לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת זָכָר אוֹ נְקֵבָה שֶׁתָּבִיא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ קָרְבָּן הַנִּקְרָא "קָרְבַּן יוֹלֶדֶת", הַמֻּרְכָּב מִכֶּבֶשׂ לְעוֹלָה, וּבֶן יוֹנָה אוֹ תּוֹר לְחַטָּאת.
וְלֹא רַק הַיּוֹלֶדֶת מַמָּשׁ חַיֶּבֶת בְּקָרְבָּן, אֶלָּא אַף הַמַּפֶּלֶת בְּכָל אֶחָד מֵהָאֳפָנִים שֶׁדִּינָהּ לִהְיוֹת טְמֵאָה בְּטֻמְאַת יוֹלֶדֶת – הֲרֵי הִיא חַיֶּבֶת בְּקָרְבַּן יוֹלֶדֶתראה רמב"ם (פרק ה' מהלכות איסורי ביאה) שם נתבאר באילו אופנים נחשבת לטמאת לידה, ואכמ"ל. . וְאִם מְסֻפֶּקֶת אִם חַיֶּבֶת בְּקָרְבָּן הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּנָהּ, אֶלָּא שֶׁחַטָּאתָהּ אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶתכריתות (ז' ע"ב) ורמב"ם הלכות מחוסרי כפרה (פרק א' הלכה ז'). .
זְמַן הֲבָאַת הַקָּרְבָּן אֵינוֹ אֶלָּא בְּיוֹם הָאַרְבָּעִים וְאֶחָד לְזָכָר, וּבְיוֹם הַשְּׁמוֹנִים וְאֶחָד לַנְּקֵבָה, אֲבָל אִם הֵבִיאָה לִפְנֵי כֵן לֹא עָלָה לָהּ קָרְבָּנָהּכן למדו חכמינו בספרא (פרשת תזריע) מלשון הכתוב "ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא...", והובא ברמב"ם שם (פרק א' הלכה ה'). . וְאִם לֹא הֵבִיאָה בַּזְּמַן הָרָאוּי תָּבִיא לְאַחַר מִכֵּן, אוּלָם כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הֵבִיאָה קָרְבָּנָהּ אֵינָהּ רַשָּׁאִית לֶאֱכֹל מִן הַקֳּדָשִׁיםנגעים (פרק י"ד משנה ג'), וכפי שנתבאר לעיל בבאור המצוה הקודמת. .
וּמִכָּל מָקוֹם אֵינָהּ חַיֶּבֶת לִרְאוֹת בְּפֹעַל שֶׁהִקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָהּ, אֶלָּא דַּי בְּכָךְ שֶׁתָּבִיא אֶת עֵרֶךְ הַקָּרְבָּן בְּמָעוֹת וּתְשַׁלְשְׁלֵם בַּקֻּפָּה הַמְיֻחֶדֶת לְכָךְ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְלָעֶרֶב כְּבָר תּוּכַל לֶאֱכֹל בְּקָדָשִׁים, שֶׁחֲזָקָה עַל הַכֹּהֲנִים שֶׁמְּסַיְּמִים לְהַקְרִיב אֶת כָּל קָרְבְּנוֹת הַיּוֹלְדוֹת בּוֹ בַּיּוֹם.
וְאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וְלֹא הֵבִיאָה אֶת קָרְבָּנָהּ הֲרֵי זוֹ בִּטְּלָה מִצְוַת עֲשֵׂה מֵהַתּוֹרָה וּמְחֻסֶּרֶת כַּפָּרָה וַאֲסוּרָה בְּקָדָשִׁים כַּנִּזְכָּרובתלמוד (קידושין י"ג ע"ב) נתבאר שאם השאירה האשה נכסים אחר פטירתה הרי שמחוייבים יורשיה ליתן מהם לצורך קרבנה, והובא ברמב"ם (שם). .