אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – אִישׁ הָאֱמֶת

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – אִישׁ הָאֱמֶת

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

מִיּוֹם בְּרֹא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, מִתְקַיֶּמֶת מִלְחָמָה מַתְמֶדֶת בֵּין שְׁתֵּי מַמְלָכוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת הַשּׁוֹלְטוֹת עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ: מַמְלֶכֶת הָאֱמֶת וּמַמְלֶכֶת הַשֶּׁקֶר. כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם הִנָּם נְתִינִים שֶׁל אַחַת מִשְּׁתֵּי מַמְלָכוֹת אֵלּוּ, עֲבָדִים הַמְּכוֹפְפִים אֶת עַצְמָם וְאֶת אִישִׁיּוּתָם תַּחַת חָסוּתָן שֶׁל מַעַצְמוֹת אֵלּוּ, וּמְקַוִּים וּמְיַחֲלִים לְקַבֵּל מֵהֶן אֶת חַיּוּתָם וְהַצְלָחָתָם בַּחַיִּים.

הַדְּבֵקִים בְּמִפְלֶגֶת הָאֱמֶת מִתְמַסְּרִים לָלֶכֶת בִּדְרָכֶיהָ, שׁוֹמְרִים וּדְבֵקִים בְּעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ, עֲמֵלִים וִיגֵעִים לְהַרְבּוֹת אֶת אוֹהֲדֶיהָ וּלְהַגְבִּיר אֶת חֵילוֹתֶיהָ, וּמְבַקְּשִׁים לְפַרְסְמָהּ בָּעוֹלָם בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת אֶפְשָׁרִית. בִּתְמוּרָה מְצַפִּים הֵם שֶׁהָאֱמֶת תְּהֵא לְנֵר לְרַגְלָם, וְתָאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, וְתִפְתַּח בִּפְנֵיהֶם שְׁעָרִים נְעוּלִים וְאוֹצָרוֹת גְּנוּזִים הַשְּׁמוּרִים וּמֻבְטָחִים לְמִי שֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ עַל מִדַּת הָאֱמֶת, וְדָבֵק בָּהּ בְּכָל לְבָבוֹ וְנַפְשׁוֹ וּמְאוֹדוֹ.

וּמִצַּד שֵׁנִי, הַדְּבֵקִים בְּמִפְלֶגֶת הַשֶּׁקֶר מְיַגְּעִים אֶת מֹחָם בְּכָל דְּרָכִים וְתַחְבּוּלוֹת לְהַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשָׁם, אֵינָם בּוֹחֲלִים בְּשׁוּם דֶּרֶךְ וְאֶמְצָעִי הַמַּבְטִיחַ לְסַפֵּק לָהֶם אֶת מְבֻקָּשָׁם, וְגַם אִם זֶה עַל חֶשְׁבּוֹן צַעַר אוֹ הֶפְסֵד שֶׁל הַזּוּלָת. מוֹכְרִים הֵם אֶת נִשְׁמָתָם לַשֶּׁקֶר וְלַתַּרְמִית תְּמוּרַת פַּת לֶחֶם יְבֵשָׁה, וּמַקְרִיבִים אֶת אִישִׁיּוּתָם וְאֶת מַצְפּוּנָם עַל מִזְבַּח הַסִּלּוּף בְּעַד כַּמָּה שְׁקָלִים אוֹ עֲבוּר מְעַט כָּבוֹד וְאַהֲדָה.

כֻּלָּם שֻׁתָּפִים בְּמִלְחֶמֶת הָאֱמֶת עִם הַשֶּׁקֶר, וְכָל אִישׁ וְאִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל הוּא הַצַּד הַלּוֹחֵם. יֶשְׁנָם הַבּוֹחֲרִים בַּמַּחֲנֶה הַכָּשֵׁר, וְיֶשְׁנָם הַבּוֹחֲרִים דַּוְקָא בַּמַּחֲנֶה שֶׁכְּנֶגֶד. וּכְמוֹ בְּכָל תְּחוּם וְדָבָר בַּחַיִּים שֶׁתּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מוֹרָה לָנוּ מַהִי הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, גַּם כָּאן נוֹתֶנֶת הַתּוֹרָה אֶת צִוּוּיָהּ לִדְבֹּק בְּמִדַּת הָאֱמֶת, וּלְסַיֵּעַ בְּיַד נְצִיגֵי הָאֱמֶת, הֵם הַדִּינִים וְהַשּׁוֹפְטִים, לְהוֹצִיא אֶת הָאֱמֶת לְאוֹר וּלְגַלּוֹת מִיהוּ הַזַּכַּאי וּמִיהוּ הַחַיָּב, מִיהוּ הַדּוֹבֵר אֱמֶת וּמִיהוּ הַמְּשַׁקֵּרומהרה"ק רבי יהושע מאוסטרובצה זיע"א מובא שישנם אנשים האוהבים את האמת בהיות שהיא מועילה להם, וישנם אנשים האוהבים את השקר בהיות שהוא מועיל להם. נמצא, שאינם אנשי אמת ולא אנשי שקר, אלא אנשים האוהבים את עצמם. אך איש אמת הוא אחד האוהב את האמת על עצם היותה אמת, בין אם היא מועילה לו ובין אם היא מפסידה. .

חוֹבָה זוֹ לְסַיֵּעַ בְּהוֹצָאַת הָאֱמֶת לָאוֹר אֵינָהּ מֻגְבֶּלֶת בְּמַעֲרֶכֶת הַמִּשְׁפָּט בִּלְבַד. עֲנָפֶיהָ וּזְרוֹעוֹתֶיהָ חוֹבְקוֹת אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בַּצִּוּוּי הָאֱלֹקִי שֶׁזּוֹעֵק לְעֵבֶר כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ גַּם בְּרֶגַע זֶה: "אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ"! אַל תִּבְנֶה אֶת הָאִישִׁיּוּת שֶׁלְּךָ מֵאַבְנֵי הַשֶּׁקֶר וְהַמִּרְמָה, אַל תְּעַצֵּב אֶת הַתַּדְמִית הָאִישִׁית שֶׁלְּךָ עַל אַדְנֵי הַצְּבִיעוּת וְהַחֲנֻפָּה, בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם, מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם!משלי א', ט"ו. כִּי מִשָּׁעָה שֶׁמַּרְגִּיל אָדָם אֶת לְשׁוֹנוֹ לְשַׁקֵּר – לֹא יִרְחַק הַיּוֹם וִישַׁקֵּר הוּא גַּם לְעַצְמוֹ!כמו שאמר רב לרבי חייא בנו ששיקר למטרה טובה: "לימדו לשונם דבר שקר" – היום זה למטרה טובה, ומחר זה כבר למטרה אחרת...(ראה כל המעשה ביבמות ס"ג ע"ב). ומתוך שמתרגל אדם לשקר לאחרים – מתחיל להאמין הוא גם בשקר של עצמו, וכמו שאמר הרה"ק מקאצק זיע"א שאזהרת התורה "לא תגנוב" נכתבה פעמיים: אחת שלא תגנוב דעת אחרים, ואחת שלא תגנוב דעת עצמך.

אִם נָתַן לְךָ הַבּוֹרֵא יְכֹלֶת לְהֵיטִיב עַם אָדָם, לְסַיֵּעַ לוֹ בְּעֵדוּת כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת, אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת!משלי ג', כ"ז. לוּ הָיוּ אֲחֵרִים יוֹדְעִים דָּבָר הַשַּׁיָּךְ לְךָ לֹא הָיִיתָ חָפֵץ שֶׁיּוֹדִיעוּךָ? כַּמָּה מְתַסְכֵּל הוּא הַדָּבָר לִחְיוֹת בְּסָפֵק אוֹ בְּחֹסֶר יְדִיעָה, לִהְיוֹת תָּלוּי וְעוֹמֵד נָתוּן לְחַסְדֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, אִם כֵּן לָמָּה תְּעַנֶּה אֶת חֲבֵרְךָ וְלֹא תַּנִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ?

דֻּגְמָא לְכָךְ הִיא צַוָּאַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "אֶל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּךְ"משלי ג', כ"ח. . אִם יֵשׁ לְךָ תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתוֹ, אִם יֵשׁ לְךָ אֶפְשָׁרוּת לְסַיְּעוֹ, לָמָּה תִּדְחֶה אוֹתוֹ שׁוּב וָשׁוּב? לָמָּה לְצַעֲרוֹ וּלְטַלְטְלוֹ לְחִנָּם? אָדָם נִשְׁאַל מֵחֲבֵרוֹ אִם יַגִּיעַ לְאֵרוּעַ פְּלוֹנִי, וְהַלָּה עוֹנֵהוּ בִּתְשׁוּבָה הַיְדוּעָה: "נִרְאֶה", "אוּלַי", "בְּלִי נֶדֶר" וְכַיוב"ז. אָז אִם אָכֵן אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ בָּטוּחַ הֶחֱרַשְׁתִּי, אֲבָל אִם אֵינְךָ מְתַכְנֵן לְהַגִּיעַ לָמָּה לְפַתֵּחַ בְּלֵב חֲבֵרְךָ תִּקְווֹת שָׁוְא? וְאִם יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁתַּגִּיעַ אָז לָמָּה לְשַׂחֵק בְּמִשְׂחֲקֵי "קָשֶׁה לְהַשָּׂגָה"? שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לֹא מַסְכִּים לָזֹאת!

עוֹד צִוָּנוּ שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: "אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ"שם פסוק כ"ט. . חֲבֵרְךָ מַאֲמִין בְּךָ, חֲבֵרְךָ סוֹמֵךְ עָלֶיךָ, הִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִמְעוֹל בֶּאֱמוּנוֹ, שֶׁכֵּן אֵין לְךָ יוֹתֵר נִבְזֶה וְשָׁפֵל מֵהַבּוֹגֵד בְּאֵמוּן הַזּוּלָת. הָאֵמוּן הוּא הַדָּבָר הָאִישִׁי וְהַיָּקָר בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, וְאוֹתוֹ הוּא מַעֲנִיק רַק לַאֲנָשִׁים סְפוּרִים. וְאִם מָעַלְתָּ בְּאֵמוּן חֲבֵרְךָ וְנִצַּלְתָּ אֶת בִּטְחוֹנוֹ בְּךָ - אֵין שׁוּם קָרְבָּן בָּעוֹלָם שֶׁיְּכַפֵּר לְךָ עַל מַעֲשֶׂיךָ!וראה לקמן בבאור מצוה קכ"ז מש"כ בס"ד בענין החזרת האמון באדם. הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת עַל נִסְיוֹנוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק עִם אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר שֶׁנִּסְּתָה לְהַכְשִׁילוֹ בַּעֲבֵרָה, אַךְ יוֹסֵף נֶעֱמַד אֵיתָן וְסֵרֵב לְהִתְפַּתּוֹת בְּטַעֲנָה: "הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי... וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹקִים?"בראשית ל"ט, ח' - ט'. וּבֵאֵר הָרַמְבַּ"ן זָ"ל שֶׁטַּעֲנַת יוֹסֵף הָיְתָה כִּי בִּהְיוֹת שֶׁאֲדוֹנָיו הִפְקִיד אֶת הַבַּיִת בְּיָדוֹ, וְנוֹתֵן בּוֹ אֶת כָּל אֱמוּנוֹ, לָכֵן יֵחָשֵׁב לוֹ הַדָּבָר לִבְגִידָה. וְהַבְּגִידָה בְּאֵמוּן אֲדוֹנָיו הִיא חֵטְא גָּדוֹל וְרַע לֶאֱלֹקִים, שֶׁכֵּן "עֵינָיו בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ"על פי הכתוב בתהלים (ק"א, ו'): "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הולך בדרך תמים הוא ישרתני". .

וּמִכָּאן יִלְמַד אָדָם לְמַלֵּא אֶת חוֹבָתוֹ כְּלַפֵּי הַזּוּלָת בְּעֵצָה וּבְתוּשִׁיָּה, בְּעֵדוּת וּבְמֵידָע, וּבְכָל דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֶפְשָׁרִית לְסַיֵּעַ לְזוּלָתוֹ וּלְהַצִּילוֹ מִכָּל צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ וְהֶפְסֵד, וְטוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה