רָמַז הַכָּתוּב – גָּדוֹל עָלַי
תּוֹרָתֵנוּ מַזְהִירָה לָאָדָם שֶׁלֹּא לִקְרַב קִרְבַת אִישׁוּת לְאִמּוֹ, מַה שֶּׁמּוּבָן לְכָל שֵׂכֶל אֱנוֹשׁ וְאַף טֶבַע הַגּוּף מֵבִין וְדוֹרֵשׁ זֹאת. וְלָכֵן תַּרְנוּ וְחִפַּשְׂנוּ מַה מִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי צִוּוּי רָחוֹק זֶה, וּבַמֶּה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים לְרוֹב הָעוֹלָם שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵינָם זְקוּקִים לְאַזְהָרָה זוֹ עַל מְנָת לְקַיְּמָהּ. וּמַה שֶּׁעָלָה בְּעֵזֶר ה' בְּדַעְתֵּנוּ הוּא שֶׁעִנְיַן קִרְבַת אִישׁוּת בְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל הוּא בִּטּוּי שֶׁל קִנְיָן וּבַעֲלוּת, וּכְפִי שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ"דברים כ"ד, א'. , וְכֵן לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁאֶחָד מֵאָפְנֵי קְנִיַּת הָאִשָּׁה הוּא בְּבִיאָהמשנה ריש מסכת קידושין. . וְהִנֵּה אִמּוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא מְחוֹלַלְתּוֹ וְיוֹלַדְתּוֹ, הִיא גִּדְּלָתוֹ וְרוֹמַמְתּוֹ, וְלָכֵן רָמַז לָנוּ כָּאן הַכָּתוּב לֹא שַׁיָּךְ שֶׁאָדָם יִתְנַשֵּׂא וְיִתְרַבְרֵב עָלֶיהָ, וְיִנְהַג מִנְהַג שִׁלְטוֹן וְעֶלְיוֹנוּת עַל מִי שֶׁיְּצָרוֹ וַעֲשָׂאוֹ. כִּי מִי שֶׁיָּצַר אוֹתְךָ וַעֲשָׂאֲךָ, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה יוֹתֵר מִמְּךָ, וְגַם אִם אַתָּה נִתְעַלֵּיתָ וְהֶחְכַּמְתָּ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ – עִם כָּל זֹאת בְּאוֹתָהּ נְקֻדָּה מְסֻיֶּמֶת שֶׁנָּטַע בְּךָ תָּמִיד יְהֵא הוּא מֵעָלֶיךָ, וְלָכֵן אָסוּר לְךָ לְהַרְאוֹת עֶלְיוֹנוּת עָלָיוואחר זמן מצאנו בספה"ק "אמרת הצרופה" (מצוה קצ"א) שכתב כעין טעם זה בשם הרמב"ם ז"ל, אך לא מצאנו מקורו. .
מִטַּעַם זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָסוּר לָאָדָם לַחְלֹק עַל אָבִיו וְאִמּוֹ, וּלְתַקְּנָם בְּדִבְרֵיהֶם וּבְמַעֲשֵׂיהֶםכמבואר באורך בשלחן ערוך יורה דעה (סימן ר"מ). , שֶׁאֵיךְ תַּרְאֶה שֶׁמְּעֻלֶּה אַתָּה מֵהֶם וְגָדוֹל בְּמַעֲלָה בִּפְנֵי אֵלּוּ שֶׁיְּלָדוּךָ וְגִדְּלוּךָ בִּבְחִינַת "קָם הַגֹּלֶם עַל יוֹצְרוֹ"? וְגַם אִם רוֹאֶה אוֹתָם טוֹעִים בִּדְבַר הֲלָכָה לֹא יְעִירֵם אֶלָּא בִּרְמִיזָה וּבְבוּשָׁה דֶּרֶךְ עֲנָוָה וְכָבוֹד, כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת שָׁמַיִם וּלְהַצִּילָם מִן הָעֲבֵרָה. אַךְ מֵעֵבֶר לְכָךְ אֵיךְ תָּעֵז פָּנַיִךְ בִּפְנֵי אֵלּוּ שֶׁעֲשָׂאוּךָ?!
כָּךְ הַדְּבָרִים גַּם בֵּין הַתַּלְמִיד לְרַב, שֶׁאֵין לְתַלְמִיד רְשׁוּת לַחְלֹק עַל רַבּוֹ וּלְהוֹרוֹת הוֹרָאָה בְּפָנָיו, וְזֶה גַּם כֵּן מֵהַטַּעַם הַנַּ"ל שֶׁלֹּא יָאֶה לַתַּלְמִיד לְהַפְגִּין נְשִׂיאוּתוֹ וְגַדְלוּתוֹ בִּפְנֵי זֶה שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, וְלִנְהֹג בִּשְׂרָרָה וּבְרַבָּנוּת בִּפְנֵי מוֹרוֹ וְרַבּוֹ. וְאִם עָשָׂה כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁחַיָּב מִיתָה עִם כָּל גַּדְלוּתוֹ וְצִדְקָתוֹראה ברכות (ל"א ע"ב) ששמואל הורה הלכה בפני עלי הכהן שהיה רבו המובהק, ולכן נתחייב מיתה לשמים. ובעירובין (ס"ג ע"א) נאמר שבני אהרן לא מתו עד שהורו הלכה בפני משה רבם, ועיין שם במעשה ברבי אליעזר ותלמידו. והובא להלכה בשלחן ערוך יורה דעה (סימן רמ"ב הלכה ד' והלאה), עיין שם כל חילוקי הדינים בדבר. , כִּי אֵיךְ נִסִּיתָ לְהַרְאוֹת עֶלְיוֹנוּת וְחָכְמָה בִּפְנֵי מִי שֶׁנָּטַע בְּךָ אֶת אוֹתָהּ הַחָכְמָה?! וְאַף אִם רוֹאֶה הַתַּלְמִיד אֶת רַבּוֹ עוֹבֵר עַל דְּבַר תּוֹרָה אוֹ הֲלָכָה לֹא יָעִיר לוֹ בְּעַזּוּת וּבְגַאֲוָה, אֶלָּא בְּיִרְאָה וּבִלְשׁוֹן עֲנָוָה, וְיֹאמַר לוֹ: לִמַּדְ?תַּנִי רַבֵּנוּ כָּךְ וְכָךְשלחן ערוך יורה דעה (שם הלכה כ"ב). . וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְאוֹת גְּדֻלָּתוֹ בִּפְנֵי מִי שֶׁלִּמְּדוֹוראה בסוכה (נ"ג ע"א) שבשעה שכרה דוד המלך את מי השיטין צפו מי התהום ועמדו לשטוף את כל העולם כולו, ודוד המלך שידע שמותר למחוק את שם ה' כדי להציל את כל העולם כולו, עם כל זאת לא רצה להורות זאת בהיות שעמד בפני אחתופל רבו, ולכן שאל וחיכה עד שרבו יורה כן. הא למדת עד כמה גדולה וחמורה היא אזהרה זו. .
הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה שֶׁנִּדְרַשׁ מֵאֵת ה' לָלֶכֶת וְלִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל, אַךְ מֹשֶׁה סֵרֵב לְכָךְ בְּאָמְרוֹ "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח"שמות ד', י"ג. . וּבֵאֲרוּ מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁסִּבַּת סֵרוּבוֹ הָיְתָה בִּהְיוֹת שֶׁלֹּא רָצָה לְהַרְאוֹת שְׂרָרָה וּגְדוֹלָה בִּפְנֵי אַהֲרֹן, שֶׁהָיָה אָחִיו הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּכן מפורש בדברי הספורנו ז"ל שם, ונרמז בפירוש רש"י ז"ל שם. ועיין ברמב"ן ז"ל שם שפירש יותר מכך: שמשה רבינו לא רצה לנהוג במנהגי כבוד ושררה בפני פרעה, בהיות שהיה מלך. והדברים מבהילים! . וְהִנֵּה וַדַּאי יָדַע מֹשֶׁה אֵיזוֹ זְכוּת גְּדוֹלָה הִיא לִהְיוֹת גּוֹאֲלָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמוֹרִיד הַתּוֹרָה לְעוֹלָם, וּבִפְרָט שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא "אִם אֵין אַתָּה גּוֹאֲלָם אֵין אַחֵר גּוֹאֲלָם"מדרש רבה ויקרא (פרשה א'). , וְעִם כָּל זֹאת סֵרֵב מֹשֶׁה לַשְּׁלִיחוּת בִּהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיָה מְסֻגָּל לִנְהֹג נְשִׂיאוּת בִּפְנֵי אָחִיו הַגָּדוֹל, עַד שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ"שמות ד', י"ד. וראה בפירוש רש"י ז"ל במקום. .
גַּם בַּנָּבִיא מְסֻפָּר שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָמַד גָּלְיָת הַפְּלִישְׁתִי וְחֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים, בִּקֵּשׁ שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ אִישׁ גִּבּוֹר שֶׁיַּעֲמֹד לְהִלָּחֵם מוּלוֹ וְלַהֲבִיסוֹ. וּכְשֶׁהוּבָא הַנַּעַר דָּוִד בְּפָנָיו הִלְבִּישׁוֹ שָׁאוּל אֶת מַדָּיו הַמַּלְכוּתִיִּים וְנַעֲשָׂה נֵס וְנֶהֶפְכוּ הַמַּדִּים לִהְיוֹת תּוֹאֲמִים לְמִדַּת דָּוִד הַקָּטָן, מַה שֶּׁהֵעִיד עַל רוּחַ ה' שֶׁשָּׁרְתָה עַל דָּוִד. אַךְ לְפֶתַע אָמַר דָּוִד לְשָׁאוּל "לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי"שמואל א' י"ז, ל"ט. וֶהֱסִירָם מִיָּד מֵעָלָיו. וְרַבּוֹתֵינוּ בַּמִּדְרָשׁ מְבָאֲרִים שֶׁבֶּאֱמֶת כֵּן יָכוֹל הָיָה דָּוִד לְלָבְשָׁם, אֶלָּא בִּהְיוֹת שֶׁרָאָה בְּשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּתְבַּיֵּשׁ עַל שֶׁמַּדָּיו הַמַּלְכוּתִיִּים תּוֹאֲמִים לְמִדָּתוֹ, לָכֵן לֹא רָצָה לְהִתְהַדֵּר בְּכָךְ בְּפָנָיו, וְלָכֵן הָיָה מוּכָן לְסַכֵּן אֶת עַצְמוֹ וּלְהִלָּחֵם לְלֹא אֵפוֹד מָגֵן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לְהִתְהַדֵּר בִּפְנֵי הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּראה מדרש רבה ויקרא (פרשה כ"ו אות ט'). .
וְכַמָּה מוּסָר יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד מִמַּעֲשֶׂה נִפְלָא זֶה זֶה שֶׁלֹּא "לִגְנֹב אֶת הַהַצָּגָה" שֶׁל אָדָם אַחֵר, וְאִם לְמָאן דְּהוּא יֶשְׁנָה שְׂרָרָה אוֹ מַעֲלָה מְסֻיֶּמֶת לֹא לְחַפֵּשׂ לְהִתְהַדֵּר בָּהּ גַּם אָנוּ, וְלֹא לְהַרְאוֹת אֶת חֲשִׁיבוּתֵנוּ בִּפְנֵי גְּדוֹלִים מֵאִתָּנוּ, וְאִם מִישֶׁהוּ אוֹמֵר חִדּוּשׁ לֹא לִקְפֹּץ וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.
וְכָךְ אָמַר הֶחָכָם בָּאָדָם: "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד"משלי כ"ה, ו'. – אִם נִמְצָא אַתָּה בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ, אֲזַי גַּם אִם אַתָּה מֶלֶךְ בִּפְנֵי עַצְמְךָ אַל תַּרְאֶה וְתַפְגִּין זֹאת. וְאִם נִמְצָא אַתָּה בְּמָקוֹם שֶׁל גָּדוֹל אַחֵר – אֲזַי אַף אִם גָּדוֹל וְחָשׁוּב אַתָּה עִם כָּל זֹאת אַל תַּעֲמֹד וְתַבְלִיט אֶת עַצְמְךָשלא כמו כאלו שלצערנו דוקא במקומם של אחרים מחפשים להבליט את כבודם ואת מעמדם של עצמם, ואף אם זה ימעט מכבודו של בעל המקום אותם זה לא מעניין, העיקר שהם יבלטו ויראו, ה' יצילנו. . כִּי כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא חֵלֶק מִנַּפְשׁוֹ, וְאִם נָטַלְתָּ מֵאָדָם אֶת כְּבוֹדוֹ הַמַּגִּיעַ לוֹ הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ פָּגַעְתָּ בְּנַפְשׁוֹ וְגָזַלְתָּ חֵלֶק מִנִּשְׁמָתוֹ, וּכְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּתַּלְמוּד שֶׁמִּי שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ שָׁלוֹם וְאֵינוֹ מַחְזִיר שָׁלוֹם בַּחֲזָרָה הֲרֵי זֶה גַּזְלָןכן הובא בברכות (ו' ע"ב) בשם רב הונא שדרש מהפסוק (ישעיה ג', י"ד) "גזלת העני בבתיכם". , שֶׁהֲרֵי כְּשֵׁם שֶׁכִּבֶּדְךָ חֲבֵרְךָ בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם כָּךְ מְצַפֶּה הוּא לְקַבְּלוֹ מִמְּךָ בַּחֲזָרָה, וְאִם מָנַעְתָּ מִמֶּנּוּ אֶת הַבְּרָכָה וְהַיַּחַס הַזֶּה הֲרֵי שֶׁגָּזַלְתָּ מִמֶּנּוּ אֶת הָרָאוּי וְהַמַּגִּיעַ לוֹ! וְדַי לַמֵּבִין בָּזֶהוראה לעיל בבאור מצוה ק"מ (חלק הרמז) מה שכתבנו עוד מענין זה ויערב לך. .