אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לָעֲרָיוֹת

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לָעֲרָיוֹת

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּאַזְהָרַת "עֶרְוַת בַּת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה" מוֹצְאִים אָנוּ שֶׁלֹּא אָסְרָה הַתּוֹרָה עַל הָאָדָם אֶלָּא אֶת בַּת בִּתּוֹ, אֲבָל בַּת בַּת בִּתּוֹ וָהָלְאָה לֹא נֶאֶסְרוּ. וּבְכָל זֹאת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹסִיפוּ גְּזֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁלֹּא יִקְרַב גַּם אֶל בַּת בַּת בִּתּוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם עַל הַדּוֹרוֹת הָלְאָה גָּזְרוּ. וְכָאן מִתְעוֹרֶרֶת לָהּ תְּמִיהָה רַבָּתִי: וְכִי מַה יֵּשׁ לִגְזֹר עַל הָאָדָם שֶׁלֹּא יְגַלֶּה עֶרְוַת בַּת בַּת בִּתּוֹ? וַהֲרֵי הַמְּצִיאוּת לְכָךְ הִיא כָּל כָּךְ רְחוֹקָה מִן הַהִגָּיוֹן וּמִן הַמְּצִיאוּת, וְגַם לוּ יְצֻיַּר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם בְּדוֹר אֶחָד וַדַּאי שֶׁהֶפְרְשֵׁי הַגִּילִים שֶׁבֵּינֵיהֶם לֹא יְאַפְשְׁרוּ אֶת הַדָּבָר בְּפֹעַל, וְאִם כֵּן לָמָּה מָצְאוּ חֲכָמֵינוּ לְנָכוֹן לִגְזֹר גְּזֵרָה שֶׁכָּזוֹ?! וּבִפְרָט שֶׁיֵּשׁ הַסּוֹבְרִים שֶׁגַּם עַל הַדּוֹרוֹת שֶׁאַחֲרֵי כֵן נִגְזְרָה גְּזֵרָה, גְּדֵלָה הַתְּמִיהָה פִּי כַּמָּה וְכַמָּה!!!

אַךְ הָאֱמֶת הִיא כִּי מֶסֶר עָצוּם וּמוּסַר הַשֵּׂכֶל גָּדוֹל נִתָּן לִלְמֹד כָּאן: שֶׁבְּכָל הַקָּשׁוּר לָעֲרָיוֹת – אֵין צֹרֶךְ כְּלָל בְּהִגָּיוֹן, וְאַף הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי פְּעָמִים שֶׁנֶּהֱפַךְ לְאֶפְשָׁרִי. כִּי אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לָעֲרָיוֹתכתובות (י"ג ע"ב). , וְיֵצֶר לֵב הָאָדָם בְכֹחוֹ לַהֲפֹךְ אֶת הָרַע לְטוֹב וְאֶת הַמַּר לְמָתוֹק, אֶת הָאוֹר לְחֹשֶׁךְ וְאֶת הַמָּוֶת לְחַיִּים, הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה בְּשָׁעָה שֶׁיֵּצֶר הָעֲרָיוֹת נִכְנָס בַּתְּמוּנָה. וְלָכֵן מָצְאוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל לְנָכוֹן לְהוֹסִיף וְלִגְזֹר וּלְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲרָיוֹת אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים הָרְחוֹקִים לְגַמְרֵי מִן הַשֵּׂכֶל וְהַמְּצִיאוּת, וְזֶה עַל מְנָת לְהַבְהִיר לָאָדָם אֶת חֻמְרַת הֶעָווֹן, וְאֶת גֹּדֶל הַסַּכָּנָה הָאוֹרֶבֶת בְּאַמְתַּחְתּוֹ, וְעַל יְדֵי כֵּן אוּלַי יִזָּהֵר מִלִּפּוֹל בְּרֶשֶׁת הַיֵּצֶר הָאוֹרֵב לוֹ בְּכָל זָוִית וּפִנָּה.

בַּמִּשְׁנָה מְבֹאָר שֶׁאָסוּר לְחָכָם לִדְרֹשׁ בְּסִתְרֵי עֲרָיוֹת אֶלָּא בִּפְנֵי שְׁנֵי תַּלְמִידִים בִּלְבַד, אֲבָל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה לֹאחגיגה (י"א ע"ב). וראה בפירוש רש"י ז"ל שם מהם "סתרי עריות" האמורים. . וְטַעַם הַדָּבָר הוּא בִּהְיוֹת שֶׁיֵּצֶר הָעֲרָיוֹת הוּא גָּדוֹל וְחָזָק, וְנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם חוֹמֶדֶת אֶת הַדָּבָר וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת נִסָּיוֹןראה מכות (כ"ג ע"ב) שגזל ועריות אלו דברים שנפשו של אדם מתאווה אליהם ומחמדתן. , וְלָכֵן טֶבַע הָאָדָם הוּא לְחַפֵּשׂ תָּמִיד אֵיךְ לְהַתִּיר לְעַצְמוֹ בְּכָל הַקָּשׁוּר לָעֲרָיוֹת. וְלָכֵן חָשְׁשׁוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁאִם יִדְרֹשׁ הֶחָכָם בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה וְאֶחָד מֵהֶם לֹא יָבִין אֶת הַדְּבָרִים - יַעְצֹר הֶחָכָם לַחְזֹר וּלְהַסְבִּיר לְאוֹתוֹ אֶחָד, וּבֵינְתַיִם יַמְשִׁיכוּ הַשְּׁנַיִם לָדוּן וְלִלְמֹד בֵּינֵיהֶם בְּלִי לִשְׁמֹעַ מֵרַבָּם, וְיָבוֹאוּ לְהַתִּיר דְּבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ מִפִּי רַבָּם. רוֹאִים מִכָּךְ עַד כַּמָּה גָּדוֹל הוּא יֵצֶר הָעֲרָיוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְיַד רַבָּם וְתוֹךְ כְּדֵי לִמּוּד תּוֹרָה עֲלוּלִים לְהִגָּרֵר וּלְהַתִּיר אֶת הָאָסוּר, וְכָל זֶה מֵחֲמַת הַיֵּצֶר הַגָּדוֹל שֶׁבַּדָּבָר!

וּמִטַּעַם זֶה אָסְרוּ חֲכָמֵינוּ עַל אָדָם שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי לַעֲסֹק בְּלִמּוּד יְלָדִים, בִּהְיוֹת שֶׁהַמְּצִיאוּת הָרוֹוַחַת הִיא שֶׁהָאִמָּהוֹת הֵן אֵלּוּ הַמְבִיאוֹת אֶת הַיְלָדִים לְבֵית הַסֵּפֶר, וַעֲלוּלִים לְהִוָּצֵר מִכְשׁוֹלוֹת שֶׁל עֲרָיוֹת בֵּין הַמְלַמֵּד לָאִמָּהוֹתראה קידושין (פ"ב ע"א), והובא להלכה בשלחן ערוך חלק יורה דעה (סימן רמ"ה הלכה כ'). . וּבַעֲלֵי הַתּוֹסְפוֹת הֵבִיאוּ מַעֲשֶׂה נוֹרָא וּמַבְהִיל עַד כַּמָּה יֵצֶר הָעֲרָיוֹת עָלוּל לִהְיוֹת חָזָק וְנוֹגֵד כָּל שֵׂכֶל וְהֶגְיוֹן: שֶׁפַּעַם אַחַת הָיְתָה אִשָּׁה שֶׁבַּעֲלָהּ נִפְטַר, וְהִגִּיעָה בְּאִישׁוֹן לַיְלָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת לִבְכּוֹת עַל קִבְרוֹ, וְהָיָה נִשְׁמַע קוֹלָהּ עַד לְשׁוֹמֵר בֵּית הַקְּבָרוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַשּׁוֹמֵר לְקוֹל בְּכִיָּתָה רָאָה אוֹתָהּ וּפִתָּה אוֹתָהּ לִדְבַר עֲבֵרָה וְנִתְפַּתְּתָה, וּלְאַחַר מַעֲשֶׂה שָׁב הַשּׁוֹמֵר לִמְקוֹמוֹ וְרָאָה שֶׁהַמֵּת שֶׁהָיָה תָּלוּי אֶצְלוֹ בַּמִּשְׁמָר נִגְנַב. סִפֵּר לָאִשָּׁה וְאָמַר שֶׁחוֹשֵׁשׁ לְחַיָּיו, מִיָּד אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה שֶׁיִּקַּח אֶת גּוּפַת בַּעְלָהּ וְיִתְלֶנָּה בִּמְקוֹם הַתָּלוּי, וְכֵן עָשׂוּכן הובא בדברי התוספות על מסכת קידושין (פ' ע"ב). וראה עוד בספר "ויען שמואל" שהביא בשם רבינו האריז"ל שאין לאשה להכנס לבית הקברות מחשש שמא תהא שם איזו נפש רשע שהיה פרוץ בעריות בחיותו, ועלולה אותה הנפש לבוא ולידבק באותה האשה!!! ללמדך שגם לאחר המיתה יצר העריות עלול להמשיך לפעול! . מַבְהִיל הָרַעְיוֹן עַד כַּמָּה יֵצֶר הָעֲרָיוֹת הוּא גָּדוֹל, וָעֶד כַּמָּה בְּכֹחוֹ לְטַמְטֵם אֶת לֵב הָאָדָם וּלְסַמֵּא אֶת עֵינָיו כָּלִיל!!!

עוֹד מְסֻפָּר בַּתַּלְמוּד שֶׁחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָאוּ בְּאוֹתָם יָמִים שֶׁרַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל נוֹטִים אֵחַר הָאֱלִילִים, וְעוֹבְדִים אֱלֹהִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, אַךְ כָּל זֶה לֹא מִפְּנֵי שֶׁהֶאֱמִינוּ בָּהֶם בֶּאֱמֶת, שֶׁכֵּן יָדְעוּ שֶׁאֵין בָּעֲבוֹדָה זָרָה שׁוּם מַמָּשׁ, אֶלָּא דָּבְקוּ בָּהּ כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲבֹר גַּם עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת בְּפַרְהֶסְיָה מִבְּלִי שֶׁיּוֹכִיחוּם!אימרת רב בסנהדרין (ס"ג ע"ב), וכפירוש רש"י ז"ל שם. מַה שֶׁמַּרְאֵנוּ עַד הֵיכָן מְסֻגָּל אָדָם לְהַגִּיעַ וּבִלְבַד שֶׁיּוּכַל לְסַפֵּק אֶת יֵצֶר הָעֲרָיוֹת שֶׁבּוֹ! וּבָרִאשׁוֹנִים מְבֹאָר שֶׁפְּעָמִים שֶׁיֵּצֶר הָעֲרָיוֹת הוּא כָּל כָּךְ גָּדוֹל, עַד שֶׁנֶּחְשָׁב הַדָּבָר לְאֹנֶס וְלֹא לְמֵזִיד!!!ראה תוספות בסנהדרין (ט' ע"ב) בד"ה "לרצונו", ועיין שם באיזה ענין נאמר כך. מִטַּעַם זֶה ביקשו חֲכָמֵינוּ זָ"ל לְבַטֵּל אֶת יֵצֶר הָעֲרָיוֹת וּלְאַבְּדוֹ מִן הָעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁמִּשֶׁכְּבָשׁוּהוּ רָאוּ שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם בִּלְעָדָיו, בִּהְיוֹת שֶׁבְּנֵי הָאָדָם וּבַעֲלֵי הַחַיִּים הָיוּ נִמְנָעִים מִלִּפְרוֹת וְלִרְבּוֹת מֵחֶסְרוֹן תַּאֲוָתָם, וְלָכֵן הֶחְזִירוּ אֶת יֵצֶר הָעֲרָיוֹת לָעוֹלָם, רַק סִמְּאוּ אֶת עֵינָיו וְהֶחְלִישׁוּ אֶת כֹּחוֹ שֶׁלֹּא יִפְעַל בִּמְלוֹא הָעָצְמָהכן הובא בסנהדרין (ס"ד ע"א), ועיין בפירוש רש"י ז"ל שם שפירש שהחלישו את היצר של האדם כלפי קרובותיו, אך היצר לאשת איש ולנדה נשאר בעינו. .

בַּתּוֹרָה מוּבָא שֶׁאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ עַל אִישׁ פְּלוֹנִי וּבְכָל זֹאת נִסְתְּרָה עִמּוֹ בְּחֶדֶר, יֵשׁ לַהֲבִיאָהּ לְ?בֵית הַמִּקְדָּשׁ וּלְהַשְׁקוֹתָהּ אֶת מֵי הַסּוֹטָה עַל מְנָת לְבָדְקָהּ אִם אָכֵן נִטְמְאָה אוֹ לֹאראה חומש במדבר (פרק ה'). . וּבַתַּלְמוּד מְבֹאָר שֶׁחֲכָמֵינוּ זָ"ל הֶעֱלוּ חֲשָׁשׁ שֶׁאוֹתָהּ אִשָּׁה תִּסְטֶה וְתִזְנֶה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ עַצְמוֹ, וְלָכֵן צִוּוּ לְהַעֲמִיד לָהּ מִפִּרְחֵי כְּהֻנָּה שֶׁיִּשְׁמְרוּהָ. אַךְ אוֹמְרִים חֲזַ"ל שֶׁבְּכָל זֹאת עֲלוּלָה הִיא לִזְנוֹת: אִם בְּעֵת שֶׁתִּכָּנֵס לְרֶגַע לְבֵית הַכִּסֵּא, וְאִם יַחַד עִם פִּרְחֵי הַכְּהֻנָּה בְּעַצְמָם!!!ראה כל זאת ועוד במסכת סוטה (ו' ע"ב). לְלַמֶּדְךָ עַד כַּמָּה יֵצֶר הָעֲרָיוֹת הוּא חָזָק וּבוֹעֵר בָּאָדָם, שֶׁאֲפִלּוּ אֲנָשִׁים קְדוֹשִׁים בְּמָקוֹם מְקֻדָּשׁ עֲלוּלִים לִפּוֹל בָּרֶשֶׁת הַנּוֹרָאָה הַזּוֹ! וּמִטַּעַם זֶה הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ לָאָדָם שֶׁלֹּא יְמַנֶּה אַפּוֹטְרוֹפּוֹס בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לִדְאֹג לְצָרְכֵי הַבַּיִת וּלְאַחְזָקָתוֹ, בִּהְיוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עַל פִּי רוֹב מְצוּיָה בַּבַּיִת, וְקִרְבָה יְתֵרָה שֶׁכָּזוֹ עֲלוּלָה לְהָבִיא אֶת הַשְּׁנַיִם לִידֵי מִכְשׁוֹל!אימרת רבי יהודה הנשיא בברכות (ס"ג ע"א). וְלָכֵן חוֹבָה קְדוֹשָׁה עַל כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה לִפְקֹחַ זוּג עֵינַיִם עַל בַּת אוֹ בֶּן זוּגָם, וּלְוַדֵּא וּלְהַבְטִיחַ אֶת נֶאֱמָנוּתָם וְצִדְקוּתָם בְּכָל מִינֵי דְּרָכִים וָאֳפָנִים, וְאַשְׁרֵי הַמְדַבֵּר עַל אֹזֶן שׁוֹמַעַת!

סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, שֶׁבְּכָל הַנּוֹגֵעַ לְיֵצֶר הָעֲרָיוֹת לֹא יִסְמֹךְ אָדָם לֹא עַצְמוֹ וְלֹא עַל אֲחֵרִים, וְיַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי הַרְחָקוֹת מִכָּל הַקָּשׁוּר לְכָךְ, וְיַרְבֶּה לִגְדֹּר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת קְרוֹבָיו בְּכָל מִינֵי גְּדֵרוֹת וּסְיָגִים וְהַרְחָקוֹת בִּבְחִינַת "קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ"כפירוש הרמב"ן ז"ל בריש פרשת קדושים (ויקרא י"ט, ב'). , כִּי דַּוְקָא הָאָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹםאימרת ריש לקיש בסוכה (נ"ב ע"ב). עָלָיו לְהִתְקַדֵּשׁ וְלִגְדֹּר אֶת עַצְמוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹזכן הובא בספר "מראש אמנה" (פרשת קדושים) מהגאון רבי אליעזר מן שך זצ"ל שביאר את דברי המדרש רבה על הפסוק (ויקרא כ', ז') "והתקדשתם והייתם קדושים" האומר כי המלאכים שאין בהם יצר הרע מספיק להם שיאמרו קדושה אחת, ואילו התחתונים שיש בהם יצר הרע צריכים שתי קדושות, והסביר: שחובת האדם לגדור את עצמו בגדר על גדר, ובסייג על סייג, בכדי שאם חלילה יפילו יצרו באחד – עדין תהיה לו הגדר האחרת למשמרת. , וּמוּטָב לָאָדָם שֶׁיִּפְרֹשׁ וְיִרְחַק מִשִּׁבְעִים שְׁעָרִים שֶׁל הֶתֵּר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּשַׁעַר אֶחָד שֶׁל אִסּוּרהחסיד רבינו בחיי ז"ל ב"חובות הלבבות" (שער התשובה פרק ה'). , וְחָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַמשלי י"ד, ט"ז. .

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה