לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה טְמֵאָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ אֶת שְׁנֵי סִימָנֵי הַטָּהֳרָה הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וְאָמְנָם בַּתּוֹרָה פֹּרְטוּ הַגָּמָל וְהַשָּׁפָן וְהָאַרְנֶבֶת וְהַחֲזִיר, אוּלָם לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁאַזְהָרַת הַתּוֹרָה חָלָה גַּם עַל כָּל יֶתֶר מִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת אֲשֶׁר אֵין בָּהֶן אֶת שְׁנֵי סִימָנֵי הַטָּהֳרָה הַנִּדְרָשִׁים, שֶׁכֵּן אֵלּוּ הַנִּזְכָּרוֹת בַּתּוֹרָה יֵשׁ בָּהֶן סִימָן אֶחָד וְאַף עַל פִּי כֵן אֲסוּרוֹת, קַל וָחֹמֶר אֵלּוּ שֶׁאֵין בָּהֶן אַף לֹא סִימָן אֶחָד שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת בָּאֲכִילָהכן הובא בסיפרא (שמיני ג', א' – ב') ללמוד קל וחומר זה, עיין שם. .
בִּכְלַל הָאִסּוּר הוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם מִבְּשָׂרָן שֶׁל הַטְּמֵאוֹת אוֹ מֵחֶלְבָּןכן מבואר בחולין (קי"ז ע"א) והובא ברמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (פרק ב' הלכה ב'), שם נתבאר שאיסור חלב של בהמה טמאה הוא בלאו בלבד ולא בכרת כחלב בהמה טהורה, כנזכר לעיל בבאור מצוה קמ"ז. , וְאִם אָכַל כַּזַּיִת מֵהֶן הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לָאו מִן הַתּוֹרָה וְחַיָּב מַלְקוֹתראה רמב"ם הלכות מאכלות אסורות (פרק ב' הלכה ד'). . אוּלָם שְׁאָר חֶלְקֵיהֶן כְּגוֹן הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לַמְרוֹת שֶׁאָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְאָכְלָן, מִכָּל מָקוֹם אִם אֲכָלָן אֵינוֹ חַיָּב עַל כָּךְ מַלְקוֹתרמב"ם שם (פרק ד' הלכה י"ח). וראה שם בבאור "אורה ושמחה" על הרמב"ם שפירט בארוכה בעניינים אלו. .