רָמַז הַכָּתוּב – דַּבְּרוּ דָּבָר
כַּמָּה טְעָמִים נֶאֶמְרוּ בְּמִצְוַת הֲבָאַת קָרְבַּן הַיּוֹלֶדֶת, כְּשֶׁהַבּוֹלֵט שֶׁבָּהֶם הוּא טַעֲמוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זיע"א שֶׁאָמַר בִּהְיוֹת שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת הָאִשָּׁה לָלֶדֶת הִיא קוֹפֶצֶת וְנִשְׁבַּעַת שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר שׁוּב, וּלְאַחַר מִכֵּן כְּשֶׁמִּתְיַשֶּׁבֶת דַּעְתָּהּ הִיא מִתְחָרֶטֶת וּמְבַקֶּשֶׁת לְהַתִּיר אֶת נִדְרָהּ, עַל כָּךְ חִיַּבְתָּהּ הַתּוֹרָה קָרְבָּןנדה (ל"א ע"ב). וראה בפירוש האבן עזרא על התורה כאן שהביא פירוש כעין זה. . מַה שֶּׁמְּלַמְּדֵנוּ עַד כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ בְּטֶרֶם יְדַבֵּר, וְכַמָּה עָלָיו לַחֲשֹׁב לִפְנֵי שֶׁאוֹמֵר דָּבָר. כָּל דִּבּוּר שֶׁמּוֹצִיא הָאָדָם מִפִּיו בְּלֹא הֲכָנָה וּמַחְשָׁבָה רְצִינִית מִלִּפְנֵי כֵּן הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁזוֹרֵעַ בַּאֲדָמָה שֶׁאֵינָהּ מְעֻבֶּדֶת – לֹא רַק שֶׁפֵּרוֹת טוֹבִים לֹא יֵצְאוּ לוֹ, אֶלָּא גַּם אֶת מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדוֹ כַּנִּרְאֶה שֶׁיְּאַבֵּד.
כִּשְׁרוֹן הַדִּבּוּר הוּא כְּחֵץ שָׁנוּן הַחוֹדֵר קִירוֹת וּמָסַכִּים, אַךְ תָּלוּי אִם יוֹרִים אוֹתוֹ לַכִּוּוּן הַנָּכוֹן. אִם אָדָם לֹא הִתְרַכֵּז הֵיטֵב לְכַוֵּן אֶת חִצּוֹ לַכִּוּוּן הַנָּכוֹן וְיָרָהוּ מִבְּלִי לְהִתְבּוֹנֵן – עָלוּל לִגְרֹם לְעַצְמוֹ וְלַאֲחֵרִים נֵזֶק גָּדוֹל וּבִלְתִּי הָפִיךְ מִמֶּנּוּ אֵין שׁוּם דֶּרֶךְ חֲזָרָה. לָכֵן אָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁלֹט בְּמוֹצָא פִּיו, וּמְמַהֵר הוּא לִפְלֹט מִלִּים שֶׁאַחֲרֵי כֵּן קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁיִּתְחָרֵט עֲלֵיהֶן – אֵינוֹ רָאוּי כְּלָל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי מְפֹאָר זֶה, וּלְאֶחָד שֶׁכָּזֶה מַמְלִיץ הֶחָכָם בָּאָדָם "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב"משלי י"ז, כ"ח. , שֶׁמּוּטָב שֶׁיֹּאחַז בְּפֶלֶךְ הַשְּׁתִיקָה, וְלֹא יְדַבֵּר וִיגַלֶּה אֶת פְּזִיזוּתוֹ וּכְסִילוּתוֹ.
כָּךְ מַגְדִּירִים חֲכָמֵינוּ זָ"ל אֶת הָרְשָׁעִים: אוֹמְרִים הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ מְעַט אֵינָם עוֹשִׂיםבבא מציעא (פ"ז ע"א), שם למדו כן מעפרון החתי. , וְכָל יְמֵיהֶם מְלֵאִים חֲרָטוֹתכן כתב בשבט מוסר (פרק כ"ה), וראה נדרים (ט' ע"ב) כעין זה. , וְאֵינָם עוֹמְדִים בְּדִבּוּרָםראה בבא מציעא (מ"ד ע"א) שכן היתה דרכם של אנשי דור המבול ודור הפלגה, ועוד עיין בספרנו "דובב שפתי ישנים" עה"ת (פרשת וזאת הברכה) מש"כ בס"ד מענין זה. . לְעֻמַּת זֹאת הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂים הַרְבֵּהבבא מציעא (פ"ז ע"א), שם למדו כן מאברהם אבינו ע"ה. , וּבוֹחֲרִים תָּמִיד בַּלָּשׁוֹן הַקְּצָרָהפסחים (ג' ע"ב). , וּלְשׁוֹנָם סֹלֶת נְקִיָּה מְנֻפָּה בְּי"ג נָפוֹת, וּכְכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂהבמדבר ל', ג'. .
כַּמָּה פְּעָמִים אָדָם בִּשְׁעַת כַּעַס אוֹ לַחַץ אוֹמֵר דְּבָרִים, וּלְאַחַר מִכֵּן כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ "אֵיךְ אָמַרְתָּ דָּבָר כָּזֶה?" הוּא מֵשִׁיב "אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי, לֹא מַאֲמִין שֶׁאָמַרְתִּי כָּךְ", וּבֶאֱמֶת הוּא אֵינוֹ זוֹכֵר שֶׁאָמַר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הוֹצִיא אֶת הַדְּבָרִים מִלִּבּוֹ אֶלָּא מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, וּבִכְלָל לֹא שָׂם לֵב לְמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר! כְּעֵין זוֹ מָצִינוּ בַּתַּלְמוּד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁנִּשְׁאֲלוּ חֲכָמִים עַל הֲלָכָה מְסֻיֶּמֶת אִם אֲמָרוּהָ, וְהַלָּלוּ הֵשִׁיבוּ בִּשְׁלִילָה, וּמְבָאֶרֶת הַגְּמָרָא שֶׁאָכֵן אֲמָרוּהָ, אֶלָּא שֶׁכָּל כָּךְ הִתְחָרְטוּ עָלֶיהָ עַד שֶׁהָיָה נִרְאֶה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁלֹּא אֲמָרוּהָ כְּלָלראה ערובין (י"ד ע"ב) ומגילה (י' ע"א), ובמפרשים שם. . הָא לָמַדְתָּ שֶׁדִּבּוּר שֶׁלֹּא יָצָא מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה וְכַוָּנָה רְאוּיָה אֵין לוֹ שׁוּם עֵרֶךְ וּמַעֲלָה, וְאַדְרַבָּה בִּיכָלְתּוֹ רַק לַהֲרֹס וְלִפְגֹּעַ וּלְהַזִּיק.
כָּךְ חוֹזֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְכוֹתֵב: "מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה"משלי י"ח, י"ג. . אֵין לְךָ יוֹתֵר בּוּשָׁה לְאָדָם מִכָּךְ שֶׁדִּבֵּר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְהִתְחָרֵט עָלָיו, שֶׁהֲרֵי הַפֶּה הוּא הַכְּלִי הַיָּחִיד בּוֹ נִבְדַּלְנוּ מִן הַבְּהֵמָה, וְאִם אָדָם לֹא הִשְׂכִּיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ נָכוֹן, סִימָן שֶׁלֹא רָחוֹק הוּא מִמֶּנָּה... לָכֵן הִרְחִיקוּ לֶכֶת חֲכָמֵינוּ זָ"ל וְאָמְרוּ מָה אָמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם!כך דרש רבי יצחק בחולין (פ"ט ע"א) על הפסוק (תהלים נ"ח, ב') "האמנם אלם צדק תדברון", ועיין שם באילו דברים כן ראוי לאדם לדבר. שֶׁמּוּטָב שֶׁתִּשְׁתֹּק וְלֹא תּוֹעִיל כְּלָל, מִשֶּׁתְּדַבֵּר וְתַזִּיק נֵזֶק שֶׁאוּלַי לֹא תּוּכַל אַחַר כָּךְ לְתַקְּנוֹ. וּבְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם דָּרְשׁוּ עַל הַפָּסוּק "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה "איוב כ"ו, ז'. שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּזְכוּת בְּנֵי אָדָם הַבּוֹלְמִים אֶת פִּיהֶם בִּשְׁעַת מְרִיבָה, שֶׁזּוֹהִי שְׁלֵמוּת הַשִּׁלְטוֹן וְרִ?סּוּן הַפֶּה, בְּכָךְ שֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁבִּשְׁעַת מְרִיבָה עֲלוּלִים לְהֵאָמֵר דְּבָרִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים וְעָלוּל הוּא לְהִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם, וְלָכֵן בּוֹלֵם אֶת פִּיו מִלְּדַבֵּר בְּשָׁעָה שֶׁכָּזוֹ שֶׁאֵינוֹ מְיֻשָּׁב וּמְחֻשָּׁב בְּדִבּוּרוֹ.
חֲזַ"ל מְסַפְּרִים עַל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שֶׁבְּהַגִּיעַ זְמַן פְּטִירָתוֹ בִּקֵּשׁ מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת מְקוֹמוֹ בְּגַן עֵדֶן. הִסְכִּים מַלְאַךְ הַמָּוֶת לַדָּבָר, אַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּקְּשׁוֹ שֶׁיַּפְקִיד בְּיָדוֹ אֶת חַרְבּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְתִּיעוֹ בַּדֶּרֶךְ, וְאָכֵן הִסְכִּים הַמַּלְאָךְ גַּם לָזֶה. מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְפֶתַח גַּן עֵדֶן קָפַץ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶל תּוֹךְ הַמָּקוֹם, כְּשֶׁחַרְבּוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת בְּיָדוֹ, וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵצֵא מִשָּׁם. הָלַךְ מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְקָבַל עָלָיו אֵצֶל הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא עַל שֶׁאֵינוֹ מוּכָן לָשׁוּב, אָמַר הַקָּבָּ"ה שֶׁיִּבְדְּקוּ בְּפִנְקָסָיו: אִם מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁבַּע שְׁבוּעָה וְהִתִּירָהּ – גַּם כָּעֵת יִשָּׁאֵר שָׁם, וְאִם אֵי פַּעַם נִשְׁבַּע וְהִתִּיר שְׁבוּעָתוֹ – גַּם כָּעֵת יַתִּירֶנָּה וְיָשׁוּב, וְאָכֵן זָכָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְהִשָּׁאֵר בְּגַן עֵדֶן, רַק אֶת הַחֶרֶב הֵשִׁיב לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יִבָּטֵל מִמְּלַאכְתּוֹראה כל המעשה בכתובות (ע"ז ע"ב). .
וּמִמַּעֲשֶׂה נוֹרָא זֶה לְמֵדִים אָנוּ שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם מְצַפִּים מֵהָאָדָם לִהְיוֹת שָׁקוּל בְּדִבּוּרוֹ, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאִם נִשְׁבַּע עַל דָּבָר – לֹא יִצְטָרֵךְ לְהַתִּירוֹ, עַל אַף שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְזֶה כְּדֵי לְהַרְגִּיל אֶת הָאָדָם לִשְׁקֹל הֵיטֵב אֶת מִלָּיו קֹדֶם שֶׁיֹּאמְרָן. וּכְפִי שֶׁהֵעִיד רַבִּי יוֹסִי עַל עַצְמוֹ: "מֵעוֹלָם לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי"ערכין ט"ו ע"ב. , שֶׁזּוֹהִי הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת בָּאָדָם, שֶׁאָדָם לֹא מְמַהֵר לוֹמַר דָּבָר, אַךְ מִשֶּׁאוֹמֵר – עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי דְּבָרָיו וְאֵינוֹ מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם. וּכְפִי שֶׁהוֹרָנוּ רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ן זָ"ל בְּאִגַּרְתּוֹ: חֲשֹׁב בַּדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֵנוּ מִפִּיךָ!
עַל הַסַּבָּא מִנּוֹבָהרְדוֹק זַצַ"ל מְסֻפָּר שֶׁנִּתְוַּעֵד פַּעַם אַחַת עִם אֵיזֶה מַנְהִיג שֶׁנִּתְפַּרְסֵם לְצַדִּיק וּבַעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּבְתוֹךְ שִׂיחָתָם אָמַר אוֹתוֹ מַנְהִיג בִּנְעִימָה שֶׁל עֲנָוָה הַמְהוּלָה בִּזְחִיחוּת הַדַּעַת: "הַאֲמִינוּ לִי כִּי לִפְנֵי שֶׁאֲנִי דּוֹרֵשׁ בִּפְנֵי שׁוֹמְעֵי לִקְחִי אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר פִּי יַגִּיד, וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי דּוֹרֵשׁ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֲנִי שָׂח, וּלְאַחַר דְּבָרַי לֹא אֵדַע אֶת אֲשֶׁר שׂוֹחַחְתִּי". עָנָהוּ עַל כָּךְ הַסַּבָּא זַצַ"ל בִּפְלִיאָה: "הָאֱמֶת הִיא שֶׁצָּרִיךְ הַכֹּל לִהְיוֹת בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ מִמַּה שֶּׁאַתֶּם אוֹמְרִים: אָדָם צָרִיךְ לְדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב מַה הוּא עוֹמֵד לְדַבֵּר, וְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּרוֹ לִבְחֹן שׁוּב מַה הוּא מְדַבֵּר, וּלְאַחַר דְּבָרָיו לִבְחֹן מֵחָדָשׁ אֶת כָּל מַה שֶּׁדִּבֵּר..."כן הובא בספר "המאורות הגדולים" (עמוד רכ"א). .