רָמַז הַכָּתוּב – בְּלִי זִיּוּפִים!
כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מַכִּיר וּמוֹקִיר אֶת הַמֻּשָּׂג "קֹדֶשׁ". מִלָּה זוֹ מְעוֹרֶרֶת בְּלִבֵּנוּ רִגְשׁוֹת רוֹמְמוּת וְהַעֲרָכָה, הֶבֵּט חִיּוּבִי וְעֵרֶךְ עֶלְיוֹן לְכָל אֲשֶׁר מֻגְדָּר בִּתְחוּמֵי הַקֳּדָשִׁים. וְהִנֵּה בְּמִצְוָה דָּנָן נִצְטַוֵּינוּ לִטּוֹל אֶת אוֹתוֹ בָּשָׂר מְקֻדָּשׁ, מִתּוֹכְכֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּלְשָׂרְפוֹ וּלְאַבְּדוֹ בָּאֵשׁ. מַדּוּעַ?! לָמָּה לֹא לְקָבְרוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד, אוֹ לְהַנִּיחוֹ עַד שֶׁיִּתְכַּלֶּה מֵאֵלָיו? הֲרֵי סוֹף סוֹף קָדוֹשׁ הוּא, וְאִם כֵּן מַדּוּעַ לִנְהֹג בּוֹ בְּבִזָּיוֹן?!
תְּשׁוּבָה לְכָךְ נוּכַל לְקַבֵּל בע"ה מִדִּין שֶׁהֻזְכַּר בַּתַּלְמוּד וְנִפְסַק בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ: "אָמַר רַב נַחְמָן: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכְּתָבוֹ מִין - יִשָּׂרֵף"ראה גיטין (מ"ה ע"ב) ושלחן ערוך יורה דעה (ריש סימן רפ"א). ועיין בראשונים ובאחרונים שם מהי הגדרת "מין". . הַשְׁמַעְתֶּם?! סֵפֶר תּוֹרָה, עִם כָּל הָאַזְכָּרוֹת וּשְׁמוֹת הֲוָיָ"ה שֶׁבּוֹ, בִּמְקוֹם לְנָשְׁקוֹ וּלְחַבְּקוֹ – חוֹבָה לְהַשְׁלִיכוֹ אֶל תּוֹךְ מַאֲכֹלֶת אֵשׁ וּלְשָׂרְפוֹ. זֶהוּ גּוֹרָלוֹ שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשָׂה בְּטֻמְאָה, שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶהוּ גַּם כֵּן סוֹפוֹ שֶׁל בְּשַׂר קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא, וְלֹא נִשְׁמַר בִּקְדֻשָּׁתוֹ. לֹא לִקְבֹּר, לֹא לִגְנֹז, לִשְׂרֹף! שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ זֵכֶר! כִּי עֶצֶם הִשָּׁאֲרוּתוֹבָּעוֹלָם מְהַוָּה לָנוּ לְרוֹעֵץ.
בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת קָמוּ לָהֶם בְּנֵי בְּלִיַּעַל פּוֹרְקֵי עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְהִצִּיבוּ לְעַצְמָם מַטָּרָה וְיִעוּד בָּעוֹלָם: לְלַמֵּד "קַבָּלָה לָעָם". לֹא אַנְגְלִית וְלֹא חֶשְׁבּוֹן, לֹא דְּרָמָה וְלֹא בִּשּׁוּל, מִכָּל מִקְצוֹעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא מָצְאוּ לְנָכוֹן אֶלָּא לִשְׁלֹחַ יָד בַּקֳּדָשִׁים וּלְטַמְּאָם בִּידֵיהֶם הַמְגֹאָלוֹת. יָדַיִם הַמְחַלְּלוֹת שַׁבָּת, פֶּה הַנּוֹשֵׁק לָעֲרָיוֹת, רַגְלַיִם הַמְמַהֲרוֹת לָרוּץ לְרָעָה – אֵלּוּ הֵם הַמְבַקְשִׁים לַעֲסֹק בַּקֳּדָשִׁים וּלְהַעֲבִירָם לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים. מַה דִּינָם? אוּלַי נְקָרְבֵם, אוּלַי נָדוּן לְכַף זְכוּת, אוּלַי נִקַּח מֵהֶם (חָלִילָה) אֶת הַטּוֹב, אוּלַי פָּשׁוּט נִשְׁתֹּק וְנִתְעַלֵּם? לֹא וְלֹא! מִצְוַת הַתּוֹרָה הִיא שֶׁקָּדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ יִשָּׂרְפוּ, וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכְּתָבוֹ מִין יִשָּׂרֵף, וְכָךְ הוּא גַּם כֵּן דִּינָם שֶׁל חִבּוּרִים מְפֻקְפָּקִים וְחַסְרֵי דָּת וְדִין.
יוֹתֵר מִכָּךְ הִגְדִּילוּ לַעֲשׂוֹת בְּנֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם הַמִּתְאַוִּים לְהִדָּמוֹת לָאֻמָּה הַקְּדוֹשָׁה, אֶלָּא שֶׁכְּדֶרֶךְ בִּלְעָם אֲבִיהֶם מְבַקְּשִׁים הֵם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה זִמְרִי וְלִטּוֹל שָׂכָר כְּפִינְחָסראה סוטה (כ"ב ע"ב) שזוהי דרכם של החנפים, וכך אמרו על בלעם שביקש "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו". , לְהַמְשִׁיךְ בְּאִוַּלְתָּם וּלְהִתְהַדֵּר בְּכֶתֶר הַיַּהֲדוּת, עַל כֵּן מֶה עָשׂוּ? לָקְחוּ אֶת הַיַּהֲדוּת בִּשְׁמָהּ וְהַלְבִּישׁוּ לָהּ חֻקִּים קַלִּים וְנוֹחִים – "רֶפוֹרְמָה יְהוּדִית". הֲיֵשׁ יוֹתֵר שָׁפָל וְנִבְזֶה מֵהֶם?! וִיהוּדִים תְּמִימִים הַמִּתְקַשִּׁים בְּמִדַּת מָה לְהִתְקָרֵב לְשָׁרְשֵׁי יַהֲדוּתָם, הוֹלְכִים שׁוֹלָל אַחַר אוֹתָם מְטַמְּאֵי הַקֳּדָשִׁים וְנִמְשָׁכִים אַחַר בֵּית הַכְּנֶסֶת הַמְעֹרָב שֶׁלָּהֶם וְאַחַר הַהִתְבּוֹלְלוּת הַמַּחְרִידָה שֶׁבְּקִרְבָּם. גַּם אֶת אֵלּוּ מִצְוָה עָלֵינוּ לִרְדֹּף וְלַהֲדֹף עַד חָרְמָה, וְכָל כִּתְבֵיהֶם וְחֶפְצֵיהֶם טְעוּנִים שְׂרֵפָה יַחַד עִם שְׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּתוֹכָםראה פתחי תשובה וברכי יוסף (ריש סימן רפ"א). .
כָּךְ מוּבָא בַּסְּפָרִים מָשָׁל עַל הַכֶּלֶב שֶׁחָפַץ מְאֹד לִהְיוֹת כְּחַיּוֹת הַיַּעַר, הָאֲרִי וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס, שֶׁהַכֹּל יְרֵאִים וּמְפַחֲדִים מֵהֶם, וְחִתָּתָם נְתוּנָה עַל כָּל הַסּוֹבְבִים. עַל כֵּן תָּפְרָה לוֹ אִמּוֹ חֲלִיפָה מֵעוֹר הַפִּיל וְהָאֲרִי, מִפַּרְוַת הַדֹּב וְהַלְּבִיאָה, עַד שֶׁכָּל כֻּלּוֹ הָיָה מְעֻטָּף בְּכָל סוּגֵי הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת וְהַמְאַיְּמוֹת. יָצָא הַבָּחוּר אֶל מַעֲמַקֵּי הַיַּעַר, וּלְפֶתַע פְּגָשׁוֹ הַשּׁוּעָל וּשְׁאָלוֹ: מִי אַתָּה?! הִצְבִּיעַ הַכְּלַבְלָב עַל עוֹר הַפִּיל וְאָמַר: "אָבִי הָיָה פִּיל", אֲבָל הַשּׁוּעָל שָׁב וּשְׁאָלוֹ: "מִי אַתָּה?!" הִצְבִּיעַ הַכְּלַבְלָב עַל פַּרְוַת הָאֲרִי וְאָמַר: "סָבִי הָיָה אַרְיֵה", אַךְ הַפַּעַם שְׁאָלוֹ הַשּׁוּעָל בְּתַקִּיפוּת: "אֱמֹר לִי מִי אַתָּה!!!" וְהַכְּלַבְלַב הַבָּהוּל עָנָהוּ בְּבוּשָׁה: "אֲנִי כֶּלֶב..." וְהַמֶּסֶר בָּרוּר: כֶּלֶב – נִשְׁאַר כֶּלֶב...
וּכְמַעֲשֶׂה אוֹתָם שְׁפָלִים, כָּךְ מְבַקֵּשׁ הַיֵּצֶר לְהַכְשִׁילֵנוּ וּלְלָכְדֵנוּ בְּרִשְׁתּוֹ: נָכוֹן שֶׁהַחֲזִיר טָמֵא בִּהְיוֹת שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה גֵּרָה, אֲבָל אִם רַק נִגְרֹם לוֹ לְהָקִיא אֶת מַאֲכָלוֹ – הֲרֵי שֶׁהֲפַכְנוּהוּ לְטָהוֹר, הֲלֹא כֵּן?! וְאִם חָפֵץ אַתָּה לִשָּׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ מִבְּנֵי עַמֵּנוּ – הַגֵּשׁ מִסְמָכִים לְבַקָּשַׁת "גִּיּוּר מְקֻצָּר" וְהִנֵּה בַּת יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה, לֹא?! כָּךְ הוּא הַדָּבָר גָם בְּאוֹתָם הַמְבַקְּשִׁים לְהַתִּיר אֶת קִשּׁוּרֵי הָ"אִינְטֶרְנֵט" בְּמַעֲטֶה שֶׁל "יֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים טוֹבִים" וַ"אֲנִי מִתְחַזֵּק מִזֶּה" וְ"זֶה לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָה". הַחֲזִיר נִשְׁאָר טָמֵא, וְהַנַּעֲרָה נִשְׁאֶרֶת גּוֹיָה, וְהָאִינְטֶרְנֵט נִשְׁאָר אָסוּר. דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה. בִּמְקוֹם לְחַפֵּשׂ אֵיךְ לְטַהֵר אֶת הַשֶּׁרֶץ נִתְעַסֵּק בְּלִשְׁמֹר אֶת הַקֳּדָשִׁים, וּלְמַגֵּר כָּל פִּרְצָה מִמַּחֲנֵנוּ, וּלְכַלּוֹת כָּל טֻמְאָה מִמִּשְׁכָּנֵנוּ, וְטוֹב לָנוּ בָּזֶה וּבַבָּא.