רָמַז הַכָּתוּב – אֵם לַמָּסֹרֶת
אִסּוּר גִּלּוּי עֲרָיוֹת הוּא אֶחָד מִשְּׁלוֹשׁ הָעֲבֵרוֹת עֲלֵיהֶן נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לְהֵהָרֵג וְלֹא לַעֲבֹר. שֶׁאִם יֹאמְרוּ לְאִישׁ אוֹ לְאִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ לְגַלּוֹת עֲרָיוֹת, אוֹ לִשְׁפֹּךְ דַּם נָקִי – חוֹבָה עֲלֵיהֶם לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁם עַל הַדָּבָר וְלָמוּת וְלֹא לַעֲבֹר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן שְׁאָר הָעֲבֵרוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן אָמְנָם הֻזְהַרְנוּ לְקַיְּמָן בְּחֵרוּף נֶפֶשׁ, אָמְנָם לֹא נִצְטַוֵּינוּ לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ עֲלֵיהֶן, וְאִם הֻכְרַחְנוּ לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן לְמַעַן הַצָּלַת נַפְשֵׁנוּ הוֹרָאַת הַתּוֹרָה הִיא לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן וְלֹא לְהֵהָרֵגראה כל זאת בתוספת הפרטים וחילוקי הדינים ברמב"ם הלכות יסודי התורה (פרק ה'). .
וּמִדָּבָר זֶה לְמֵדִים אָנוּ שֶׁדְּרִישַׁת הַתּוֹרָה מֵאִתָּנוּ הִיא לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִתְמַסֵּר עַל מִצְווֹתֶיהָ, אִם בְּמָמוֹן וְאִם בְּגוּף וְאִם בְּנֶפֶשׁ, וְלֹא דַּי שֶׁנְּהֵא מִמְּקַיְּמֶיהָ וּמִשּׁוֹמְרֵי מִשְׁפָּטֶיהָ אַךְ וְרַק כְּשֶׁנּוֹחַ וּמִסְתַּדֵּר. כִּי מִי שֶׁמְּמַלֵּא אֶת בַּקָּשַׁת זוּלָתוֹ מִבְּלִי שׁוּם קֹשִׁי אוֹ מַאֲמָץ עֲדַיִן לֹא הוֹכִיחַ לוֹ בֶּאֱמֶת אֶת אַהֲבָתוֹ, אֶלָּא רַק לִכְשֶׁיְּחָרֵף נַפְשׁוֹ עַל הַדָּבָר, וְלַמְרוֹת כָּל הַמְּנִיעוֹת יִתְמַסֵּר לְמִלּוּי בַּקָּשָׁתוֹ - הֲרֵי זֶה לְאוֹת וּלְמוֹפֵת שֶׁגְּדוֹלָה אַהֲבָתוֹ כְּלַפָּיו, וְכֵנָה יְדִידוּתוֹ עִמּוֹ.
כָּךְ גַּם כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא נִצְטַוֵּינוּ כֻּלָּנוּ לֶאֱהֹב אֶת ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא כַּכָּתוּב "וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ"דברים ו', ה'. , אַךְ כֵּיצַד נְאַמֵּת וְנוֹכִיחַ אֶת אַהֲבָתֵנוּ כְּלַפֵּי הַשֵּׁם? מַמְשִׁיךְ הַפָּסוּק וְאוֹמֵר "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" וּבֵאֲרוּ חֲכָמֵינוּ שֶׁאֲפִלּוּ אִם נוֹטְלִים מִמְּךָ אֶת רְצוֹנְךָ אוֹ אֶת מָמוֹנְךָ אוֹ אֶת נַפְשְׁךָ – עֲדַיִן תֹּאהֲבֵהוּ וּתְקַיֵּם מִצְווֹתָיו – זוֹהִי הַהוֹכָחָה הַחוֹתֶכֶת שֶׁאָכֵן הִנְּךָ אוֹהֲבוֹ וּמְכַבְּדוֹראה ברכות (ס"א ע"ב). .
חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָסְרוּ בְּיָדֵינוּ כְּלָל וִיסוֹד גָּדוֹל בַּחַיִּים: כָּל דָּבָר שֶׁנּוֹתְנִים בֵּית דִּין נַפְשָׁם עָלָיו – סוֹפוֹ לְהִתְקַיֵּם בְּיָדָםירושלמי שבת (פרק א' הלכה ד'). ובמכילתא (פרשת כי תשא) נאמר "כל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו כגון שבת, מילה, תלמוד תורה וטבילה – הרי אלו נתקיימו בידם". . שֶׁכֵּן הַתְּנַאי לְהַשָּׂגַת דָּבָר וּלְהַגְשָׁמַת חֲלוֹם הוּא הַהִתְמַסְּרוּת אֵלָיו. כִּי עִקַּר הַהַצְלָחָה שֶׁל הָאָדָם אֵינָהּ תְּלוּיָה כְּלָל בְּכִשְׁרוֹנוֹ אוֹ בְּמַעֲשָׂיו, אֶלָּא בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד, וּכְשֶׁהַבּוֹרֵא אָכֵן חָפֵץ בְּהַצְלָחַת דָּבָר מִיָּד הוּא מְעוֹרֵר בָּאָדָם רָצוֹן עַז לְכָךְ וְהַלָּה הוֹלֵךְ וּמְקַיְּמוֹ. לָכֵן אִם אָדָם מוּכָן לִמְסֹר נַפְשׁוֹ וּלְהִתְאַמֵּץ בְּיוֹתֵר עַל דָּבָר מְסֻיָּם - הֲרֵי זֶה סִימָן שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ כָּאן רָצוֹן אֱלֹקִי, וּמִמֵּילָא מֻבְטָח לוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ. וְאִם לֹא הִצְלִיחַ בְּדָבָר אָז כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא הָיָה כָּאן רָצוֹן אֲמִתִּי, וְזֶה בִּהְיוֹת שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ לֹא רָצָה בְּכָךְוראה בספרנו "דובב שפתי ישנים" עה"ת (פרשת תרומה) מה שהבאנו מהרה"ק בעל ה"נר ישראל" מרוז'ין זיע"א שמשמיים לא מעוררים באדם רצון אמיתי ופנימי אלא לדבר שהוא מתאים וראוי לו, וכפי שאמרו חז"ל (קהלת רבה א', י"ג) "יש לו מנה רוצה מאתיים" ולא אמרו שרוצה שלוש מאות וכיוב"ז, כי לדבר לא מציאותי אין רצון אמיתי. ולכן אם יש באדם רצון חזק ואמיתי לדבר מסויים – אזי בודאי ישיגנו, ואם לא השיגו – כנראה שהרצון לא היה אמיתי. וזהו עומק מה שאמרו "אין דבר העומד בפני הרצון". ודפח"ח. . וְלָכֵן אִם בֵּית דִּין מְבַקְּשִׁים לְתַקֵּן דָּבָר אוֹ לִקְבֹּעַ דִּין מְסֻיָּם וּרְצוֹנָם שֶׁהַדָּבָר יִתְקַיֵּם לְאֹרֶךְ זְמַן – חוֹבָה עֲלֵיהֶם לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁם עַל קִיּוּמוֹ, וְזֶה מַה שֶּׁיַּבְטִיחַ אֶת עֲמִידָתוֹ לְעוֹלָמִים.
תּוֹרָתֵנוּ מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ שֶׁצָּרִיךְ סַבְלָנוּת בַּחַיִּים. לְכָל דָּבָר יֵשׁ אֶת הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַקְדִּים אֶת הַמְאֻחָר. אַךְ כְּמוֹ שֶׁלְּכָל כְּלָל יֵשׁ יוֹצֵא מִן הַכְּלָל – כָּךְ גַּם לִכְלָל זֶה יֵשׁ יוֹצֵא דֹּפֶן, שֶׁבְּעֶזְרָתוֹ נִתָּן לַעֲקֹף אֶת הַזְּמַן וְלִפְסֹחַ עַל תְּנָאֵי הַסַּבְלָנוּת וְהַהַמְתָּנָה, וּלְהַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשֵׁנוּ כָּאן, מִיָּד וְעַכְשָׁו: עַל יְדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ. כִּי מִי שֶׁעוֹשֶׂה מְסִירוּת נֶפֶשׁ עַל דָּבָר מְסֻיָּם אֲזַי גַּם אִם לֹא מַגִּיעַ לוֹ, וְגַם אִם הוּא אֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ – עִם כָּל זֹאת פּוֹתְחִים אֶת הַשְּׁעָרִים וּמַעֲנִיקִים לוֹ, כֵּיוָן שֶׁמּוּל מְסִירוּת נֶפֶשׁ שׁוּם מְנִיעָה לֹא יְכוֹלָה לַעֲמֹד. כָּךְ רָאִינוּ בְּכַמָּה וְכַמָּה הִזְדַּמְּנֻיּוֹת בְּחַיֵּינוּ כְּשֶׁהָיְתָה מְסִירוּת נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה עַל מִצְוָה מְסֻיֶּמֶת אוֹ עַל עִקָּרוֹן כָּל שֶׁהוּא בַּיַּהֲדוּת – הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא סִדֵּר אֶת הַדְּבָרִים נֶגֶד הַטֶּבַע וְהַהִגָּיוֹן, וְכָל הַמְּנִיעוֹת וְהַבְּעָיוֹת נֶעֶלְמוּ כְּלֹא הָיוּ. וּמָשְׁלוּ אֶת הַדָּבָר לְבִנְיָן גָּבוֹהַּ גּוֹרֵד שְׁחָקִים שֶׁהָעֲלִיָּה אֵלָיו אוֹרֶכֶת כַּמָּה וְכַמָּה שָׁעוֹת, וְגַם זֶה בְּקֹשִׁי וּבְיֶזַע רַב, וְהִנֵּה בָּא אֶחָד וּבְתוֹךְ דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם הִגִּיעַ מִלְּמַטָּה אֶל הַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה. אֵיךְ? עַל יְדֵי מַעֲלִית! הַמַּעֲלִית מַעֲלָה פִּי כַּמָּה מַהֵר וְקַל מִבָּרֶגֶל, וְכָּךְ גַּם מְסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁל הָאָדָם פּוֹתַחַת לוֹ בַּחַיִּים דְּלָתוֹת וּשְׁעָרִים שֶׁעַל פִּי הַטֶּבַע וְהַהִגָּיוֹן לְעוֹלָם לֹא הָיוּ נִפְתָּחִים בְּפָנָיומשל נפלא שמענו מהגה"צ רבי יאשיהו פינטו שליט"א. וראה בספר "מכתב מאליהו" להג"ר אליהו דסלר זצ"ל (חלק ד' עמוד 267) שכתב בזה"ל: "יש סדק קטן בחומת הטבע שאינו נראה לעין, ודרכו הנס נכנס. הסדק הזה הוא – הנכונות למסירות נפש". עכל"ק. .
מָצִינוּ בַּתַּלְמוּד מַחְלֹקֶת בֵּין הַתַּנָּאִים בְּאֹפֶן דְּרִישַׁת פְּסוּקֵי הַתּוֹרָה: הַאִם יֵשׁ לִדְרֹשׁ עַל פִּי "אֵם לַמִּקְרָא" שֶׁזּוֹהִי צוּרַת הַכְּתִיבָה שֶׁל הַמִּקְרָאוֹת, אוֹ שֶׁמָּא יֵשׁ לִדְרֹשׁ עַל פִּי "אֵם לַמָּסֹרֶת" שֶׁזּוֹהִי צוּרַת הַקְּרִיאָה הַמְנֻקֶּדֶת שֶׁל הַמִּקְרָאוֹת, כְּפִי שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּמָסֹרֶת מֵאֲבוֹתֵינוּ? וְנִקְבְּעָה הַהֲלָכָה שֶׁהָאֵם לַמָּסֹרֶת הִנָּהּ חֲזָקָה וּמְבֻסֶּסֶת יוֹתֵר מֵהָאֵם לְמִקְרָא, וְלָכֵן יֵשׁ לְהַעֲדִיפָהּ וּלְהַקְדִּימָהּראה סוכה (ו' ע"ב) ומכות (ז' ע"ב) ובראשונים שם. . וְחָשַׁבְנוּ לוֹמַר שֶׁטַּעַם הַדָּבָר הוּא בִּהְיוֹת שֶׁעִקַּר זְכוּתֵנוּ בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ אֵינוֹ אֶלָּא בְּכָךְ שֶׁמָּסַרְנוּ נַפְשֵׁנוּ עָלֶיהָ: אִם זֶה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה שֶׁאַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָהשמות ל"ד, כ"ח. כְּדֵי לְקַבְּלָהּ מֵה', וּלְאַחַר מִכֵּן "מְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ" דְּהַיְנוּ הֶעֱבִיר וְהוֹרִישׁ אֶת מִדַּת הַהִתְמַסְּרוּת עָלֶיהָ לִיהוֹשֻׁעַאבות (פרק א' משנה א'), וכן פירש האדמו"ר רבי יוסף יצחק מליובאוויץ' זצוק"ל, הובא בספר "מעיינות הנצח" על פרקי אבות. , וְכֵן הָלְאָה עַד לְדוֹרֵנוּ זֶה לֹא עֲבֵרָה הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּ"מָסֹרֶת" דְּהַיְנוּ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה, וְלָכֵן זָכִינוּ שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּיָדֵינוּ. וּמִטַּעַם זֶה גַּם כֵּן נִקְבְּעָה הַהֲלָכָה עַל פִּי הָאֵם לַמָּסֹרֶת, שֶׁהִיא מְסַמֶּלֶת אֶת מְסִירוּת נַפְשֵׁנוּ עַל הַתּוֹרָה וּמִשְׁפָּטֶיהָ.
יֶתֶר עַל כֵּן מְסֻפָּר בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי שֶׁבִּשְׁעַת מְסִירַת הַלּוּחוֹת מֵהַקָּבָּ"ה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַל הַר סִינַי, הָיוּ עַם יִשְׂרָאֵל מִתְכּוֹנְנִים לְחֵטְא הָעֵגֶל, וּמְתָאֵר הַיְרוּשַׁלְמִי שֶׁבְּאוֹתָם רְגָעִים הָיוּ הַלּוּחוֹת כִּבְיָכוֹל מֻחְזָקִים מִצַּד אֶחָד בִּידֵי ה' יִתְבָּרַךְ, וּמִצַּד שֵׁנִי בִּידֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וּמִשֶּׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת עֵגֶל הַזָּהָב בִּקֵּשׁ הַקָּבָּ"ה לְחָטְפָם וְלִיקְחָם בַּחֲזָרָה אֵלָיו, אַךְ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ "קָדַם וַחֲטָפָם" מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְשׁוֹאֵל עַל כָּךְ הַמַּהֲרַ"ל מִפְּרָאג זִיעָ"א: וְכִי כֵּיצַד יִתָּכֵן לוֹמַר עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הֶעָנָו שֶׁבַּנִּבְרָאִים, זֶה שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר "מֹשֶׁה עֶבֶד ה'"דברים ל"ד, ה'. , הוּא יַחְטֹף אֶת הַלּוּחוֹת מִיָּדָיו שֶׁל אָדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים?! וְכִי נָאֶה וְכִי יָאֶה לִנְהֹג כָּךְ כְּלַפֵּי הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא?! וּמְבָאֵר שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הֵבִין שֶׁאִם עַכְשָׁו הַקָּבָּ"ה לֹא יִתֵּן לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה – מִי יוֹדֵעַ מָתַי תִּהְיֶה הַהִזְדַּמְּנוּת הַבָּאָה שֶׁלָּנוּ לְקַבְּלָהּ, וְאִם בִּכְלָל!! לָכֵן מָסַר נַפְשׁוֹ עַל עַם יִשְׂרָאֵל וְכִבְיָכוֹל "קָדַם וַחֲטָפָם" מִיָּדָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לַמְרוֹת הַסַּכָּנָה הַכְּרוּכָה בְּדָבָר, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם תִּהְיֶה לָנוּ עוֹד הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת. אַתָּה הָרְאֵתָ לְדַעַת שֶׁכְּבָר מֵרֶגַע מְסִירַת הַתּוֹרָה הָיָה הַדָּבָר בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה מִיָּד מְקַבְּלֶיהָ, וְלָכֵן זוֹכִים אָנוּ לְכָךְ שֶׁעֲדַיִן מִתְקַיֶּמֶת וְתִתְקַיֵּם הַתּוֹרָה בְּיָדֵינוּ.
מִטַּעַם זֶה גַּם כֵּן יֶשְׁנָהּ הֲלָכָה שֶׁעָלֶיהָ אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לַחְלֹק וּלְהִתְוַכֵּחַ: "הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי"מנחות (כ"ט ע"ב) במעשה ברבי עקיבא, וראה בסוטה (ט"ז ע"א) ובפירוש רש"י ז"ל שם שפעמים שאפילו פסוק מפורש עוקרת ההלכה למשה מסיני. – שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ מָסַר נַפְשׁוֹ בְּעֵת "מְסִירַת הַתּוֹרָה", לָכֵן כָּל הֲלָכָה הַמֻּחְזֶקֵת בְּיָדֵינוּ שֶׁהִיא "הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי" אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְעַרְעֵר וְלַחֲלֹק עָלֶיהָ!
דּוֹרֵנוּ הוּא דּוֹר מְשֻׁפָּע בִּבְרָכוֹת רוּחָנִיּוֹת וְגַּשְׁמִיּוֹת כְּאֶחָד: שִׁיבָתֵנוּ לְאַדְמָתֵנוּ אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ לְאַחַר אַלְפֵי שְׁנוֹת גָּלוּת, קִבּוּץ וְאִחוּד הַגָּלֻיּוֹת מִכָּל קַצְוֵי תֵּבֵל לְאַחַר פֵּרוּד וְנִתּוּק, הַרְחָבַת עוֹלַם הַתּוֹרָה וּמַעְגָּל לוֹמְדֶיהָ בִּמְמַדִּים עֲצוּמִים, לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ חָזְרָה לִהְיוֹת מְדֻבֶּרֶת לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁכִּמְעַט וְנָגֹזָה – אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מֵהַמַּתָּנוֹת הַנִפְלָאוֹת הַלָּלוּ, לַמְרוֹת הַחֶסְרוֹנוֹת וְהַמֶּחְדָּלִים שֶׁלְּצַעֲרֵנוּ עֲדַיִן קַיָּמִים. עַל מָה וְלָמָּה זָכָה דּוֹרֵנוּ לְכָךְ? וְכִי בְּשִׁבְעִים הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת רָאִינוּ אֵיזוֹ הִתְקָרְבוּת מְיֻחֶדֶת מִצִּדֵּנוּ לְבוֹרְאֵנוּ?! אֵיזוֹ זְכוּת מְיֻחֶדֶת הָיְתָה בְּמַעֲשֵׂינוּ שֶׁתְּזַכֶּה אוֹתָנוּ לְכָל זֹאת?! אַדְּרַבָּה: הֲרֵי רוֹב הַדּוֹר שֶׁעָמַד בְּאוֹתָם יָמִים בְּשַׁעֲרֵי אַרְצֵנוּ הָיָה דּוֹר הַמְנֹעָר מִכָּל תֹּכֶן, מִתְכַּחֵשׁ לַמָּסֹרֶת וּמְשֻׁלָּל כָּל שָׁרָשִׁים, לֹא הַתּוֹרָה עָמְדָה בְּרֹאשׁ מַעֲיָנָיו אֶלָּא "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדַי" רָקַם אֶת הַ"הִמְנוֹן" שֶׁל אוֹתָם יָמִים, אִם כֵּן בְּאֵיזוֹ זְכוּת קִבֵּל דּוֹר שֶׁכָּזֶה אֶת כָּל הַמַּתָּנוֹת הַנִפְלָאוֹת הַלָּלוּ? הַתְּשׁוּבָה הִיא בְּרוּרָה כַּשֶׁמֶשׁ: "בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים וְתָבִיא גְּאֻלָּה לִבְנֵי בְּנֵיהֶם"מתוך פיוט "יום ליבשה" לרבי יהודה הלוי, הנאמר בסעודת הברית. – הָאָבוֹת מָסְרוּ נַפְשָׁם עַל הַזָּקָן וְהַפֵּאוֹת בְּתָאֵי הַגַּזִּים, הָאִמָּהוֹת קָפְצוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ תּוֹךְ כְּדֵי סִדּוּר כִּסּוּיֵי רֹאשָׁן, בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל קִפְּחוּ אֶת חַיֵּיהֶן עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהִטָּמֵא לַעֲרֵלִים, בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל נוֹרוּ לַמָּוֶת עַל לִמּוּד הַגְּמָרָא בַּסֵּתֶר, תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן נָפְחוּ אֶת נִשְׁמָתָם עִם צַעֲקַת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" – עַל מְסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁכָּזוֹ לֹא פֶּלֶא שֶׁקִּבַּלְנוּ אָנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מַתָּנוֹת, וּכְלָל לֹא בִּזְכוּת עַצְמֵנוּ... רְאוּ נָא מַה בְּכֹחָהּ שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ לְחוֹלֵל!
גַּם כַּיּוֹם נִדְרֶשֶׁת מִכָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ מְסִירוּת נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה וְעִלָּאִית: אֲחִיזָה בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה מִבְּלִי שׁוּם פְּשָׁרוֹת, הִתְמַסְּרוּת עַל קִיּוּם הַמִּצְווֹת לַמְרוֹת כָּל הַהַפְרָעוֹת, הֲקָמַת בָּתִּים כְּשֵׁרִים וְהַעֲמָדַת דּוֹרוֹת יְשָׁרִים עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ, הִתְרַחֲקוּת וְהִתְנַתְּקוּת מִכָּל מִינֵי מִדּוֹת פְּסוּלוֹת וַאֲסוּרוֹת, עַל כָּל זֹאת וְעוֹד נִדְרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ מְסִירוּת נֶפֶשׁ מֻפְלָאָה, מַמָּשׁ כְּדֻגְמַת "יֵהָרֵג וְלֹא יַעֲבֹר". וּמִי יוֹדֵעַ אִם דַּוְקָא בִּזְכוּת מְסִירוּתֵנוּ זֹאת, נָבִיא בִּמְהֵרָה אֶת הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.