לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּעֵת שֶׁיָּבוֹאוּ לְהַקְרִיב קָרְבַּן חַטָּאת שֶׁל הֶעָנִי הַבָּא מִן הָעוֹף, שֶׁיִּזָּהֵר הַכֹּהֵן שֶׁלֹּא לְהַפְרִיד הָרֹאשׁ מִן הַגּוּף בִּמְלִיקָתוֹ לְגַמְרֵי, אֶלָּא יִשָּׁאֲרוּ גּוּף הָעוֹף וְרֹאשׁוֹ מְחֻבָּרִיםכן פירשו רוב הראשונים את אזהרת התורה "לא יבדיל", דלא כרש"י שפירש דהיינו שלא ימלוק שני סימנים אלא סימן אחד בלבד. , כְּפִי שֶׁרָאוּי וְהָדוּר לְקָרְבָּן לִהְיוֹת שָׁלֵם בְּהַקְרָבָתוֹ.
אֹפֶן הַמְּלִיקָה הִנּוֹ שֶׁיֹּאחַז הַכֹּהֵן אֶת שְׁתֵּי רַגְלֵי הָעוֹף בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאֶת שְׁתֵּי גַּפָּיו בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וְיִמְלֹק אֶת רֹאשׁ הָעוֹף בְּצִפָּרְנוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחְתֹּךְ אֶת עֶצֶם הַמִּפְרֶקֶת שֶׁל הָעוֹף, וּלְאַחַר מִכֵּן יַחְתֹּךְ גַּם כֵּן אֶת שְׁנֵי הַסִּימָנִים אוֹ אֶת רֻבּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם בְּצִפָּרְנוֹ. וְזוֹ מֵהַמְּלָאכוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁהָיוּ נַעֲשׂוֹת בַּמִּקְדָּשׁ.
וּמִכָּל מָקוֹם אִם שִׁנָּה בְּאֹפֶן אֲחִיזַת הָעוֹף בִּמְלִיקָתוֹ עִם כָּל זֹאת הֻרְצָה הַקָּרְבָּן לְכַפֵּר עַל בְּעָלָיו. אֲבָל אִם הִבְדִּיל וְהִפְרִיד רֹאשׁ הָעוֹף מִגּוּפוֹ בִּמְלִיקָתוֹ הֲרֵי הַקָּרְבָּן פָּסוּל וְהַכֹּהֵן הָעוֹשֶׂה כֵּן חַיָּב מַלְקוֹתראה כל זה בגמרא בזבחים (ס"ג – ס"ו) וברמב"ם בהלכותיו (פרק ז' מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ו' – ט'). .