רָמַז הַכָּתוּב – בְּנִי חֲבִיבִי
אַזְהָרַת הַתּוֹרָה עַל הָאָדָם שֶׁלֹּא לִקְרַב קִרְבַת עֶרְוָה לְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו, מַה שֶּׁלֹּא הֻזְהַרְנוּ כְּלַפֵּי זָרִים, וְדָבָר זֶה בָּא לְהוֹרוֹת לָנוּ עַל הַיְחָסִים הַנְּאוֹתִים וְהָרְאוּיִים שֶׁהַתּוֹרָה מְצַפָּה מֵהָאָב כְּלַפֵּי יְלָדָיו, מָתַי לְקָרְבָם וּמָתַי לְרַחֲקָם, וְכֵיצַד לִנְהֹג כְּלַפֵּיהֶם בְּתוֹר אֲבִיהֶם, עַל פִּי דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל סַבָּא. וְאָכֵן בְּהִתְבּוֹנְנוּת מַעֲמִיקָה בְּדִבְרֵי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה נִתָּן לְקַבֵּל הוֹרָאוֹת בְּרוּרוֹת וְהַנְחָיוֹת מְדֻיָּקוֹת מַהוּ הַיַּחַס הַנָּכוֹן לַהוֹרִים לִנְהֹג כְּלַפֵּי יַלְדֵיהֶם, עַל מְנָת שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת נַחַת יְהוּדִית מִכָּל יוֹצְאֵי חֲלָצֵינוּ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ.
הַדְּמוּת הָרִאשׁוֹנָה בְּתוֹלְדוֹת עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁזָּכְתָה שֶׁכָּל בָּנֶיהָ הָיוּ זֶרַע בֵּרַךְ ה' הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה הִיא יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה, עָלָיו נֶאֱמַר שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי-יָהּ שֶׁהֶעֱמִיד, שֶׁהָלְכוּ בְּדֶרֶךְ יִשְׂרָאֵל סַבָּא וְהֶעֱמִידוּ אֶת כְּלַל עִם יִשְׂרָאֵל. לֹא פָּשׁוּט לִהְיוֹת הַסַּבָּא שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְיוֹתֵר לֹא פָּשׁוּט לִהְיוֹת בָּנָיו שֶׁל הַבָּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת. וְהִנֵּה מָצִינוּ שֶׁכְּשֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לִרְאוֹת אֶת בֶּן זְקוּנָיו הָאָהוּב עָלָיו כְּנַפְשׁוֹ לְאַחַר עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה שֶׁלֹּא רָאָהוּ, יָרַד מִצְרַיְמָה יַחַד עִם כָּל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ וּרְכוּשׁוֹ, וְהַכֹּל בְּמַטָּרָה לִרְאוֹת אֶת בְּנוֹ יַקִּירוֹ בְּטֶרֶם יָמוּת. וְהִנֵּה, לִכְשֶׁהִגִּיעַ הָרֶגַע הַנִּכְסָף בּוֹ נִפְגְּשׁוּ הָאָב וּבָנוּ, מְסַפֶּרֶת הַתּוֹרָה "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד"בראשית מ"ו, כ"ט. . וְדִיְּקוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁרַק יוֹסֵף בָּכָה עַל צַוְּארֵי אָבִיו וּנְשָׁקוֹ, אוּלָם יַעֲקֹב לֹא בָּכָה עַל צַוְּארֵי בְּנוֹ וְלֹא נְשָׁקוֹ, וּמַדּוּעַ? אוֹמְרִים רַבּוֹתֵינוּ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת שְׁמַעכן הובא בפירוש רש"י ז"ל שם. .
וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ: וְכִי זוֹ הָעֵת לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע? וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיַּעֲקֹב "בְּדִיּוּק נִזְכַּר" שֶׁעוֹמֵד לַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שָׁמַע?! וַהֲרֵי כָּל כָּךְ צִפָּה יַעֲקֹב לָרֶגַע הַזֶּה, אִם כֵּן אֵיךְ לֹא הִתְפָּרֵץ בְּרֶגֶשׁ וּבִבְכִי לִפּוֹל עַל צַוְּארֵי בְּנוֹ אֲהוּבוֹ לְחַבְּקוֹ וּלְנַשְּׁקוֹ? אֶלָּא בִּמְכֻוָּן הָיָה הַדָּבָר, כִּי כַּוָּנַת יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּמַעֲשֶׂה זֶה הָיְתָה לִכְבֹּשׁ אֶת רִגְשֵׁי אַהֲבָתוֹ הָעַזִּים שֶׁחָשׁ כְּלַפֵּי בְּנוֹ, וּלְהַטּוֹת אֶת כָּל אוֹתָן הָרְגָשׁוֹת כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וּבְכָךְ גַּם לְהַרְאוֹת לְיוֹסֵף שֶׁאַהֲבָתוֹ לַשָּׁמַיִם גְּדוֹלָה מֵאַהֲבָתוֹ אֵלָיו. כָּךְ אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ לִכְבֹּשׁ אֶת אַהֲבָתוֹ לְבָנָיו, וּלְקָבְעָהּ אַךְ וְרַק לְאַחַר אַהֲבָתוֹ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְלֹא לְפָנֶיהָ, הֲרֵי זֶה זוֹכֶה לִבְנוֹת אֶת יְחָסָיו עִם בָּנָיו בְּצוּרָה נְכוֹנָה וּנְאוֹתָה.
גַּם כְּשֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהַבְטִיחַ אֶת קְבוּרָתוֹ בְּקֶבֶר אֲבוֹתָיו, קָרָא לְיוֹסֵף בֶּן זְקוּנָיו הֶחָבִיב עָלָיו וּבִקְּשׁוֹ עַל כָּךְ, וְאָכֵן הִבְטִיחוֹ יוֹסֵף "אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרְךָ". אַךְ מִשּׁוּם מַה יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא סָמַךְ עַל הַבְטָחַת בְּנוֹ הַנֶּאֱמָן, וְהוֹסִיף וּבִקְּשׁוֹ: "הִשָּׁבְעָה לִּי!" וְאָכֵן נִשְׁבַּע לוֹ בְּנוֹראה כל זאת בריש פרשת ויחי (בראשית, סוף פרק מ"ז). . וְגַם כָּאן לִמְּדָנוּ יַעֲקֹב אָבִינוּ פֶּרֶק בְּהַנְהָגַת הָאָב עִם בָּנָיו, שֶׁלֹּא יִסְמֹךְ אָדָם עַל בָּנָיו לִהְיוֹת תָּלוּי וְזָקוּק לָהֶם וּלְחַסְדֵיהֶם, אֶלָּא יִשְׁתַּדֵּל לְהַבְטִיחַ אֶת קִיּוּם רְצוֹנוֹתָיו בְּאֵילוּ אֳפָנִים שֶׁנִּתָּן, וְלֹא שֶׁבָּנָיו אַחֲרָיו הֵם אֵלּוּ שֶׁיַּחְלִיטוּ בִּשְׁבִילוֹ מַה כֵּן וּמַה לֹא. מִטַּעַם זֶה הִזְהִירוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל לָאָדָם שֶׁלֹּא יִכְתֹּב אֶת נְכָסָיו לְבָנָיו בְּחַיָּיובבא מציעא (ע"ה ע"ב), ואמרו שם שהעושה כן אין בית דין נזקקים לעזור לו, ועוד עיין בספרנו "דובב שפתי ישנים" עה"ת (פרשת בהר) מה שכתבנו על כך בס"ד. , כִּי לָמָּה תִּתְלֶה אֶת גּוֹרָלְךָ וַעֲתִידְךָ בַּאֲחֵרִים? וְאַף אִם הֵם בָּנֶיךָ – עִם כָּל זֹאת אַל תִּתָּלֶה עֲלֵיהֶם וְעַל טוֹבָתָם. אָסוּר לְאָדָם לְהִשָּׁעֵן עַל שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם בְּאֹפֶן שֶׁבִּלְעָדָיו יַעַצְרוּ חַיָּיו, וַאֲפִלּוּ עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. וּכְכָל שֶׁתִּגְדַּל הַתְּלוּת שֶׁלְּךָ בָּהֶם – כָּךְ יֹאבַד עֶרְכְּךָ בְּעֵינֵיהֶם.
וְכָךְ כָּתַב רַבֵּנוּ הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹש זִיעָ"א כִּי הַנּוֹתֵן כָּל מָמוֹנוֹ לְבָנָיו וּבְנוֹתָיו, וְאֵינוֹ מֵנִיחַ לְעַצְמוֹ לְעֵת זִקְנוּתוֹ רַק כְּדֵי חַיָּיו - אוֹי לוֹ וְאוֹי לְנַפְשׁוֹ! כִּי סוֹפוֹ שֶׁל זֶה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְזַרְעוֹ שֶׁיְּפַרְנְסוּהוּ לְעֵת זִקְנוּתוֹ, וּכְבָר אָמְרוּ שֶׁאָב אֶחָד יוּכַל לִשָּׂא אֶת עֲשֶׂרֶת בָּנָיו בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה, וְאִלּוּ עֲשָׂרָה בָּנִים לֹא יוּכְלוּ לִשָּׂא אֶת אֲבִיהֶם אֲפִלּוּ בְּאֵיבָה וּבְשִׂנְאָה! וּבְדֶרֶךְ הֲלָצָה פֵּרֵשׁ אֶת דִּבְרֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה לְיוֹסֵף בְּנוֹ: "אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ"בראשית מ"ו, ל'. שֶׁמִּשֶּׁרָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁיּוֹסֵף הוּא זֶה שֶׁמְּכַלְכֵּל אֶת כָּל מִצְרַיִם, וְאִם כֵּן כָּעֵת יִצְטָרֵךְ אַף הוּא לְהִתְפַּרְנֵס עַל יְדֵי בְּנוֹ, אָמַר "אָמוּתָה הַפָּעַם" וְאַל אֶצְטָרֵךְ לְהִתְפַּרְנֵס עַל יְדֵי בְּנִי, עִם כָּל צִדְקוּתוֹ וְאַהֲבָתוֹראה ספר "ארץ החיים" (ליבערזון). .
וְאַף לְאַחַר אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים, כְּשֶׁתֵּלֵךְ אֶל בֵּית עוֹלָמְךָ - אַל תְּהֵא נָתוּן לְחַסְדֵי אֲחֵרִים לְהַזְכִּירְךָ וּלְהֵיטִיב עִם נִשְׁמָתְךָ, כִּי מִי אָמַר שֶׁבָּנֶיךָ בֶּאֱמֶת יִדְאֲגוּ לְךָ אַחֲרֵי פְּטִירָתְךָ כָּרָאוּי? וְאֵיךְ תִּקַּח אֶת הַסִּכּוּן לִהְיוֹת נָתוּן לְחַסְדָּם שֶׁל אֲחֵרִים בְּעוֹלַם הַנֵּצַח שֶׁאֵין לוֹ קֵץ וְתִכְלָה? אֶלָּא "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה"קהלת ט', י'. . וְעוֹד זֹאת רְאֵה לְצַוּוֹת אֶת יוֹצְאֵי חֲלָצֶיךָ בְּצַוָּאָה בְּרוּרָה וּמְסֻדֶּרֶת כֵּיצַד לִנְהֹג בִּקְבוּרָתְךָ וּבְאַזְכָּרָתְךָ וּבִירֻשָּׁתְךָ, וּבְכָךְ תִּמְנְעֵם מִן הַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה וְהַמַּחְלֹקֶת.
לֹא רַק מִגְּדֻלָּתָם שֶׁל הָאָבוֹת לְמֵדִים רַבּוֹתֵינוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, אֶלָּא גַּם מִטָּעֻיּוֹתֵיהֶם נִתָּן לְהָפִיק לְקָחִים חֲשׁוּבִים, וּכְפִי שֶׁהִזְהִירוּנוּ חֲזַ"ל בַּתַּלְמוּד "לְעוֹלָם אַל יִשְׁנֶה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים, שֶׁבִּשְׁבִיל מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים מִילַת שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב לְיוֹסֵף יוֹתֵר מִשְּׁאָר בָּנָיו נִתְקַנְּאוּ בּוֹ אֶחָיו וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם"אימרת רב במסכת שבת (י' ע"ב). . שֶׁכָּל אַפְלָיָה וְהַבְדָּלָה בֵּין הַיְלָדִים, וְאַף אִם הִיא הַקְּטַנָּה וְהַמֻּצְדֶּקֶת בְּיוֹתֵר – עֲלוּלָה לְהוֹבִיל חָלִילָה לְקִנְאַת וְשִׂנְאַת אַחִים, וּלְפֵרוּד לְבָבוֹת שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתוֹ. וְגַם אִם כְּבָר נִתְגַּלְּעָה לָהּ חָלִילָה מְרִיבָה בֵּין יְלָדֶיךָ, רְאֵה מִיָּד לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם וְאַחְוָה בֵּינֵיהֶם, וּכְפִי שֶׁהוֹכִיחַ יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף בְּרֶמֶז "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ" – אֶת הַשְּׁלֵמוּת וְהַטּוֹב שֶׁבָּהֶםבראשית ל"ז, י"ד. וכן פירש הרה"ק רבי שמחה בונים מפשיסחא זיע"א את הפסוק. , כִּי אַחֶיךָ וּבְשָׂרְךָ הֵם, וְאֵין לְךָ עוֹד אַחִים אֲחֵרִים בָּעוֹלָם מִבִּלְעֲדֵיהֶם, וּכְשֶׁאָח נֶגֶד אָח – הַמְנַצֵּחַ תָּמִיד מַפְסִיד!
עוֹד מוֹצְאִים אָנוּ בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה לַעֲשׂוֹת "הֶסְכֵּם שָׁלוֹם" עִם לָבָן וְלִכְרֹת עִמּוֹ בְּרִית, כָּתוּב "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים"בראשית ל"א, מ"ו. וְרַבּוֹתֵינוּ בַּמִּדְרָשׁ תְּמֵהִים: וְכִי כַּמָּה אַחִים הָיוּ לוֹ לְיַעֲקֹב? אֶחָד, וְאַף הוּא הַלְוַאי וְלֹא הָיָה, אִם כֵּן לְמִי קָרָא יַעֲקֹב בְּשֵׁם "אֶחָיו"?! אֶלָּא הָיוּ אֵלּוּ בָּנָיו שֶׁהָיָה קוֹרֵא לָהֶם "אַחַי" וְנוֹהֵג בָּהֶם מִנְהַג אַהֲבָה וְאַחְוָה. לְלַמֵּד שֶׁחוֹבָתָם שֶׁל הַהוֹרִים לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹדָם וּמַעֲמָדָם שֶׁל יַלְדֵיהֶם, וּלְהַכִּיר בָּהֶם כְּאִישִׁיּוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּכְבַעֲלֵי רְצוֹנוֹת מִשֶּׁלָּהֶם וְדֵעוֹת מִשֶּׁלָּהֶם, וְקַו חֲשִׁיבָה מִשֶּׁלָּהֶם, וְאָנוּ בִּיכָלְתֵּנוּ רַק לְסַיֵּעַ לָהֶם לְנַתֵּב אֶת עַצְמָם בַּשְּׁבִילִים הַנְּכוֹנִים, אַךְ לֹא לְכוֹפֵף אוֹתָם תַחְתֵּינוּ כְּעֶבֶד נִרְצָעשכן יש כידוע שתי בחינות השונות זו מזו: "אם כבנים, אם כעבדים", משמע מכך שהבנים אינם עבדים, והאב אינו מלך, מלבד הקדוש ברוך הוא שהוא גם אבינו וגם מלכנו, ואנו גם בניו וגם עבדיו, ובינו נא זאת! וּכְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ.
אַךְ יֶשְׁנָם הוֹרִים הַמְמָאֲנִים לְקַבֵּל זֹאת, וְגַם לְאַחַר שֶׁכְּבָר בָּגְרוּ יַלְדֵיהֶם, עֲדַיִן רְגִילִים הֵם לִרְאוֹתָם בְּתוֹר "יַלְדֵיהֶם הַקְּטַנִּים", וּמְסָרְבִים לְדַבֵּר עִמָּהֶם "בְּגֹבַהּ הָעֵינַיִם", וּמִמֵּילָא מְעִירִים לָהֶם כָּל מִינֵי הֶעָרוֹת קַטְנוּנִיּוֹת, וּמְבַקְּשִׁים לִקְבֹּעַ לָהֶם אֶת אֹפֶן הִתְנַהֲלוּתָם וְאֶת אֹרַח חַיֵּיהֶם, וּבְרֹב הַפְּעָמִים גִּישָׁה זוֹ מוֹבִילָה לְרִחוּק גָּדוֹל בֵּין הַיֶּלֶד לְאָבִיו, עַד שֶׁהַיֶּלֶד נִסְגָּר כְּלַפֵּי אָבִיו וְאֵינוֹ מְשַׁתְּפוֹ בְּהֵלֶךְ מַחְשְׁבוֹתָיו וּבְרִגְשׁוֹתָיו, וְהָאָב לְתֻמּוֹ שׁוֹאֵל: "מַדּוּעַ הוּא לֹא מְשַׁתֵּף אוֹתִי?! וַהֲרֵי רַק רָצִיתִי לַעְזֹר?!" וְאֵינוֹ מֵבִין שֶׁבְּנוֹ אֵינוֹ זָקוּק עוֹד לְגַנֶּנֶת אֶלָּא לְיָדִיד, וְאִם רַק יַשְׂכִּיל לְשַׁנּוֹת אֶת גִּישָׁתוֹ כְּלַפָּיו אָכֵן יִזְכֶּה לִרְכֹּשׁ אֶת קִרְבָתוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ לְיָדִיד נֶאֱמָן וּלְאִישׁ סוֹדוֹ. וּכְפִי שֶׁנָּהַג יַעֲקֹב אָבִינוּ עִם יוֹסֵף בְּנוֹ בְּעֵת שֶׁהֵבִיא בְּפָנָיו אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם לְהִתְבָּרֵךְ עַל בִּרְכָּיו, וְהַסַּבָּא שִׂכֵּל אֶת יָדָיו, וְלִכְשֶׁהֵעִיר לוֹ בְּנוֹ עַל הַדָּבָר לֹא הֵשִׁיב לוֹ אָבִיו בְּזִלְזוּל אוֹ בִּקְפִידָה, אֶלָּא בִּלְשׁוֹן "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי"בראשית מ"ח, י"ט. , רָצָה לוֹמַר אֱמֶת צָדְקוּ דְּבָרֶיךָ שֶׁמְּנַשֶּׁה הוּא הַבְּכוֹר, אַךְ גַּם לִדְבָרַי יֵשׁ טַעַם וְסִבָּה, וּבְכָךְ לֹא פָּגַע בְּרִגְשׁוֹת בְּנוֹ, וְגַם הִבְהִיר אֶת צִדְקַת מַעֲשָׂיווראה עוד בספרנו "דובב שפתי ישנים" עה"ת (פרשת ויחי) שם הבאנו בס"ד כמה רעיונות נוספים בענין חינוך הבנים, ויערב לך. .
בְּנוֹסָף לְכָךְ עַל הַהוֹרִים לְהָבִין שֶׁתַּפְקִיד רָם וְנַעֲלֶה הוּטַל עַל כִּתְפֵיהֶם, לִדְאֹג לְהַצְלָחַת יַלְדֵיהֶם וּלְטוֹבָתָם, וּלְהִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲמִידָם עַל רַגְלֵיהֶם בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת עַד שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת "חַי הַנּוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ"שבת צ"ד ע"א. . וּכְשֵׁם שֶׁזָּרְעוּ וְשָׁתְלוּ לְמַעֲנֵנוּ אֲבוֹתֵינוּ - כָּךְ אָנוּ נִזְרַע וְנִשְׁתֹּל לְמַעַן יְלָדֵינוּראה בתענית (כ"ג ע"א) המעשה בחוני המעגל שראה זקן ששתל לבניו עץ חרובים. . וְעַל יְדֵי הַהֲטָבָה שֶׁנֵּטִיב עִם יְלָדֵינוּ נְחַזֵּק וּנְאַמֵּץ אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּינוֹתֵינוּואל יטעה אדם לומר "וכי רק בכסף ובמתנות אוהבים אותי ילדיי?!", כי הנתינה והקבלה היא אחד מהאמצעים שהעניק הבורא לברואיו כדי לחזק ולשפר את היחסים שביניהם, וכל זמן שהדבר אינו עיקר ביסוס הקשר אלא כמסייע לכך – הרי זה נכון ורצוי. , וְנִזְכֶּה שֶׁגַּם בָּנֵינוּ יוֹקִירוּ אוֹתָנוּ בְּאַחֲרִיתֵנוּ, וְיֵיטִיבוּ עִמָּנוּ בְּעֵת הִצְטָרְכוּתֵנוּ.
וּכְשֶׁהַהוֹרִים יוֹדְעִים לִנְהֹג עִם יַלְדֵיהֶם בִּתְבוּנָה, לְקָרְבָם קִרְבָה שֶׁל חִבָּה תּוֹךְ שְׁמִירַת גְּבוּלוֹת שֶׁל מוֹרָא, אֲזַי מֻבְטָח לָהֶם שֶׁה' יִהְיֶה בְּעֶזְרָם, וִיעָרֶה עַל יַלְדֵיהֶם רוּחַ טָהֳרָה מִמָּרוֹם, וְיִזְכּוּ לִרְווֹת נַחַת דִּקְדֻשָּׁה מִכָּל יוֹצְאֵי חֲלָצֵיהֶם, שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱלֹקֵינוּ יַפְרִיחוּתהלים צ"ב, י"ד. , אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.