לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יְגַלֶּה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עֶרְוַת אֵשֶׁת בְּנוֹ הַמְכֻנָּה "כַּלָּתוֹ", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִשְׁכַּב אוֹתָהּ מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה. וְזֶה מִלְּבַד אַזְהָרַת אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁחַיָּב גַּם עָלֶיהָ אִם הָיְתָה נְשׂוּאָה.
אַזְהָרָה זוֹ חָלָה אֲפִלּוּ רַק נִתְקַדְּשָׁה לִבְנוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם גַּם נִשְּׂאָה לוֹ. וְזֶה בֵּין שֶׁהָיָה הַבֵּן בַּחַיִּים, וּבֵין שֶׁנִּפְטַר, וּבֵין בְּעוֹדוֹ נָשׂוּי לָהּ וּבֵין לְאַחַר שֶׁגֵּרְשָׁהּ, בְּכָל הַמִּקְרִים הַלָּלוּ אִם בָּא עָלֶיהָ אָבִיו הֲרֵי זֶה חַיָּבסנהדרין (מ"ט ע"ב) ורמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק א' הלכה ד') ושלחן ערוך אבן העזר (סימן ט"ו הלכה י"ט). . כְּמוֹ כֵּן, אַף אִם הָיָה הַבֵּן מַמְזֵר וְלָקַח אִשָּׁה בְּכָל זֹאת מֻזְהָר אָבִיו עָלֶיהָכן כתב בספר החינוך בבאורו על מצוה זו. .
וּבַתַּלְמוּד מְבֹאָר שֶׁחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עָשׂוּ גָּדֵר לַדָּבָר, וְאָסְרוּ עַל הָאָדָם אַף אֶת כַּלַּת בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, וְכֵן אָסְרוּ אֶת כַּלַּת בִּתּוֹיבמות (כ"א ע"ב) ורמב"ם הלכות אישות (פרק א' הלכה ו'). .
וְהָעוֹבֵר וּבָא עַל אֵשֶׁת בְּנוֹ שְׁנֵיהֶם בְּכָרֵת, וְאִם הָיָה בְּמֵזִיד וּבְהַתְרָאַת שְׁנֵי עֵדִים מוּמָתִים שְׁנֵיהֶם בְּחֶנֶק, וְאִם הָיָה בְּשׁוֹגֵג הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵררמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק א'). .