רָמַז הַכָּתוּב – אִישׁ הָאֱלֹקִים
בְּהַקְרָבַת קָרְבַּן הָעוֹף נִצְטַוֵּינוּ בִּשְׁנֵי צִוּוּיִים, הַנִּרְאִים כְּסוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה בְּמַטְּרָתָם: מִצַּד אֶחָד נִצְטַוֵּינוּ "וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ" – לַחְתֹּךְ וְלִמְלֹק אֶת רֹאשׁ הָעוֹף עַד שֶׁתִּשָּׁבֵר מִפְרַקְתּוֹ, וּמִצַּד שֵׁנִי הֻזְהַרְנוּ בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה "וְלֹא יַבְדִּיל" – שֶׁלֹּא לְהַפְרִיד הָרֹאשׁ מִן הַגּוּף לְגַמְרֵי בִּמְלִיקָתוֹ, אֶלָּא שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ גּוּף הָעוֹף וְרֹאשׁוֹ מְחֻבָּרִים זֶה לָזֶה. וְהַתְּמִיהָה הִיא גְּדוֹלָה: לְהַפְרִיד אוֹ לֹא? לַחְתֹּךְ אוֹ לֹא? לָמָּה "לְסַבֵּךְ" אֶת הָעִנְיָנִים? אִם רְצוֹן הַתּוֹרָה לְהַשְׁאִיר אֶת הָעוֹף חַי – אָז נִקַּח אוֹתוֹ לַלּוּל וּנְגַדְּלוֹ בְּנַחַת וּבְהַשְׁקֵט, וְאִם רְצוֹנָהּ לְהַקְרִיבוֹ לַה' – אָז נִשְׁחַט אוֹתוֹ עַד הַסּוֹף?! אֶתְמְהָה!!
אַךְ יָפָה הִיא תּוֹרָתֵנוּ, מְתוּקוֹת הֵן מִצְווֹתֵינוּ, מְאִירוֹת וּמַחְכִּימוֹת כְּמוֹ נֵר בְּאִישׁוֹן לַיְלָה. וְכָךְ רָאִינוּ לוֹמַר בס"ד:
הַקָּרְבָּן כַּיָּדוּעַ מַטְּרָתוֹ לְהוֹדִיעַ לָאָדָם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, לְתַקֵּן אֶת דְּרָכָיו וּלְיַשֵּׁר אוֹרְחוֹתָיו. וְהָעוֹף הוּא מֵהַמְיֻחָדִים שֶׁבַּנִּבְרָאִים: פְּעָמִים שֶׁתִּרְאֵהוּ רוֹבֵץ עַל הָאָרֶץ, תָּר אַחַר מָזוֹן בָּאֲדָמָה וּמְדַדֶּה בֵּין הַסְּלָעִים, וּפְעָמִים שֶׁתִּרְאֵהוּ פּוֹרֵשׁ כְּנָפַיִם וּמַגְבִּיהַ עוּף עַד שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם. נוֹשֵׁק וּמְחַבֵּר הוּא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כְּאִלּוּ הָיוּ שְׁנֵיהֶם מְנָת חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ. וְעַם יִשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ נִמְשְׁלוּ לְיוֹנָהכן דרשו חז"ל עה"פ (תהלים ס"ח, י"ד) "כנפי יונה נחפה בכסף" - זוהי כנסת ישראל. , שֶׁאַף הֵם רַגְלֵיהֶם בָּאָרֶץ וְרֹאשָׁם מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה. וּבְמַעֲשֵׂיהֶם וּבְמִצְווֹתֵיהֶם מְחַבְּרִים וּמְאַחֲדִים הֵם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַגַּשְׁמִיּוּת וְאֶת הָרוּחָנִיּוּת.
וְאֶת זֹאת מוֹרָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה בְּקָרְבַּן הָעוֹף, שֶׁמִּצַּד אֶחָד עָלֵינוּ לְהַפְרִיד אֶת הָרֹאשׁ מֵהַגּוּף, לְהַגְבִּיהַּ אֶת עַצְמֵנוּ וּלְהִתְעַלּוֹת וְלִדְבֹּק בָּעֶלְיוֹנִים, אַךְ מִצַּד שְׁנֵי לֹא לְהִנָּתֵק לְגַמְרֵי מֵהַגּוּף, אֶלָּא לְהִשָּׁאֵר עִם הַחֹמֶר וּלְהָפְכוֹ לְצוּרָה, לְהִשָּׁאֵר עִם הָאַרְצִיּוּת וּלְהַעֲלוֹתָהּ לְרוּחָנִיּוּת. אָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהִשָּׁאֵר מְחֻבָּר כָּל כֻּלּוֹ לַגּוּף וְלַחֹמֶר, וְלִשְׁקֹעַ בְּהַבְלֵי עוֹלָם חוֹלֵף, אַךְ גַּם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲלוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת מִבְּלִי לְהַעֲלוֹת אֶת הַגַּשְׁמִיּוּת יַחַד אִתּוֹ לַמְּרוֹמִים.
כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אֲבִי הַנְּבִיאִים, מְקַבֵּל הַתּוֹרָה מִידֵי הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא: "מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים" - מֵחֶצְיוֹ וּלְמַטָּה אִישׁ, מֵחֶצְיוֹ וּלְמַעְלָה אֱלֹקִיםאמרת רבי אבין במדרש רבה פרשת וזאת הברכה. . בַּגּוּף הֲרֵי הוּא כְּכָל הָאָדָם, אַךְ בְּרֹאשׁ מְשׁוֹטֵט הוּא בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. נָכוֹן אֲנִי אוֹכֵל, נָכוֹן אֲנִי שׁוֹתֶה, אֲבָל הָרֹאשׁ נִשְׁאַר תָּפוּס בַּבְּרָכָה, הַמַּחְשָׁבָה שְׁקוּעָה בִּרְצוֹן הָאֱלֹקִים.
וְלֹא רַק מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נִדְרָשׁ לִהְיוֹת כָּךְ, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ מַתְאִימִים וּמְיֹעָדִים לְזוֹ הַתַּכְלִית. כְּשֶׁאוֹכְלִים – לֶאֱכֹל בַּכַּשְׁרוּת הַמַּתְאִימָה וּבְטָהֳרַת הַיָּדַיִם וּבִבְרָכָה בְּכַוָּנָהכמבואר בהלכות נטילת ידים וברכות והסעודה. וכמובא בספרים הקדושים שמאכ"ל אותיות מלא"ך, לרמוז שבכח האכילה יכול האדם להעפיל לדרגת מלאך. , כְּשֶׁיְּשֵׁנִים – לִישֹׁן כְּמוֹ שֶׁהוֹרוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לְאַחַר קְרִיאַת שְׁמַע עַל הַמִּטָּה וּמִתּוֹךְ מַחְשֶׁבֶת טָהֳרָההיינו שלא לישן על בטנו אלא על צדו, ועיין שלחן ערוך אורח חיים (סימן רל"ט) ובנו"כ שם. , כְּשֶׁיְּגֵעִים לְפַרְנָסָתֵנוּ – לִשָּׂא וְלִתֵּן בְּיֹשֶׁר וּבֶאֱמוּנָה וּלְהַפְרִישׁ מֵהָרֶוַח לִצְדָקָהראה שבת (ל"א ע"א) ובבא בתרא (פרק קמא) וכתובות (ס"ו ע"ב). , וְכֵן הָלְאָה בְּכָל פְּעֻלָּה חָמְרִית שֶׁעוֹבֶרֶת תַּחַת יָדֵינוּ. וּכְפִי שֶׁלִּמְדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל בַּתַּלְמוּד שֶׁשִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּבְנֵי אָדָם, שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּשְׁלֹשָׁה כִּבְהֵמוֹת: יֵשׁ לָהֶם דַּעַת, וּמְהַלְּכִים בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וּמְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ - כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, וּפָרִים וְרַבִּים, וּמוֹצִיאִים רֵעִי - כִּבְהֵמָהחגיגה (ט"ז ע"א). . וְצָרִיךְ לְהָבִין מָה רָצוּ רַבּוֹתֵינוּ לְלַמְּדֵנוּ בָּזֶה? וְכִי לֹא יָדוּעַ לָנוּ שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וְשֶׁאָנוּ אוֹכְלִים וְכוּ'?! אֶלָּא מַה שֶּׁרָצוּ הוּא לְהַבְהִיר לָנוּ נֶחְרָצוֹת: כָּל זֶה נֶאֱמַר בְּךָ – אַתָּה עָלֶיךָ לִהְיוֹת כְּמַלְאָךְ, וְלִהְיוֹת כִּבְהֵמָה. תִּדְמֶה לְכָל אֶחָד בְּמַה שֶּׁצָּרִיךְ, וּתְחַבֵּר אֶת שְׁנֵי הַדְּבָרִים יַחַד לְהַעֲלוֹתָם לְקָרְבָּן לַה'. תֹּאכַל – אֲבָל בְּדַעַת, תִּפְרֶה וְתִרְבֶּה – אֲבָל בְּקוֹמָה זְקוּפָה, תּוֹצִיא – אֲבָל בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה. תַּחְתֹּךְ בֵּין הַשְּׁנַיִם, אֲבָל אַל תַּפְרִיד!
וְזֶהוּ פֵּשֶׁר חֲלוֹמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה בּוֹ רָאָה "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו"בראשית כ"ח, י"ב. וראה ב"כלי יקר" שפירש שם כעין מה שהבאנו כאן. . הַיְנוּ שֶׁסֻּלַּם הָעֲלִיָּה הָאֲמִתִּי שֶׁל הָאָדָם הוּא דַּוְקָא זֶה הַמֻּצָּב בְּתוֹךְ הָאַרְצִיּוּת וְהַגַּשְׁמִיּוּת, אַךְ רֹאשׁוֹ מוּנָח בָּרוּחָנִיּוּת וּבָעֶלְיוֹנִים, וְכָל עֲלִיּוֹתָיו וִירִידוֹתָיו הֵן בִּבְחִינַת מַלְאָךְ הַמַּעֲלֶה אֶת הַכֹּל לְגָבוֹהַּ, אֲזַי הִנֵּה הֵ' נִצָּב עָלָיו. וְהַמִּתְבּוֹנֵן יֶחֱזֶה שֶׁכְּכָל שֶׁהַסֻּלָּם מֻצָּב יוֹתֵר אַרְצָה – כָּךְ רֹאשׁוֹ מַגִּיעַ יוֹתֵר הַשָּׁמַיְמָה, כְּשֵׁם שֶׁבַּבְּאֵר כְּכָל שֶׁהַמַּיִם יוֹתֵר עֲמֻקִּים כָּךְ הֵם יוֹתֵר זַכִּים וּנְקִיִּיםשכן מצינו בדברי רבותינו שדוקא הדברים בהם היצר וההתגשמות יותר חזקים הם אלו המעשים הרוחניים והנשגבים ביותר, כגון האכילה ותשמיש המטה ועוד, ואכמ"ל. .
וְלָכֵן לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל שֶׁגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם מִדַּרְכֵי ה' הוּאלשון הזהב של רבינו הרמב"ם בהלכות דעות (ריש פרק ד'). , כִּי לְלֹא הַגּוּף הַבָּרִיא לֹא נִתָּן יִהְיֶה לַעֲבֹד אֶת ה' כָּרָאוּי, וְלָכֵן חוֹבָתֵנוּ לְשָׁמְרוֹ וּלְהַבְרִיאוֹ כְּפִי צָרְכּוֹ וְלֹא לְזַלְזֵל בִּצְרָכָיו. וְהַזּוֹכֵר יְסוֹד זֶה לִשְׁמֹר עַל הַחִבּוּר הַנַּ"ל בֵּין הָרֹאשׁ לַגּוּף, וּלְהַעֲלוֹת אֶת שְׁנֵיהֶם יַחַד לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, זֶהוּ עוֹבֵד ה' הַשָּׁלֵם וְהַכּוֹלֵל.