אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

דְּמוּתוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מִצְטַיֶּרֶת בְּעֵינֵי כֻּלָּנוּ כִּדְמוּת הוֹד מַזְהִירָה. אָדָם נְשׂוּא פָּנִים, הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ וְאָצִיל בְּמִדּוֹתָיו, גְּדֻלָּתוֹ בַּתּוֹרָה מְחֻיֶּבֶת וַעֲשִׁירוּתוֹ הַמֻפְלֶגֶת מִתְבַּקֶּשֶׁת מֵאֵלֶיהָכן למדו חכמי הגמרא (יומא י"ח ע"א) מהפסוק "והכהן הגדול מאחיו" – בנוי, בכח, בעושר ובחכמה. . הַכֹּל מִתְבַּטְּלִים וּמִתְכּוֹפְפִים בְּפָנָיו, אֲפִלּוּ הַנָּבִיא וְהַסַּנְהֶדְרִיןכן אמרו בהוריות (י"ג ע"א) שכהן גדול קודם לנביא, ובמדרש תנחומא (פרשת מצורע) נאמר שנקרא "מלאך". . שֶׁכֵּן הוּא הַנָּשִׂיא שֶׁבַּדּוֹר, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים. וְאָכֵן, נְכוֹנָה הִיא הִתְרַשְּׁמוּתֵנוּ, אוּלָם עִם כָּל הַמַּעֲלָה וְהַשֶּׁבַח שֶׁבַּדָּבָר, צִוְּתָה הַתּוֹרָה אֶת מְיֻדָּעֵנוּ לְהַקְרִיב מִידֵי יוֹם קָרְבַּן מִנְחָה לַה'. מַה מְּקוֹמוֹ שֶׁל זֶה הַקָּרְבָּן? לְאֵיזוֹ מַטָּרָה הוּא בָּא וּמַדּוּעַ?

וְהִנֵּה כַּיָּדוּעַ תַּפְקִיד חָשׁוּב מוּטָל עַל כְּתֵפָיו שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, לַעֲמֹד וּלְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת, וּלְבַטֵּל מֵעֲלֵיהֶם כָּל קִטְרוּג אוֹ פִּתְחוֹן פֶּה שֶׁל הַשָּׂטָן לְרָעָה. לֹא דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ הוּא, וְאַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה הִיא לִהְיוֹת הַ"מַּטְאֲטֵא" שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַמְנַקֶּה כָּל כֶּתֶם וּרְבָב שֶׁיִּמָּצֵא עַל בִּגְדֵי הָאֻמָּה הַנִּבְחֶרֶת. וְכַמּוּבָן שֶׁלְּצֹרֶךְ כָּךְ נִמְסְרוּ לוֹ הָאֶמְצָעִים הַנִּדְרָשִׁים לְמִלּוּי תַּפְקִידוֹ נֶאֱמָנָה, הָחֵל מִצְּרָכָיו הַגַּשְׁמִיִּים וְהַכַּלְכָּלִיִּים שֶׁמְּסֻפָּקִים בִּמְלוֹאָם עַל יְדֵי הָעָם, וְעַד לְמִלּוּי צְרָכָיו הָרוּחָנִיִּים הַמְאַפְשְׁרִים לוֹ לְהִתְעַלּוֹת בִּדְרָגוֹת רוּחָנִיּוֹת גְּבוֹהוֹת בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהָגֵן בִּזְכוּתוֹ עַל עַם שָׁלֵם.

אוּלָם אַחַד הַדְּבָרִים הַנִּצְרָכִים בְּיוֹתֵר לְאֶחָד שֶׁכָּזֶה, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל בֶּאֱמֶת לְכַפֵּר עַל הָאֲחֵרִים, הוּא לִהְיוֹת הוּא בְּעַצְמוֹ מְכֻפָּר וְנָקִי מִכָּל חֵטְא וְעָווֹן, וְשֶׁלֹּא תְּהֵא עָלָיו שׁוּם אַשְׁמָה וְתַרְעֹמֶת שֶׁתִּסְתֹּם אֶת תְּפִלּוֹתָיו וּפְעֻלּוֹתָ?יו וְתִמָּנַע מִמֶּנּוּ מִלְּכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁמַּטְאֲטֵא מְלֻכְלָךְ לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לְטַאטֵא וּלְנַקּוֹת אֲחֵרִים, עַד שֶׁיְּנַקֶּה הוּא אֶת עַצְמוֹ בִּתְחִלָּה. וּמִטַּעַם זֶה נִצְטַוָּה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְהַקְרִיב מִידֵי יוֹם בֹּקֶר וָעֶרֶב אֶת מִנְחַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל מְנָת שֶׁיְּהֵא מְכֻפָּר בְּעַצְמוֹ, וְכָךְ יוּכַל אַף לַעֲסֹק וּלְהַצְלִיחַ בִּלְכַפֵּר עַל אֲחֵרִים.

כָּךְ דָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל בַּתַּלְמוּד אֶת הַפָּסוּק "הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ"צפניה ב', א'. – קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִיםבבא בתרא (ס' ע"ב). ופירושו חפש והסר הקש מבין עיניך, ורק אחר כך תוכל לחפש ולהסיר הקש מעיני אחרים. . שֶׁעַד שֶׁלֹּא תִּקַּנְתָּ אֶת עַצְמְךָ בְּדָבָר לְעוֹלָם לֹא תּוּכַל לְתַקֵּן אוֹתוֹ אֵצֶל אֲחֵרִים. מִטַּעַם זֶה צִוָּה הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁיָּמוּל תְּחִלָּה אֶת עַצְמוֹ וְרַק לְאַחַר מִכֵּן אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹבראשית י"ז, י"ג. וראה בפירושו של רבינו אור החיים הקדוש זיע"א במקום שפירש כן על פי הגמרא במסכת עבודה זרה (כ"ז ע"א). ע"ש. , וְכֵן צִוָּה אֶת אַהֲרֹן לְהִתְוַדּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים תְּחִלָּה עַל עַצְמוֹ וְרַק לְאַחַר מִכֵּן עַל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּשְׁאָר יִשְׂרָאֵלויקרא ט"ז, י"א. וראה הפירוש השפתי חכמים שם שכתב כן. , וְכֵן לְאַחַר חֵטְא הָעֵגֶל נִדְרַשׁ אַהֲרֹן לְהָבִיא תְּחִלָּה עֵגֶל בֶּן בָּקָר עַל עַצְמוֹ וְרַק לְאַחַר מִכֵּן עַל יִשְׂרָאֵלויקרא ט, ב' – ג'. וראה בפירוש הכלי יקר שם שכתב כן. .

וְאָמְנָם בְּתַרְבּוּת אֻמּוֹת הָעוֹלָם מָצִינוּ שֶׁלֹּא מֻכְרָח לִהְיוֹת קֶשֶׁר וְתֵאוּם בֵּין מַה שֶּׁהָאָדָם מַטִּיף וּמְלַמֵּד לַזּוּלָת לְבֵין מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה בְּעַצְמוֹ, כְּפִי שֶׁמְּסֻפָּר עַל אָרִיסְטוֹ הַפִּילוֹסוֹף הַיְּוָנִי שֶׁהָיָה מַטִּיף לְתַלְמִידָיו עַל דַּרְכֵי הָאֲכִילָה וּשְׁמִירַת הַבְּרִיאוּת, בּוֹ בִּזְמַן שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה מְיַשֵּׂם אֶת עֲצוֹתָיו. וּכְשֶׁשְּׁאָלוּהוּ תַּלְמִידָיו "הֲכֵיצַד?!" הֱשִׁיבָם שֶׁבְּעֵת הַהַרְצָאָה אֲנִי "הַפִּילוֹסוֹף", וְאִלּוּ בְּבֵיתִי אֲנִי "אָרִיסְטוֹ", וְאֵין שׁוּם קֶשֶׁר מְחַיֵּב בֵּין הַשְּׁנִיִּים. אוּלָם לֹא כֵן תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁרוֹקֶמֶת קֶשֶׁר אָדוּק וּמְחַיֵּב בְּיוֹתֵר בֵּין מַה שֶּׁהָאָדָם אוֹמֵר לְבֵין מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, וּלְדַעְתָּהּ לֹא בַּנִּמְצָא יְצוּר שָׁפָל וּבָזוּי יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁאָמְנָם נָאֶה דּוֹרֵשׁ אוּלָם אֵינוֹ נָאֶה מְקַיֵּםחגיגה (י"ד ע"ב) ויבמות (ס"ג ע"ב). , בִּהְיוֹתוֹ תּוֹבֵעַ וְדוֹרֵשׁ דְּבָרִים מֵהַזּוּלָת, בּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מְקַיְּמָם, וְלָכֵן סוֹפוֹ שֶׁל אֱוִיל זֶה שֶׁאַף חָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ לֹא תִּתְקַיֵּם וְלֹא תַּעֲמֹד לוֹכפי שלימד רבי חנינא בן דוסא באבות (פרק ג' משנה ט'): "כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת". .

כְּלָל גָּדוֹל לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּתַלְמוּד: כָּל דַּיָּן שֶׁהוֹצִיאוּ מִמֶּנּוּ מָמוֹן בַּדִּין – אֵינוֹ רָאוּי לָדוּןבבא בתרא (נ"ח ע"ב). וראה בפירוש הכלי יקר (דברים ט"ז) שפירש על פי זה את הפסוק "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך... ושפטו את העם משפט צדק" – שרק כשהשופטים הם לעצמם ובעצמם, אזי יוכל גם לשפוט את העם בצדק. . שֶׁאִם נָטַל בְּעַצְמוֹ מָמוֹן שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר, כֵּיצַד יוּכַל לַעֲמֹד וּלְהוֹרוֹת לַאֲחֵרִים מַהִי הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה בַּדִּין? לָכֵן מֻכְרָח הַדָּבָר שֶׁיְּתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ בְּטֶרֶם יָבוֹא לְתַקֵּן אֲחֵרִים. וּכְמַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה בְּרַבִּי יַנַּאי שֶׁהָיָה לוֹ אִילָן שֶׁנּוֹפוֹ הָיָה נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבְיוֹם מִן הַיָּמִים קָבְלוּ בְּנֵי הָעִיר בִּפְנֵי רַבִּי יַנַּאי עַל אָדָם אֶחָד שֶׁנּוֹף עֵצָיו הָיָה נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמַפְרִיעַ לְמַעֲבַר הוֹלְכֵי הָרֶגֶל. רַבִּי יַנַּאי שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וּמִהֵר לָקוּץ אֶת נוֹפוֹ שֶׁלּוֹ, וּלְאַחַר מִכֵּן קָרָא לְאוֹתוֹ אֶחָד וְצִוָּהוּ לָקוּץ אֶת נוֹפוֹ. לְפֶתַע שָׁאֲלוֹ אוֹתוֹ אֶחָד: "וַהֲרֵי גַּם לִכְבוֹדוֹ יֵשׁ עֵץ שֶׁנּוֹפוֹ נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים?!" אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי לֵךְ וּרְאֵה, אִם קָצַצְתִּי אֶת שֶׁלִּי – קְצֹץ אַף אַתָּה אֶת שֶׁלְּךָ, וְאִם לֹא קָצַצְתִּי אַף אַתָּה אַל תִּקְצֹץ, וּבֶאֱמֶת רָאָה וְקָצַץראה בבא בתרא (ס') כל המעשה, ואמרו שם שמה שרבי ינאי לא קצץ את נופו עד אז הוא משום שחשב שהרבים נהנים מהנוף הנוטה ומסתופפים בצלו, ומשראה שהרבים מתלוננים על כך מיהר לתקן את הדבר. . וּמִנַּיִן יָדַע רַבִּי יַנַּאי לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה? מֵהַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים בְּחוֹבַת הַזְּהִירוּת לִהְיוֹת שָׁלֵם וּמְתֻקָּן בְּדָבָר בּוֹאָנוּ מְבַקְּשִׁים לְתַקֵּן אֶת אֲחֵרִים.

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵשׁ בּוֹ בְּחִינָה שֶׁל "מַנְהִיג"כן פירשו חכמי הגמרא את הכתוב במגילה "להיות כל איש שורר בביתו" – שאף האדם הפשוט ביותר נחשב לנגיד בביתו. . אֶחָד מַנְהִיג אֶת תַּלְמִידָיו, וְהַשֵּׁנִי מַנְהִיג אֶת שְׁכֵנָיו, וְהַשְּׁלִישִׁי אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ, אֵין לְךָ אָדָם שֶׁלֹּא לְמֵדִים מִמֶּנּוּ. וּמֵחוֹבָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד לִדְאֹג לְהַנְהִיג אֶת צֹאנוֹ בַּדֶּרֶךְ וּבַצּוּרָה הַטּוֹבָה וְהַנְּכוֹנָה בְּיוֹתֵר, וּלְכָךְ נִדְרֶשֶׁת מֵהָאָדָם שֶׁלִּימוֹת בְּדָבָר אוֹתוֹ הוּא מְלַמֵּד וּמַנְחִיל לְשׁוֹמְעָיו. מְנַהֵל שֶׁגּוֹנֵב וּמְרַמֶּה בַּעֲסָקָיו אַל יִתְפַּלֵּא אִם עוֹבְדָיו גַּם כֵּן גּוֹנְבִים וּמְרַמִּים אוֹתוֹ. וְאָב הַמְזַלְזֵל בְּהוֹרָיו אַל יִתְפַּלֵּא שֶׁיְּלָדָיו מְזַלְזְלִים גַּם כֵּן בִּכְבוֹדוֹ. וְרַב הַמִּתְיַהֵר וּמַקְפִּיד עַל תַּלְמִידָיו קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁיִּנְהֲגוּ גַּם הֵם כְּלַפָּיו בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה. שֶׁמַּעֲשֵׂה אָבוֹת סִימָן לְבָנִים.

פְּעָמִים שֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁהַזּוּלָת אֵינוֹ מֵאִיר לוֹ פָּנִים כָּרָאוּי. אִם זוֹ אִשְׁתּוֹ, וְאִם זֶה יְדִידוֹ מֵהָעֲבוֹדָה אוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, וְאָדָם תָּמֵהַּ לְעַצְמוֹ וְשׁוֹאֵל: "לָמָּה הוּא מִתְנַהֵג אֵלַי כָּכָה?" אַךְ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לִמְּדָנוּ בִּסְפָרָיו כִּי "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם"משלי כ"ז, י"ט. ולכן אמרו רבותינו איזהו מכובד – המכבד את הבריות. שאם אתה מתוקן בכבוד הזולת אף אחרים ינהגו כך כלפיך. – אִם אַתָּה אֵינְךָ מֵאִיר פָּנִים, מָה אַתָּה מְצַפֶּה שֶׁיָּאִירוּ לְךָ אֲחֵרִים אֶת פְּנֵיהֶם? אִם אַתָּה אֵינְךָ מִתְיַחֵס לְאִשְׁתְּךָ בְּכָבוֹד וּבַהַעֲרָכָה הָרְאוּיָה לָהּלָמָּה שֶׁהִיא תִּנְהַג כָּךְ כְּלַפֶּיךָ? יַשֵּׁר וְתַקֵּן אֶת עַצְמְךָ בְּאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה וְאָז תִּרְאֶה אֵיךְ שֶׁכֻּלָּם מִתְיַשְּׁרִים כְּלַפֶּיךָ גַּם כֵּן בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה.

וְלָכֵן הוֹרְתָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא הַמְמֻנֶּה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲווֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לְכַפֵּר עַל עַצְמוֹ תְּחִלָּה וּלְנַקּוֹת אֶת עַצְמוֹ מִכָּל אַשְׁמָה, וְרַק אַחַר כָּךְ יוּכַל לַעֲמֹד וּלְכַפֵּר אַף עַל עֲדָתוֹ.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה