אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּלָמְדֵנוּ אֶת מִצְוַת הַתּוֹרָה לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת עַל עֲבֵרָה בְּשׁוֹגֵג מִתְעוֹרֶרֶת בְּתוֹכֵנוּ שְׁאֵלָה קָשָׁה: וְכִי מָה אָשֵׁם הוּא אָדָם שֶׁנִּכְשַׁל בְּשׁוֹגֵג בַּעֲבֵרָה כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת? הֲלֹא הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹתתהלים ז', י'. , וְכָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְיֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִיןדברי הימים א', כ"ח, ט'. , וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּחשמואל ב', י"ד, י"ד. , וְלֹא רְאִיַּת הַבּוֹרֵא כִּרְאִיַּת בָּשָׂר וָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָבשמואל א', ט"ז, ז'. , אִם כֵּן מַדּוּעַ תּוֹבֵעַ הַקָּבָּ"ה אֶת הָאָדָם וּמְחַיְּבוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן עַל מַעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה בְּשׁוֹגֵג שֶׁלֹּא בְּכַוָּנַת תְּחִלָּה, וּמַצְרִיכוֹ תִּקּוּן עַל דָּבָר שֶׁעָשָׂה שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ רֹעַ וּזְדוֹן לֵבָב?! וּבִפְרָט שֶׁכְּבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל בְּחֵלֶק הַפְּשָׁט שֶׁהַגְדָּרַת שׁוֹגֵג הִיא שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שׁוּם יְדִיעָה אוֹ כַּוָּנָה זְדוֹנִית מֵרֵישָׁא וְעַד גְּמִירָא?! אֶתְמְהָה!!

וְאָמְנָם כַּמָּה תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר, וְשִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, אַךְ אָנוּ בָּחַרְנוּ לְהִשָּׁעֵן כָּאן עַל אִילָנָא רַבְרְבָא, מִגְּדוֹלֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהַמְפָרְשִׁים בַּעֲלֵי חָכְמַת הָאֱמֶת, רַבֵּנוּ מֹשֶׁה בֶּן נַחְמָן – הָרַמְבַּ"ן זָ"ל. וְכָךְ כּוֹתֵב הוּא בְּבָאֲרוֹ אֶת הַפָּסוּק "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי, כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה"דברים כ"ט, י"ז – י"ח. : וְדַע כִּי נֶפֶשׁ הָאָדָם מִמְּקוֹרָהּ וּמִשָּׁרְשָׁהּ אֵינָהּ מִתְאַוָּה לִדְבָרִים הָרָעִים לָהּ, בִּהְיוֹתָהּ חֲצוּבָה מִמָּקוֹם טָהוֹר בָּעֶלְיוֹנִים. וְלָכֵן נִקְרֵאתָ הִיא בִּתְחִלָּה "הָרָוָה", שֶׁאֵינָהּ צְמֵאָה וּמִשְׁתּוֹקֶקֶת לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתָהּ. אוּלָם כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא בָּאָדָם מִקְצָת מִן הַתַּאֲוָה, וְיִטְעַם וְיַרְגִּישׁ מִמֶּנָּה, אֲזַי יֵלֵךְ וְיוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ תַּאֲוָה יְתֵרָה, עַד שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ צְמֵאָה מְאֹד לַדָּבָר הַהוּא שֶׁעָשְׂתָה יוֹתֵר מִבְּטֶרֶם שֶׁעֲשָׂאָתוּ. וְאַף תּוֹסִיף וְתִתְאַוֶּה לִדְבָרִים רָעִים אֲחֵרִים שֶׁלֹּא הָיְתָה מִתְאַוֶּה לָהֶם בִּתְחִלָּה כְּלָל. כְּגוֹן הַנִּשְׁטַף בְּתַאֲוַת הַנָּשִׁים הַיָּפוֹת עוֹד יָבוֹא לְהִתְאַוּוֹת לְזִמָּה גְּדוֹלָה וּרְחוֹקָה מִמֶּנָּה, וְהַנִּשְׁטָף בְּתַאֲוַת הַמַּאֲכָל הַמֻּתָּר תִּתְעוֹרֵר בּוֹ הַתַּאֲוָה גַּם לְמַאֲכָל הָאָסוּר. וְזֶהוּ אָמְרוּ יִתְבָּרַךְ "שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה" שֶׁמִּשֹּׁרֶשׁ קָטָן שֶׁל פְּגָם וּטְעִימַת הָעֲבֵרָה יִפְרַח וְיִרְבֶּה לְעֵץ גָּדוֹל וְאֵיתָן שֶׁיִּמְשֹׁךְ אֶת הָאָדָם לְיֶתֶר הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. וְזֶהוּ "לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה" שֶׁבִּגְלַל שֶׁנִּתְגָּאֵל בַּעֲבֵרָה בִּהְיוֹתוֹ בִּבְחִינַת "הָרָוָה", לָכֵן הִגִּיעַ גַּם כֵּן לִבְחִינַת "הַצְּמֵאָה" וְהוֹסִיף וְנִתְאַוָּה לְעוֹד פְּגָמִים וַעֲווֹנוֹת. עכת"ד.

וְעַל פִּי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ אֵלּוּ אָמַרְנוּ לְהָבִין בס"ד אֶת מִצְוַת הַתּוֹרָה לְכַפֵּר וּלְתַקֵּן אֶת הָעֲבֵרָה בְּשׁוֹגֵג שֶׁעָבַר אָדָם עַל יְדֵי הֲבָאַת הַקָּרְבָּן וְהַוִּדּוּי עָלָיו וְהַקְרָבָתוֹ. שֶׁעַל אַף שֶׁעֲבֵרָתוֹ זוֹ הָיְתָה בְּשׁוֹגֵג גָּמוּר, וּמִבְּלִי שׁוּם תַּאֲוָה לַעֲשִׂיָּתָהּ בְּגֶדֶר "רָוָה", עִם כָּל זֹאת אִלּוּלֵי תְּשׁוּבָתוֹ וְכַפָּרָתוֹ עָלֶיהָ הָיָה כֹּחַ הַתַּאֲוָה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ מִתְעוֹרֵר וּמִתְגַּבֵּר בְּלִבּוֹ, וְקוֹנֶה קִנְיָן וּשְׁבִיתָה בְּנַפְשׁוֹ, עד שֶׁהָיָה הוֹפְכוֹ לְנֶפֶשׁ "צְמֵאָה" לְאוֹתָם מַעֲשִׂים וְדוֹמֵיהֶם, וְאַחֲרִיתוֹ מִי יְשׁוּרֶנּוּ.

וּמִכָּאן יִלְמַד אָדָם שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֵינוֹ נִגְמָר בַּעֲשִׂיָּתוֹ, אֶלָּא אַדְּרַבָּה מִכָּאן הוּא רַק מַתְחִיל, לְהַשְׁפִּיעַ וּלְעוֹרֵר בּוֹ אֶת אֵשׁ הַתַּאֲוָה, וְדוֹחֲפוֹ לָשׁוּב וְלַעֲשׂוֹתוֹ שׁוּב וּבְיֶתֶר חֻמְרָה וּמִבְּלִי נְקִיפוֹת מַצְפּוּן. וְזֶהוּ עִנְיָן מַה שֶּׁהִזְהִירוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל "הוֹאִיל וְעָבַר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר"אמרת רבי יוחנן בסוכה (נ"ב ע"ב). , שֶׁאִם עָבַרְתָּ עֲבֵרָה וְלֹא עָמַלְתָּ מִיָּד לְמָחֳקָה וּלְבַטָּלָה, אֲזַי תֵּדַע לְךָ שֶׁמִּכָּאן וָהָלְאָה מַצָּבְךָ רַק יֵלֵךְ וְיִדַּרְדֵּר, עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה לְךָ הַדָּבָר כְּהֶתֵּר מַמָּשׁ.

וְזֶהוּ גַּם כֵּן פֵּרוּשׁ הַכְּלָל שֶׁלִּמְדוּנוּ חֲזַ"ל "אֵבֶר קָטָן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם, מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ מַשְׁבִּיעוֹ רָעֵב"סוכה (נ"ב ע"ב). , שֶׁכָּל זְמַן שֶׁנִּשְׁאַר הָאָדָם רָעֵב מִן הַתַּאֲוָה הַזּוֹ וְלֹא טָעַם מִמֶּנָּה –עֲדַיִן יִזְכֶּה וְיִשָּׁאֵר בְּגֶדֶר שֶׁל "רָוָה", דְּהַיְנוּ "שָׂבֵעַ", וְלֹא יִזְדַּקֵּק לְאוֹתָהּ הַתַּאֲוָה. אֲבָל מִשֶּׁטַּעַם וְהִשְׂבִּיעַ עַצְמוֹ וְלוּ בִּמְעַט מִמֶּנָּה, אֲזַי מִיָּד תִּתְעוֹרֵר בּוֹ אֵשׁ הַתַּאֲוָה, עַד שֶׁתְּבִיאוֹ לְגֶדֶר "צְמֵאָה", דְּהַיְנוּ "רָעֵב".

וְזֶהוּ גַּם כֵּן עִנְיַן "עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה"אמרת בן עזאי במסכת אבות (פרק ד משנה ב'). , שֶׁאִלּוּלֵי טָעַם מִן הָרִאשׁוֹנָה לֹא הָיָה מִתְעוֹרֵר בּוֹ הַיֵּצֶר לַעֲבֹר אַף אֶת הַשְּׁנִיָּה, רַק כָּעֵת שֶׁעָבַר עַל הָרִאשׁוֹנָה אֲזַי נִתְעוֹרֵר בּוֹ הַיֵּצֶר וְהַתַּאֲוָה לַעֲבֹר עַל הַשְּׁנִיָּה. וְעַל פִּי זֶה יוּבְנוּ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁכְּשֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת הַפָּסוּק "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם"קהלת י"ב, י"ד. הָיָה בּוֹכֶה וְאוֹמֵר: "עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ שׁוֹקֵל לוֹ שְׁגָגוֹת כִּזְדוֹנוֹת תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ?!"ראה חגיגה (ה' ע"א). , וְלִכְאוֹרָה מִי אָמַר לוֹ לְרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהַמִּשְׁקָל שֶׁל הַשְּׁגָגוֹת זֵהֶה לַמִּשְׁקָל שֶׁל הַזְּדוֹנוֹת? וְאוּלַי עַל הַשְּׁגָגוֹת יֶשְׁנוֹ דִּין אֶחָד, וְעַל הַזְּדוֹנוֹת יֵשׁ דִּין אַחֵר?! אֶלָּא שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן הֵבִין שֶׁאִם עָבַר אָדָם עֲבֵרָה בְּשׁוֹגֵג אֲזַי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁאֵשׁ הַתַּאֲוָה נִכְנְסָה בּוֹ, וּמִשָּׁם כְּבָר בְּוַדַּאי יַגִּיעַ גַּם לַעֲשׂוֹתָהּ בְּמֵזִיד אִם לֹא יַּעֲמֹל לְמָחֳקָה וּלְתַקְּנָהּ, וּמִמֵּילָא מֻכְרָח הוּא שֶׁלְּבַסּוֹף יְדוּנוּהוּ גַּם עַל מֵזִיד. וְעַל כָּךְ הָיָה בּוֹכֶה.

הַמּוּרָם מִכָּל הָאָמוּר, שֶׁאֵין לְזַלְזֵל אַף לֹא בַּמִּכְשׁוֹל קַל בְּשׁוֹגֵג, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל כָּל מַעֲשֶׂה קַל שֶׁבַּקַּלִּים שֶׁאֵינוֹ תּוֹאֵם לִרְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, וְלִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ לְתַקֵּן וְלִמְחֹק אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁנַּעֲשָׂה עָלָיו בְּסִבָּתוֹואמנם כיום בעוונותינו הרבים אין בידינו להקריב קרבן חטאת לכפר, אולם דרכים חילופיות לכפרת עוונותינו כן בנמצא, הן בעסק התורה שהוא הגדול שבתיקונים כדרשת חז"ל (מנחות ק"י ע"א) עה"פ "זאת התורה לעולה", והן בקריאת פרשת הקרבנות (תענית כ"ז ע"ב), והן בקבלת היסורין באהבה (ברכות ה' ע"א), והן בתיקונים שמסרו לנו רבותינו הקדושים בעלי חכמת האמת (ראה שער רוח הקודש לרבינו האריז"ל), ועל כך יפנו כל אחד ואחת לרבם להיוועץ עמו מהן דרכי התשובה המתאימים והנצרכים לו. , וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּרישעיה ו', ז'. , וְטוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה