אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – בְּלִי שׁוּם סָפֵק

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – בְּלִי שׁוּם סָפֵק

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי הוּא קָרְבָּן הַבָּא עַל הַסָּפֵק, מַה שֶּׁיָּכוֹל לְלַמֵּד אוֹתָנוּ כֵּיצַד הַתּוֹרָה מִתְיַחֶסֶת לִסְפֵקוֹת. יֶשְׁנָם בְּנֵי אָדָם הַטּוֹעִים לַחֲשֹׁב שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ וַדַּאי אָסוּר – הֲרֵי הוּא מֻתָּר, וְאִם אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהוֹכִיחַ אֶת הָאִסּוּר בַּדָּבָר – הֲרֵי זֶה מֻתָּר גָּמוּר. אוּלָם מֵחִיּוּב הֲבָאַת קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי אָנוּ לְמֵדִים שֶׁגַּם הַסָּפֵק הוּא סוּג שֶׁל חֵטְא וּפָגַם, וְעַל הָאָדָם לְכַפֵּר עָלָיו וּלְתַקְּנוֹ, מַה שֶׁאוֹמֵר שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ וַדַּאי מֻתָּר – הֲרֵי הוּא אָסוּר, וְהַבָּא לְהַתִּירוֹ עָלָיו הַחִיּוּב לְהָבִיא רְאָיָה לְהֶתֵּרוֹואין כוונתנו מההיבט ההלכתי גרידא, שבו כבר דנו חכמי התלמוד, אלא המדובר כאן הוא מן ההיבט המוסרי ההשקפתי שבנושא, וכדלקמן. .

יֶתֶר עַל כֵּן: בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים מְבֹאָר שֶׁקָּרְבַּן חַטָּאת הַבָּא עַל הַוַּדַּאי עֶרְכּוֹ סֶלַע, וְאִלּוּ קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי הַבָּא עַל הַסָּפֵק עֶרְכּוֹ שְׁנֵי סְלָעִים, שֶׁהַתּוֹרָה הֶחְמִירָה בִּסְפֵק עֲבֵרָה יוֹתֵר מִבְּוַדַּאי עֲבֵרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא אָדָם לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ בִּמְקוֹם הַסָּפֵק וּלְחַפֵּשׂ לְעַצְמוֹ כָּל מִינֵי הֶתֵּרִים מְפֻקְפָּקִים. וְכָךְ כָּתַב רַבֵּנוּ יוֹנָה זָ"ל שֶׁזּוֹהִי עִקַּר הַיִּרְאָה לְהִזָּהֵר מִן הַסְּפֵקוֹת, שֶׁהִיא מְעִידָה עַל הָאָדָם שֶׁמַּעֲשָׂיו אֵינָם עַל דֶּרֶךְ הַהֶרְגֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ יִרְאַת חֵטְא אֲמִתִּיתראה בפירושו עמ"ס ברכות (ריש פרק א' בד"ה "והא"). ושם הביא על פי התלמוד שערך החטאת הוא אחד חלקי ארבעים ושמונה מהאשם. ע"ש. . וְכֵן הֵבִיא הָרַמָ"א זָ"ל בְּהַגָּהוֹתָיו עַל הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְסימן תר"ג בהגהה. שֶׁעַל סְפֵק עֲבֵרָה יֵשׁ לָאָדָם לְהִתְעַכֵּב יוֹתֵר בִּתְשׁוּבָתוֹ, מַה שֶׁמְּלַמְּדֵנוּ אֵיזֶה עֵרֶךְ וַחֲשִׁיבוּת יֵשׁ לִסְפֵקוֹת וְכֵיצַד עָלֵינוּ לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶן.

מִטַּעַם זֶה צִוּוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל "הִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק"אמרת רבן גמליאל באבות (פרק א' משנה ט"ז). . שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה דָּבָר וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא אָסוּר – מַצְפּוּנוֹ מְיַסְּרוֹ וְאֵינוֹ מַנִּיחוֹ עַל כָּךְ, וְעוֹד יָבוֹא הַיּוֹם וְיִתְחָרֵט וְיִצְטַעֵר עָלָיו וַיְבַקֵּשׁ לְתַקְּנוֹ. אוּלָם הָעוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּטוּחַ שֶׁהוּא אָסוּר – מִפַּעַם לְפַעַם רַק תִּתְחַזֵּק בְּלִבּוֹ הַהַרְגָּשָׁה שֶׁהַדָּבָר הִנּוֹ מֻתָּר, וְתִרְחַק מִמֶּנּוּ הַחֲרָטָה וְהַתְּשׁוּבָה. וְלָכֵן נִצְטַוֵּינוּ לְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק וְלֹא לַעֲמֹד בְּקִרְבָתוֹ בִּכְלָל, שֶׁמָּא יִפֹּל אָדָם בְּרִשְׁתּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד.

וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁכָּךְ הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לְהַחֲטִיא אֶת הָאָדָם בַּעֲבֵרָה, אֵינוֹ מְיַעֵץ לוֹ מִיָּד לַעֲבֹר עַל עֲבֵרָה מֻחְלֶטֶת, אֶלָּא מַתְחִיל לְהַעֲלוֹת בְּלִבּוֹ כָּל מִינֵי סְפֵקוֹת וּצְדָדִים לְהָקֵל: אוּלַי יֵשׁ מַתִּירִים, וְאוּלַי כָּרֶגַע לְךָ זֶה בְּגֶדֶר "צֹרֶךְ" וּ"פִקּוּחַ נֶפֶשׁ", וְאוּלַי בִּכְלָל אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן חָלִילָה, וְכָךְ הוֹלְכִים הַסְּפֵקוֹת וּמִתְגַּבְּרִים בְּלִבּוֹ עַד שֶׁמְּשַׁכְנְעוֹ לִפּוֹל בַּעֲבֵרָה. וְכָל כָּךְ גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְהַכְנִיס בְּלֵב הָאָדָם סָפֵק עַד שֶׁאֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁאִסּוּרוֹ בָּרוּר כַּאֲחוֹתוֹ שֶׁאֲסוּרָה לוֹ יָכוֹל הוּא לִמְצֹא סִבּוֹת וּסְבָרוֹת לְהַתִּירוֹ. וְאָמַרְנוּ פַּעַם בס"ד שֶׁזֶּהוּ פֵּרוּשׁ מַאֲמַר חֲזַ"ל "אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶל אִם כֵּן נִכְנֶסֶת בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת"אמרת ריש לקיש במסכת סוטה (ג' ע"א). – דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹמֵר הוּא עַל כָּל דָּבָר "זֶה רוּחַ, אֲוִיר, שְׁטֻיּוֹת, אֵין בָּזֶה בְּעָיָה". אֶחָד שֶׁאֵינוֹ לוֹקֵחַ דְּבָרִים בִּרְצִינוּת וְאֵינוֹ מֵשִׂים אֶת לִבּוֹ לָחוּשׁ לְמַעֲשָׂיו, זֶהוּ הַדָּבָר הַגּוֹרֵם לְכָל הָעֲבֵרוֹת כֻּלָּן.

חֲכָמֵינוּ זָ"ל דּוֹרְשִׁים אֶת הַפָּסוּק "וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ"תהלים צ"א, י'. – שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סָפֵק נִדָּה בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה בָּא מִן הַדֶּרֶךְברכות (נ"ה ע"ב). . וּבֵאֵר רַשִׁ"י זָ"ל בַּמָּקוֹם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מוֹצֵא אֶת אִשְׁתּוֹ וַדַּאי נִדָּה – מֵבִין הוּא שֶׁהִיא אֲסוּרָה וּמַשְׁלִים עִם הַמְּצִיאוּת, וּמִמֵּילָא אֵין סַכָּנָה גְּדוֹלָה בְּדָבָר. אוּלָם כְּשֶׁהַדָּבָר נָתוּן בְּפָנָיו בְּסָפֵק הֲרֵי הוּא מֵצֵר וְדוֹאֵג עַל כָּךְ, וְיִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ וְאוֹמֵר לוֹ "טְהוֹרָה הִיא, וְעַל חִנָּם אַתָּה מוֹנֵעַ אֶת עַצְמְךָ" עכת"ד. וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים: הֲכֵיצַד יָכוֹל לוֹמַר לוֹ שֶׁהִיא טְהוֹרָה וּמֻתֶּרֶת? הֲרֵי הַדָּבָר נָתוּן בְּסָפֵק? אֶלָּא כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ לְעֵיל, שֶׁכָּךְ הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לוֹמַר לָאָדָם שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ אָסוּר וַדַּאי – הֲרֵי הוּא מֻתָּר גָּמוּר, הֵפֶךְ דַּעַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

וְכָךְ כָּתַב הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָ"ל בְּצַוָּאָתוֹ לִבְנוֹ: בִּרְחוּ מִן הַסְּפֵקוֹת וְהַעֲמִידוּם בְּחֶזְקַת זוּלַתְכֶם. כִּי טְעִימַת הַדְּמַאי תָּבִיא לִנְגִיעַת הַוַּדַּאי, וְהַמְּעַט יֵהָפֵךְ לְהַרְבֵּה, וְהַנִּסְתָּר יֵהָפֵךְ לְנִגְלָה, עַד שֶׁיֻּחְזַק הָאָדָם בְּכָל הָעֲבֵרוֹת כֻּלָּן. לָכֵן הַקּוֹנֶה מֵהֶן אַל יִשְׂמַח, וְהַמּוֹכֵר מֵהֶן אַל יִתְאַבֵּל, וְהַסּוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן יֵבוֹשׁ בְּחַיָּיו וְיִכָּלֵם בְּמוֹתוֹ. עכתד"ק.

בֵּן נֶאֱמָן לְאָבִיו הוּא זֶה שֶׁשּׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת: "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ?"בראשית כ"ז, י"ב. אוּלַי יֵשׁ מַשֶּׁהוּ לֹא נָכוֹן בְּמַעֲשַׂי? אוּלַי לֹא נָהַגְתִּי כַּשּׁוּרָה? תָּמִיד מְעוֹרֵר הוּא סְפֵקוֹת וַחֲשָׁשׁוֹת עַל עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מַרְדִּימָן וּמַעֲלִימָן. וּכְפִי שֶׁהוֹרוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל: "אֱהַב אֶת הַשֶּׁמָּא וּשְׂנָא אֶת הַמַּה בְּכָךְ"אמרת רבי חדקא במסכת דרך ארץ זוטא (פרק א'). . תָּמִיד תַּחְשֹׁב בְּטֶרֶם כָּל מַעֲשֶׂה אוּלַי יֵשׁ בָּזֶה נִדְנוּד עֲבֵרָה? אוּלַי יֵשׁ מָקוֹם לַשְּׁאֵלָה? וְאַל תֹּאמַר עַל כָּל דְּבַר מָה יֵשׁ בָּזֶה? מַה כְּבָר אֲנִי עוֹשֶׂה? וְזוֹהִי הַדַּרְגָּה הַמְשֻׁבַּחַת בְּיוֹתֵר, שֶׁיְּהֵא הָאָדָם יָרֵא תָּמִיד שֶׁמָּא יִמָּצֵא בְּיָדוֹ אֵיזֶה שֵׁמֶץ חֵטְא שֶׁיְּעַכְּבֵהוּ מִן הַשְּׁלֵמוּתלשון קדשו של רבינו הרמח"ל זיע"א בבאור דרך קנית הזהירות. וכמובן שכל האמור הוא באופן ובמינון ובזמן הנכון, ולא שיבוא לידי זהירות יתירה שתעבירו על דעתו, שכן אמר החכם "מכלל הזהירות שלא להזהר יותר מדאי". והדברים ידועים. . עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲשַׁשׁ אִסּוּר אוֹ נִדְנוּד עֲבֵרָה – וַדַּאי שֶׁהַנְהָגַת הַתּוֹרָה הִיא לִפְרֹשׁ וְלִמְשֹׁךְ יָדְךָ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר לְךָ שֶׁהַדָּבָר מֻתָּר כְּשִׂמְלָה חֲדָשָׁהראה כתובות (מ"ו ע"א). , וַאֲזַי תּוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ מִבְּלִי שׁוּם חֲשָׁשׁ.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה