לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל כָּל אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא תָּבִיא אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַחַיִּים עָלֶיהָ בְּמִשְׁכְּבֵי אִשָּׁהמסכת עבודה זרה (כ"ב) וסנהדרין (נ"ד ע"ב) ורמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק א' הלכה ט"ז). .
תֹּקֶף אַזְהָרָה זוֹ הוּא מִהְיוֹת הָאִשָּׁה בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, אַךְ אִם הָיְתָה הָאִשָּׁה פְּחוּתָה מִכָּךְ אֲזַי הַבְּהֵמָה נִסְקֶלֶת וְהָאִשָּׁה פְּטוּרָה, רַק רָאוּי לְיַסְּרָהּ עַל הַדָּבָר. וְאִם הָיְתָה פְּחוּתָה מִשָּׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד אֲזַי אֲפִלּוּ אֶת הַבְּהֵמָה לֹא סוֹקְלִים, שֶׁאֵין הַדָּבָר נֶחְשָׁב לְבִיאָה כְּלָל. וּבַבְּהֵמָה לֹא חִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין קְטַנָּה לִגְדוֹלָהסנהדרין (נ"ה ע"א) ורמב"ם (שם). .
וְהָעוֹבֶרֶת וְהֵבִיאָה עָלֶיהָ מִן הַבְּהֵמָה אוֹ מִן הַחַיָּה הֲרֵי זוֹ עָבְרָה עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה וְחַיֶּבֶת כָּרֵת, וְאִם הָיָה הַדָּבָר בְּמֵזִיד בְּהַתְרָאָה וּבְעֵדִים שְׁנֵיהֶם נִסְקָלִים הָאִשָּׁה וְהַבְּהֵמָה, וְאִם בְּשׁוֹגֵג הֲרֵי זוֹ חַיֶּבֶת קָרְבַּן חַטָּאתרמב"ם (שם), ועיין שם שכבר מהכנסת העטרה מתחייב, ועוד עיין שם מה הדין בקטנה. .