לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יוֹדֵעַ עֵדוּת כָּל שֶׁהִיא עַל חֲבֵרוֹ, לִזְכוּת אוֹ לְחוֹבָה, בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אוֹ נְפָשׁוֹת אוֹ בִּשְׁאָר אִסּוּרִים, שֶׁיָּבוֹא לַהֲעִידָהּ בְּבֵית הַדִּין בִּפְנֵי הַדַּיָּנִיםכן כתב השלחן ערוך בתחילת הלכות עדות (חושן משפט סימן כ"ח). וחבירו בא למעט גוי שאין להעיד לו כמבואר בשלחן ערוך שם (סעיף ג'). . וְצֹרֶךְ גָּדוֹל יֵשׁ בְּמִצְוָה זוֹ לְקִיּוּם הָעוֹלָם וּלְהַעֲמָדָתוֹ, שֶׁכֵּן בְּהֵעָדְרָהּ לֹא נִתָּן יִהְיֶה לִחְיוֹת חַיִּים מְתֻקָּנִים הַמְבֻסָּסִים עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְדִינֶיהָ.
חִלּוּק יֵשׁ בֵּין עֵדוּת בְּעִנְיְנֵי מָמוֹן לִשְׁאָר עֵדֻיּוֹת: שֶׁבְּעֵדוּת מָמוֹן אֵין חוֹבָה עַל הָאָדָם לְהָעִיד אֶת עֵדוּתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן תְּבָעוֹ בַּעַל הַדִּין אוֹ בֵּית הַדִּין שֶׁיָּבוֹא לְהָעִידשבועות (ל"א ע"ב) ורמב"ם הלכות עדות (פרק א' הלכה א') ושלחן ערוך שם. , וְאִלּוּ בִּשְׁאָר עֵדֻיּוֹת עַל הָאָדָם לָבוֹא מִיָּזְמָתוֹ לְבֵית הַדִּין וּלְהוֹדִיעָם עַל עֵדוּתוֹ וְלַהֲעִידָהּכן כתב הרא''ש ז''ל במכות (פרק א') שכל הרואה דבר ערוה חייב להעיד לקיים מה שנאמר "ובערת הרע מקרבך", וכן למד הכסף משנה (ריש הלכות עדות) בדעת הרמב"ם, וכן הובא בספר החינוך. . וְהַיּוֹדֵעַ עֵדוּת כָּל שֶׁהִיא וְנִמְנָע מִלָּבוֹא וְלַהֲעִידָהּ הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִםשלחן ערוך שם. וראה בנושאי כלים שם שדנו באורך באופן שחבירו הפסיד ממון מחמת העדר עדותו ולכן תפס לו ממון כנגד מה שהפסיד האם מוציאים מידו או לא, עיין שם. . וְאִם גַּם נִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עֵדוּת הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵדראה שבועות (ל' ע"א) מתי מחייב בקרבן זה. . וּלְגֹדֶל חֻמְרַת הַדָּבָר נָקְטָה הַתּוֹרָה בִּלְשׁוֹן "וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ".
תְּנָאִים וְדִינִים רַבִּים נֶאֶמְרוּ בְּמִצְוַת הָעֵדוּת, רֻבָּם סוֹבְבִים סְבִיב כַּשְׁרוּת הָעֵד וְכַשְׁרוּת הָעֵדוּת. שֶׁאֵין מְקַבְּלִים עֵדוּת מֵהַקָּטָן, וְלֹא מֵהָאִשָּׁה, וְלֹא מֵהַגּוֹי, וְלֹא מֵהָרָשָׁע, וְלֹא מֵהַשּׁוֹטֶה, אֶלָּא מֵאִישׁ יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל הַכָּשֵׁר בְּמַעֲשָׂיו וְצָלוּל בְּדַעְתּוֹ. גַּם הַקְּרוֹבִים פְּסוּלִים לְהָעִיד עַל קְרוֹבֵיהֶם, וּבִכְלָלָם הַנּוֹגֵעַ בַּדָּבָר וְהַמְשֻׁחָד וְכַיּוֹצֵא בָּזֶהראה כל זאת ועוד בשלחן ערוך חושן משפט (סימן ל"ג – ל"ז). .
עִקַּר הָעֵדוּת אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא מִפִּיהֶם שֶׁל הָעֵדִים עַצְמָם, אוּלָם פְּעָמִים שֶׁגַּם עֵדוּתָם בִּכְתָב אוֹ חֲתִימַת יָדָם תְּשַׁמֵּשׁ כְּעֵדוּת, הַכֹּל כְּפִי הָעִנְיָן וְהַזְּמַןבבא בתרא (קס"ח) ורמב"ם (פרק ג' מהלכות עדות הלכה ד') ושלחן ערוך חו"מ (סימן ל"ח סעיף י"א). ואם נתן עדותו כתובה על שטר ואמר "מה שכתוב כאן אני מעיד" ראה בריטב"א על מסכת מכות (סוף פרק א') שמועיל. . וְלִפְנֵי שֶׁיָּעִידוּ הָעֵדִים מַזְהִירִים אוֹתָם בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים עַל חֻמְרַת הַמֵּעִיד עֵדוּת שֶׁקֶרסנהדרין (כ"ט ע"א) ושלחן ערוך חו"מ (סימן כ"ח סעיף ז'). , וְיֶתֶר דִּינֵי הָעֵדוּת מְבֹאָרִים בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּבְסִפְרֵי הַפּוֹסְקִים.