לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
כְּבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל שֶׁאִישׁ אוֹ אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר בְּמֵזִיד עַל עֲבֵרוֹת מְסֻיָּמוֹת הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת מִן הַשָּׁמַיִם. וְאִם חָטָא בְּאַחַת מֵהֶן בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאתראה מצוה קכ"א. . וּמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁבְּאִם נִסְתַּפֵּק אָדָם אִם חָטָא בְּאֶחָד מֵהַחֲטָאִים הַלָּלוּ אֲזַי עָלָיו לְהָבִיא לַמִּקְדָּשׁ קָרְבָּן הַבָּא עַל הַסָּפֵק הַנִּקְרָא "אָשָׁם תָּלוּי" וְהוּא אַיִל תָּמִים. וְקָרְבָּן זֶה מְכַפֵּר לוֹ עַל הַסָּפֵק, וְתוֹלֶה לוֹ עַד שֶׁבְּאִם יוֹדֵעַ לוֹ שֶׁאָכֵן חָטָא אֲזַי יָבִיא חַטָּאתוֹכריתות (כ"ה ע"א) ורמב"ם הלכות שגגות (פרק ח' הלכה א'). .
בַּתַּלְמוּד מְבֹאָר שֶׁלֹּא מִתְחַיֵּב אָדָם בְּקָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי אֶלָּא בְּאֹפֶן שֶׁהָיָה שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ, דְּהַיְנוּ שֶׁוַּדַּאי הָיָה בְּפָנָיו דְּבַר אִסּוּר רַק נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם בֶּאֱמֶת עֲשָׂאוֹ אוֹ לֹא. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת שֶׁל בְּהֵמָה: אַחַת שֻׁמָּן (הַמֻּתָּר) וְאַחַת חֵלֶב (הָאָסוּר), וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְהַשְּׁנִיָּה אָבְדָה, וּמְסֻפָּק בְּעַצְמוֹ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל. וְכֵן אִם הָיְתָה חֲתִיכַת חֵלֶב וַדַּאי וַאֲכָלָהּ, אֶלָּא שֶׁנִּסְתַּפֵּק אִם הָיָה בָּהּ שִׁעוּר כַּזַּיִת אוֹ לֹא. וְכֵן אִם הָיוּ אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ בַּבַּיִת וּבָעַל אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת מִי. בְּכָל אֵלּוּ הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי. אוּלָם אִם הָיְתָה רַק חֲתִיכָה אַחַת וַאֲכָלָהּ, וְנִסְתַּפֵּק אִם הָיְתָה שֶׁל חֵלֶב אוֹ שֶׁל שֻׁמָּן - אֲזַי אֵינוֹ חַיָּב קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי בִּהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם אִסּוּר קָבוּעַכריתות (י"ז – י"ח) וברמב"ם שם (הלכה ב'). .
וְהַמִּתְחַיֵּב בְּקָרְבָּן זֶה בַּזְּמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְעוֹבֵר וְאֵינוֹ מְבִיאוֹ הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַדִּינִים וְהָאֳפָנִים בָּהֶם יִתְחַיֵּב וְיִפָּטֵר מִקָּרְבָּן הֲרֵי הֵם מְבֹאָרִים בָּרַמְבָּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיוראה הלכות שגגות פרק ח'. .