רָמַז הַכָּתוּב – אֵשֶׁת חַיִל
אַזְהָרָה זוֹ עַל הַנָּשִׁים נֶחְשֶׁבֶת לְאַזְהָרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, עַל אַף שֶׁבְּמַהוּתָהּ כְּלוּלָה הִיא כְּבָר בָּאַזְהָרָה הַקּוֹדֶמֶת הַכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים. וּמִדָּבָר זֶה לָמַדְנוּ שֶׁחֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת וּרְצִינוּת רַבָּה יֵשׁ לְהַעֲנִיק לָרוּחָנִיּוּת שֶׁל הָאִשָּׁה וְלַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ עִם בּוֹרֵא הָעוֹלָם וְתוֹרָתוֹ, בִּהְיוֹתָהּ יְסוֹד הָעוֹלָם וְעִקַּר הַבַּיִת הַיְּהוּדִיכן הובא בספה"ק "דברי יואל" (חלק א', ל"ב) שהנחש בקדמוני בשעה שביקש להחטיא את האדם לא פנה אליו אלא אל האשה, בהיותו יודע שהיא עקרת הבית ויסוד הבנין, ובנפול היסוד ח"ו יפול כל הבנין. , וּבִנְפֹל הָאוֹזֵר כָּשַׁל הָאָזוּר, וּבְשָׁעָה שֶׁהַיְסוֹד הוּא חָלוּשׁ וְרָעוּעַ אֲזַי כָּל הַבִּנְיָן נִמְצָא בְּסַכָּנָה. לָכֵן חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה מְיַחֶסֶת הַתּוֹרָה לִכְבוֹד הָאִשָּׁה וּלְיַצִּיבוּתָהּ, מַה שֶׁמְּחַזֵּק וּמְחַסֵּן אֶת מַעֲמַד הָאֻמָּה כֻּלָּהּ.
רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְגַלִּים בַּמִּדְרָשׁ כִּי הַנָּשִׁים מִדָּתָן לִהְיוֹת זְרִיזוּת וְרוֹדְפוֹת אַחַר הַמִּצְווֹת יוֹתֵר מֵהַגְּבָרִיםמדרש רבה שמות (פרק כ"ח). וראה עוד בפסחים (מ"ח ע"ב). ובמדרש תנחומא (פרשת בשלח) הובא שבשירת הים היו אלו הנשים שפתחו בשירה ראשונות, ורק אחר כך נצטרפו אליהן הגברים. , בִּהְיוֹת לִבָּן רַךְ וְרָגִישׁ וּפָתוּחַ לְקִיּוּם רְצוֹן הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּאבבא מציעא (נ"ט ע"א). , וְלָכֵן דַּוְקָא הַנָּשִׁים הָיוּ אֵלּוּ שֶׁזַּרְזוּ אֶת גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְהוֹצָאָתָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּתכמבואר במסכת סוטה (י"א ע"ב), עיין שם. ואף לעתיד לבוא אומרים רבותינו שתבוא הגאולה בזכות הנשים, וכל האבות והנביאים לא יצליחו לפייס את הקב"ה רק רחל אמנו ע"ה. , וְכֵן כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת אֶת עֵגֶל הַזָּהָב הָיוּ אֵלּוּ הַנָּשִׁים שֶׁהִתְנַגְּדוּ לַדָּבָר מִגֹּדֶל יִרְאַת וְאַהֲבַת ה' שֶׁהָיְתָה בְּלִבָּןכן הובא בפירוש רש"י ז"ל במגילה (כ"ב ע"ב, בד"ה "ראשי חדשים") בשם ברייתא דרבי אלעזר, וכן הובא בתוספות בראש השנה (כ"ג ע"א, בד"ה "משום"), ורק הערב רב היו אלו שבאו ותלשו מהנשים את תכשיטיהן בעל כרחן כמו שכתוב "ויבואו האנשים על הנשים". , וְאַף לַעֲצַת הַמְרַגְּלִים שֶׁהוֹצִיאוּ דִבָּה עַל אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ לֹא הִקְשִׁיבוּ וְסֵרְבוּ לְהַאֲמִין לְדִבְרֵיהֶם מִגֹּדֶל אַהֲבָתָן וְחִבָּתָן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵלמדרש תנחומא (פרשת פנחס), ולכן גם לא נענשו הנשים בעונש שהוטל על אותו הדור שלא להכנס לארץ ישראל. . וְלָכֵן גַּם הִקְדִּימָן הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא בְּמַתַּן תּוֹרָה וְנָתַן לָהֶן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַגְּבָרִים, בִּהְיוֹתָן רְאוּיוֹת לְקַבֵּל אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּנַחַת וּבְלֵב שָׁלֵם יוֹתֵר מֵהַגְּבָרִיםכמבואר במדרש רבה (במדבר, פרשה ט') ובדברי מרן החיד"א זצ"ל בספרו "חומת אנך". .
בְּנוֹסָף לְכָךְ חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים מְלַמְּדִים כִּי הַנָּשִׁים נֵחֹנּוּ בְּבִינָה יְתֵרָה יוֹתֵר מֵהָאִישׁכן למדו בנדה (מ"ה ע"ב) מהפסוק "ויבן ה' אלקים את הצלע". וראה בספר "אור מאיר" להגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל שביאר שאדם הראשון נברא מן העפר, ואילו האשה נבראה מן האדם, לכן ברייתה היתה יותר משובחת ומשכלת. , וְלָכֵן חָכְמָתָן זוֹ עוֹמֶדֶת לָהֶן בִּמְקוֹמוֹת וּבְמִקְרִים רַבִּים לְהַצִּיל אֶת עַצְמָן וְאֶת בְּנֵי בֵּיתָן מֵרֶדֶת שַׁחַת, וּכְפִי שֶׁמְּסַפְּרִים חֲכָמֵינוּ זָ"ל בַּמִּדְרָשׁ עַל חָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה נָשׂוּי לַחֲסִידָה וְשָׁנִים רַבּוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם יְלָדִים, עַד שֶׁעָמַד הֶחָסִיד וְגֵרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלַךְ וְנָשָׂא רְשָׁעָה אַחַת, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים עָשְׂתָה אוֹתוֹ לְרָשָׁע כָּמוֹהָ, וְאוֹתָהּ הַחֲסִידָה הָלְכָה וְנִשְּׂאָה לְרָשָׁע אֶחָד וְעָשְׂתָה אוֹתוֹ לְצַדִּיק וְחָסִיד כָּמוֹהָ. הֱוֵי לָמֵד מִכָּךְ, שֶׁהַכֹּל הוּא מִן הָאִשָּׁהמדרש רבה (בראשית פרק י"ז). וראה בספר "חכמת התורה" להג"ר שלמה קלוגר זצ"ל שביאר סיבת הדבר בהיות שהאשה אין לה תורה ומצוות כמו הגבר, וממילא היצר הרע שלה הוא פחות כפי שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו", ולכן נקל לה לאשה להיות עושה רצונו של מקום יותר מהאיש, ואף לשומרו ולסייעו מול יצרו הרע. , וּכְמַאֲמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ"משלי י"ד, א'. .
עַל אַף שֶׁהַגֶּבֶר הוּא הַדְּמוּת הַמְפַרְנֶסֶת בַּבַּיִת הַיְּהוּדִי, עִם כָּל זֹאת אוֹמְרִים רַבּוֹתֵינוּ כִּי עִקַּר הַבְּרָכָה בִּמְלֶאכֶת הָאִישׁ נִשְׁאֶבֶת מִן הָאִשָּׁה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ"בראשית י"ב, ט"ז. . וּמִטַּעַם זֶה הָיָה מוֹרֶה רַבָּא לְשׁוֹמְעֵי לִקְחוֹ "אוֹקִירוּ נְשַׁיְיכוּ כִּי הֵיכִי דְּתִתְעַתְּרוּ"בבא מציעא (נ"ט ע"א). ותרגום הדברים: כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו. , וְכָךְ מוּבָא בָּרִאשׁוֹנִים שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה לֹא רָצָה לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ בְּאָמְרוֹ שֶׁכָּל עֲשִׁירוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ לֹא בָּאָה לוֹ אֶלָּא בַּעֲבוּרָהּ וּבִזְכוּתָהּכן מובא ב"מושב זקנים" המיוחס לבעלי התוספות ז"ל. . וְלֹא רַק בְּגַשְׁמִיּוּת מַשְׁפִּיעָה הָאִשָּׁה עַל הָאִישׁ, אֶלָּא גַּם בְּרוּחָנִיּוּת אוֹמְרִים חֲזַ"ל שֶׁהַשָּׁרוּי בְּלֹא אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא תּוֹרָה, וּבְלֹא חוֹמָה הַמְּגִנָּה מִפְּנֵי הַיֵּצֶר הָרַעיבמות (ס"ב ע"ב). , וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו וְלֹא עַל מַעֲשֵׂי יָדָיו"נוצר חסד" על פרקי אבות (פרק ו' משנה ב'), ועיין עוד בספה"ק "תומר דבורה" להרמ"ק זיע"א שכתב כעין זה. .
בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאִשָּׁה, אוֹמְרִים חֲזַ"ל שֶׁדִּקְדֵּק לְבָרְאָהּ דַּוְקָא מִן הַצֶּלַע שֶׁהִיא אֵבֶר חָזָק וּמְכֻסֶּהראה מדרש רבה בראשית (פרק י"ח). , וְזֶה בִּכְדֵי לְהַטְבִּיעַ בָּאִשָּׁה אֶת הַטֶּבַע לִהְיוֹת יַצִּיבָה וּצְנוּעָה, שֶׁאֵלּוּ שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת הַדְּרוּשׁוֹת לָהּ לְהַחְזָקַת הַבַּיִת וּלְהַעֲמָדָתוֹ. כִּי אִם הָאִשָּׁה לֹא תִּהְיֶה חֲזָקָה בְּדַעְתָּהּ וּבְמַעֲשֶׂיהָ לִשְׁמֹר עַל בַּעֲלָהּ וּלְחַנֵּךְ אֶת יְלָדֶיהָ, לְכַלְכֵּל בְּמִשְׁפָּט אֶת בֵּיתָהּ וּלְחַשֵּׁב אֶת צְעָדֶיהָ – לֹא יַחֲזִיק הַבַּיִת הַזֶּה לְאֹרֶךְ זְמַן, וְהַפֵּרוֹת שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ לֹא יִהְיוּ רְאוּיִים לְהִקָּרֵא עַם ה'. וְכֵן אִם לֹא תִּהְיֶה הָאִשָּׁה צְנוּעָה בַּהֲלִיכוֹתֶיהָ – סוֹף שֶׁתִּכָּנֵס הַפְּרִיצוּת בְּבֵיתָהּ וּתְכַרְסֵם וּתְכַלֶּה אֶת הַכֹּל כְּמוֹ הַתּוֹלַעַתאימרת רב חסדא במסכת סוטה (ג' ע"ב). . לָכֵן חַיֶּבֶת זוֹ לְחַזֵּק אֶת רוּחָנִיּוּתָהּ בְּכָל מִינֵי דְּרָכִים, וְלַעֲלוֹת בִּדְרָגוֹת וּבְמַעֲלוֹת בֶּאֱמוּנָה וּבְיִרְאַת ה' טְהוֹרָה, וּכְשֵׁם שֶׁהָאִישׁ נִדְרָשׁ לְהִתְקַדֵּם בְּרוּחָנִיּוּתוֹ וּלְהִתְקַדֵּשׁ כָּךְ גַּם הָאִשָּׁה מְחֻיֶּבֶת לְחַזֵּק וּלְהַדֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ עִם בּוֹרְאָהּ.
כָּךְ כָּתַב רַבֵּנוּ הָ"אִבְּן עֶזְרָא" זַצַ"ל גַּבֵּי הַמַּרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת שֶׁנִּדְּבוּ הַנָּשִׁים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: "דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לִרְאוֹת פְּנֵיהֶן בְּכָל בֹּקֶר בַּמַּרְאָה לְהִתְיַפּוֹת וּלְתַקֵּן עַצְמָן בָּהֶן, וּבְדוֹר הַמִּדְבָּר הָיוּ נָשִׁים עוֹבְדוֹת ה' שֶׁסָּרוּ מִתַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְנָתְנוּ מַרְאוֹתֵיהֶן נְדָבָה לַה', כִּי לֹא בִּקְּשׁוּ עוֹד לְהִתְיַפּוֹת רַק הָיוּ בָּאוֹת יוֹם יוֹם אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לְהִתְפַּלֵּל וְלִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַמִּצְווֹת מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה"שמות ל"ח , ח'. . וְכָזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ!
יָדוּעַ הַמַּעֲשֶׂה בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה שֶׁלָּחַם בְּגָלְיָת הַפְּלִישְׁתִי וְהֱבִיסוֹ נֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִים, וְהִצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד אוֹיְבֵיהֶם. וּבַמִּדְרָשׁ מוּבָא כִּי לְאַחַר שֶׁנִּצֵּחַ דָּוִד אֶת גָּלְיָת בִּקֵּשׁ דָּוִד לַעֲרֹף אֶת רֹאשׁוֹ בַּחֶרֶב, אֶלָּא שֶׁמֵּרוֹב כְּבֵדוּתָהּ לֹא הִצְלִיחַ לְשָׁלְפָה, וְלָכֵן בִּקֵּשׁ מֵהַנַּעַר הַגּוֹי נוֹשֵׂא הַכֵּלִים שֶׁיִּשְׁלְפֶנָּה בַּעֲבוּרוֹ. הַנַּעַר נִצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וּבִקֵּשׁ בִּתְמוּרָה לְהִתְגַּיֵּר וּלְקַבֵּל בַּת יִשְׂרָאֵל, וְאָכֵן דָּוִד הִסְכִּים לְכָךְ. אַךְ הַקָּבָּ"ה לֹא רָאָה זֹאת בְּעַיִן יָפָה וּשְׁאָלוֹ: "דָּוִד! וְכִי סוֹחֵר אַתָּה בְּבַת יִשְׂרָאֵל?! חַיֶּיךָ שֶׁאֶת שֶׁלְּךָ אַתָּה נוֹתֵן!". וְאָכֵן אוֹתוֹ גּוֹי הָיָה אוּרִיָּה הַחִתִּי, וְאֶת מִי נָשָׂא? אֶת בַּת שֶׁבַע, זוֹ שֶׁלְּיָמִים נֶעֶשְׂתָה אֵשֶׁת דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה. לְלַמֶּדְךָ עַד כַּמָּה הַקָּבָּ"ה מַחְשִׁיב אֶת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּמְשַׁמֵּר אֶת כְּבוֹדָן וּמַעֲמָדָן.
רַבִּים הֵם הַטּוֹעִים בַּהֲבָנָתָם אֶת בִּרְכַּת "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה" שֶׁנִּתְקְנָה לָנוּ בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ הָאִשָּׁה נְחוּתָה אוֹ מֻשְׁפֶּלֶת בְּעֵינֵי הַתּוֹרָה וַחֲכָמֶיהָ, אַךְ יוֹדְעֵי דָּבָר מְבִינִים שֶׁמַּשְׁמָעוּת הַבְּרָכָה הַזּוֹ הִנָּהּ אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. שֶׁכֵּן מַטָּלוֹת רַבּוֹת מֻנָּחוֹת עַל כְּתֵפֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה בַּיַּהֲדוּת, תַּפְקִידִים גְּדוֹלִים וּבְכִירִים שֶׁשּׁוּם גֶּבֶר בָּעוֹלָם לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶםכך מובא בשם המהר"ל מפראג זיע"א שמלאכת איש על אשה אפשר, אבל מלאכת אשה על איש אי אפשר. וכן אמרו חז"ל שקשה טלטלת הגבר יותר מטלטלת האשה. . וּלְצֹרֶךְ כָּךְ נִתְּנוּ לַאִשָּׁה כֹּחוֹת עִלָּאִיִּים כְּפִי שֶׁכְּבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל, בְּאֶמְצָעוּתָם מַצְלִיחָה הָאִשָּׁה לְמַלֵּא אֶת יִעוּדָהּ וְתַפְקִידָהּ בַּיַּהֲדוּת. מִטַּעַם זֶה מְבָרֵךְ הַגֶּבֶר "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה" לְהוֹדוֹת לַה' עַל שֶׁלֹּא הֵטִיל עָלָיו אֶת אוֹתָם תַּפְקִידִים כַּבִּירִים שֶׁוַּדַּאי לֹא הָיָה בְּכֹחוֹ לְקַיְּמָם, וְאִלּוּ הָאִשָּׁה מְבָרֶכֶת "בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ" כְּחַיָּל נֶאֱמָן הַמְקַיֵּם אֶת הוֹרָאַת מְפַקְּדוֹ. וּבִינוּ נָא זֹאת!