנְּגִיעָה קַלָּה, מֵהֲצָצָה קְטַנָּה.

הָאִינְטֶרְנֵט – אֲבִי הַטֻּמְאָה, וְתוֹלְדוֹתָיו – כָּל הָעֲרוּצִים הַטְּמֵאִים וְהַמְתֹעָבִים שֶׁבּוֹ, הַמַּרְאִים אֶת עַצְמָם כִּתְמִימִים וּמוֹעִילִים וּמְקִלִּים וּמְסַיְּעִים – רַק תִּגַּע בִּי, רַק תַּחְלֹף עָלַי, וְתִרְאֶה כַּמָּה אֲנִי נָעִים. אֲנִי לֹא נוֹשֵׁך, אֲנִי לֹא עוֹקֵץ, נִבְרֵאתִי בִּשְׁבִילְךָ לְסַיַּעֲךָ – הִשְׁתַּמֵּשׁ בִּי לַהֲנָאָתְךָ, אֶגְלֹשׁ עִמְּךָ וָאָבִיא אוֹתְךָ לְעוֹלָמוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם לֹא חָלַמְתָּ –

אֲבָל בֶּאֱמֶת לֹא חָלַמְתָּ!!!

לְכָל תּוֹעֲבוֹת מִצְרַיִם הַקְּדוּמָה, לְתַרְבּוּת רוֹמִי וְיָוָן הַטְּמֵאָה, לְלֹא תִנְאָף וּלְלֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, לְלָשׁוֹן הָרַע וְלִרְכִילוּת הַחֲמוּרִים, לְלֹא תָתוּרוּ וּלְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ, לְהַכְנִיס פֶּסֶל וּמַצֵּבָה אֶל לִבְּךָ, לְהַרְחֵק מִן הַכִּעוּר וּמִכָּל הַדּוֹמֶה לוֹ, לְדִכָּאוֹן וּלְעֶצֶב שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ, לְהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה הַקָּשִׁים מֵעֲבֵרָה, לְנִסָּיוֹן הַהוֹפֵךְ אוֹתְךָ לְהִקָּרֵא רָשָׁע, לְחָבֵר לְאִישׁ מַשְׁחִית וְנִפְשָׁע, לִמְסַיֵּעַ וּמְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, לְעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁחַיָּב מִיתָה, לְכַת לֵיצָנִים שֶׁלֹּא יִרְאוּ פְּנֵי שְׁכִינָה, לְהֵחָשֵׁב בְּעֵינֵי ה' לְת-וֹ-עֵ-בָ-ה, וְעוֹד רְשִׁימָה אֲרֻכָּה וּכְאוּבָה.

זֶהוּ הַשֶּׁרֶץ שֶׁלָּנוּ, קָטָן וְעָדִין וְנֶחְמָד. נִדְמֶה הָיָה שֶׁסְּתָם הִתְנַפְּלוּ עָלָיו וְטִמְּאוּהוּ, שֶׁמִּסְתַּכְּלִים רַק עַל הָרַע שֶׁבּוֹ וְלֹא עַל הַטּוֹב. אֲבָל מִי שֶׁתּוֹרַת אֱלֹקָיו בְּלִבּוֹ יוֹדֵעַ – שֶׁטָּמֵא הוּא וּטְמֵאִים כָּל נוֹגְעָיו. וְלֹא בָּאנוּ לְעוֹרֵר אֶת הַמֻּרְגָּלִים בּוֹ, לָהֶם נִצְרֶכֶת סִדְרַת טִפּוּלִים אֲרֻכָּה, רַק לְאֵלּוּ שֶׁלִּטְּפוּ וְהֵצִיצוּ, שֶׁ"מִּשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ רַק לִדְבָרִים טוֹבִים", שֶׁ"לּוֹמְדִים בּוֹ דַּף הַיּוֹמִי וַהֲלָכָה יוֹמִית" – אֲלֵיהֶם דְּבָרֵינוּ אֲמוּרִים: אֶל תַּאֲמִינוּ! אַל תִּתְפַּתּוּ! אַל תַּעַבְרוּ עַל אַזְהָרַת הַתּוֹרָה, אַל תַּחְלְקוּ עַל כָּל גְּדוֹלֵי וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בַּנֶּזֶק!

חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים כּוֹתְבִים שֶׁאִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו לְהַחְטִיאוֹ בַּעֲבֵרָה, יֵלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר וְיִתְעַטֵּף בִּבְגָדִים שְׁחֹרִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְקָרֵר יִצְרוֹ וְיִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִן הֶעֱבִירָהראה חגיגה (ט"ז ע"א) ובפירוש רש"י ותוספות שם שהביאו כמה פירושים לדבר. . אַךְ מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם שֶׁהָעֲבֵרָה הוֹלֶכֶת עִמּוֹ לְכָל מָקוֹם? שֶׁהַיֵּצֶר מִתְלַוֶּה אֵלָיו בְּכָל עֵת? שֶׁהַחֵטְא נָגִישׁ לוֹ בְּכָל רֶגַע? הֲיֵשׁ לָזֶה תַּקָּנָה כָּל שֶׁהִיא?! לֹא סְתָם הִתְנַבְּאָה הַתּוֹרָה עַל אַחֲרִית הַיָּמִים אֶת הַנְּבוּאָה "וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה"דברים כ"ח, ל"ד. – כָּל צָרוֹת וְשִׁגְעוֹנוֹת הַדּוֹר מַגִּיעוֹת בְּדוֹרֵנוּ מִמַּרְאֵה עֵינֵינוּ. כַּמָּה בָּתִּים (טוֹבִים) הִתְפָּרְקוּ, כַּמָּה יְלָדִים (מְחֻנָּכִים) נָשְׁרוּ, כַּמָּה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל (כְּשֵׁרוֹת) הִתְלַכְלְכוּ, כַּמָּה יְדִידִים (קְרוֹבִים) נִפְרְדוּ, וְהַכֹּל מֵאוֹתוֹ מַכְשִׁיר טָמֵא וְחֵילוֹתָיו.

חֲכָמֵינוּ זָ"ל מְבָאֲרִים בַּתַּלְמוּד שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נַעֲשִׂים חָלִילָה אֲדוּקִים בַּעֲבֵרָה - קָשֶׁה לָהֶם מְאֹד לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה. כָּךְ מְסַפְּרִים שֶׁבִּתְקוּפַת חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה דָּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם, וְהָיָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב מְחַזֵּר אַחַר הַנּוֹתָרִים בְּנִסָּיוֹן לְהַצִּילָם, וְהִנֵּה פַּעַם אַחַת מָצָא אֵלִיָּהוּ נַעַר יְהוּדִי תָּפוּחַ רָעָב הַמֻּטָּל בְּאַשְׁפַּתּוֹת וּשְׁאָלוֹ מֵאֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה אַתָּה? אָמַר לוֹ מִמִּשְׁפָּחָה פְּלוֹנִית אֲנִי שֶׁלֹּא נוֹתַר מִמֶּנָּה אֶלָּא אֲנִי. אָמַר לוֹ אִם אֲנִי מְלַמֶּדְךָ דָּבָר שֶׁאַתָּה חַי בּוֹ אַתָּה לָמֵד? אָמַר לוֹ כֵּן. אָמַר לוֹ אָמֹר בְּכָל יוֹם "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" וְתִנָּצֵל. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: "הַס מִלְּהַזְכִּיר!" וּמִיָּד הוֹצִיא אֶת יִרְאָתוֹ מֵחֵיקוֹ וְהֵחֵל מְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ, עַד שֶׁנִּבְקְעָה כְּרֵסוֹ וְנָפְלָה יִרְאָתוֹ לָאָרֶץ, וְנָפַל אַף הוּא עָלֶיהָ. וְכָל זֹאת מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ אֲדוּקִים בְּתוֹעֲבוֹתָםסנהדרין (ס"ג ע"ב - ס"ד ע"א) . וְהַמִּתְבּוֹנֵן יִרְאֶה שֶׁאוֹתוֹ תַּסְרִיט חוֹזֵר וְנִשְׁנָה בְּיָמֵינוּ, כְּשֶׁטּוֹבֵי הַבָּתִּים וְהַמְיֻחָסוֹת שֶׁבַּמִּשְׁפָּחוֹת נִקְרָעוֹת וְנֶחְרָבוֹת כָּלִיל בִּגְלַל הַמַּכְשִׁירִים הַטְּמֵאִים, וּכְשֶׁפּוֹנִים אֶל הַנּוֹתָרִים שֶׁבָּהֶם שֶׁמִּדַּת הַדִּין עֲדַיִן לֹא פָּגְעָה בָּהֶם, וְאוֹמְרִים לָהֶם אֲנִי מְלַמֶּדְךָ דָּבָר שֶׁאַתָּה חַי בּוֹ! זְרֹק אֶת הַתּוֹעֵבָה שֶׁלְּךָ וֶאֱמוֹר "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד"! מִיָּד מַה הֵם עוֹשִׂים? מְמָאֲנִים וּמְסָרְבִים בְּכָל תֹּקֶף, וּמוֹצִיאִים אֶת "יִרְאָתָם מִכִּיסָם", מְחַבְּקִים וּמְנַשְּׁקִים לוֹחֲצִים וְגוֹלְשִׁים, עַד שֶׁנּוֹפְלִים גַּם הֵם עַל יִרְאָתָם וּמֵתִים וְאוֹבְדִים יַחַד עִמָּהּ מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵהָעוֹלָם הַבָּא. וְהַכֹּל מֵחֲמַת שֶׁאֲדוּקִים וּדְבוּקִים הֵם בְּתוֹעֲבוֹתָם!

הֲרֵי זֶה כְּבָר לֹא סוֹד שֶׁנְּזָקִים גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים בָּאִים מִמַּכְשִׁירִים אֵלּוּ. בָּתֵּי הַסֵּפֶר הַחָפְשִׁיִּים עוֹרְכִים דּוֹבְרוּת וְהַסְבָּרָה עַל הַסַּכָּנוֹת שֶׁבַּדָּבָר, הוֹרִים מְבִינִים וְגוֹמְלִים אֶת יַלְדֵיהֶם הַמְּכוּרִים לְאוֹתָהּ טִפָּה מָרָה, וְאַף הָרָשׁוּת הַמְּחוֹקֶקֶת כְּבָר הֶעֶלְתָה עַל שֻׁלְחַן הַדִּיּוּנִים הַצָּעַת חֹק לִסְגֹּר אֲתָרִים כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרִים. אָז לְמָה אַתָּה מְחַכֶּה? לָמָּה אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹן? הַאִם רַק לְאַחַר שֶׁאָדָם יְאַבֵּד חָלִילָה יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה, בַּעַל אוֹ אִשָּׁה, אָז יִתְעוֹרֵר לְהִתְנַעֵר וּלְהִתְנַתֵּק? וּכְמוֹ כָּל דָּבָר אַחֵר בָּעוֹלָם – יֵשׁ מִמֶּנּוּ בַּטֻּמְאָה וּכְנֶגְדוֹ יֵשׁ בַּקְּדֻשָּׁה, יֵשׁ מִמֶּנּוּ בְּאִסּוּר וּכְנֶגְדּוֹ יֵשׁ בְּהֶתֵּרכן נאמר בחולין (ק"ט ע"ב): כל מה שאסר לנו הבורא – התיר לנו דומה לו: אסר את הדם – התיר את הכבד, אסר דם נדה – התיר דם טוהר, אסר את החזיר – התיר את מח השיבוטא, אסר את הבשר בחלב – התיר את הכחל, אסר אשת איש – התיר גרושה בחיי בעלה ועוד. , כָּךְ גַּם יֶשְׁנָם מַכְשִׁירִים כְּשֵׁרִים הַמְאֻשָּׁרִים עַל יְדֵי וַעֲדוֹת כַּשְׁרוּת מֻסְמָכוֹת הַמְּסִירוֹת אֶת שִׁכְבוֹת הַטֻּמְאָה וּמַגִּישׁוֹת לַלָּקוֹחַ מוּצָר נָקִי לְלֹא חֲשַׁשׁ שְׁרָצִים, אָז לָמָּה לִבְחֹר בְּמִפְלֶגֶת הָעֲבֵרָה? לָמָּה לֹא לִבְחֹר בְּמִפְלֶגֶת הַתּוֹרָה? עַל כָּךְ לֹא תִּהְיֶה תְּשׁוּבָה לְשׁוּם אָדָם בְּיוֹם הַדִּין, מַדּוּעַ הִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמַּכְשִׁירִים הָאֲסוּרִים בְּעוֹד הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֵלּוּ הַמֻּתָּרִים. וְאַשְׁרֵי הַמְדַבֵּר עַל אֹזֶן שׁוֹמַעַת.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה