לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יְגַלֶּה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עֶרְוַת אִמּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִשְׁכַּב אוֹתָהּ מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה.
וְאַזְהָרָה זוֹ הִיא אֲפִלּוּ אִם לֹא הָיְתָה זוֹ אֵשֶׁת אָבִיו, אֶלָּא אֲנוּסָתוֹ אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אֲבָל אִם הָיְתָה זוֹ גַּם אֵשֶׁת אָבִיו – הֲרֵי זֶה חַיָּב גַּם מִשּׁוּם אַזְהָרַת "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה"סנהדרין (נ"ג) וספר המצוות להרמב"ם (מצוה ש"ל), והובא להלכה ביד החזקה הלכות איסורי ביאה (פרק ב' הלכה ב') ובמפרשים שם. . וְאִם אָבִיו הָיָה עוֹד בַּחַיִּים הֲרֵי זֶה חַיָּב גַּם מִשּׁוּם אַזְהָרַת "אֵשֶׁת אִישׁ"כן כתבו המשנה למלך על הרמב"ם (שם) ובשו"ת הרדב"ז ועוד, דלא כהפני משה על הירושלמי (סנהדרין פ"ז הלכה י') שכתב שאיסור אשת איש לא חל על האדם כלפי אמו, ע"ש טעמו. .
וְהָעוֹבֵר וּבָא עַל אִמּוֹ הֲרֵי שְׁנֵיהֶם חַיָּבִים כָּרֵת, וְאִם הָיָה בְּמֵזִיד וּבְהַתְרָאַת שְׁנֵי עֵדִים דִּינָם מָוֶת בִּסְקִילָה, וְאִם הָיָה בְּשׁוֹגֵג הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים חַטָּאת אַחַת. וְאִם הָיְתָה זוֹ אִמּוֹ שֶׁהִיא גַּם אֵשֶׁת אָבִיו הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת, כַּנִּזְכָּרסנהדרין (שם) ויבמות (ל"ב) ורמב"ם שם (הלכה א'). .
חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹסִיפוּ גָּדֵר לַדָּבָר וְאָסְרוּ עַל הָאָדָם אֶת אֵם אִמּוֹ, וְכֵן אֶת אֵם זְקֶנְתּוֹ וְעוֹד לְמַעְלָה. כְּמוֹ כֵן אָסְרוּ עַל הָאָדָם אֶת אֵם אָבִיו וְאֶת זְקֵנוֹתָיו, וְכָל אֵלּוּ נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם "שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת" וַאֲסוּרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם עַל הָאָדָם, וְהָעוֹבֵר וּבָא עַל אַחַת מֵאֵלּוּ בְּמֵזִיד מַכִּים אוֹתוֹ וְאוֹתָהּ מַכַּת מַרְדּוּתיבמות (כ"א ע"א) ורמב"ם הלכות אישות (פרק א' הלכה ו'). .