רָמַז הַכָּתוּב – אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ
מֵבִין כָּל הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת הַטְּמֵאוֹת הָאֲסוּרוֹת בָּאֲכִילָה, הִזְכִּירָה הַתּוֹרָה אַרְבָּעָה מִינִים בִּלְבַד וְהֵם: הַגָּמָל וְהַשָּׁפָן וְהָאַרְנֶבֶת וְהַחֲזִיר. וּמִפְּנֵי מָה הִזְכִּירָתָם הַתּוֹרָה? בִּהְיוֹת שֶׁלְּהַלָּלוּ יֵשׁ אֶחָד מִסִּימָנֵי הַטָּהֳרָה, וַעֲלוּלִים הָיִינוּ לַחֲשֹׁב שֶׁמִּפְּנֵי כָּךְ יֵשׁ לְהַכְשִׁירָם וּלְטַהֲרָם, לָכֵן הִבְהִירָה לָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁהֵם טְמֵאִים כְּכָל הַחַיּוֹת הַטְּמֵאוֹת הָאֲחֵרוֹתכן נאמר בילקוט לקח טוב על פרשה זו, עיין שם. . וּמֶסֶר בָּרוּר הָעֳבַר לָנוּ כָּאן: שֶׁבַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבְמִצְווֹתֶיהָ אֵין מָקוֹם לִפְשָׁרוֹת! אוֹ שֶׁאַתָּה טָהוֹר – אוֹ שֶׁאַתָּה טָמֵא, אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת "חֲצִי טָהוֹר" אוֹ "חֲצִי כָּשֵׁר". וְגַם אִם יִכָּנֵס הַטָּמֵא בְּרוֹב רֻבּוֹ לְתוֹךְ מִקְוֵה הַטָּהֳרָה וְרַק חֵלֶק זָעִיר מִמֶּנּוּ יִוָּתֵר בַּחוּץ – הֲרֵי שֶׁלֹּא הוֹעִיל מְאוּמָה בִּטְבִילָתוֹראה שלחן ערוך יורה דעה (סימן קצ"ח) מדיני הטבילה וחציצתה. . כָּךְ גַּם הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל"כך כינה ירמיה הנביא את הקב"ה (יד, ח') "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה". הַמְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲווֹנוֹתֵיהֶם, אֲבָל בִּשְׁבִיל כָּךְ עָלֵינוּ לְהִכָּנֵס כָּל כֻּלָּנוּ בְּאַהֲבַת ה' וּבְיִרְאָתוֹ.
אָדָם הַקּוֹרֵא לְעַצְמוֹ "מַאֲמִין" חַיָּב לְהַאֲמִין בַּה' בְּכָל לִבּוֹ, וְלֹא רַק בִּדְבָרִים פְּשׁוּטִים וּבְרוּרִים. אֲפִלּוּ אִם חֶרֶב חַדָּה מוּנַחַת עַל צַוָּארוֹ עָלָיו לְהַאֲמִין בִּישׁוּעַת ה' וְלֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִיםכפי שמקובלנו מדוד המלך ע"ה, ראה ברכות (י' ע"א). , וְאִם לָאו – אֵיזֶה מַאֲמִין הוּא?! אָדָם שֶׁחָפֵץ לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַבּוֹרֵא "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" – חַיָּב לַעֲשׂוֹת זֹאת "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ"דברים ו', ה'. . אִי אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב אֶת ה' לַחֲצָאִין, אוֹ עַד לִגְבוּל מְסֻיָּם – זוֹ לֹא אַהֲבַת אֱמֶת. כָּךְ כּוֹתֵב הַמַּהֲרַ"ל מִפְּרָאג זִיעָ"א כִּי אַהֲבָה פֵּרוּשָׁהּ דְּבֵקוּת הָאוֹהֵב בְּנֶאֱהָב, וְאִם דָּבֵק בָּזֶה אֵינוֹ דָּבֵק בְּאַחֵר, כִּי אֵין הָאַהֲבָה לִשְׁנַיִם. לָכֵן כָּל אַהֲבָה אַחֶרֶת זוּלַת אֱלֹקִים מַחְלִישָׁה וּמְמַעֶטֶת אֶת אַהֲבָתֵנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְראה בהקדמתו בספרו "תפארת ישראל", והוסיף שם לבאר שמטעם זה תלמידי חכמים פעמים שמרוב דבקותם ואהבתם לתורה מתמעטת ונחלשת בהם האהבה להקב"ה, עיין שם בדבריו. . מִמֵּילָא יְהוּדִי שֶׁמֵּבִין שֶׁה' הוּא הָאֱלֹקִים - עָלָיו לָלֶכֶת אַחֲרָיו בְּכָל מְחִיר וּבְכָל מַצָּב, מִבְּלִי הִסְתַּיְּגֻיּוֹת כָּל שֶׁהֵן בַּמֶּה הוּא הָאֱלֹקִים שֶׁלִּי וּבַמֶּה לֹא. וּכְמוֹ שֶׁלֹּא הָיִינוּ רוֹצִים אֱלֹקִים שֶׁאֵינוֹ כָּל יָכוֹל, כָּךְ הָאֱלֹקִים אֵינוֹ מְרֻצֶּה מִבָּנִים שֶׁאֵינָם מוּכָנִים לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוּרוֹ הַכֹּלוכך מובא מהרה"ק רבי ברוך ממעז'בוז' זיע"א שאמר: "העולם סוברים שהצדיקים שונאים את בניהם ונשותיהם וממונם, אבל האמת אינו כן, שאמנם אוהבים הם את בניהם ונשותיהם וממונם, רק שאוהבים הם את השי"ת יותר מאת כל אלו". ודפח"ח. .
כָּל עֲקֶרֶת בַּיִת מְנֻסָּה יוֹדַעַת שֶׁבִּכְדֵי לְהָכִין עוּגָה מֻצְלַחַת יֵשׁ לְהַקְפִּיד לִשְׁמֹר עַל הַכְּלָלִים וְהַמִּנּוּן שֶׁכְּתוּבִים בַּמַּתְכּוֹן. אִם תַּפְחִית קְצָת מֵהַקֶּמַח וְתוֹסִיף קְצָת בַּסֻּכָּר לֹא תֵּצֵא עוּגָה הָרְאוּיָה לְמַאֲכָל, אֶלָּא צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הַכְּלָלִים. כָּךְ נָתְנָה לָנוּ הַתּוֹרָה אֶת סֵפֶר הַכְּלָלִים וְהַחֻקִּים וְאָמְרָה שֶׁמִּי שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת אֵלֶּה עָתִיד לִקְצֹר פֵּרוֹת טוֹבִים, וּמִי שֶׁיַּתְחִיל לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרוֹת וְחִלּוּקִים לֹא יַחֲזִיק לְאֹרֶךְ זְמַן. וְאָכֵן כָּךְ הַמְּצִיאוּת מַרְאָה שֶׁדַּוְקָא אוֹתָם זְרָמִים בַּיַּהֲדוּת שֶׁשָּׁמְרוּ וְקִיְּמוּ אֶת דָּתָם בִּמְלֹאָהּ – הֵם אֵלּוּ שֶׁהֶעֱמִידוּ וּמַעֲמִידִים דּוֹרוֹת יְשָׁרִים מְבֹרָכִים, בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אוֹתָם "פַּשְׁרָנִים" שֶׁחָשְׁבוּ לָקַחַת רַק חֵלֶק מֵהַתּוֹרָה וּמִמִּצְוֹתֶיהָ, וְלִבְחֹר לְעַצְמָם מַה לְּקַיֵּם וּמִמַּה לְּהִתְעַלֵּם – הֲרֵי יַלְדֵיהֶם הִמְשִׁיכוּ בְּמַעֲשֵׂי אֲבוֹתֵיהֶם וְלָקְחוּ חֵצִי מִן הַחֵצִי, עַד שֶׁנֶּכְדֵּיהֶם נוֹתְרוּ מְנַפְנְפִים בְּיַהֲדוּתָם מִבְּלִי לְקַיֵּם מִמֶּנָּה מְאוּמָה, ה' יִשְׁמְרֶנּוּ וְיַצִּילֵנוּ.
מוֹצְאִים אָנוּ בַּתַּלְמוּד לְגַבֵּי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתֵּאוּר הַחַד שֶׁל "אֵין לוֹ עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה' אֱלֹקָיו"ראה הוריות (י' ע"א). . זֶהוּ הַדִּמּוּי שֶׁל "מֶלֶךְ" בְּעֵינֵי הַתּוֹרָה, וַהֲרֵי כְּבָר לִמְּדוּנוּ חֲזַ"ל שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לַכִּנּוּי "מֶלֶךְ"ראה שבת (קי"א ע"א) שאמר רבי שמעון כל ישראל בני מלכים הם. , אֶלָּא שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּנוּ הַתֵּאוּר "אֵין לוֹ עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה' אֱלֹקָיו" – הַיָּחִיד שֶׁאוֹתוֹ הוּא רוֹאֶה לְנֶגֶד עֵינָיו זֶה ה' יִתְבָּרַךְ, וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם אָדָם יָרֵא מֵהַבּוֹרֵא אֲבָל גַּם מֵהַשּׁוֹטֵר, וְאוֹהֵב אֶת הַקָּבָּ"ה אֲבָל גַּם אֶת תַּאֲווֹתָיו – זֶה כְּבָר לֹא מֶלֶךְ, זֶהוּ עֶבֶד לְכַמָּה וְכַמָּה אֲדוֹנִים. לָכֵן חוֹבָתֵנוּ לְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּמִלּוּאָהּ, וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבַחֲכָמֶיהָ עַל כָּל פְּרָטֶיהָ וְדִינֶיהָ, וּבָזֶה הַקָּבָּ"ה מְטַהֲרֵנוּ וּמַעֲלֵנוּ לְדַרְגַּת מְלָכִים.
עַל הָאָדָם לְהָבִין שֶׁאִם אַתָּה כְּבָר מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת דָּבָר – תַּעֲשֵׂהוּ כָּרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, וְלֹא בְּאֹפֶן חֶלְקִי. הָאִשָּׁה מְצֻוָּה מִן הַתּוֹרָה לְכַסּוֹת אֶת שְׂעַר רֹאשָׁהּ, וְאַשְׁרֵיהֶן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּקַיְּמוֹת מִצְוָה זוֹ בִּמְסִירוּת וּבְאַהֲבָה, אֲבָל אִם כְּבָר אַתְּ מְכַסָּה אֶת רֹאשֵׁךְ – לָמָּה לָךְ לְחַפֵּשׂ לְגַלּוֹת אֶצְבַּע אוֹ שְׁתַּיִם?! אָז נָכוֹן שֶׁיֵּשׁ לְכָךְ הֶתֵּר בַּהֲלָכָה, וְאוּלַי לֹא עַל זֶה תְּקַבְּלִי "גֵּיהִנֹּם", אֲבָל לָמָּה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לָךְ מִצְוָה שְׁלֵמָה, מִצְוָה מְלֵאָה? וְאִם אַתָּה כְּבָר נִזְהָר מִלְּהִתְגַּלֵּחַ בִּימֵי הָעֹמֶר, אָז לָמָּה לְךָ לְחַפֵּשׂ הֶתֵּרִים שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְעֶרֶב שַׁבָּת וְכַיוב"ז? לֵךְ עִם זֶה עַד הַסּוֹף, תִּרְאֶה קְצָת אַהֲבָה וּנְכוֹנוּת! וְכִלְשׁוֹן קָדְשׁוֹ שֶׁל הַגה"ק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּאפּוֹ זִיעָ"אבספרו "פלא יועץ" ערך "הידור", עיין שם. : "הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה לְפִי רוֹב הַחִבָּה מְדַקְדֵּק בָּהּ שֶׁלֹּא תֶּחְסַר כָּל בָּהּ, וְהַמּוֹסִיף לְהִתְנָאוֹת זֶה לוֹ לְמוֹפֵת וּלְאוֹת שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל מְאוֹדוֹ" עכל"ק.
חֲזַ"ל מְתָאֲרִים אֶת מַצָּבָם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל בְּחֵטְא הָעֵגֶל בְּצוּרָה מְאֹד מְבִישָׁה: "לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ"שיר השירים ד', י'. - אוֹמְרִים חֲזַ"ל שֶׁעַיִן אַחַת שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיְתָה עַל הַר סִינַי, וְעַיִן שְׁנִיָּה שֶׁלָּהֶם הָיְתָה עַל עֵגֶל הַזָּהָב, וְעַל כָּךְ אָמַר עוּלָא "עֲלוּבָה כַּלָּה מְזַנָּה בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ"ראה שבת (פ"ח ע"ב). . לֹא רָחוֹק מִכָּךְ הוּא אָדָם שֶׁבְּעוֹד הוּא שָׁרוּי בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל שַׁבַּת קֹדֶשׁ – מְתַכְנֵן הוּא אֶת תָּכְנִיּוֹתָיו לְמָחָר, וּבְעוֹד הוּא שָׁרוּי בִּתְפִלַּת הַלַּחַשׁ – חוֹשֵׁב הוּא עַל אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הַמַּמְתִּינָה לוֹ. בְּתוֹךְ הַחֻפָּה?! בְּאֶמְצַע הַמִּצְוָה?! לֹא כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה!
בְּדוֹרֵנוּ מִתְנַהֶלֶת מִלְחָמָה גְּדוֹלָה בֵּין הַטּוֹב לְבֵין הָרַע, וּבֵין הָאוֹר לְבֵין הַחֹשֶׁךְ. וְיוֹתֵר מְסֻכָּן הוּא הַיֵּצֶר הַבָּא לָאָדָם בְּטַעֲנָה שֶׁל "גַּם אֲנִי בְּסֵדֶר", "גַּם אֲנִי טָהוֹר", "יֵשׁ לִי כַּמָּה תַּסְמִינִים שֶׁל דָּתִי, תִּהְיֶה כָּמוֹנִי..." - זוֹהִי סַכָּנָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר. לָכֵן יֵדַע הָאָדָם לִבְחֹר בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, וְיַעֲשֶׂנָּה עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁלֵמוּת וּבְאַהֲבָה, עַד שֶׁתְּהֵא הַתּוֹרָה נִקְשֶׁרֶת בְּלִבּוֹ תָּמִיד כָּרָאוּי וְיַעֲזֹב כָּל מַה שֶּׁבָּעוֹלָם חוּץ מִמֶּנָּה, וְיִתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר"ישעיה מ"ט, ג'. וראה עוד ברמב"ם סוף הלכות תשובה מה שכתב מענין זה. .