רָמַז הַכָּתוּב – בּוֹאִי כַּלָּה
בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים מְבֹאָר כִּי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה מְכֻנֵּית בַּתֹּאַר "כַּלָּה"כן כתב בזוהר הקדוש פרשת שמות (דף ה' ע"ב) שהשכינה נקראת כלה, עיין שם. , וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז חָשַׁבְנוּ לְפָרֵשׁ שֶׁאַזְהָרַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לָאָדָם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד הוּא לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בִּתְפִלָּה, שֶׁלֹּא יְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ וּקְלוֹנָהּ בְּחָשְׁבוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבְהִתְעַסְּקוּת בְּעִנְיָנָיו הַגַּשְׁמִיִּים בְּעוֹדוֹ עוֹמֵד לִפְנֵי ה' בִּתְפִלָּה. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד אָדָם וּמִתְפַּלֵּל מִיָּד בָּאָה הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְשׁוֹ?רָה עָלָיו, וּמַקְשִׁיבָה לְבַקָּשָׁתוֹ וְשׁוֹמַעַת אֶת עֲתִירָתוֹ, וְאִם מַטֶּה אָדָם אֶת לְבָבוֹ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן לִדְבָרִים אֲחֵרִים הֲרֵי זֶה מְבַזֶּה אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וּמְחָרְפָהּ, בְּכָךְ שֶׁמַּרְאֶה שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה וּרְצוּיָה בְּעֵינָיו, וְשֶׁכָּל מַעֲשָׂיו הֵם רַק מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ. עַל כָּךְ אוֹמֵר הַכָּתוּב: "יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי"ישעיה כ"ט, י"ג. שֶׁאָמְנָם בְּגוּפָם וּבְפִיהֶם הֵם קוֹרְאִים לִי בִּתְפִלָּתָם לְכַבְּדֵנִי, אַךְ מִשֶּׁשּׁוֹרָה שְׁכִינָתִי עֲלֵיהֶם מִתְבָּרֵר שֶׁלִּבָּם רָחוֹק וּמְרֻחָק מִמֶּנִּי.
עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה הִיא מֵהָרְגָעִים הַמְרוֹמָמִים בְּיוֹתֵר בְּחַיָּיו שֶׁל הָאִישׁ הַיְּהוּדִי. אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשׁ אֶת הַקִּרְבָה וְהַדְּבֵקוּת הָעֲצוּמָה הַנּוֹצֶרֶת בָּרְגָעִים בָּהֶם פּוֹתֵחַ אָדָם אֶת פִּיו וְאוֹמֵר "ה' שְׂפָתַי תִּפְתַּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ". וְכָךְ כּוֹתֵב הָאַדְמוֹ"ר הַקָּדוֹש מִפִּיָאצְסְנָה זַצוּקָ"ל הי"ד: "הַאִם יֵשׁ לְךָ אוֹהֵב וָרֵעַ כְּאָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם?! מִי יָבִין אֶת הֶגְיוֹן לִבְּךָ, וּמִי יְרַפֵּא לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ כָּמוֹהוּ יִתְבָּרַךְ? לָכֵן הָסֵב פָּנֶיךָ אֶל הַקִּיר, וְצַיֵּר בְּמַחְשַׁבְתְּךָ שֶׁאַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַתָּה שׁוֹפֵךְ אֶת לִבְּךָ בִּתְפִלָּה, כְּפִי שֶׁעוֹלֶה עַל לִבְּךָ וּבְכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ"כן הובא בספרו "חובת התלמידים" (עמוד קל"ט). . וְרַבֵּנוּ הַחֲזוֹן אִישׁ זַצוּקָ"ל כָּתַב: "וּמַה נִּפְלָא הַדָּבָר, כִּי בִּיכֹלֶת הָאָדָם לְהָשִׂיחַ דַּאֲגוֹתָיו לִפְנֵי אֲדוֹן עוֹלָם יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר הוּא מֵשִׂיחַ אֶל רֵעֵהוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַנֵּהוּ יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים"ראה ספר "ארחות איש" למרן החזון איש זצוק"ל. .
וְהִנֵּה דַּוְקָא בְּאוֹתָם רְגָעִים יְקָרִים וְעִלָּאִיִּים, מִתְגַּנְּבוֹת וְחוֹדְרוֹת לְתוֹךְ לֵב הָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים זָרִים הַמְבַקְשִׁים לַהֲרֹס וּלְנַתֵּק אֶת הַחִבּוּר הַמְיֻחָד וְהַמְסֻגָּל הַזֶּה, אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לְהָנִיב פֵּרוֹת טוֹבִים וּלְהַדֵּק אֶת קִרְבָתֵנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. לָכֵן חֻמְרָה רַבָּה רָאוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמִי שֶׁמְּהַרְהֵר בִּדְבָרִים זָרִים בִּתְפִלָּתוֹ, וְהַתְּבִיעָה עָלָיו הִיא גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה. כִּי מִי שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי אֲרִי – לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּתְיָרֵא מִפְּנֵי חָתוּל, וְאִם בְּכָל זֹאת מֻסַּחַת דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם בִּתְפִלָּה לְעִנְיָנִים אֲחֵרִים הֲרֵי זֶה אוֹת בָּרוּר מִי נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו לַאֲרִי וּמִי לֶחָתוּל...
הַנָּבִיא קוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר: "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה'"איכה ב', י"ט. , וְחָשַׁבְנוּ פַּעַם מָה הָעִנְיָן שֶׁל "שִׁפְכִי כַּמַּיִם" דַּוְקָא? מַדּוּעַ לֹא אָמַר "פִּתְחִי לִבֵּךְ" אוֹ "הַטִּי לִבֵּךְ"? אֶלָּא הַמַּיִם טִבְעָם הוּא לְהִתְפָּרֵץ מִיָּד לְכָל עֵבֶר, וּלְהִשָּׁפֵךְ הַחוּצָה בְּטִבְעִיּוּת מִבְּלִי כָּל מַאֲמָץ אוֹ דָּבָר שֶׁיִּדְחֲפֵם. וְאֶת זֹאת לִמֵּד הַנָּבִיא בִּדְבָרָיו שֶׁלִּבּוֹ שֶׁל הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּל ה' בִּבְחִינַת מַיִם שֶׁמִּיָּד כְּשֶׁיִּפְתַּח אֶת פִּיו יִתְפָּרֵץ לִבּוֹ מֵאֵלָיו מִבְּלִי שׁוּם צֹרֶךְ לְעוֹרֵר אֶת הַלֵּב אוֹ אֶת הָרֶגֶשׁ וְהַכַּוָּנָה, אֶלָּא תְּפִלָּתוֹ "תִּשָּׁפֵךְ" מִלִּבּוֹ מֵאֵלֶיהָ לְלֹא כָּל מַאֲמָץ. זֶהוּ לֵב בָּרִיא, וְזוֹהִי הַרְגָּשָׁה תַּקִּינָה שֶׁל אָדָם לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ. וְכָל עוֹד הָאָדָם זָקוּק לְמַעֲשִׂים שֶׁיְּעוֹרְרוּ אֶת לִבּוֹ בִּתְפִלָּה, וְלִדְבָרִים שֶׁיִּפְתְּחוּ אֶת לִבּוֹ לַדָּבָר – עֲדַיִן הוּא רָחוֹק מִלְּהַרְגִּישׁ אֶת הַרְגָּשַׁת "נֹכַח פְּנֵי ה'".
כָּל מַעֲשֶׂה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא דּוֹרֵשׁ כַּוָּנָה, וּבִלְעָדָיו פּוֹחֶתֶת מַעֲלָתוֹ בַּעֲשֶׂרֶת מוֹנִיםכפי שכתב בספר הכוזרי (מאמר ה' אות כ"ז): "מעשה בלעדי כוונה או כוונה בלתי מעשה תאבד התוחלת". ולכן נפסק בשלחן ערוך אורח חיים (סימן א' הלכה ד') שטוב מעט בתחנונים מהרבות בלא כוונה, עיין שם באחרונים. . אַךְ בִּתְפִלָּה הָעִנְיָן הוּא אַחֶרֶת לְגַמְרֵי: תְּפִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה – כְּגוּף בְּלֹא נְשָׁמָהלשון רבינו האברבנאל זצ"ל בפירושו על מסכת אבות (פרק ב' משנה י"ג). וראה עוד מזה בספר פלא יועץ ערך "כוונה". . מָה הַפֵּרוּשׁ? נְדַמְיֵן לְעַצְמֵנוּ מָה עוֹלֶה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל פֶּגֶר מֵת לְאַחַר זְמַן מָה: מַעֲלֶה צַחֲנָה וּמַסְרִיחַ! כָּךְ תְּפִלָּה הַיּוֹצֵאת מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ עֲלוּלָה לְהִכָּנֵס חָלִילָה בְּגֶדֶר שֶׁל "דְּבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר"משלי י"ד, כ"ג. . לָכֵן עִקַּר עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה אֵצֶל הָאָדָם צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבְכַוָּנַת הַלֵּבולהוי ידוע שכוונת התפילה מקומה בלב ולא במח, וכמו שכתוב "ועבדו בכל לבבכם" ואמרו חז"ל שזו התפילה. ואכן פעם אחת הגיע יהודי לשרף מקאצק זיע"א והתלונן בפניו שמחשבות זרות מטרידות אותו בעת תפילתו, השיבו הרה"ק: וכי מה עניינה של תפילה לראש? התפילה צריכה לצאת מהלב! , בְּתַחֲנוּנִים וּכְמוֹנֶה מָעוֹתברכות (כ"ח ע"ב) ומשנה ברורה (סימן נ"א ס"ק כ'). ובספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" (חלק ג' עמוד קס"ד) הובא שהגר"ח מבריסק זצ"ל היה נוהג להתפלל במהירות גדולה, ופעם שאלו אותו על כך שהרי בפוסקים מבואר שיש להתפלל במתינות כמונה מעות?! והשיב הגר"ח בבדיחותא, כי אכן דרכו גם כשהוא מונה מעות למנותן במהירות שכזו... , וּבְכָךְ יִנָּצֵל מִבִּזּוּי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וּתְקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ וְתֵעָנֶה עֲתִירָתוֹ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּאובמדרש תנחומא (ריש פרשת וירא) נאמר: "אמר הקב"ה הוו זהירים בתפילה, שאין לך מדה יפה ממנה, ואפילו אין אדם כדאי לענות לו חסד אני עושה עמו ועונה לו, שכל דרכי חסד!". .
בִּכְלַל הַזְּהִירוּת בִּתְפִלָּה, שֶׁיַּעֲמֹד בִּתְפִלָּה לִפְנֵי ה' לֹא פָּחוֹת מִכְּעוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, דְּהַיְנוּ בְּגוּף נָקִי וְרָחוּץשכן צואה על גופו מעכבת בכל שהוא, ורחיצת הידיים לפני כל תפילה היא כמעט בגדר חיוב. ראה שלחן ערוך אורח חיים (סימן צ"ב). , וּבִבְגָדִים נְקִיִּים וּמְסֻדָּרִים, וּבְמִנְעָלִים סְגוּרִים, וְהַמְהַדְּרִין אַף מַקְפִּידִים לִהְיוֹת מְעֻטָּפִים בְּבֶגֶד עֶלְיוֹן וּבְכוֹבַע לְרֹאשָׁםראה שלחן ערוך אורח חיים (סימן צ"א) ובדברי האחרונים. ובספר "דעת נוטה" (ע' רס"א) הובא בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שפעמים שיש להורות לבחור ישיבה להתפלל ביחידות עם כובע לראשו ולא בצבור בלא כובע, עיין שם. . מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם יִגַּשׁ אָדָם לִתְפִלָּה מִתּוֹךְ עֲסָקָיו וְדִבּוּרָיו לְלֹא שׁוּם הֲכָנָה לִפְנֵי כֵּן, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לְמַשְּׂאוּי עָלָיו, וְשֶׁמְּחַפֵּשׂ הוּא רַק לִפְרֹק עֻלּוֹ מֵעָלָיו וּ"לְהִפָּטֵר" מֵחִיּוּבָהּ, וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ?!מלאכי א', ח'. וּמָה הַפֶּלֶא שֶׁזֶּה זְמַן רַב שֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל עַל דָּבָר וְאֵינְךָ נַעֲנֶה? הֲרֵי אֶת הַכָּבוֹד הַמִּינִימָלִי שֶׁמַּגִּיעַ לֹא נָתַתָּ, אָז לָמָּה שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת בַּקָּשָׁתְךָ וִימַהֲרוּ לְיַשְּׁמָהּ?! אֶתְמְהָה!!!
עַל הָרה"ק רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵרוֹזִ'ין זִיעָ"א מְסֻפָּר שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל אֶת תְּפִלָּתוֹ בִּדְבֵקוּת עֲצוּמָה וּבְאֵימָה גְּדוֹלָה, מִבְּלִי לְהָזִיז אֶת גּוּפוֹ כְּלָל, מַמָּשׁ בַּהֲבָנָה שֶׁעוֹמֵד הוּא לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא. וְהִנֵּה שָׁנָה אַחַת בִּתְפִלַּת נְעִילָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה הָרה"ק עוֹמֵד בִּתְפִלָּתוֹ מִבְּלִי לָזוּז, וְהֶאֱרִיךְ בָּהּ מְאֹד עַד שֶׁכְּבָר הֶחְשִׁיךְ וְנַעֲשֶׂה מְאֻחָר. עַד שֶׁלְּפֶתַע נִגַּשׁ בְּנוֹ וְהֶעֱבִיר אֶת הַדַּף בְּסִדּוּרוֹ, וּלְאַחַר זְמַן קָצָר סִיֵּם הָרַבִּי אֶת תְּפִלָּתוֹ. וְסִבַּת הַדָּבָר הָיְתָה בִּהְיוֹת שֶׁהָיָה שָׁרוּי בְּפַחַד וּבְאֵימָה כֹּה גְּדוֹלָה מֵהֲדַר גְּאוֹן עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁלֹּא יָכֹל לְהָזִיז אֶת יָדוֹ לַהֲפֹךְ אֶת הַדַּף בַּסִּדּוּר, וּמִצַּד שֵׁנִי לֹא רָצָה לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ הַכְּתָב, לָכֵן רַק לְאַחַר שֶׁהֶעֱבִירוּ לוֹ אֶת הַדַּף יָכֹל לְהַמְשִׁיךְ וּלְסַיֵּם אֶת תְּפִלָּתוֹ!כן הובא בספר "חסדי אבות" (חלק א' עמוד קכ"א). וְכָזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ.